רש"י על שמות כ״ב:י׳

« רש"י על שמות כ״ב:ט׳ רש"י על שמות כ״ב:י״ב »

10 שפתי חכמים פתח ↗

חייב באונסים. וא"כ למה לו לישבע שלא שלח בו יד לפטור מאונסים. אלא בשומר שכר מיירי דהשבועה על קיום טענתו לפטור באונסים ואימתי יפטור באונסים כשלא שלח בו יד:

10 דברי דוד פתח ↗

שבועת ה' תהיה, ישבע שכן הוא כדבריו. פירוש שנאבד באונס, ולכאורה קשה דהא ומת או נשבר כו' הוא ג"כ לפי דברי השומר ואמאי לא פירש רש"י כן בזה גם כן. ותו דקשה מזה להרמב"ן שזכרתי בסמוך גבי וגונב מבית האיש שאינו מסכים לומר לפי דבריו וכאן ע"כ צריך לומר כן ונראה דכאן אצ"ל לפי דבריו אפילו לרש"י אלא דה"ק היכי דמת או נשבר או נשבה באמת אלא שאין אנו יודעים שנעשה באונס ע"ז אמר שבועת ה' כו' שלא היה ע"י פשיעה עוד נ"ל דהאי והוא לא שלח שזכר רש"י כאן פירושו שיהא השבועה גם ע"ז אם לא שלח כדלעיל בסמוך ונתן טעם ע"ז שהרי יש חיוב עליו אם שלח ידו ע"כ חייב לישבע שלא שלח ידו:

12 שפתי חכמים פתח ↗

יביא עדים כו'. יש מקשים ל"ל שנים עדים דהא עד אחד פוטר אותו מן השבועה וממילא הוא פטור ג"כ מן התשלומין וי"ל דס"ל לרש"י עד המסייע אינו פוטר ומ"ה צריך שני עדים עיין בח"ה סימן פ"ז:

12 דברי דוד פתח ↗

ואם טרף יטרף, בפסוק כתוב אם ורש"י הוסיף וי"ו. נראה כוונתו דיש מקום לטעות מכח שינוי לשון דקודם לזה כתוב ואם גנוב כו' והיינו בבא אחרת ואצל טריפה נאמר אם משמע דאין זה בבא אחרת אלא שייך לדסמוך ליה דהיינו שאמר אם גנוב כו' ישלם, ע"ז אמר אם טרוף יטרף פירוש אצל אותו הגנב אז יביא עדות ולא יצטרך השומר לשלם גניבה זו שגנב הגנב ממנו, כיון שנטרף ע"י אונס הו"א מה לי הכא מה לי התם דכל הבהמות רועות במקום אחד קמ"ל רש"י דהוה בבא אחרת וכאילו כתב ואם טרוף כו'. ואחר העיון בס"ד נראה לתרץ על נכון האי וי"ו דמוסיף רש"י על אם טרוף ונתרץ עוד קושיות אחרות, דקשה על מ"ש רש"י אינו אומר טרפה לא ישלם כו' עדיפא מזה היה לו להקשות דלא יכתוב כלל הטרפה דודאי קאי לא ישלם על טרוף יטרף הקודם לו. תו קשה על מ"ש ומי לחשך לדון כן כו' מאי קשיא ליה דהרי יש הוכחה מכח הו"א דהטרפה דזכר רש"י, תו קשה במ"ש מה מתה שאינו יכול להציל כו' א"כ לא יכתוב כלל הטרפה או לפחות בלא ה"א כיון שיש היקש למיתה. והרא"ם כתב ואע"ג דכתיב הטרפה לחלק בין טרפה לטרפה אכתי לא ידענא באיזה מין פטור לפיכך הוצרך להיקשא ממיתה מה מיתה כו' אף שבר כו' דהיינו ע"י ארי כו' והנך רואה שאין דבריו מספיקים דבודאי די לנו בהיקשא בלא ה"א דהטרפה כיון שתלו הדבר באין יכול להציל, ותו דבודאי אנו היינו מחלקים בסברא בלא היקש שיש חיוב ופטור מכח הה"א ודאי נחלק בין ארי ובין חתול. ונראה לתרץ דרך כלל בזה דאם לא, נאמר כלל הטרפה אלא לא ישלם לחוד הו"א דדין הטרפה חלוק מהא דלעיל מיניה דכתב דמת או נשבר או דשם דוקא הוה היקשא לענין שבועת ה' תהיה בין שניהם דאמרינן אין רואה אז ישבע אבל יש רואה יביא דוקא עדים כדדרשינן בגמ' דבר זה, אבל לענין טרפה אין חילוק זה אלא דוקא יביא עדים ולא שייך כאן כלל ההיקש למיתה לענין יכול להציל או לא. ויש מקום לזה מדלא כתב כאן ואם טרוף כו' דהוה נוסף על מה שנזכר לפניו ודומה לו, ואי כתיב טרפה בלא ה"א היה משמעות שלו כל טרפה לא ישלם, דהלשון מורה על רבוי לפטור ותיבת הטרפה עם ה"א יש לדרשה לשני צדדים, הא' על הדיוק לחיוב דדוקא בזה לא ישלם אבל יש שמשלם ובזה ניחא הכל דתחילה כתב רש"י דהה"א מורה לחיוב דהיינו דיש כאן שני חלוקים, הא' בין חתול ונמייה ובין זאב וארי דבחתול בכל גוונא חייב ובזאב יש פטור וחיוב דהיינו דאיתא ס"פ הפועלים רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אומדין אותו אם היה שם היה יכול להציל ואפילו ע"י רועים אחרים לשוכרם אז חייב ואם לאו פטור, וא"כ כשפטרו הכתוב מכח הה"א לא פטרו אלא באין יכול להציל אבל אם יכול לטרוח ולשכור כמו שזכרנוחייב וע"ז מקשה ומי לחשך לדון כן לדרוש הה"א לחיוב אימא דאתא לרבות לפטור אפילו בזה ולומר דכל זאב וארי פטור דא"צ לטרוח כ"כ ולהוציא הוצאות בשכירות, ע"ז תירץ שהרי יש היקש לעיל למיתה לענין שבועה דיש חילוק בין יכול להציל או לא ילמד סתום דכאן מן המפורש דלעיל דהה"א אתא לחיוב, ועכשיו מתורץ הכל דאי לא נכתב כלל הטרפה הוה אמינא דכאן אין שייך היקש דלמעלה ובכל גווני הוא פטור ואי כתיב טרפה בלא ה"א הו"א דטרפה אתא לרבויי הכל לפטור ולא לומר בזה היקש כלל ואין שייך בזה ילמוד סתום מהמפורש דאדרבה כאן מפורש לפטור מכח תיבת טרפה אבל עכשיו שנכתב ה"א דיש פנים לכאן ולכאן ודאי אמרינן שגם כאן יש היקש דלעיל וחייב ביכול להציל גם בזאב וארי. והנה כיון דלפי המסקנא הוה ההיקש דלעיל שייך גם לאם טרוף כו', ע"כ כתב רש"י על אם טרוף שהוא כמו ואם דיש לו שייכות עם הנזכר לעיל, זהו פירוש חריף ונכון לפי חלקי בס"ד:

12 רמב"ן על שמות פתח ↗

אִם טָרֹף יִטָּרֵף עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה. יְבִיאֵהוּ עֵד. יָבִיא עֵדִים שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֹנֶס וּפָטוּר. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ב:י"ב. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ, לָמָּה הִצְרִיךְ הַכָּתוּב בְּכָאן עֵדִים, וּלְמַעְלָה אָמַר שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהַדִּין בָּהֶם שָׁוֶה הוּא, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים יִפָּטֵר בְּמֵת וְנִשְׁבַּר וְנִשְׁבָּה וְכֵן בְּנִטְרַף, וְאִם אֵין לוֹ עֵדִים נִשְׁבָּע עַל כֻּלָּן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְשֶׁמָּא כִּי דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה שֶׁהַשּׁוֹר כְּשֶׁיָּמוּת בְּאֵבוּס בְּעָלָיו אוֹ יַעֲלֶה לַצּוּק וְנִשְׁבַּר אֵין רוֹאֶה בּוֹ, וְכֵן הַנִּשְׁבֶּה בְּלִסְטִים מְזֻיָּן שֶׁבָּא עָלָיו וּנְטָלוֹ מִן הָעֵדֶר וְהָלַךְ לוֹ, אֲבָל הָאַרְיֵה וְהַדֹּב כַּאֲשֶׁר יִטְרֹף יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים, וְלָכֵן יֹאמַר שֶׁיָּבִיא אוֹתָם לְב"ד וְיִפָּטֵר:אוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל דִּינוֹ שֶׁל אִיסִי בֶּן יְהוּדָה שֶׁאוֹמֵר ב"מ פג "אֵין רוֹאֶה" שמות כ"ב:ט' פָּטוּר, הָא יֵשׁ רוֹאֶה יָבִיא עֵדִים וְיִפָּטֵר, וּפֵרוּשׁוֹ, שֶׁאִם אֵרַע הָאֹנֶס בְּמָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְצוּיִין שָׁם כָּל הַיּוֹם אֵין סוֹמְכִין עַל שְׁבוּעָתוֹ וְצָרִיךְ לְהָבִיא הָעֵדִים. וְדֶרֶךְ הַטְּרֵפָה שֶׁתִּהְיֶה כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, וְלָכֵן הִצְרִיךְ בָּהּ הַכָּתוּב שֶׁיָּבִיא הָעֵדִים. וְר"א אָמַר אבן עזרא על שמות כ"ב:י"ב יְבִיאֵהוּ עֵד, שֶׁיָּבִיא קְצָת הַנִּטְרָף, שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן, לִהְיוֹת לוֹ לְעֵד. וְכֵן רָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר יָבִיא עֲדִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ג יב "כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם" וְגוֹ':

10 שבעת ה' תהיה. יִשָּׁבַע שֶׁכֵּן הוּא כִדְבָרָיו, וְהוּא לֹא שָׁלַח בָּהּ יָד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם שָׁלַח בָּהּ יָד וְאַחַ"כָּ נֶאֶנְסָה, חַיָּב בָּאֳנָסִים בבא מציעא צ"ד:

11 ולקח בעליו. הַשְּׁבוּעָה:

12 ולא ישלם. לוֹ הַשּׁוֹמֵר כְּלוּם בבא קמא ק"ו:

10 מזרחי פתח ↗

שבועת ה' תהיה ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסיה. הוכרח לפרש פה קרא דאם לא שלח ידו דמיירי בשמוש לצרכו ולא בכללות שכולל השמוש והגניבה יחד כדלעיל משום דבש"ש לא שייך לישבע על הגניבה דאפילו נשבע שלא שלח בה יד לגונבה אלא שנגנבה על ידי אחרים אינו נפטר מלשלם שהרי הכתוב חייב לש"ש אפילי בגניבת האחרים כדכתיב ואם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו וכיון דלא שייך לפרש אותו אלא על השמוש לצרכו שאינה נכללת בו הטענה שטען מת או נשבר או נשבה ושבועת ה' דקרא אינו אלא לקיים טענתו יחוייב בהכרח לפרש שבועת ה' תהיה שישבע שכן הוא כדבריו כלומר ואז יפטר בטענת האונסים ואחר כך התנה ואמר ואימתי הוא פטור בשבועה שנשבע שמת או נשבר או נשבה אם לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו אבל אם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסיה ומפני שהוצרך לומר בפירוש שבועת ה' תהיה שישבע שכן הוא כדבריו כדי לקיים טענתו לא הוצרך לפרש ומת או נשבר או נשבה לפי דבריו כמו שאמר לעיל גבי וגונב מבית האיש לפי דבריו:

10 גור אריה פתח ↗

שבועת ה' ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בו יד. פירוש, "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", כבר נתבאר זה למעלה. והרא"ם פירש דגבי שומר חנם פסוק ז נכלל בשבועה "שלא שלח יד" גם כן השבועה דאינו ברשותו, דאם הוא ברשותו ומחזיק אותו לעצמו – זה נקרא ששלח יד במלאכת רעהו, וכאן אי אפשר לכלול שניהם ביחד, שיהיה נכלל שבועה שנאנסה בשבועה שלא שלח בה יד, לכך צריך לפרש 'ישבע שהוא כדבריו' על האונסין, בתנאי שלא שלח ידו. וכבר השבתי ריש אות יד שאין זה כן, דהא שומר חנם חייב בפשיעה ב"מ צג. כמו שהשומר שכר חייב בגניבה:

12 מזרחי פתח ↗

ואם טרוף יטרף ע"י חיה רעה כדלקמיה ע"י זאב וארי ודוב ונחש. אבל חתול ונמיה ושועל משלם והוסיף וי"ו על מלת אם טרוף מפני שאמר למעלה הימנו ואם גנוב יגנב וכנגדו צריך לומר ואם טרוף יטרף:

12 גור אריה פתח ↗

ואם טרוף יטרף. הוסיף וי"ו כמו שהכתוב בעצמו הוסיף וי"ו אצל "ואם גנב יגנב" פסוק יא, דהא קרא שלפני זה פסוק י מדבר בנשבר ונשבה, ולפיכך צריך לומר ואם נגנבה, ולא נשבר או נשבה, ישלם. וכן צריך לומר אם לא נשבר ונשבה, רק טרוף יטרף על ידי זאב, יביאהו עד, ולכך הוסיף וי"ו כ"ה ברא"ם:

12 משכיל לדוד פתח ↗

הטרפה וכו׳ אינו אומר טרפה וכולי דכל זה מיותר דמדכתיב אם טרף וכו׳ יבאהו עד ממילא מובן שאינו משלם לכך משני שבא לחלק בין טריפה לטריפה. ומ״ש רש״י בטרפה דפטור דזאב וארי וכו׳ היינו אליבא דר״י דבפ׳ הפועלים ומיירי בשעת משלחת זאבים דאילו לת״ק שם זאב א׳ אינו אונס אפ׳ בשעת משלחת זאבים. ולא ידענא אמאי נקט כיחידאה דבלשון הכתוב אין שום הכרח לזה. ואפשר דט״ס הוא וצ״ל זאבים:

« רש"י על שמות כ״ב:ט׳ רש"י על שמות כ״ב:י״ב »