רש"י על שמות כ״ג:י״ב

« רש"י על שמות כ״ג:י״א רש"י על שמות כ״ג:י״ג »

12 שפתי חכמים פתח ↗

לא תעקר שב"ר ממקומה כו'. דאל"כ למה נסמכה לשביעית אף שנ' לדבר שנתחדש דהעבד והערל והגר והתושב שיהיו שובתים ביום שבת אפ"ה יש ללמוד זה נמי:

12 דברי דוד פתח ↗

וביום השביעי תשבת, אף בשנה השביעית לא תעקר שבת ממקומה. דאל"כ למה נאמרה פרשה זו והלא כבר נאמרה בפרשת הדברות וכך שנויה במכילתא והקשה הרא"ם דילמא הא דנאמרה פרשה זו מפני שני דברים שנתחדשו בה העבד והערל והגר תושב שיהו שובתים ביום השבת ושמא י"ל דפירוש למה נאמרה היינו למה נאמרה פה עכ"ל ואין זה קושיא דענין זה אנו אומרים היכא דא"א לומר דצריך לגופו אבל אם צריך לגופו כמו כאן טפי עדיף, וכיוצא בזה בענין לעבור עליו בשני לאוין שאין אומרים כן אלא היכא דאי אפשר בענין אחר, וכן לענין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דהיינו היכא דא"א בענין אחר כדאמרינן בפ"ק דקדושין בסוגיא דתושב ושכיר:

12 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

119 ויקרא כה, ב "ושבתה הארץ שבת לה'". ופירש רש"י שם "לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית שמות ב, י". ורש"י שמות כג, יב כתב "כל השנה קרויה שבת". ובביאור הדבר, ראה בדר"ח פ"ה מ"ט רמו.-רמז., שכתב שם שהשמיטה מורה על מעלת הארץ, שדבר שהוא שלם - הוא במנוחה. ושם השוה בין מנוחת שבת למנוחת שמיטה "עד שהיא השמיטה קדושה כמו בשבת". וראה להלן פכ"ז הערה 45.

13 שפתי חכמים פתח ↗

עשה באזהרה כו'. לכן אמרי' בכל מקום דעשה דוחה את לא תעשה לפי שכל עשה יש בו לא תעשה וא"כ יש בו תרתי עשה ולא תעשה משום הכי דוחה לא תעשה גרידא:

13 רמב"ן על שמות פתח ↗

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ג:י"ג לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאַזְהָרָה, שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אַזְהָרָה הִיא בִּמְקוֹם לָאו. וּלְפִי דְּבָרָיו יִצְטָרֵךְ הָרַב לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיוּ לוֹקִין עַל כָּל עֲשֵׂה וַעֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲבָל בָּזֶה הַלָּאו שֶׁיִּכְלֹל דְּבָרִים רַבִּים וְלֹא יַזְכִּיר שֵׁם הָעֲבֵרָה כְּלָל הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין לוֹקִין בּוֹ. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ הִשָּׁמֶר דַּעֲשֵׂה עֲשֵׂה עירובין צו., וְא"כ לֹא הוֹסִיף בְּכָאן אֶלָּא עֲשֵׂה. וּבַמְּכִילְתָּא כאן נֶחְלְקוּ בְּמִקְרָא זֶה וּדְרָשׁוּהוּ בְּפָנִים רַבִּים: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט טַעְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים תִּשְׁמְרוּ, כִּי הַכָּתוּב נִקְשַׁר בְּסוֹפוֹ, יֹאמַר, מִכָּל הָאַזְהָרוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים תִּשְׁמְרוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְתַחְרִימוּ הַזּוֹבֵחַ לָהֶם, וְלֹא תַּעֲשׂוּ פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה, וְעוֹד תִּשָּׁמְרוּ שֶׁלֹּא תַּזְכִּירוּ שֵׁם אֱלֹהוּתָם, לְהַזְכִּיר "כְּמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב", "מִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן" מלכים א י"א:ל"ג, "אֲשִׁימָא אֱלֹהֵי חֲמָת" שם ב יז ל, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ שְׁמָם אֲפִלּוּ בְּלֹא זֵכֶר אֱלֹהוּת, לְהַזְכִּיר מִלְכֹּם וַאֲשִׁימָא כְּלָל, אֲבָל תְּכַנֶּה אוֹתָם לִגְנַאי, "שִׁקּוּץ מוֹאָב" שם א יא ז, "תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן" שם ב כג יג, אוֹ לֹא יִשָּׁמַע בְּפִי עוֹבְדָיו עַל דְּבָרְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ סנהדרין סג: שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם הַגּוֹי וְיִשָּׁבַע לוֹ בַּע"ז שֶׁלּוֹ:וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "לֹא תַזְכִּירוּ" יוֹצֵא, שֶׁלֹּא תַּזְכִּיר אוֹתוֹ לְעוֹבְדָיו לֵאמֹר, בֵּאלֹהֶיךָ, עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד, וְ"לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" זֵכֶר שְׁמוֹ כְּלָל, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ כג ז "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם". הוֹסִיף שָׁם לְבָאֵר כִּי הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַזְכִּיר אוֹ יַשְׁבִּיעַ שׁוּם אָדָם בֵּאלֹהֵי הַנֵּכָר:

13 גור אריה פתח ↗

לעשות כל התורה בלא תעשה. במכילתא. והקשה הרמב"ן דהא שמור דעשה עשה, אבל רש"י בפרשת ראה דברים יג, א פירש שכל השמר הוא לא תעשה, אף השמר דעשה. וחילוק גדול יש ביניהם, דאף על גב דאין לוקין עליו – הוא כמו לאו, ועונשו גדול, כדאמרינן לענין כפרה יומא פו. עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, אבל הלאו חמור, דצריך תשובה ויום הכפורים, כדאיתא התם. ולכך לפי דבריו לא קשיא מידי מה שהוסיף שמירה, כיון שהוא לא תעשה:

14 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

81 כמו שמצאנו לגבי תפילת משה, שאמר להקב"ה "אשר אמרת לי 'הנה אנכי שולח מלאך' שמות כג, כ. אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה... כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה" רש"י שמות לב, יב-טו, והקב"ה השיבו "לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך" רש"י שם פסוק יד. ועל כך השיב משה "בזו אני חפץ" רש"י שם פסוק טו. הרי שהנהגה שהיא על ידי השי"ת בעצמו היא יותר במעלה מהנהגה שע"י מלאך ושליח. וראה עוד בגבורות ה' פנ"ה רמד. שביאר כיצד פעולה הנעשית ע"י הקב"ה בעצמו היא בעלת מעלה יותר מאשר פעולה הנעשית ע"י מלאך.

15 רש"י על שמות פתח ↗

השערה אביב. עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" שיר ו':

15 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

14 שמות כג, טו "את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חודש האביב כי בו יצאת ממצרים וגו'", ופירש רש"י שם "חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה, 'אביב' לשון 'אב', בכור וראשון לבשל פירות".

15 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה חדש האביב, שהתבואה מתמלאת בו באִבֶּיהָ. ע"כ. כלומר "אביה" פירושו: קשיה, כמבואר ברש"י למעלה ט, לא. ורא"ם שם כתב שפירוש "אביב" נגזר מלשון "אבי הנחל" שיר השירים ו, יא, שפירושו: עצי הנחל. ועצי השעורה אלו הקשים שלה. פ' משפטים תשנ"א

12 וביום השביעי תשבת. אַף בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא תֵעָקֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁלֹּא תֹאמַר, הוֹאִיל וְכָל הַשָּׁנָה קְרוּיָה שַׁבָּת לֹא תִנְהַג בָּהּ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שם:

13 למען ינוח שורך וחמרך. תֵּן לוֹ נִיחַ, לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ אֵין זֶה נִיחַ אֶלָּא צַעַר:

14 בן אמתך. בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

15 והגר. גֵּר תּוֹשָׁב:

12 מזרחי פתח ↗

וביום השביעי תשבות אף בשנה שביעי' לא תעקר שבת בראשית ממקומה. במכילתא דאל"כ למה נאמרה פרשה זו והלא כבר נאמרה בפרשת הדברות ועוד מה עניינה אצל שמטה וכן גבי שבת האמורה במשכן אמרו שלא תאמר דחויה שבת אצל מלאכת המשכן דאל"כ למה נאמרה ומה ענינה אצל המשכן וכך שנינו במכילתא אך את שבתותי תשמורו למה נאמרה אך קשה דדילמא הא דנאמרה פרשה זו אע"פ שכבר נאמרה בפרשת הדברות הוא מפני שני דברים שנתחדשו בה העבד והערל והגר תושב שיהיו שובתים ביום השבת כדלקמן ושמא י"ל דפי' למה נאמרה למה נאמרה פה:

12 גור אריה על שמות פתח ↗

שלא יסתרסו רגלים. דכיון דכולה שבת לא יהיו נוהגים רגלים. אף על גב דכבר הזהיר על השבת שלא יסתרס רש"י פסוק יב, היינו שבת דקדושתו חמור, אבל שלש רגלים, דאין קדושתן חמורה כשבת, צריך לאשמועינן. ופירש זה על "שלש פעמים בשנה", כדי שלא יקשה לך שהכתוב אומר "שלש פעמים בשנה וגו'", ולא פירש איזה שלש פעמים בשנה, ואין לומר דלא הוצרך לפרש, דקרא אדלעיל קאי פסוקים טו-טז, דזה אינו, דאי אדלעיל קאי לא הוי למכתב כלל "שלש פעמים בשנה יראה", והוי למכתב 'ובהן יראה כל זכורך', דעכשיו משמע מילתא באפי נפשיה, ולא פירש איזה שלש פעמים, על כרחך צריך לומר דקרא סמך שמפורשים אלו שלש פעמים במקום אחר בפרשת ראה דברים טז, א-יז, והשתא קשיא אם כן למה כתב כאן, כיון דסמך אפרשת ראה, ותירץ דצריך למכתב לומר 'שלא יסתרסו הרגלים':

12 משכיל לדוד פתח ↗

בן אמתך בעבד ערל וכו׳ פי׳ דק״ל דאמאי לא כתיב עבדך מאי בן אמתך לכך פי׳ דמשום דאכתי ערל הוא כגון שעדיין לא עברו י״ב חדש משקנאו עם אמו הילכך אינו נקרא עדיין עבדא של ישראל להודיע שאסור להשהותו כך אלא חייב למולו ולהטבילו לשם עבדות:

13 מזרחי פתח ↗

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו. הרמב"ן ז"ל טען ואמר אבל כבר אמרו השמר דעשה עשה וא"כ לא הוסיף בכאן אלא עשה ואני תמה מאד וכי לא ראה המחלוקת שנחלקו התנאים על זה במכילתא ששם אמרו ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר ושמת את השלחן וגו' אם שינן עובר בלא תעשה לכך נאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ר' מאיר אומר לעשות דבר תורה עליך חובה ר' אלעזר אומר לעשות מצות עשה מצות לא תעשה א"כ בין לת"ק בין לרבי אלעזר קרא דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו בלא תעשה קמיירי אלא דבהא קמיפלגי מר סבר לא בא רק ליתן לא תעשה על כל מצות עשה שבתורה ומר סבר ליתן לא תעשה על הדברים הנראים כמו תקון ועצה טובה דומיא דושמ' את השלחן בלבד והרי גם הרמב"ם ז"ל כתב בספר המצות בשרש הרביעי שאין ראוי למנות הצווים הכוללים התורה כלה כי הנה יבאר בתורה צוויים ואזהרות אינם בדבר מה מהדברים אבל יכללו המצות כלן כאילו יאמר עשה כל מה שצויתיך לעשות והזהר מכל מה שצויתיך ממנו או לא תעבור דבר מכל מה שצויתיך ואין למנות הצווי הזה מצוה בפני עצמה שהוא לא יצוה לעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות עשה ולא יזהיר מעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות לא תעשה וזה באמרו ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ובאמרו את חקתי תשמורו ואת משפטי תעשון כאלה רבים הרי שפירש גם הוא המקרא הזה בלא תעשה כמו שפירשו רש"י ז"ל ועוד הרי הוא עצמו כתב בפרשת יתרו גבי זכור ושמור בדבור אחד נאמרו משום דשמור מצות לא תעשה וזכור מצות עשה וסתרן אהדדי ואיך לא חשש להשמר דעשה עשה דהתם השמר דעשה עשה הוא כדכתיב לקדשו דומיא דלקדשו דכתיב גבי זכור דאיירי בקדוש דהוי מצות עשה. ומה שפירש הוא במלת לקדשו דלגבי שמור שלא נחללנו כי היכי דלא תיקשי ליה מהשמר דעשה עשה לא הרויח כלום משום דכיון דמלת לקדשו בצורת עשה אינו אלא עשה שהרי גבי שבת דכתיב ביה וביום השביעי תשבות פירשוהו רז"ל למצו' עשה אף על פי שפירושו שלא לעשות מלאכה מפני שהוא בצורת עשה ועוד שאין ראוי שיפרש לקדשו דגבי שמור אלא כפי' לקדשו דגבי זכור שפירושו קדוש היום כדאיתא בפרק מי שמתו ועוד שאם יהיה פירוש לקדשו דגבי שמור שלא נחללנו ופירוש לקדשו דגבי זכור לקדוש היום אין זכור ושמור סותרין זה לזה כמו שפירש הוא עצמו מפני שאע"פ שהא' עשה והאחר לא תעשה אין שניה' על עניין א' אבל מה שאמרו בפ"ב דיומא השמר דעשה עשה פירוש אחר יש בו אין כאן מקומו:

13 משכיל לדוד פתח ↗

ובכל כו׳ כל מ״ע באזהרה וכו׳ ומ״מ ליכא מלקות במ״ע משום דהוו לאו שבכללות. ואף על גב דקי״ל השמר דעשה עשה וכמו שהק׳ הרמב״ן ז״ל הביאו הרא״ם י״ל דלא נקרא השמר דעשה אלא היכא שכתוב אצל העשה המפורש במקרא משא״כ זה דאע״ג דקאי על כל מ״ע מ״מ לא נכתב אצל העשה. ומה שהביא ד״א היינו דלפי׳ זה לא הול״ל בהאי לישנא דתשמרו אינו ל׳ ציווי אלא הכי הול״ל השמרו בכל אשר אמרתי לכם. ובתר הכי לכתוב ולא תזכירו שם אלהים אחרים אלא מוכח דה״ק ובכל וכו׳ תשמרו לעשות אימתי בזמן ששם אלהים אחרים לא תזכירו. וגם לפי׳ זה ק׳ שדבר זה כבר למדנו מקרא דוכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו׳. ותו מקרא דוסרתם מן הדרך וכו׳ ללכת אחרי אלהים אחרים וכו׳ ול״ל עוד מקרא שלישי. ותו דהכא לא מיירי קרא בעובד ע״ז אלא במזכיר שמה בלבד ולא מסתבר כלל שזה חשוב ככופר בכל התורה כולה:

13 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לעשות כל מצוות עשה באזהרה. ע"כ. כאן נתנה תורה חיזוק למצוות עשה, בכך שנתנה להן מעין תוקף של מצוות לא תעשה, ובעל "שפתי חכמים" אות ב, וכך כבר בחזקוני מוסיף - "לכך אמרינן בכל מקום, עשה דוחה לא תעשה" וכו', כלומר מכיון שיש עם כל עשה גם לא תעשה, הרי זה חזק מלא־תעשה גרידא. לא זכור לי שאי פעם ראיתי נימוק זה לכלל המקובל הזה. פ' משפטים תש"ן

15 שפתי חכמים פתח ↗

הביאו לי עולות כו'. וא"ל בכספים מדכתיב פני ואין מקבלין פני אדון אלא בקרבן ובמכילתא דריש נאמר שמחה באדם ונאמר שמחה בשמים מה של אדם דבר הראוי לבא בידי אדם אף של שמים דבר הראוי לבא בידי שמים והיינו עולות כי אינו דין שיהא שלחנך מלא ושלחן קונך ריקם. הרא"ם:

15 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

21 לשונו בגבורות ה' פמ"ו קעו.: "יש בשנה התחלת הויה, וזהו בחודש ראשון, שהוא חודש האביב, שבו יתחדשו הנבראים בכל שנה". וקודם לכן קעה: כתב: "יש בשנה התחלה, וזאת ההתחלה היא בזמן האביב, שבו התחלת הוית הנבראים". ושם ביאר כיצד חג הפסח עומד כנגד התחלה זו. ורש"י בשמות כג, טו כתב: "חודש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביב. 'אביב'... בכור וראשון לבשל פירות". וראה לעיל פ"ג הערה 98.

15 מזרחי פתח ↗

ולא יראו פני ריקם כשתבאו לראות פני ברגלים הביאו לי עולות. ובמכילתא אמרו או אינו אלא כספים נאמר שמח' באדם ונאמר שמחה בשלמים מה להלן בזבחים אף כאן בזבחים אתה אומר בעולו' או אינו אלא בשלמים נאמר שמחה באדם ונאמר שמחה בשלמים מה שמחה האמורה באדם בדבר הראוי לבא בידי אדם אף שמחה האמור' בשלמים בדבר הראוי לבא בידי שמים ואינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם:

« רש"י על שמות כ״ג:י״א רש"י על שמות כ״ג:י״ג »