רש"י על שמות כ״א:ל״ד

« רש"י על שמות כ״א:ל״ג רש"י על שמות כ״א:ל״ה »

34 שפתי חכמים פתח ↗

לניזק כו'. דאילו למזיק לכתוב רחמנא בעל הבור ישלם ולשתוק מוהמת יהיה לו אלא לניזק וכו':

34 משכיל לדוד פתח ↗

בעל הבור בעל התקלה וכו׳ מתוך הסוגייא שהבאתי לעיל נתבאר לך דרבינו נסיב לה כוותיה דר״י אליביה דרבא דלא מיחייב אלא בר״ה ודריש בעל הבור בעל התקלה ודלא כר״ע דמחייב אפי׳ ברשותו כשהפקירו דאל״כ מצי למימר ליה תורך ברשותי מאי בעי ודריש בעל הבור כפשוטו ולא ירדתי לסוף דעת רבינו אמאי דהא ק״יל הלכה כר״ע מחבירו וכ״ש הכא דסתם מתני׳ כוותי׳ דר״ע דמחייב אפי׳ בר״הי. ומה גם דפשטיה דקרא משמע טפי כוותיה. והרמ״בם בפ״יב מהנ״מ פסק הכי בין ברשותו והפקירו בין בר״ה. ואפשר לומר דרבינו נמי הכי ס״ל והיינו דקאמר אף על פי שאין הבור שלו שעשאו בר״ה כלומר ל״מ אם עשאו ברשותו שאז ודאי חייב אף על פי שהפקירו אח״כ הואיל וכי עשאו ברשותו עשאו אלא אפילו בר״ה נמי חייב דבעל הבור דכתב רחמנא כייל תרתי או בעל הבור ממש או בעל התקלה. והש״ס דלעיל ה״ק דר״י סבר דבעל הבור הוי פי׳ דוקא בעל התקלה. אבל לר״ע מתפרש בתרי אנפי בעל הבור ממש א״נ בעל התקלה דתרוייהו מיחייבי:

34 דברי דוד פתח ↗

כסף ישיב לבעליו, ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין. בפ"ק דב"ק דף ז' רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחרינא לא והתניא, ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין ותירץ אביי במסקנא דלהכי אתא רבויא דסובין לענין שומא ביוקרא דלקמיה ואחר זה בסוגיא אחרת הקשה רב נחמן לרב הונא קושיא זו והשיב לו כאן דאית ליה כאן דלית ליה:

35 שפתי חכמים פתח ↗

שור של איש. פי' לא שור את איש שהרי כתיב אחריו את שור רעהו:

35 גור אריה פתח ↗

וכי יגוף בין בקרניו בין בגופו בין ברגליו בין בשיניו וכו'. השמיט את הרביצה מטעם דלעיל ריש אות סז, דאין הרביצה תולדה דקרן אלא בגדולים ולא בקטנים. ואף על גב דהכא קרא לא איירי בקטנים כדלעיל, אפילו הכי השמיטה, דסבר כיון דרביצה בעצמו אורחה הוא, דהא על כלים קטנים דרכה לרבוץ, אלא דעל גדולים אין דרכה לרבוץ ב"ק טז., משום דקשה לה לרבוץ על כלי גדול, אין לחשוב רביצה בהני תולדות דהם בעצמם אין דרכם בכך, דלא תמצא נגיחה או נגיפה או נשיכה או בעיטה דרכה, והוי לגמרי כקרן, מה שאין כן ברביצה דלאו קרן הוא בעצמה, שדרכה לרבוץ, רק על כלים גדולים אין דרכה לעשות זה:

35 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

184 ולפי דברי המהר"ל תיבת "רעהו" שנזכרה בפסוק אינה מוזכרת כבאגב אורחה רק כדי למעט שור נכרי, אלא היא באה להגדיר את חיוב הנזק מעיקרא, שמפאת שהניזק הוא "רעהו", לכך מחוייב המזיק לשלם עבור נזקי בהמתו. ומבואר עוד מדבריו שהתשלומין נועדו להסיר את ההיזק שנעשה, ובבחינת "תקון המעוות". ולפי זה יש להעיר, כיצד תקון זה נעשה בשלימות בתשלומי שור תם, המשלם רק חצי נזק ב"ק טז:. זאת ועוד, הרי פסוק זה גופא שנאמר בו "רעהו" איירי בשור תם המשלם חצי נזק, שנאמר שמות כא, לה "וכי יגוף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון", ומכאן הוא המקור ששור תם משלם חצי נזק רש"י שם. והואיל ובפסוק זה נמצא הגלוי שתשלומי נזק נעשים מחמת הריעות והחבור וכדי ש"לא יבא היזק מזה לזה", כיצד מטרה זו מושגת כאשר התשלומין הם רק בעבור חצי הנזק. ויש ליישב, שבין למ"ד פלגא נזקא ממונא או קנסא ב"ק טו. יש טעם הגון לתשלומי חצי נזק מבואר בגמרא שם, ולכך אין תשלומי חצי נזק מורים על התחשבות חלקית בניזק, אלא שבתנאים אלו יש קיום מלא ל"רעהו". אך קשה, שאם כן, מדוע שור של נכרי שנגח לישראל חייב נזק שלם ב"ק לז:, הרי לפי דבריו כאן אין ממה לחייבו, שהרי אין שם מחייב מצד "רעהו", וכן מושכל ראשון מורה שעל הניזק לשמור עצמו שלא יוזק. וצ"ע.

36 שפתי חכמים פתח ↗

או לא היה כו'. הא דלא פירש האי או כמו אם. י"ל דהא צריך לוי"ו העיטוף ולכתוב ואם וכו' ובזה יש ליישב קושית הרא"ם שהקשה למה לא פירש או אם כמו שפירש בפסוק או הודע אליו חטאתו שאז יתישב על בוריו גם לא יצטרך להוסיף מלת אלא והניח הדבר בצ"ע ועל מה שהקשה עוד הרא"ם ועוד שהוא עצמו בפסוק או הודע אליו חטאתו פירש שהוא כמו אם ואמר וכן או נודע כי שור נגח הוא שינה פה וצ"ע:

36 מזרחי פתח ↗

או נודע או לא היה חם אלא נודע כי שור נגח היא היום ומתמול שלשום הרי שלש נגיחות. הוצרך לתקן מלת או מפני שאין לו טעם במקום הזה רק בתוספת מלת אלא כאילו אמר או אלא נודע כי שור נגח הוא שפירושו או לא היה כמו השור האמור למעלה שהוא תם אלא נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום אלא שעם כל זה לא תקן כלום שעדיין אין טעם למלת או במקום הזה שהרי דין המועד מתחלף מדין התם שהתם חצי נזק והמעוד נזק שלם ואיך יאמר או אם לא היה תם אלא מועד דמשמע שדינם שוה ועוד שהוא עצמו פי' בפסוק או הודע אליו חטאתו שהוא כמו אם הודע והרב' או יש שמשמשי' בלשון אם ואם במקום או ולמה לא פירש גם זה כמו אם שאז יתישב על בוריו גם לא יצטרך להוסיף מלת אלא ועוד שהוא עצמו פירש בפסוק או הודע שהוא כמו אם ואמר וכן או נודע כי שור נגח הוא שינה פה וצ"ע:

36 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

472 סברה זו כתבה הרא"ש המובא בשיטמ"ק ב"ק כד. בביאור דברי הגמרא שם, שרבי מאיר סובר "ריחק נגיחותיו "ג' ימים" רש"י שם חייב כדכתיב שמות כא, לו 'תמול שלשום' רש"י שם, קירב נגיחותיו לא כל שכן. אמרו ליה, זבה תוכיח, שריחקה ראיותיה "ג' ראיות בג' ימים טמאה" רש"י שם טמאה, קירבה ראיותיה "ביום אחד" רש"י שם טהורה "מטומאת שבעה אלא שומרת יום כנגד יום" רש"י שם. אמר להן, הרי הוא אומר ויקרא טו, ג 'וזאת תהיה טומאתו בזובו', תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים "ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן קל וחומר" רש"י שם". ובשיטמ"ק שם כתב: "ואם תאמר, כל שכן דהשתא איכא למימר 'תוכיח', כיון דמיעט קרא בהדיא... ור"מ פירש 'הזבה בימים', פירוש בימים רצופים, כדמשמע קרא 'ימים רבים'. וכתיב 'וזאת', ואם כן ליכא למימר זבה תוכיח, דאיכא למיפרך מה לזבה דאי חזאי שלשה ימים שאינן רצופים, אינה נעשית זבה גדולה, מה שאין כן בשור. הרא"ש ז"ל". וכן משמע מרש"י נדה עב:, שאמרו שם "יכול הרואה ג' ימים בתחילת נדה רצופים תהא זבה", ופירש רש"י "תהא זבה לספירת ז' נקיים ולקרבן, דכתיב 'ימים רבים'". ומובא משמו של רבי סעדיה גאון שזבה גדולה אינה צריכה ראיה בימים רצופים תוספות נדה ריש נד., אך נדחו דבריו תוספות שם, ורמב"ן בחידושיו שם. והחתם סופר נדה עב: תמה "דלכאורה צריך להבין דהא דפשיט לנו דלא כרב סעדיה, וקיימא לן דבעינן רצופים, והיכי רמיזא". ולדברי המהר"ל מיושבת תמיהה זו, כי "ימים רבים" מורה על ימים רצופים.

34 בעל הבור. בַּעַל הַתַּקָּלָה; אַעַ"פִּ שֶׁאֵין הַבּוֹר שֶׁלּוֹ – שֶׁעֲשָׂאוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים – עֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב בְּעָלָיו לְהִתְחַיֵּב עָלָיו בִּנְזָקָיו:

35 כסף ישיב לבעליו. יָשִׁיב לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶסֶף וַאֲפִלּוּ סֻבִּין שם ז':

36 והמת יהיה לו. לַנִּזָּק; שָׁמִין אֶת הַנְּבֵלָה וְנוֹטְלָהּ בְּדָמִים וּמְשַׁלֵּם לוֹ הַמַּזִּיק עָלֶיהָ תַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ בבא קמא י':

34 מזרחי פתח ↗

בעל הבור בעל התקלה אע"פ שאין הבור שלו כו'. פירש מפני שהבור הזה שחפר אוחו ברשות הרבים הוא תקלה לעוברי דרכים כנה התקלה בשם בור וכתב בעל הבור במקום בעל התקלה לא שהוא בעל הבור ממש שהרי אין הבור שלו מכיון שחפרו ברשות הרבים אלא שהכתוב חייבו על התקלה שנעשת בו כאילו היה בעליו והיינו דאמר רב גידל בפ"ק דפסחים שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו להתחייב עליהם ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ מו' שעות ולמעלה ומייתי לה נמי בפרק המניח את הכד רבי אליעזר משום רבי ישמעאל:

34 גור אריה פתח ↗

בעל הבור בעל התקלה ישלם כו'. דהא בור ברשות הרבים הוא רש"י כאן, ואין הבור שלו, אלא "בעל הבור" 'בעל התקלה' כ"ה ברא"ם:

34 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כסף ישיב לבעליו, ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין בבא קמא ז ע"א. ע"כ. ולא ברור לי כיצד המלה "ישיב" מרבה. פ' משפטים תשנ"ט וראה רש"י שם בגמרא שמלת "ישיב" מיותרת כאן, שכן ניתן היה לומר "בעל הבור ישלם לבעליו", ותו לא.

35 מזרחי פתח ↗

וכי יגוף ידחוף בין בקרניו בין בגופו בין ברגליו בין שנשכו בשיניו כלן בכלל נגיפה הן. גם פה השמיט הרביצה כמו שהשמיטה לעיל גבי נגיחה שהרי בין בקרניו מורה על הנגיחה בין בגופו מורה על הדחיפה ובין ברגליו מורה על הבעיטה ולא על הרביצה מפני שכבר פירש יגוף ידחוף והדחיפה ברגליו אינה הרביצה אלא הבעיטה וכן הנשיכה דחיפת השיניים בגוף הנזק הוא:

35 משכיל לדוד פתח ↗

ומכרו וכו׳ זה חצי החי וחצי המת וכו׳ לישנא בעלמא הוא וכלישנא דברייתא דפ׳ המניח דף ל״ד אבל לפי האמת כולה נבילה דניזק הוי ועליה משלם המזיק חצי ממה שפחתה מיתה וכן מסיים רש״י באינם שוין והאי חצי המת ר״ל שחולקין בשבח נבילה עיין שם:

36 גור אריה פתח ↗

או לא היה תם כו'. מפני כי בכל מקום בא מלת "או" להשוות הדברים יחד שיהיו שוים, וכאן אין המועד שוה לתם שיאמר "או נודע", והוי ליה למכתב 'ואם נודע כי שור נגח', כי לשון "או" משמש 'זה או זה', והכא זה לא יתכן, ולפיכך פירש כי מלת "או" שבכאן כמו 'או לא היה תם', והשתא הוי שפיר מלת "או", שהרי יכול להיות שהשור הוא מועד כגון כמו שהוא תם, ואין הכתוב מדבר רק מענין השור ולא מן הדין, רק מענין השור, שיאמר הכתוב שהוא אינו תם. ויכול לומר השור הוא תם או שהשור אינו תם והוא מועד, ושוב לא קשיא מידי. והא דפירש רש"י בפרשת ויקרא ד, כג אצל "או הודע אליו חטאתו", כי "או נודע" הוא כמו 'אם נודע', נראה כי רש"י מסופק אם יש לפרש אותו מלשון 'או', מפני שכאן נוכל לפרש אותו מלשון 'או' כמשמעו, אף על גב דיש "או" מלשון 'אם', הם מעטים, או שנפרש אותו מלשון 'אם' דהוי ניחא טפי, לכך כתב שם שהוא מלשון 'אם', וכאן מלשון 'או'. וכל מקום שהוא מסופק כתב שניהם:

36 דברי דוד פתח ↗

או נודע, או לא היה תם אלא נודע כו', הרא"ם וג"א הבינו שכוונת רש"י לתקן מלת או הנזכר כאן דאין לו פירוש לפי פשוטו ומש"ה האריך הרא"ם בקושיא דהא האי או הוא במקום אם, וכן פירש"י עצמו בפסוק או הודע אליו חטאתו שהוא כמו אם ואמר וכן או נודע כי שור נגח הוא, והניח בצ"ע. והג"א כתב שרש"י מסופק בפירושא דהאי או אם הוא במקום אם או לא. ונראה שהמובהקים האלו לא נתכוונו בכוונת רש"י בזה יפה דרש"י ודאי סובר גם כאן דאו במקום אם כמ"ש במקום אחר וכאן לא נתכוין אלא שלא נטעה לפרש דהאי או נודע פירושו דרישא היינו ג"כ מיירי בשור מועך אלא דהחילוק הוא דברישא לא יודע מזה דהוא שור נגח ובסיפא נודע, ע"כ פירש"י דהחילוק הוא בזה בין רישא לסיפא דברישא פשיטא דלא היה מועד אלא דהיה תם ובסיפא היה מועד ולא תם, וזה דוקא ע"י שנודע שהיה כן, ע"כ נקט רש"י או לא היה תם כלומר שזה העיקר פירוש של או ולא מילתא אחריתא ואף אם תפרשו בלשון אם תצטרך לזה, ולא הוצרך רש"י להזכיר כאן שהוא כמו אם שכבר פירשו:

36 משכיל לדוד פתח ↗

שלם וכו׳ נזק שלם. פי׳ דמלישנא דישלם שור משמע שיש לו לשלם כל דמי השור מה שהיה שוה מחיים. והא ליתא דהא מסיים קרא והמת יהיה לו פי׳ לניזק לכך פי׳ דר״ל נזק שלם דהיינו כל מה שפחתה המיתה:

« רש"י על שמות כ״א:ל״ג רש"י על שמות כ״א:ל״ה »