רש"י על שמות י״ט:י״ב

« רש"י על שמות י״ט:י״א רש"י על שמות י״ט:י״ג »

2 שפתי חכמים פתח ↗

הגבול אומר להם וכו'. הרא"ם פי' שלא יתכן לומר והגבלת את העם שתאמר השמרו, כי ההגבלה המקומיית לחוד והאזהרה לחוד. לכן לאמר מחובר עם הגבול, לא עם משה. ומפני שלא ענש אלא א"כ הזהיר, לכן הוסיף רש"י ואתה תזהירם על כך, שגם משה אמר להם השמרו. ואע"פ שאין לאמר דבוק עם משה, מכל מקום כיון שהעונש הכתוב מורה על אזהרת משה, א"כ בהכרח שמלת לאמר תשוב על הגבול, וגם על משה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

לאמר הגבול אומר וכו׳ אין הכוונה שהגבול עצמו מדבר דרך נס דמ״נל הא הרי במכילתא לא דרשו הכי אלא רש״י מדידיה מפ׳ כן ע״פ פשוטו משום דק״ל מאי לאמר הול״ל לשון ציווי ואמרת השמרו וכולי שכך כתיב בכל מקום דבר ואמרת ואחר כך כתיב לאמר כמו דבר אל בני ישראל לאמר אבל לאמר לבד לא משתמע ציווי ולכך מפ׳ דה״ק והגבלת וכולי כלומר קבע להם גבול דבהכי הוי כאילו הגבול מזהירם ואומר להם השמרו מלעלות שע״י הגבול זוכרי׳ אבל מ״מ צריך אתה להזהירם תחלה על כך ובזה הגבול יהיה להם לזכר על האזהרה. א״נ יש לפ׳ הן אמת שהגבול מזהיר אותם שלא לעלות מ״מ אתה הזהירם ונגוע בקצהו אפילו בקצהו וכו׳ וגם העונש כי סקול יסקל וכולי דלהא לא מהני הגבול בעצמו רק לסימן שלא יעלו אמנם במכילתא דרשו לאמר מלמד שהתרו זה בזה ואפי׳ דלא משמע ליה לרש״י הכי ע״פ הפשט:

2 גור אריה פתח ↗

הגבול אומר להם. ואין לפרש שמשה היה אומר להם "השמרו לכם" קושית הרא"ם, דלמה הוצרך להאריך ולמכתב "והגבלת את העם סביב לאמר", וכך הוי ליה למכתב 'והגבלת את העם סביב וישמרו מעלות בהר ונגוע בקצהו', כי בודאי אחר שכתב "והגבלת את העם" יאמר משה דבר זה לישראל, ולמה הוצרך להאריך שיגביל את העם לאמר להם השמרו, אלא "לאמר" דכתיב אגבול קאי, שהגבול היה מזהיר אותם. ומה שהוצרך להוסיף 'ואתה הזהירם על כך', דאם לא כן מה היה צריך לומר למשה שהגבול יאמר להם "השמרו לכם עלות בהר", דמה צריך לומר למשה דבר זה, אלא שילמד משה קל וחומר, אם הגבול מזהיר אותם, כל שכן שיש לך להזהיר אותם:

3 שפתי חכמים פתח ↗

אפילו בקצהו. דאם לא כן עלות בהר למה לי, דהא א"א לעלות אם לא יגע בקצהו. רא"ם: שמעתי מחכם אחד שרצונו לומר, שלא תפרש עלות בהר ונגוע בקצהו, שלא תעלה ותגיע למעלה בקצהו, לכן פי' אפילו בקצהו. אי נמי נראה לי דכונתו לומר, דכתיב השמרו לכם עלות, משמע לא תעלו, אבל לעמוד ברחוק וליגע בו על זה לא הזהיר, לכן פי' ונגע בקצהו, אפי' לעמוד מרחוק וליגע בקצהו. עכ"ל מהרש"ל:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

ונגוע בקצהו קשה מאי קאמ' ומאי קמ"ל. י"ל לפי שכל לשון קץ סוף הוא והייתי יכול לפרש בקצהו בראש גבנוניתו של הר וכן הסברא נוטה לומ' שהרי שם קדושה כדכתי' וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר וג"כ בשולי ההר כלומ' בתחתיתו יהיו מותרים לכך כתב רש"י אפי' בקצהו כלומ' אפי' בשוליו אסורים:

3 גור אריה פתח ↗

ונגוע בקצהו אפילו בקצהו. ואין פירושו דווקא "בקצהו" הוא אסור, אבל אם דלג ולא נגע בקצהו מותר, דאין זה שום סברא:

1 והגבלת. קְבַע לָהֶם תְּחוּמִין לְסִימָן, שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ מִן הַגְּבוּל וָהָלְאָה:

2 לאמר. הַגְּבוּל אוֹמֵר לָהֶם הִשָּׁמְרוּ מֵעֲלוֹת מִכָּאן וּלְהָלְאָה, וְאַתָּה הַזְהִירֵם עַל כָּךְ:

3 ונגע בקצהו. אֲפִלּוּ בְקָצֵהוּ:

2 מזרחי פתח ↗

לאמר הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן ולהלן ואתה תזהירם על כך. ונ"ל שמה שהכריחו לפרש שמלת לאמר דבקה עם הגבול ולא עם משה הוא מפני שלא יתכן בלשון לומר והגבלת את העם סביב שתאמר השמרו כי ההגבלה המקומיית לחוד והאזהרה לחוד ומה שאמר ואתה הזהירם על כך ששם גם משה באזהרת השמרו הוא מפני עונש כל הנוגע בהר מות יומת וכל הנמשכים אחריו שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר והיה פירושו כאילו אמר והגבלת את העם בגבול שיהיה רומז בו השמרו לכם עלות מכאן ולהבא וגם אתה הזהירם על מה שרמוז הגבול ואמרת להם השמרו לכם עלות בהר כו' כי כל הנוגע כו' ואע"פ שאין בפסוק רמז על אזהרת משה שהרי כל המאמר הזה אינו כי אם על הגבול ולא יתכן שתשוב מלת לאמר לכאן ולכאן גם א"א לשוב על משה כמו שקדם מ"מ כיון שהעונש הכתוב בה מורה על אזהרת משה הנה בהכרח שנפרש מלת לאמר שהיא שבה אל הגבול ואל משה כאלו אמר לאמר הגבול השמרו ולאמר משה השמרו:

2 דברי דוד פתח ↗

לאמר, הגבול אומר להם. פירש הרא"ם כאילו אמר והגבלת את העם בגבול שיהיה רומז בו השמרו לכם עלות מכאן, וגם אתה הזהירם על מה שרומז הגבול ואמרת להם השמרו לכם עלות בהר כו' בהכרח שנפרש מלת לאמר שקאי על הגבול כאילו אמר הגבול השמרו ואמר משה השמרו ע"כ. ולי נראה דאין צריך לזה דודאי לאמר לא קאי רק על הגבול אלא הענין הוא כך דודאי לא היה הגבול אומר כן בפועל דלא מצינו זה אלא בחלוקת א"י דכתיב שם על פי ה'. אלא כאן הכוונה שהגבול מגלה לנו שיש איסור לעלות מכאן ולהלאה דהיינו מכח הסימן וכן משמעות דברי הרא"ם שזכרתי, וזה פשוט שאין הסימן מורה אלא על הבדל המקום דהיינו השמרו אבל לא על מאמר כל הנוגע בו יומת ושאר מה שנזכר בעונש, אלא ע"כ תרי בבי יש כאן דהגבול אומר השמרו מעלות בהר ונגוע בקצהו ואח"כ מתחיל מה שיזהיר לישראל שאמר כל הנוגע בו יומת לא תגע כו', דלכאורה קשה כיון דהשמרו הוא גם כן לאו דכל השמר הוא לאו א"כ ל"ל לא תגע בו יד אלא ודאי דהשמרו אינו אלא אזהרה דגבול מכח הרמז לא בפירוש אמירה ואח"כ יזהיר משה לישראל ממש כנ"ל:

3 מזרחי פתח ↗

ונגוע בקצהו אפילו בקצהו. דאל"כ עלות בהר למה לי אם בקצהו לא בהר לכ"ש. ולשון מכילתא עלות בהר יכול לא יעלה אבל יגע ת"ל ונגוע יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בלקטטא פירש שאינו מגוף ההר עצמו שהוא בשפולו שהוא המקום שממנו מתלקט והולך גובהו מעט מעט כדפרש"י בפרק הזורק גבי תל המתלקט י' מתוך ד' ת"ל ונגוע בקצהו:

3 דברי דוד פתח ↗

ונגוע בקצהו, אפילו בקצהו הרא"ם הביא מכילתא עלות בהר יכול לא יעלה אבל יגע ת"ל וננוע, יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בלקטה פירוש במקום שהוא מתלקט והולך גבהו מעט מעט ת"ל ונגוע בקצהו ע"כ, וקשה יעלה ולא יגע ואם כן למה לן אזהרה לעלייה. נראה דמצינו כן כמ"ש התוספות פ"ק דגיטין דף ח' לענין טומאה דנכנס לארץ עכו"ם, וז"ל כגון שיש דף או גשר שראשו אחד בארץ וראשו השני בחו"ל כו'. וה"נ כן הוא לענין גבול הר סיני דיש איסור בין על אוירו בין על גושו:

« רש"י על שמות י״ט:י״א רש"י על שמות י״ט:י״ג »