רש"י על שמות כ״ב:כ׳

« רש"י על שמות כ״ב:י״ט רש"י על שמות כ״ב:כ״א »

20 רש"י על ויקרא פתח ↗

לא תונו. אוֹנָאַת דְּבָרִים; לֹא תֹאמַר לוֹ אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲ"זָ וְעַכְשָׁו אַתָּה בָא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה בבא מציעא נ"ח:

20 משכיל לדוד פתח ↗

וגר לא תונה אונאת דברים וכו׳ ולא תלחצנו בגזלת ממון. האי אי׳ במכילתא ובש״ס מציעא דף נ״ח. ואף על גב דהו״מ למדרש נמי איפכא משום דאיכא תרי קראי בהך פרשתא בלחיצה הך הכא ואידך לק׳ וגר לא תלחץ וההוא לק׳ משמע ליה דאיירי בלחץ דברים מדמסיים ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים וכו׳ אם כן ממילא הך דהכא בממון ומדלחץ בממון אונאה בדברים:

20 מזרחי פתח ↗

כי גרים הייתם אם הוניתו אף הוא יכול להונות' ולומר לך אף אתה מגרים באת. וזה אינו נופ' רק באונאת דברים ולא בגזלת ממון ולכן יהיה כי גרים הייתם שב אל לא תונו לבדו כאילו אמר וגר לא תונה כי יאמר גם אתה גר היית במצרים אבל אין לפרש כי גרים הייתם מפני שהייתם גרים כמו לא תתעב אדומי כי אחיך הוא שפירושו מפני שהוא אחיך. כי אין גרותכ' סבה שלא תוננו ולא תלחצנו כמו שאחוותכם סבה שלא תתעבנו:

21 גור אריה פתח ↗

הוא הדין לכל אדם. במכילתא. והכי איתא התם, "כל אלמנה ויתום לא תענון", שאר כל אדם מנין, תלמוד לומר "לא תענון". ונראה לי לפרש דהכי פירושו, מדכתיב "כל אלמנה ויתום לא תענון", ולא כתיב 'לא תענון יתום ואלמנה', דהוי כמו כלל ופרט, "לא תענון" כלל, "אלמנה ויתום" פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט פסחים ו ע"ב, אבל עכשיו דכתיב "לא תענון" בסוף, הוי פרט וכלל, ומרבה הכל שם. אלא דקשה לי למה הניח דברי רבי עקיבא, דהלכה כמותו נגד חבירו עירובין מו., דסבירא ליה ביתום ואלמנה דבר הכתוב, שמצוי לענותן, לכך מזהיר עליו ביותר, ולא שדבר הכתוב בהוה, ואפשר כי רש"י מפרש דבין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא אין חילוק בין יתום ואלמנה ושאר אדם, אלא דרבי ישמעאל דריש מקרא כדלעיל, וקאמר רבי עקיבא שאין צריך לדרוש ולרבות שאר כל אדם, שהרי מצוי לענותם, ומדבר הכתוב בהוה, ואין צריך לרבות שאר בני אדם. וכן משמע מדברי רש"י שמפרש כך דברי רבי עקיבא, שהרי אמר 'אלא שדבר הכתוב בהוה', וכן הן דברי רבי עקיבא. אבל לא נראה לי פירוש זה דבהא פליגי הך תנאי:

21 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

965 רש"י שמות כב, כא "כל אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהוה, לפי שהם תשושי כח, ודבר מצוי לענותם".

21 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

126 פירוש - כל דבר שאינו יכול לדאוג לעצמו, אלא לשם קיומו הוא זקוק לשמירה מאחרים, אזי השגחתו עליו ביותר בכדי להשלים את העובדה שאינו יכול לשמור על עצמו. וכגון אלמנה ויתום, "לפי שהם תשושי כח, ודבר מצוי לענותם" רש"י שמות כב, כא, וכתוצאה מכך ישנה השגחה ושמירה מיוחדת של הקב"ה עליהם, וכמבואר בבאר הגולה באר הרביעי עג.. וכן מבואר בגבורות ה' פס"ז שי:. וכן מצאנו ביחס שבין ה' לגר, שדוקא משום שבני אדם מבזים את הגר, והוא שפל ומדוכא, הקב"ה ממציא לו בגד ולחם בהשגחה מיוחדת, וכמבואר בגו"א דברים פ"י אות טו. וכן מצאנו לגבי ארון ה' שהיה בשדה פלשתים שבעה חודשים ש"א ו, א, ועל כך אמר הקב"ה: "אם אין אתם משגיחים עליו - אני אשגיח עליו" ב"ר נד, ד. וישראל בין האומות, שהם אינם מסוגלים להגן על עצמם, דרשו שהש"ר ז, ג "אין הקב"ה משגיח על אוה"ע, ועל מי הוא משגיח, על ישראל". וראה הערה 135.

22 שפתי חכמים פתח ↗

ולא פי' עונשו. דכל כי נתינת טעם הוא אשלמעלה וע"כ צ"ל דמקרא קצר הוא וכאילו אמר אם ענה תענה אותו סופך ליטול את שלך למה כי אם צעק וגו' כמו שפירש"י בעצמו:

22 מזרחי פתח ↗

אם ענה תענה אותו הרי זה מקרא קצר גזם ולא פי' ענשו כמו לכן כל הורג קין כו'. פי' אלו היה כתוב אם ענה תענה אותו אם צעוק יצעק אלי כו' היה כלו דבור אחד שאם תענה אותו הנה אם יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו אבל עכשיו שכתוב כי אם צעוק יצעק אלי שמלת כי היא נתינת טעם לדבור הקודם עכ"ל שהדבור הראשון הוא דבור חסר ומקר' קצר וכאילו אמר אם ענה תענה אותו סופך ללקות עליו ונתן טעם בזה ואמר מפני שאם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי וגו' וכמוהו לכן כל הורג קין מקרא קצר הוא וכאילו אמר לכן כל הורג קין אעשה לו כך וכך עונש כי לא יתכן שיהיה דבק עם שבעתי' יוקם מפני שזה מור' על נקמת הבל מקין לא על נקמת קין מהורגו כמבואר בדברי למך לנשיו ועוד שאין זה תשובה למאמר והיה כל מוצאי יהרגני דאדרבה הוא סבת כל מוצאו יהרגהו מאחר שלא יוקם עד סוף שבעה דורות. והרמב"ן ז"ל כתב ואיננו נכון כי קשה בעיניו שיהיה ממקר' קצר בחסרון גדול כזה שאינו בכח המאמר כלל והוכרח לפרש לכן כל הורג קין שבעתים יוקם כל אשר יהרוג את קין שבעתים ממנו כי אעני' ההורג אותו שבע על חטאתו ועניין למך לנשיו הוא דבר לא הוזכר בכתוב בביאור ולכן הוסיף לומר גם העד שהביא לא יעיד כן וזה רחוק מאד שיזכיר הכתוב במאמר למך לנשיו לשון שבעתים יוקם קין שאינו מלשון שבעתים יוקם הכתוב למעלה ועוד מה יעשה בפסוק ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור שקצר הכתוב ולא פי' מה יעשה לו וכאילו אמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור אעשנו כאש ושר כמו שפירש בדברי הימים כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לרא' ולשר שזה החסרון אינו בכח המאמר כלל ועוד למה הוקשה בעיניו זה יותר ממה שפי' בפסוק אני ה' שכשהוא אומר אצל קיום מצות הוא כאלו אמר אני ה' נאמן לשלם שכר טוב וכשהוא אומר אצל עונש הוא כאילו אמר אני ה' נאמן ליפרע ואם ישיב בזה שמנהג לשון הקדש הוא לומר הגזום או ההבטחה בלשון אני ופירושו אני הוא שמנהגי תמיד לשלם שכר טוב למקיימי מצותי או אני הוא שמנהגי ליפרע מעוברי רצוני ואין זה צריך להיות בכח המאמר נשיב גם אנחנו בזה שמנהג לשון הקד' הוא לומר הגזום וההבטחה בלשון אם תעשה כך שכאשר לא יבא אחריו דבור דבק עמו יהיה פירושו אם תעשה כך אעשה כך אם לטובה כמו כל מכה יבוסי שפירושו אם תעשה כך שתכה היבוסי אעשה כך שתהיה לראש' ולש' ואם לרעה כמו כל הורג קין שפירושו אם תעשה כך שתהרוג את קין אעשה כך שאביא עליך עונש כך וכך ולא פי' ענשו וכן אם ענה תענה אותו אם תעשה כך שתענה האלמנה או היתום אעשה כך שאענישך בעבורם ולא פירש ענשו כאן ונתפרש אחר זה באם צעוק יצעק אלי:

22 משכיל לדוד פתח ↗

אם ענה וכו׳ ה״ז מקרא קצר וכו׳ דהא דכתיב בתר הכי כ״א צעק וכו׳ הוא ענין אחר והינו דוקא כשצועק אבל אם אינו צועק לא ידענו אלא גזם ולא פי׳ כאן אבל פי׳ במקום אחר גבי מעלים עיניו מן הצדקה וממנו נקח למאי דקמן דהתם כתיב וקרא עליך וכו׳ והיה בך חטא ופירש״י שם והיה בך חטא מ״מ א״כ למה נאמר וקרא שממהרין לקורא תחלה:

20 וגר לא תונה. אוֹנָאַת דְּבָרִים, קונטרארי"ר בְּלַעַז, כְּמוֹ וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם ישעיהו מ"ט:

21 ולא תלחצנו. בִּגְזֵלַת מָמוֹן:

22 כי גרים הייתם. אִם הוֹנִיתוֹ, אַף הוּא יָכוֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ, אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ, "מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ"; כָּל לְשׁוֹן גֵּר אָדָם שֶׁלֹּא נוֹלַד בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֶלָּא בָּא מִמְּדִינָה אַחֶרֶת לָגוּר שָׁם:

20 שפתי חכמים פתח ↗

אף הוא יכול להונותך כו'. וכי גרים הייתם שב אל לא תונו לבדו שהיא באונאת דברים אבל אינו טעם על לא תלחצנו שהוא גזילת ממון שאין גירות סיבה אל המניעה:

20 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ולא תלחצנו, בגזילת ממון. וקשה לי, מה חידוש יש בזה? וכי מותר לגזול ממי שלא יהיה? וראה "באר מים חיים" שבא הכתוב להוסיף לאו על גזל הגר. ורשב"ם ביאר באופן אחר - אסור ללחוץ את הגר לפי שהוא בלא גואל. פ' משפטים תשמ"ז, תשנ"ט

20 רמב"ן על שמות פתח ↗

כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא הֻכְשְׁרוּ כָּל הַגֵּרִים בַּעֲבוּר הֱיוֹתֵנוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ זְמַן, וְאֵין טַעַם שֶׁיִּהְיוּ מֻבְטָחִים לְעוֹלָם בַּעֲבוּר כֵּן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י כִּי הוּא טַעַם לְלֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ, יַזְהִיר שֶׁלֹּא תּוֹנֶה אוֹתוֹ בְּהוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁאִם הוֹנִיתוֹ אַף הוּא יָכֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ, מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ. ור"א אָמַר אבן עזרא על שמות כ"ב:כ' זְכֹר כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם כָּמוֹהוּ. וְאֵין בְּכָל זֶה טַעַם כְּעִקָּר: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר, לֹא תּוֹנֶה גֵּר וְלֹא תִּלְחָצֶנּוּ וְתַחְשֹׁב שֶׁאֵין לוֹ מַצִּיל מִיָּדְךָ, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁהֱיִיתֶם גֵּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְרָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֶתְכֶם וְעָשִׂיתִי בָּהֶם נְקָמָה, כִּי אֲנִי רוֹאֶה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וַאֲנִי מַצִּיל כָּל אָדָם מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וְכֵן הָאַלְמָנָה וְהַיָּתוֹם לֹא תְּעַנּוּ כִּי אֶשְׁמַע צַעֲקָתָם, שֶׁכָּל אֵלֶּה אֵינָם בּוֹטְחִים בְּנַפְשָׁם, וְעָלַי יִבְטְחוּ: וּבַפָּסוּק הָאַחֵר הוֹסִיף טַעַם, "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" שמות כ"ג:ט'. כְּלוֹמַר, יְדַעְתֶּם כִּי כָל גֵּר נַפְשׁוֹ שְׁפָלָה עָלָיו וְהוּא נֶאֱנָח וְצוֹעֵק וְעֵינָיו תָּמִיד אֶל ה' וִירַחֵם עָלָיו כַּאֲשֶׁר רִחֵם עֲלֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שמות ב':כ"ג "וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּצְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה". כְּלוֹמַר לֹא בִּזְכוּתָם רַק שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם מִן הָעֲבוֹדָה:

21 דברי דוד פתח ↗

כל אלמנה ויתום וכו', ה"ה לכל אדם כו'. במכילתא כתוב שאר כל אדם מנין ת"ל לא תענון, נ"ל פירושו דהך לא תענון הוא מיותר דהא כתיב אחריו אם ענה תענה כו' ע"כ מוקי לה לשאר כל אדם ובג"א תירץ מכילתא זו בדרך דחוק ורחוק:

21 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

273 רש"י שמות כב, כא: "כל אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח, ודבר מצוי לענותם".

22 גור אריה פתח ↗

הרי זה מקרא קצר גיזם ולא פירש עונשו. דהא לא נזכר דבר בזה שאמר "אם ענה תענה" שיאמר על זה "כי אם צעוק יצעק אלי", והוי למכתב 'אם ענה תענה אותם וצעוק יצעק אלי', לכך צריך לומר ד"אם ענה תענה אותו" 'גיזם ולא פירש ענשו'. וכך פירושו "אם ענה תענה" תהא נענש על ידו, ולמה – "כי אם צעוק יצעק וגומר". אבל לי היה נראה שהכתוב הוא כפשוטו, וכך פירוש הכתוב; "אם ענה תענה" רק שהוא "צעוק יצעק אלי אשמע", ולשון "כי" משמש בלשון 'אלא', שהוא אחד משמושי "כי" גיטין צ., ובא לומר שמיד שהוא צועק – נענה:

22 רמב"ן על שמות פתח ↗

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, גִּזֵּם וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן" בראשית ד טו, וְלֹא פֵּרֵשׁ הָעֹנֶשׁ. אַף כָּאן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, לְשׁוֹן גִּזּוּם, סוֹפְךָ לִטֹּל אֶת שֶׁלְּךָ, לָמָּה, כִּי יִצְעַק אֵלַי אֶשְׁמָעֶנּוּ וְאֶנְקְמֶנּוּ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ב:כ"ב. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, וְגַם הָעֵד שֶׁהֵבִיא לֹא הֵעִיד כֵּן. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "כִּי" בַּמָּקוֹם הַזֶּה כְּמוֹ "אִם", שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁמּוּשִׁין שֶׁלּוֹ, יֹאמַר, אִם יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וְהַכֶּפֶל לְנִחוּץ הָעִנְיָן וְחִזּוּקוֹ, כְּדֶרֶךְ "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים" שמות י"ד:א', "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה" במדבר יב ב:וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ רַק צָעֹק יִצְעַק אֵלַי בִּלְבַד מִיָּד אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְדָבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי אֲנִי אוֹשִׁיעֶנּוּ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ מִמְּךָ. וְהַטַּעַם, כִּי אַתָּה לוֹחֵץ אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מוֹשִׁיעַ מִיָּדְךָ, וְהִנֵּה הוּא נֶעֱזָר יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, כִּי שְׁאָר הָאֲנָשִׁים יִטְרְחוּ אַחֲרֵי מוֹשִׁיעִים שֶׁיּוֹשִׁיעוּם וְאַחֲרֵי עוֹזְרִים לִנְקֹם נִקְמָתָם, וְאוּלַי לֹא יוֹעִילוּ וְהַצֵּל לֹא יַצִּילוּ, וְזֶה בְּצַעֲקָתוֹ בִּלְבַד נוֹשָׁע בַּה' וְיִנָּקֵם מִמְּךָ, כִּי נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נחום א ב: וְיָבֹא כָּעִנְיָן הַזֶּה בִּכְתוּבִים רַבִּים, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמַר משלי כב כב-כג "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם", יֹאמַר אַל תִּגְזֹל דַּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל וְאֵין לוֹ עוֹזְרִים, וְאַל תְּדַכֵּא הֶעָנִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, כִּי ה' יָרִיב בַּעֲבוּרָם, וְכֵן אָמַר שם כג י-יא "וּבִשְׂדֵה יְתוֹמִים אַל תָּבוֹא כִּי גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ", שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גּוֹאֵל חָזָק וְקָרוֹב יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, אַף כָּאן אָמַר כִּי בְּצַעֲקָתוֹ בִּלְבַד יִוָּשֵׁעַ: וְכָמוֹהוּ "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי" ישעיה נה י יא, בִּשְׁנֵיהֶם יֹאמַר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ דָּבָר אַחֵר, כִּי אִם שֶׁיַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ מִיָּד, וְכֵן כִּי אִם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶׁחָפַצְתִּי, וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם "אֶלָּא", וְכֵן "כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" במדבר י ל:

« רש"י על שמות כ״ב:י״ט רש"י על שמות כ״ב:כ״א »