רש"י על שמות כ״ח:ל״ג

« רש"י על שמות כ״ח:ל״ב רש"י על שמות כ״ח:ל״ד »

33 מזרחי פתח ↗

ופעמוני זהב זגין עם ענבלין שבתובן כו' בין שני רמונים פעמון אחד. והרמב"ן ז"ל טען ואמר למה עשה הרב הפעמונים לעצמן פעמון בין שני רמונים כי אם כן לא היו הרמונים משמשין כלום ואם לנוי למה היו עשויים כרמונים יעשה כמין תפוחי זהב ועוד שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים ואם יעשה בהם טבעות לתלותן בהן עכ"ל: ואיני רואה מקום לאלה הטענות כלל כי מה שטען למה היו עשויים כרמונים ולא כמין תפוחים לא ידעתי למה בחר התפוחים יותר מן הרמונים ולמה לא יטעון ברמוני העתידי' אשר לאולם בהיכל מדוע היו רמונים ולא תפוחים ומה שטען עוד שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים ואם יעשה בהם טבעות לתלותן בהם הנה זאת הטענה עצמה תפול גם ברמונים כי לא יחוייב שיהיו סתם רמונים עם העוקצין וכמו שלא פירש הכתוב ברימונים במה יתלו אותם אם כשיעשו להם כדמות עוקצין או כדמות טבעות וכן תלייתן בשולי המעיל סביב אם היה בחבלי בוץ וארגמן או תפורים בשולי המעיל או דבוקים עמו כמעשה אורג כך לא פירש מקום תליית הפעמונים אם היו על ידי טבעות או זולתן ועוד שאלה הטענות אינן על דברי הרב אלא על דברי רז"ל שהרי בזבחים בפר' המזבח ת"ר מעיל כלו של תכלת היה שנאמר ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת הא כיצד מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושה אותן כמין רמונים שלא פתחו פיהן וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות ומביא ע"ב זגין שבהן ע"ב ענבלין ותולה בו ל"ו מצד ול"ו מצד זה מדקתני ומביא ע"ב זגין שבהן ע"ב ענבלין ותולה בו שמע מינה שהפעמונים בפני עצמן היו תלויין במעיל ולא שהיו בתוך חלל הרמונים ובתוכם דקרא לאו בתוך חללן קאמר אלא ביניהם פעמון אחד בין שני הרמונים כדפרש"י דאי כדפירש הרמב"ן ז"ל שהפעמונים היו טמונים בתוך חלל הרמונים מאי ומביא ע"ב זגין שבהם ע"ב ענבלין ותולה בו דקאמר הרי לא היה תולה בו במעיל רק הרמונים אבל הפעמונים לא היו תלויין בו אלא היו בתוך חלל הרמונים ועוד מדקתני ועושה אותם כמין רמונים שלא פתחו פיהם משמע שלא היו הפעמונים בתוך חללן שאם כן לא היה קולן נשמע מאחר שהיו סתומין מכל צד ואדרבה היה להם לומר ועושה אותם כמין רמונים שפתחו פיהם אם היו סוברים שהפעמונים היו בחלל הרמונים והנה גם אנקלוס ע"ה הבין דבריהם ז"ל כמו שהבין אותם רש"י ותרגם ופעמוני זהב בתוכם וזגין דדהב ביניהון לא בגויהון וכן פרשו גם הרמב"ם והסמ"ג כרש"י ז"ל:

33 רמב"ן על שמות פתח ↗

מְעִיל כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:ד' הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ וּמְעִיל קוֹרֵא חָלוּק הָעֶלְיוֹן. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַמְּעִיל בֶּגֶד יִתְעַטֵּף בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שמואל א כ"ח:י"ד "וְהוּא עוֹטֶה מְעִיל", וּכְתִיב ישעיה סא י "מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי", וְלֹא תָּבֹא עֲטִיָּה עַל הַכֻּתֹּנֶת רַק עַל הַשַּׂלְמָה אֲשֶׁר יְכַסֶּה בָּהּ, דִּכְתִיב תהלים קד ב "עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה", כִּי הוּא עִטּוּף, וְכֵן "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" ויקרא יג מה, יִתְעַטֵּף. וְהוּא תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁהִזְכִּיר הָרַב רש"י לעיל בפסוק ד "כַּרְדּוֹטִין" ס"א כדרוניא, כרדונין תרגום יונתן על שמואל ב י"ג:י"ח, כִּי הוּא עִטּוּף קָרוֹב לְצוּרַת הָאֵפוֹד שֶׁיִּתְעַטֵּף בּוֹ חֲצִי הַגּוּף שֶׁכְּלַפֵּי רַגְלָיו, כִּי אִם הָיָה חָלוּק אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה כְּלָל. וּרְאָיָה עוֹד שֶׁאָמַר "וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע" שם א טו כז, וְהִנֵּה יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם וְאֵינוֹ כְּמִין חָלוּק. אֲבָל הַמְּעִיל כְּסוּת מַקִּיף אֶת הַגּוּף כֻּלּוֹ מִצַּוָּארוֹ וּלְמַטָּה עַד רַגְלֵי הָאָדָם וְאֵין לוֹ בֵּית יָד כְּלָל, וּבִשְׁאָר הַמְּעִילִים יֵשׁ לוֹ בֵּית צַוָּאר כְּנֶגֶד כָּל הַצַּוָּאר תָּפוּר בּוֹ, וְאוֹתוֹ בֵּית צַוָּאר נִקְרָא "פִּי מְעִיל", וְצִוָּה הַכָּתוּב שֶׁיְּהֵא אָרוּג עִמּוֹ. וְהַמְּעִיל כֻּלּוֹ מְחֻלָּק מִלְּפָנָיו עַד לְמַטָּה, מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בְּנֶקֶב פִּיו וְנִמְצָא צַוָּארוֹ חָגוּר בְּפִי הַמְּעִיל, וּמִלְּפָנָיו שְׁתֵּי כְּנָפַיִם מְכַסֶּה בּוֹ וּמְגַלֶּה כִּרְצוֹנוֹ, כְּמִין גְּלִימָא שֶׁאֵין לָהּ בֵּית רֹאשׁ, שֶׁחָלְקוּ הַתְּפִירָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מִקַּמֵּי שָׂפָה וּלְמַטָּה, וְלָכֵן יָבֹא בּוֹ לְשׁוֹן עֲטִיָּה לְעוֹלָם:וְלֹא יָדַעְתִּי גַּם כֵּן לָמָּה עָשָׂה הָרַב הַפַּעֲמוֹנִים לְעַצְמָם, פַּעֲמוֹן בֵּין שְׁנֵי רִמּוֹנִים, כִּי אִם כֵּן לֹא הָיוּ הָרִמּוֹנִים מְשַׁמְּשִׁין כְּלוּם, וְאִם לְנוֹי, לָמָּה הָיוּ עֲשׂוּיִים כְּרִמּוֹנִים חֲלוּלִים, יַעֲשֵׂם כְּמִין תַּפּוּחֵי זָהָב. וְעוֹד, שֶׁהָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ בַּמֶּה יִתְלֶה הַפַּעֲמוֹנִים, וְאִם יַעֲשֶׂה בָּהֶם טַבָּעוֹת לִתְלוֹת בָּהֶן: אֲבָל הֵם בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, כִּי הָרִמּוֹנִים חֲלוּלִים וַעֲשׂוּיִים כְּמִין רִמּוֹנִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא פָּתְחוּ פִּיהֶם, וְהַפַּעֲמוֹנִים טְמוּנִים בָּהֶם וְנִרְאִים מִתּוֹכָם. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב מִנְיָנָם, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָיוּ שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זַגִּין, וּבָהֶם שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם עִנְבָּלִין, וְתוֹלֶה שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד אֶחָד, וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד אַחֵר, כדאיתא בִּזְבָחִים בְּפֶרֶק הַמִּזְבֵּחַ פח:. וּמִכָּאן תִּלְמֹד שֶׁאֵינוֹ כְּמִין חָלוּק וְכֻתֹּנֶת, אֶלָּא יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם: וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:ד' שֶׁהַמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע, שֶׁהֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר שמות כ"ח:מ' קוֹרֵא לָהֶם "מִגְבָּעוֹת", וּמְתַרְגְּמִינַן "קוֹבְעִין". וְגַם זֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שֶׁהַמִּצְנֶפֶת אָרְכָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וַהֲרֵי הוּא כְּעֵין צָנִיף שֶׁצּוֹנֵף בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, מְגַלְגֵּל וּמַחְזִיר מְגַלְגֵּל וּמַחְזִיר סְבִיב רֹאשׁוֹ כֶּפֶל עַל כֶּפֶל. וּמִצְנֶפֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינָהּ קְרוּיָה מִגְבַּעַת בְּשׁוּם מָקוֹם, אֲבָל בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט אָמַר הַכָּתוּב "מִגְבָּעוֹת" להלן כח מ, כט ט, ועוד, וְאַף הִיא מִצְנֶפֶת הִיא, אֶלָּא שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ כָּל רֹאשׁוֹ וּמַעֲלֶה הַכְּפָלִים עָלָיו כְּעֵין מִגְבַּעַת שֶׁהוּא קוֹבַע כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס, כִּי מִגְבַּעַת כְּמוֹ מִקְבַּעַת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי בְּסֵדֶר וַיְהִי מִקֵּץ בראשית מא מז בְּחִלּוּפֵי הַגִּימֶ"ל וְהַקּוּ"ף, אֶלָּא שֶׁהַמִּגְבַּעַת כְּמוֹ הַמִּצְנֶפֶת, וּלְכָךְ הִזְכִּירוּ חֲכָמִים תָּדִיר בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְהֶדְיוֹט מִצְנֶפֶת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים צו ב א. וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא עא: שָׁנִינוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה, בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט, מוּסָף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ:

33 גור אריה פתח ↗

בין שני רימונים פעמון אחד כו'. והרמב"ן פסוק לא הקשה עליו, דלמה היה עושה רימונים ולא תפוחים, ולפיכך פירש כי הרימונים היו חלולים, והפעמונים היו בתוכם טמונים, לכך היה עושה כמו רימונים קטנים שלא פתחו פיהן. ואין ספק כי פירוש הרמב"ן לא יתכן, דאם כן לא הוי למכתב בקרא אצל הפעמונים "סביב", כיון דכתיב "ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן על שוליו סביב", ופעמוני זהב בתוכם היו, למה צריך "סביב", כיון דהיה הפעמון בתוך הרימון, וכבר אמר על הרימונים שהיו "סביב", למה צריך "סביב" אצל הפעמונים. ועוד, דהוי למכתב 'ועשית רימוני תכלת ופעמוני זהב בתוכם על שולי המעיל סביב'. ועוד, הא דכתיב פסוק לד "פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון", מאי בא להגיד שני פעמים, אם לא שבא להגיד לך סדר תלייתם, פעמון זהב ואצלו רימון, ועוד פעמון זהב ורימון אצלו, לאפוקי שלא יתלה ב' או ג' פעמונים ואצלן ב' או ג' רימונים, אמר "פעמון זהב ורימון". אבל לפירוש הרמב"ן מאי זה "פעמון זהב ורימון", דודאי כיון שפעמונים הם בתוך הרימונים, בודאי יהיה תולה "פעמון זהב ורימון", דאי אפשר לתלות בענין אחר:

35 שפתי חכמים פתח ↗

חייב מיתה בידי שמים. הודיענו בזה שאין המכוון פה על שלילות המיתה רק על חיובה המתחייבת מן הלאו ושלא ימות דקרא אכולהו בגדי כהונה קאי ולא אמעיל האפוד דסמיך ליה לחודיה קאי ומחוסר אחד מן הבגדים הללו דקאמר בשביל כל הבגדים הנזכרים לעיל הוא דקאמר וכו' ובפרק ב' דזבחים דף י"ז מפיק להו מקרא דוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוה להו במיתה ואמר מר זר ששמש במיתה. עיין עוד בהרא"ם:

35 מזרחי פתח ↗

ולא ימו' מכלל לאו אתה שומע הן אם יהיו לו לא יתחייב מיתה הא אם יהיה מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים. הודיענו בזה שאין המכוון פה על שלילת המיתה רק על חיובה המתחייב מן הלאו ושלא ימות דקרא אכולהו בגדי כהונה דלעיל קאי שהן ששה חשן ואפוד ומעיל וכתונת ומצנפת ואבנט ולא אמעיל האפוד דסמוך ליה לחודיה קאי ומחוסר אחד מן הבגדים הללו דקאמר בשביל כל הבגדים הנזכרים לעיל הוא דקאמר והא דתנן בפ' שני דזבחים כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן טבול יום ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים כו' פסל דסתם מחוסר בגדים באחד מכל שמנה בגדי כהונה משמ' וכן פרש"י בהדיא מחוסר בגדים כ"ג ששמש בפחות מח' בגדים וכהן הדיוט בפחות מד' לאו מהכא נפקא אלא מקרא דוהיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו דפירש והיו על אהרן ובניו אכולהו בגדים דלעיל קאי שהן הח' בגדים של כ"ג והד' של כהן הדיוט אבל בגמרא בפ' הנשרפין ובפ"ב דזבחים מפיק לה מקרא דוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבנדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו עזרי' ואמר מר זר ששמש במיתה וקשה אי הכי למה לי קרא דהכא תיפוק לי מהתם י"ל דאי מהתם ה"א מתוסר בגדי' ששמש אינה במיתה אלא באותן עבודות שזר מחוייב עליהן מיתה מכיון דמחוסר בגדים אינו מחייב מיתה אלא משום דהוי כזר אבל בשאר עבודות שאין הזר מחוייב עליהם מיתה אימא מחוסר בגדים נמי לא קמ"ל ומתו לחייב על כל העבודות ואי לאו קרא דוהיתה להם כהונה ה"א דקרא דומתו לא קאי אלא אמכנסים בלבד כתב רחמנא קרא דוהיתה לכם כהונה לומר בזמן שבגדיה' עליהם כהונתם עליהם ואם לאו הם כזרים א"ק שבפ"ב דזבחים אמרו מחוסר בגדים מנ"ל אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגומר והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהן ואם עבד חלל ופרש"י והיתה להם הלבישה הזאת לכהונה אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דאחיל עבודה. והקשו והא מהכא נפקא מהתם נפקא מניין לשתויי יין שאם עבד חלל ת"ל יין ושכר אל תשת אתה ובניך ונו' ולהבדיל בין הקדש ובין החול מחוסר בגדים מניין ת"ל חוקה חוקה לגזרה שוה ומשני אי מהתם ה"א עבודה שזר חייב עליה מיתה אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא ופרש"י אי מהתם משתויי יין ה"א ה"מ דאחלי עבודה בעבודה שזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולון הכתוב מדבר ואינן אלא ד' עבודות זריקה והקטר וניסוך המים והיין כדילפינן בפ"ב דיומא מועבדתם. עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סלוק עבודה תמה כדמשמע מועבדתם שתי מלות ולא עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה והולכה וקמיצה וכל חיוב מיתה מזרות גמרינן כדתנן בפרק בתרא הקומץ הבולל היוצק המקבל דמים כו' אין בהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים אלמא מזר גמרי אבל עבודה שאין לזר חיוב מיתה עליה אחולי לא מחללי להכי כתב והיתה להם כהונה לחקת עולם לשוויינהו זרים כשאין בגדיהן עליהן ובזר אשכחן חלול ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לשאין בה מיתה משמע דקרא דוהיתה להם כהונה משמע בין בעבודה שזר חייב עליה מיתה בין בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה. וי"ל דההיא דפ"ב דזבחים בחלול עבודה קמיירי ולא בחיוב מיתה דהא במתני' קתני בהדיא כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל וטמא ויושב ועומד על גבי כלים ע"ג בהמה ע"ג רגל חברו פסל ועלה קאמר בגמרא מחוסר בגדים מנ"ל ומייתי לה רבי אבהו מקרא דוהיתה להם כהונה והקשו עליו והא מהכא נפקא משתויי יין נפקא ותרצו אי מהתם ה"א בעבודה שזר חייב עליה מיתה הוא דמחלל כדכתיב בההוא קרא בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולין הכתוב מדבר אבל בשאר עבודות חוץ מארבע עבודות שאין הזר ולא שאר הפתילים חייבים עליהן מיתה אימא אחילי נמי לא אחיל קמ"ל קרא דוהיתה לומר שאפילו בעבודה שאין הזר חייב עליה מיתה אחולי אחיל שכיון שאין בגדיהם עליהם הוו להו כזרים ובזר אשכחן חלול בין בעבודה שיש בה מיתה בין בעבודה שאין בה מיתה אבל לעניין שיהיה מחוסר בגדים במיתה ליכא למילף מהאי קרא דוהית' אלא בשעבד עבודה שהזר חייב עליה מיתה דומיא דזר שאע"פ שהוא מחלל בכל מיני עבודה מ"מ מיתה לא מחייב אלא בד' עבודות בלבד אבל בשאר עבודות לא מיחייב מיתה קמ"ל קרא דומתו לחייב מיתה במחוסר בגדים אף על שאר עבודות שאי הזר חייב עליהן מיתה כך היה נראה בעיני לפרש המקראות הללו אבל בפרק הנשרפין שנינו היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמיה בחוץ פטור ואין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ופרש"י לא משום זרות דזר שעשה עבודות הללו אינו חייב עליהן כדמפרש במסכת יומא בפרק שני אל מבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה עבודת מתנה ולא עבודת סלוק ודרשינן ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה ויוצק ובולל וכולהו אחריני הוו עבודה שיש אחריה עבודה שצריך הקטרה אחריהן ואחר סדור שלחן יוריד סלוק בזיכין להקטירן ואחר הטבת נרות צריך נתינת פתילה והדלקה ואחר קמיצה הקטרה ואחר קבלה זריקה והזייה וזר אינו חיוב בפנים אלא על זריקה והקטרה וניסוך כו' וכיון דנפקא לן מחוסר בגדים מזר אם כן בההיא עבודה דמחייב עליה משום זרות מחייב נמי משום מחוסר בגדים אבל בשאר עבודות שאין הזר חייב עליהן אין מחוסר בגדים חייב עליהן ולפי זה איני יכול ליישב המקראות הללו דאם כן למה לי קרא דהכא תיפוק לי מקרא דוהיתה להם כהונה כדמפיק לה בפ' הנשרפים ובפ' שני דזבחים: והרמב"ן ז"ל טען ואומר ואינו נכון בעיני שהיה לו לכתוב פסוק זה לאחר שיזכיר כל שמנה בגדים ולמה הזכיר זה בג' בגדים חשן ואפוד ומעיל קודם שיזכיר ציץ וכתונת ואבנט ומכנסים וכן אמר ובצאתו ולא ימות ואין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים. ועוד טען על מה שאמר הרב בפסוק והיו על אהרן ועל בניו והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו הראוים לו והאמורים בהם ולא ישאו עון ומתו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה ואמר שלפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רז"ל כן אבל אצלם המצוה הזאת שוה בכלם באהרן ובניו והיא על המכנסים והעונש גם כן בהם כי צוה בעשייה ועשה להם מכנסי בד וצוה בלבישה והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ונו' אם כן הצואה הזאת כלה היא על המכנסים ועליהם יהיה בעונש ולמדנו זה ממה שאמרו בסנהדרין ובשחיטת קדשים מחוסר בגדים ששמש מנ"ל שבמיתה א"ר אבהו א"ר יוחנן ומטו לה משמיה דר' אליעזר ברבי שמעון וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבכות והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששמש במיתה ואם היה הכתוב הזה אצלם בכל הבגדים הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בנדים במאמר הרב אבל הוא במכנסים בלבד והכתוב האחר בשאר הבגדים ולא הוזכרו שם המכנסים והראיה על דעתם שלא הזכיר למצוה בסדר הלבישה מכנסים כלל כי בעבור שענש עליהם בכאן אין צורך לחזור ולהזכירם כי ביודע שילבשם ומה שאמר למעלה ונשמע קולו בבאו אל הקדש ולא ימות הוא על דעתי ביאור מצות הפעמונים כי מפני שאין בהם צורך בלבישה ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בבאו אל הקדש ויכנס לפני אדניו כאלו ברשות כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה עכ"ד: ונראה לי שמה שטען תחלה שהיה לו לכתוב פסוק זה אחר שיזכיר כל הח' בגדים ולמה הזכיר זה בל' בגדים חשן ואפוד ומעיל קודם שיזכיר ציץ וכתונת מצנפת ואבנט ומכנסים אינה טענה שאם כן זאת הטענה בעצמה תפול על רז"ל שאמרו כפי מה שהבין הוא מן הסוגיות שבגמרא שהמצוה הזאת של והיו על אהרן ועל בניו המורה על הלבישה הוא על המכנסים לבדם כי בשאר הבגדים כבר צוה בלבישתן והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו וגו' שהיה לו לכתוב הפסוק של והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו אחר שיזכיר גם המכנסים מאחר שמצות הלבישה היא שוה בכל הח' בגדים ולמה הזכיר אותה אחר הז' בגדים חשן ואיפוד ומעיל וציץ ומצנפת וכתונת ואבנט קודם שיזכיר המכנסים ואם בעבור ולא ישא עון ומתו הבא אחריו שבא לענוש מיתה על המכנסים לבדם ולכן אמר והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח ואם לאו הם בעונש מיתה הלא העונש הזה שוה בכל הח' בגדים שאם היה מחוסר אחד מכל הח' בגדים בבאו אל אהל מועד או בגשתו אל המזבח הוא חייב מיתה ולמה הזכיר העונש הזה במכנסים לבדם ואחר כך חזר ואמר והיתה להם לחקת עולם לחייב מיתה על שאר הבגדים ולא כלל הכל במצות הלבישה ובעונש המיתה ומה שטען עוד מן ובצאתו ולא ימות שאין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים הוא מאמר תמוה מאד כי הרב ז"ל לא אמר שמאמר ולא ימות הוא דבק עם בבאו ובצאתו עד שיטעון עליו זה רק אמר שאם יהיו לו כל הבגדים הנזכרים לעיל לשרת לא יתחייב מיתה הא אם ישרת מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים ואם כן מאמר ולא ימות דבק עם מלת לשרת והאי דנקט בלישניה הא אם יכנס ולא אמר הא אם ישרת לאו ממלת בבאו הוא דקא דייק לה אלא ממלת בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת ולא ישאו עון ומתו אבל מלת בבאו דהכא אונשמע קולו הוא דקאי שהכתוב נתן טעם על לבישת הפעמונים ואמר כדי שישמע קולו בבאו אל הקדש ובצאתו ממנו ומלת ולא ימות דבק עם והיה על אהרן שפירושו שאם יהיה הוא עם כל שאר בגדים דלעיל מיניה לשרת בקדש לא ימות הא אם ישרת מחוסר אחד מן הבגדים ימות. ומה שטען עוד על מה שאמר הרב בפסוק והיו על אהרן ועל בניו והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו הראויין לו והאמורין בהן ולא ישאו עון ומתו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה ואמר שלפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רז"ל כן אבל אצלם המצוה הזאת היא על המכנסי' בלבד והעונש ג"כ בהם כו' ולמדנו זה ממה שאמר בסנהדרין ובשחיטת קדשים מחוסר בגדים ששמש מנח להו שבמיתה והוציאו זה מוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם כליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששמש חייב מיתה ואם היה הכתוב הזה של ומתו אצלם בכל הבגדים הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בגדים אינה טענה כי אנחנו נשיב בזה מה שכתבנו לעיל דאי לאו קרא דוהיתה להם כהונה ה"א דקרא דומתו לא קאי על המכנסים לחודייהו ולא על כל הבגדים דלעיל כתב רחמנא קרא דוהיתה לומר בזמן שבגדיהן עליהם כהונה עליהם ואם לאו הם כזרים כדי לכלול דכל וא"כ למדנו ממנו דקרא דומתו אכולהו בגדים דלעיל קאי אבל מה שראוי לטעון על מאמר הרב שפי' בפסוק ומתו שעל כל הבגדים דלעיל קאי שאם היה מחוסר א' מכל הח' בגדים דלעיל חייב מיתה הוא זה א"כ למה לי קרא דומתו תיפוק לי מוהיתה להם כהונה ללמד שבזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ואם חסר אחד מכלם הוו להו כזרים להתחייב במיתה דליכא למימר דאי מקרא דוהיתה לא הוה מצינן לחיובי מיתה למחוסר בגדים אלא בד' מיני עבודות שהזר חייב בהן מיתה אבל בשאר עבודות שאין הזר חייב בהן מיתה לא מכיון דמחוסר בגדים הוא כזר ומ"ה כת' קרא דומתו לחייב מיתה למחוסר בגדים על כל העבודות משום דמבריתא דפ' אלו הנשרפי' משמע שהמחוסר בגדים אינו חייב מיתה אלא על הד' עבודות שהזר מחוייב בהן בלבד ושמא י"ל דאי לאו קרא דומתו ה"א שאין המחוסר בגדים חייב מיתה אלא בז' בגדים דכתיבי קודם קרא דוהיתה להם כהונה אבל המכנסים לא כתב רחמנא ומתו לכלול גם המכנסים הכתובים לעיל מיניה בכלל חיוב מיתה ומעתה אהני קרא דוהיתה להם כהונה שלא תאמר דקרא דומתו אמכנסים לחודיה קאי ואהני קרא דומתו שלא תאמר דקרא דוהיתה אז' בגדים דלעיל מיניה קאי ולא על המכנסים:

35 משכיל לדוד פתח ↗

ולא ימות וכו׳ הא אם יכנס וכו׳ ק׳ דהא רש״י גופיה פי׳ לקמן בפ׳ והיו על אהרן ועל בניו וכו׳ ולא ימותו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה אם כן תרתי למה לי וי״ל דחד בחיסור בגדים וחד לאשמועי׳ דיתור בגדים נמי במיתה דכל יתר כחסר דמי א״נ חד בכ״ג וחד בכהן הדיוט. ועי״ל דהכא סמך המיתה לביאה אל הקדש והתם סמך המיתה לשירות אל המזבח החיצון אע״ג דבתרוייהו קראי כתיב בין ביאת אהל בין עבודת מזבח מ״מ מדהפך סדרא לסמוך המיתה בחד קרא למזבח לשרת ובאידך בביאת אהל מועד אפי׳ ביאה ריקנית פי׳ דלאו לעבודה ש״מ דלא הוה שמעינ׳ חד מחבירו ותרווייהו צריכי וכדאשכחן גבי רחיצת ידים ורגלים והביאו רש״י שם. ועי״ל דחדא בחיסור בגד א׳ לגמרי וחד בחיסור בבגד גופיה דהיינו פרומי בגדי׳ דביה נמי איכא מיתה ועיין בת״יט ספ״ט דסנהדרין. אך ק׳ דבש״ס פ״ק דזבחים דף י״ח נפקא לן מיתה במחוסר בגדים מדכתיב וחגרת וכו׳ והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהן עליהם כהונת׳ עליהם אין בגדיהם עליהן אין כהונתן עליהן והו״ל כזר וכו׳ ע״ש וי״ל שאותה דרשה אינה קרובה לפשט המקרא מדכתיב והית׳ להם כהונה ולפי״ז הול״ל והיו להם כהונה אי׳ אבגדי׳ קאי ולכך לא ביאר רש״י כן אלא פי׳ שם והיתה להם מילוי ידים זו לכהונת עולם ולפום הש״ס דידן נרא׳ לומר דתרווייהו צריכי דאי מקרא דוהיתה להם לחוד ה״א דוהיתה וכו׳ לאו אבגדים קאי אלא אמילוי וכדפיר״שי לכך אצטריך הך דהכא. ובהא לחוד נמי לא סגי דהו״א שאם יכנס מחוסר בגדים ימות בחנק ככל מיתה האמורה בתורה סתם ולכך צריכי לאידך קרא דכזר חשיבי דאית ביה מיתה בידי שמים א״נ ההיא דבגמ׳ דמייתי׳ מקרא דוהיתה להם כהונה לאו לענין חיוב מיתה אלא לענין חילול עבודה דה״ול כזר דמחלל עבודה. וכ״נ מפי״רשי דהתם וכ״כ התו׳ שם להדיא בד״ה אין בגדיהם וכו׳ דקרא דוחגרת אצטר׳ לחילול לעבודה ע״ש. וכ״ת אי לחילול עבודה הא ילפי׳ לה מונתנו בני אהרן הכהן וערכו בני אהרן הכהנים כמ״ש רש״י בפרש׳ ויקרא עיין מ״ש שם בס״ד:

33 רמני. עֲגֻלִּים וַחֲלוּלִים הָיוּ כְּמִין רִמּוֹנִים הָעֲשׂוּיִים כְּבֵיצַת תַּרְנְגֹלֶת:

34 ופעמני זהב. זַגִּין עִם עִנְבָּלִין שֶׁבְּתוֹכָם:

35 בתוכם סביב. בֵּינֵיהֶם סָבִיב – בֵּין שְׁנֵי רִמּוֹנִים פַּעֲמוֹן אֶחָד דָּבוּק וְתָלוּי בְּשׁוּלֵי הַמְּעִיל:

33 דברי דוד פתח ↗

ופעמוני זהב זגין עם ענבלין שבתוכם. הרמב"ן הקשה א"כ לא היו הרמונים משמשים כלום ואם לנוי היו למה עשויים כרמונים יעשה כמין תפוחי זהב, ועוד שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים ואם יעשה בהם טבעות לתלותו בהם, ע"כ פירש שבתוכם של הרמונים ממש היו הפעמונים כי הרמונים חלולים והפעמונים טמונים בהם וקשה דא"כ היה לכתוב רמון ופעמון דודאי יש להזכיר תחילה הכלי ואח"כ מה שבתוכו:

33 אבן עזרא על שמות פתח ↗

ועשית. הגאון תרגם מעיל ממטר כדמות הנקרא סרבל, רק פי ראשו בתוך המעיל וקדמונינו ז"ל אמרו, כי רמון סביב המעיל, ופעמון בין שני רמונים, כי אחרים אמרו כי הפעמונים אינם נראים, רק הם בתוך הרמונים, ושם ישמיעו קול:

35 גור אריה פתח ↗

הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים חייב מיתה. משמע מדבריו דקרא דהכא על כל בגדי כהונה קאי, דחייב מיתה אם נכנס 'מחוסר אחד מן הבגדים'. וקשיא, דבסמוך אצל פסוק מג "והיו על אהרן" פירש 'הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה', ואם כן תרוייהו למה לי. ועוד הקשה הרמב"ן על דבריו, דמחוסר בגדים ששמש דהוא במיתה לא מקרא דהכא נפקא, ולא מקרא דלקמן "והיו על אהרן", דאי קרא דהכא איירי בכל בגדי כהונה כמו שפירש רש"י, אם כן לא הוי לכתוב על שלשה בגדים, דהיינו חושן ואפוד ומעיל, והוי למכתב הכתוב הזה אחר שיזכור כל הבגדים. וכן קרא פסוק מג "והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אוהל מועד" לא קאי על כל הבגדים, רק על מכנסים, אף על גב דפשטיה דקרא משמע דקאי על כל הבגדים, לא קאי על כל הבגדים, דהא בפרק הנשרפין סנהדרין פג ע"ב ובפרק שני דזבחים יז ע"ב אמר מחוסר בגדים דהוא במיתה מנא לן, ומייתי הך קרא להלן כט, ט "וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם", בזמן שבגדיהם עליהם יש להם כהונה, אין בגדיהם עליהם אין להם כהונה, והוי להו כזרים, וזר ששימש חייב מיתה. ואם כן סבירא להו לרז"ל דקרא "והיו על אהרן" על מכנסים בלבד קאי:ופירש הרמב"ן דקרא כאן דכתיב במעיל "והיה על אהרן" לא איירי בעבודה כלל, דהא לא הוזכר עבודה כלל, רק "ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות", ולא שייך עבודה בצאתו, אלא פירושו על הפעמונים בלבד קאי, שיהיו עליו כשיכנס, שלא יכנס בלא רשות, כי הנכנס פתאום חייב מיתה, וכן אל יצא פתאום, ולכך אמר "ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגומר". ותימה על דברי הרמב"ן, כי לפי דבריו יהיה כהן גדול שנכנס בלא מעיל, אף על גב שלא עבד, חייב מיתה, ובאיזה מקום נמצא זה דחייב מיתה כהן גדול שנכנס בלא מעיל. ועוד, דמנה 'ואלו הן שבמיתה' תוספתא זבחים פי"ב, ומייתי לה בפרק הנשרפין סנהדרין פג., וחשיב שם כולהו שהם במיתה, ולמה לא מנה כהן גדול הנכנס בלא מעיל:ומזה הטעם סבירא ליה לרש"י "ולא ימות" דכתיב אצל מעיל איירי כששמש בלא מעיל, ואין "ולא ימות" דבוק אל "ונשמע קולו בבואו אל הקדש ובצאתו", רק אל "והיה על אהרן לשרת" דחייב מיתה אם שמש בלא מעיל. ואפילו אם תאמר שהוא דבוק אל "בבואו אל הקדש ובצאתו", לא קשיא, ד"בבואו אל הקדש" נקרא התחלת עבודתו, "ובצאתו" היינו גמר העבודה, ללמדך שצריך שיהיו הבגדים עליו תמיד, וזהו "ונשמע קולו בבואו אל הקדש ובצאתו". ומה שהקשה דלמה הזכיר הכתוב הזה על ג' בגדים ולא על כל הבגדים, בודאי הוצרך למכתב כאן להזהיר על הפעמונים, שאם חסרו הפעמונים כאילו חסר המעיל לגמרי, ולא תאמר כי אין הפעמונים מעכבים, שאינם רק לנוי, ולכך אמר כי הפעמונים מעכבים, ואם נכנס במעיל בלא פעמונים חייב מיתה. ולפיכך כתיב "ונשמע קולו בבואו אל הקדש ובצאתו", היינו כשהוא עובד, שצריך שיהיו לו הפעמונים:ואף על גב דקרא דהכא איירי דוקא בפעמונים, פירש 'הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים חייב מיתה', דהא כיון דקושטא דמילתא שמחוסר בגדים מן כל אחד מהבגדים חייב מיתה, אין לפרש דקרא דהכא איירי דוקא בפעמונים, דהא הכל בחיוב מיתה. אף על גב דאיצטריך למכתב קרא "והיתה להם כהנת עולם" ר' להלן כט, ט ללמד על כל הבגדים, היינו שלא תטעה לומר בזה דאין הכתוב מדבר רק במעיל, והוצרך למכתב קרא "והיתה להם כהנת עולם" לומר דקרא דהכא איירי בכל הבגדים. ופירש רש"י לפי האמת, וכן הוא דרכו של רש"י לפרש הכתוב אחר האמת, לכך אמר רש"י כאן 'הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים חייב מיתה':וכן לקמן פסוק מג דפירש "והיו על אהרן ובניו" 'בגדים הללו וכו" דמשמע דקאי על כל הבגדים, ואם כן למה הוצרך למילף סנהדרין פג ע"ב מחוסר בגדים ששימש חייב מיתה מן "והיתה להם כהונה לחקת עולם" ר' להלן כט, ט, היינו בודאי אי לא קרא "והיתה להם כהונה" היינו מפרשים קרא "והיו על אהרן" במכנסים בלבד, והשתא דכתיב "והיתה להם כהונה" דבכל הבגדים חייב מיתה אם שמש מחוסר בגדים, אם כן למה נפרש הכתוב במכנסים בלבד, ואם כן יתפרש הכתוב בכל הבגדים. ואי לאו "והיו על אהרן" לא היה חייב מיתה במכנסים, דהא אצל "והיתה להם כהונה" לא קאי רק על שבעה בגדים; כתונת, ואפוד, ומעיל, ואבנט, חושן, וציץ, ומצנפת, ולא על מכנסים. והוצרך "והיה על אהרן" כדי לכלול גם כן המכנסים. וטעמיה דרש"י אף על גב דהכתוב צריך לכתוב להלן כט, ט "והיתה להם כהונה" כדי ללמד על כל הבגדים, היינו שלא נטעה, ובא הכתוב ללמוד על "והיו על אהרן" דהכא פסוק מג דבכל הבגדים איירי, וכן לא תאמר דאיירי כאן דווקא במעיל. ולקמן אות כא יתבאר שכל הכתובים צריך לכתוב:

35 רמב"ן על שמות פתח ↗

וְלֹא יָמוּת מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אִם יִהְיוּ עָלָיו לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה, הָא אִם יִכָּנֵס מְחֻסָּר אֶחָד מִן הַבְּגָדִים הַלָּלוּ חַיָּב מִיתָה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:ל"ה. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב פָּסוּק זֶה לְאַחַר שֶׁיַּזְכִּיר כָּל שְׁמוֹנָה בְּגָדִים אחרי פסוק מב, וְלָמָּה הִזְכִּיר זֶה בִּשְׁלֹשָׁה בְּגָדִים חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל קֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר צִיץ וְכֻתֹּנֶת מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וּמִכְנָסַיִם. וְכֵן אָמַר וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת, וְאֵין בַּיְּצִיאָה עֲבוֹדָה שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם מְחֻסַּר בְּגָדִים. וְכֵן "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:מ"ג, וְהָיוּ כָּל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו הָרְאוּיִים לוֹ וְהָאֲמוּרִים בָּהֶם, "וָמֵתוּ", הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה. וְכֵן נִרְאֶה זֶה בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט:אֲבָל לְפִי הָעוֹלֶה מִן הַסֻּגְיוֹת שֶׁבַּגְּמָרָא אֵין דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כֵּן, אֲבָל אֶצְלָם הַמִּצְוָה הַזֹּאת שָׁוָה בְּכֻלָּם, בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו, וְהִיא עַל הַמִּכְנָסַיִם, וְהָעֹנֶשׁ גַּם כֵּן בָּהֶם כִּי צִוָּה בָּעֲשִׂיָּה "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד" שמות כ"ח:מ"ב, וְצִוָּה עַל הַלְּבִישָׁה "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כִּי בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים צִוָּה לְמַעְלָה בַּעֲשִׂיָּתָם מפסוק ב עד פסוק מ וְצִוָּה בַּלְּבִישָׁה בפסוק מא "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ", אִם כֵּן הַצַּוָּאָה הַזּוֹ שמות כ"ח:מ"ג כֻּלָּהּ עַל הַמִּכְנָסַיִם, וַעֲלֵיהֶן יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ: וְלָמַדְנוּ זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין פג: וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים זבחים יז: מְחֻסַּר בְּגָדִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ מְנָא לַן דִּבְמִיתָה, א"ר אַבְהוּ א"ר יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵהּ דְּר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, "וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם" שמות כ"ט:ט', בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, וַהֲווֹ לָהֶם זָרִים, וְאָמַר מָר זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּמִיתָה. וְאִם הָיָה הַכָּתוּב הַזֶּה שמות כ"ח:מ"ג אֶצְלָם בְּכָל הַבְּגָדִים הִנֵּה בְּכָאן עֹנֶשׁ מְפֹרָשׁ לִמְחֻסַּר בְּגָדִים, כְּמַאֲמַר הָרַב. אֲבָל הִיא בַּמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד, וְהַכָּתוּב הָאַחֵר שמות כ"ט:ט' בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים, וְלֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם הַמִּכְנָסַיִם. וְהָרְאָיָה עַל דַּעְתָּם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְמַטָּה להלן כט ה ט בְּסֵדֶר הַלְּבִישָׁה מִכְנָסַיִם כְּלָל, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָנַשׁ עֲלֵיהֶם בְּכָאן אֵין צֹרֶךְ לַחְזֹר וּלְהַזְכִּירָם, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁיִּלְבָּשֵׁם:וּמַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה כאן וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָמוּת, הוּא עַל דַּעְתִּי בֵּאוּר לְמִצְוַת הַפַּעֲמוֹנִים, כִּי מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ בַּלְּבִישָׁה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם כֵּן, לְכָךְ אָמַר כִּי צִוָּה בָּהֶם בַּעֲבוּר שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וְיִכָּנֵס לִפְנֵי אֲדוֹנָיו כְּאִלּוּ בִּרְשׁוּת, כִּי הַבָּא בְּהֵיכַל מֶלֶךְ פִּתְאוֹם חַיָּב מִיתָה בְּטַכְסִיסֵי הַמַּלְכוּת, כְּעִנְיַן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אסתר ד יא: וְיִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא יְרוּשַׁלְמִי א ה "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" ויקרא טז יז, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" יחזקאל א י לֹא הָיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, עַל כֵּן צִוָּה לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּמִי שֶׁיִּקְרָא "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", וְיָבֹא לַעֲבֹד אֶת הַמֶּלֶךְ בְּיִחוּד, וְכֵן בְּצֵאתוֹ, לָצֵאת בִּרְשׁוּת, וְשֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב לְפָנָיו. וּבְפִרְקֵי הֵיכָלוֹת יָדוּעַ זֶה הָעִנְיָן. וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְהִזְהִיר זֶה בְּכ"ג לְמַעֲלָתוֹ, וְזֶה טַעַם "לִפְנֵי ה'", כִּי הוּא הָעוֹבֵד לְפָנָיו שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ כִּי מַלְאַךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת הוּא מלאכי ב ז, כִּי הַהֶדְיוֹטִים לא יִכָּנְסוּ בַּהֵיכָל לְהַקְטִיר וּלְהֵטִיב: וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ וְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה ל"ח:ח' בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן מָה טַעַם, שֶׁיְּהֵא הקב"ה מִסְתַּכֵּל בָּהֶן בְּבִגְדֵי הַכֹּהֵן בִּכְנִיסָתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִזְכַּר לִזְכוּת הַשְּׁבָטִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה פֵּדָגוֹג נִכְנָס אֶצְלוֹ מְלַמֵּד עַל בְּנוֹ סָנֵגוֹרְיָא, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָעוֹמְדִים עָלָיו שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בּוֹ, מֶה עָשָׂה, הִלְבִּישׁוֹ פּוֹרְפִירָא שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וּמִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ, כָּךְ אַהֲרֹן הָיָה נִכְנָס בְּכָל עֵת ויק"ר כב ו לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאִלּוּלֵי זְכֻיּוֹת הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת עִמּוֹ וּמְסַיְּעוֹת אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִכָּנֵס, לָמָּה, שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁם, מֶה עָשָׂה הקב"ה נָתַן לוֹ מִדְּמוּת לְבוּשֵׁי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נט יז "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן". עַד כָּאן אַגָּדָה זוֹ. וְאע"פ שֶׁלֹּא הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים בִּבְגָדִים אֵלּוּ, אַף בְּאֹהֶל מוֹעֵד הֻצְרַךְ לְכָךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב ויקרא טז יז "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד":

35 לבוש האורה פתח ↗

רש"י והיה על אהרן לשרת וגו' ולא ימות לשון רש"י מכלל לאו אתה שומע הן אם יהיה לו לא יתחייב מיתה הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים עכ"ל גם לקמן בפסוק והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד וגו' ומתו כתב רש"י הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה עכ"ל גם בגמרא פ"ב דזבחים על משנת דמחוסר בגדים פסל העבודה כו' מביא פסוק זה דוהיו על אהרן וגו' ויליף מיניה דמחוסר בגדים פסל את העבודה כו' ובגמרא שם בפ"ב דזבחים גם בפרק הנשרפים מביא פסוק שלישי על דין זה דיליף מיניה דכהן העובד במחוסר בגדים במיתה והוא פסוק הנאמר בלבישת בני אהרן והיתה להם כהנה לחקת עולם ודריש ליה הכי והיתה להם לבישתם זו לכהונת עולם כלומר בזמן שבגדים עליהם כהונתם עליהם אין בגדים עליהם אין כהונתם עליהם והוי להו כזרים ואמר מר זר ששימש במיתה והרי לנו ג' פסוקים לדין זה דכהן העובד במחוסר בגדים במיתה וכבר נתחבטו הרא"ם ז"ל והרג"א בזה והקשו תלתא קראי לדין זה למה לי ותרצו לפי סברתם והאריכו בעניין מאד אבל לי נראה כשתתבונן היטב במקומו' שכתובים בהן אלו הפסוקים אין כאן קושיא כלל דכולהו קראי מצריך צריכי להשלמת הדין ובאחד מהם או אפילו בשנים מהם לא היינו יכולין ללמוד מהם כל דין הזה שבמחוסר מכל הבגדים אפילו בגד אחד איזה מהם שיהיה שיהא חייב מיתה רק בקצת מהן ולא בכולן וזה כשתעיין בפרשה תמצא דפסוק והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' ולא ימות לא קאי אלא על חשן ואפוד ומעיל ופסוק דוהיו על אהרן ועל בניו בבאם וגו' ומתו לא קאי אלא על מכנסי בד וגו' ופסוק דוהיתה להם כהונה לחוקת עולם לא קאי אלא אשלשה בגדי כהונה שהכהן גדול והכהן הדיוט שוין בהן והם הכתונת והאבנט והמגבעות והיא המצנפת ומעתה יתבאר לך דכולהי קראי מצרך צריכי להזהירם שלא ישמשו מחוסר אפילו בגד אחד מכל הבגדים דכבר ידעת שכל בגדי כהונה לא היתה קדושתם שוה שקצתן והם הששה מהם היו עשויין לכהנים לכבוד ולתפארת והמכנסים לא נעשים אלא לכסות בשר ערוה וגם אפילו באותו שהיו עשוין לכבוד ולתפארת לא היתה קדושתן שוה שקצתם לא היו נעשים אלא לקדושת כהן גדול לבדו כגון החשן והאפוד והמעיל וקצתן היו עשויין בין לכהן גדול בין לכהן הדיוט והם הכתונת והאבנט והמצנפת וכיון שכן צריך לכולהו קראי ללמוד מהם שלא ישמשו במחוסר אחד מהם דאי לא כתב אלא והיה על אהרן לשרת וגומר דהוא לא קאי אלא אחושן ואפוד ומעיל הוי אמרינן דוקא במחוסר אחד מאלו חייב מיתה מפני שקדושתן חמורה שאינן עשויין אלא לכהן גדול לבדו אבל שאר הג' והם כתונת ואבנט ומצנפת שכל הכהנים שוים בהם אפי' הדיוטים לא לכך כתב והיתה להם כהונה לחקת עולם ואי כתב והיתה להם וגו' ה"א אדרבה באלו הג' שכל הכהנים שוין בהם קדושתן יותר לפיכך לא יחסר אחד מהם ואם יחסר במיתה כיון שהן שוין בכל הכהנים אבל שלשה הראשונים שאינם שוים בכל הכהנים גם החסרון מהם אינו מזיק לכך כתב והיה על אהרן לשרת וגו' ואי כתב הני תרתי קראי ה"א דוקא אלו הבגדים לא יחסרו מהם שהם להם לכבוד ולתפארת אבל המכנסים שאינם למצות עבודה אלא לכסות בשר ערוה אין החסרון מזיק בה לכך צריך לכתוב והיו על אהרן ועל בניו וגו' גבי מכנסים ואי כחב מכנסים ה"א דוקא המכנסים לא תחסר ואם חסרה במיתה משום שגנאי הוא כלפי מעלה לשרת בגילוי ערוה על המזבח אבל השאר לא לכך צריך לכתוב כולהו ואי תימא לכתוב מכנסים ועוד אחד מן השניים הי לכתוב אי תימא מכנסיים ושלשה הנאמרים בכהן הדיוט ולילף בגדי כהן גדול מנייהו איכא למפרך מה להנך שכן שוין בכל הכהנים שגם המכנסים בכל הכהנים אבל חשן ואפוד ומעיל שהם בגדי כהן גדול לבדו לא ואי כתב מכנסים ואלו שלשה בגדי כהן גדול ולילף בגדי כהן הדיוט מינייהו ה"א זה משום כבוד שכינה שלא לגלות ערוה וזה משום דקדושתן תמורה ואין כאן כ"כ צד אחד שוה לומר בשבילו על שניהם אף אני אביא כו' כי הם כמעט הפכים כו' לפיכך צריך כולהו וגם עכשיו אע"ג דכתיבי כולהו תלתא לא ילפינן הציץ מבניהו דאיכא למפרך מה לכולהו שהם נקראים בגדים ואין הציץ בכלל בגדים לפיכך הוצרך לכתוב גבי ציץ בפני עצמו והיה על מצחו תמיד רצה לומר בכל עת עבודה לא יחסר וה"ה אי הוה כתיב בציץ לבדו שלא היינו יכולין ללמוד ממנו שאר הבגדים וגם לא מן הציץ ואחד מן הבגדים וזה פשוט נ"ל ומה שרש"י וכן הגמרא בכל פעם שמזכירים לימוד מחוסר בגדים אינו מביא אלא אחד מן הכתובים הללו אין הכוונה על אותו פסוק לבדו רק כוונתם גם על שאר הכתובים עמו אלא שרוצים לקצר וחדא מינייהו נקטו נ"ל:

« רש"י על שמות כ״ח:ל״ב רש"י על שמות כ״ח:ל״ד »