רש"י על שמות י״ח:ו׳

« רש"י על שמות י״ח:ה׳ רש"י על שמות י״ח:ז׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

ע"י שליח. מדכתיב אחריו ויצא משה לקראת חותנו. והא דכתיב אני חתנך בא, י"ל דכה אמר יתרו לשליח שיאמר בשמו כן:

1 דברי דוד פתח ↗

ויאמר אל משה, על ידי שליח, הרמב"ן הקשה היאך יאמר השליח אני חותנך כו' אלא ששלח לו דברים אלו בכתב כו', ואע"ג דכבר כתיב ויבא אל משה נ"ל דהאי אל משה פירושו לגבולו של משה. ונראה לתרץ פירש"י שהשליח אמר למשה זה הלשון אמר יתרו אני חותנך כו', והיה צריך לזה כי כבר פירש"י דכאן תלה הכבוד במשה כמ"ש יתרו חותן משה והטעם שאילו לא היה חותנו לא היה עולה על לבו ליקח לו כבוד זה לבוא אל משה כמו שזכרתי לעיל ע"כ התנצל כאן ע"י השליח שאני חותנך כו' ע"כ באתי אליך:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

43 כמו שמצאנו בראשית כה, כג "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו'", ופירש רש"י שם "ויאמר ה' לה - על ידי שליח, לשֵׁם נאמר ברוח הקודש, והוא אמר לה". וכן נאמר שמות יח, ו "ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך וגו'", ופירש רש"י שם "ויאמר אל משה - על ידי שליח".

2 שפתי חכמים פתח ↗

צא בגין אשתך כו'. דאם לא כן היה לו לכתוב אני חותנך יתרו ואשתך וגו' באים אליך, ולמה הפסיק בין יתרו ואשתך וגו'. אלא הכי אמר לו, אני בא אליך וצא בגיני, ואם אין וכו':

2 מזרחי פתח ↗

אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך כו'. במכילת' דאל"כ הוה ליה למכתב אני חותנך יתרו ואשתך ושני בניה עמה באי' אליך ולמה הפסוק בא אליך בין חותנך ובין אשתך ושני בניה ואם תאמר אי הכי אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ובני' מיבעי ליה י"ל מדהאי לדרשא האי נמי לדרשא דכי האי גונא דרשו במציעא פר' הפועלין גבי בן בקר רך וטוב בן בקר חד רך שנים וטוב שלשה ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב אם כן לכתוב רך טוב מאי וטוב ש"מ לדרשא ואימ' תרי מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא:

2 דברי דוד פתח ↗

אני חותנך וגו', אם אין אתה יוצא בגיני כו', פירש הרא"ם דאל"כ היה לו לומר אני ואשתך ושני בניה באים אליך, ואע"ג דעדיין קשה מנ"ל לפרש אם אין אתה יוצא בגין אשתך כו', י"ל מדהא דרשה הא נמי לדרשה כמו דאמרי' גבי רך וטוב בפ' הפועלים פ"ו. ולי נראה דא"צ לכך לומר מדהא לדרשה כו' דיש כאן הוכחה מלשון עמה שהוא מיותר אלא דודאי אין שייך לומר דיצא בשביל הבנים דאין זה דרך האב אלא הכל קאי על אשתך, פירוש דתחילה אמר צא בגין אשתך מצד עצמה ואם אין אתה יוצא בשבילה לחוד צא בגינה מצד בניה שהם עמה, וזה אין סברא לומר דלא אמר אלא אם לאו בגיני צא בגין אשתך ובניה עמה, דודאי ראוי היה לומר תחילה בשביל אשתך לחוד:

1 ויאמר אל משה. עַ"יְ שָׁלִיחַ שם:

2 אני חתנך יתרו וגו'. אִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא בְגִינִי, צֵא בְגִין אִשְׁתְּךָ, וְאִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא בְגִין אִשְׁתְּךָ, צֵא בְגִין שְׁנֵי בָנֶיהָ שם:

1 מזרחי פתח ↗

על ידי שליח. כי אחריו ויצא משה לקראת חתנו. ומה שכתב הרמב"ן ששלח לו הדבר באגרת כתוב בה כן כי השליח לא יאמר אני חותנך אלא חתנך יתרו בא אליך שבזה טוען על רש"י ז"ל שאמר ויאמר אל משה ע"י שליח אינה טענה אלא אם היה כתוב ויאמר השליח אל משה אני חותנך יתרו בא אליך שאז ודאי לא יתכן שיאמר השליח כלשון הזה אלא הנה חותנך יתרו בא אליך אבל מאחר שכתו' סתם ויאמר אל משה יהיה פירוש ויאמר יתרו אל משה אני חותנך יתרו בא אליך של ידי השליח שהגיעו הדברים למשה בלשון השליח הנה חותנך יתרו בא אליך או כה אמר יתרו אני חותנך יתרו בא אליך כו':

1 גור אריה על במדבר פתח ↗

למשה אמר שיאמר לאהרן. שהרי בני ישראל היו אומרים למשה "הן גוענו כולנו אבדנו" ר' לעיל יז, כז, ולא השיב להם משה רבינו עליו השלום על תקנתן, אלא שזאת התשובה היא למשה שיאמר לאהרן בשביל תקנתן. והנה על כרחך למשה נאמר, שאם לא כן, לא היה משה משיב להם על תקנתן, אלא אם נאמר שהם שאלו למשה מה תקנתן, והקדוש ברוך הוא השיב לאהרן, וזה אינו. ופירוש זה נעלם מהרא"ם, שהקשה למה לא שנו בספרי על פרשה ראשונה שהיא נאמרה למשה רבינו עליו השלום, ושנו אותו בפרשה שניה פסוק ח . והיינו טעמא, מפני שבפרשה ראשונה הכתוב מוכיח בהדיא שלא לאהרן נאמרה אלא למשה, מטעם שפירשנו שישראל שאלו על תקנתן. וזהו שדקדק רש"י בלשונו 'למשה אמר שיאמר לאהרן על תקנתן של ישראל', ולא הוצרך הסיפרי לדרוש רק בפרשה שאחריה פסוק ח:‎ועוד, כאשר תדקדק בלשון הכתוב תדע ההפרש שביניהם, דבפרשה ראשונה נאמר כאן "ויאמר", שלשון אמירה נאמר על הענין, ושפיר יש לפרש שאמר לאהרן על ידי שליח, שכן תמצא בכתוב "ויאמר ה' לה" בפרשת תולדות בראשית כה, כג, והיה זה על ידי שליח, כמו שפרשו רז"ל ב"ר סג, ז. וכן "ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך" שמות יח, ו, על ידי שליח היה רש"י שם. ויכול לשלוח ענין אחד על ידי שליח. אבל "וידבר" שייך על הדבור היוצא על חתוך הקול4, והוה אמינא שלא נאמר דבר זה על ידי שליח, לפיכך הוצרך הסיפרי לפרש על "וידבר אל אהרן" פסוק ח 'למשה דבר שיאמר לאהרן'. אבל בלשון אמירה, שהוא נאמר על הענין, שייך שפיר על ידי שליח, ואין צריך לפרש:‎ואין להקשות, תיפוק ליה מהא דכתב רש"י בפרשת ויקרא ויקרא א, א י"ג מעוטין נאמרו למעט את אהרן מן הדברות, יש לומר, דהתם איירי בדברות שנאמרו למשה ולאהרן, אבל כאן לאהרן בלבד נאמר, הוה אמינא כיון דלא נזכר משה כלל – לאהרן לבד נאמר כ"ה ברא"ם:

2 גור אריה פתח ↗

צא בגיני כו'. מקשים בכאן ר' חזקוני, וכי יתרו שהיה גדול היה רודף אחרי כבוד, שישלח 'צא בגיני', ואין זה קשיא, כי אין זה רדיפת הכבוד רק הסרת גנאי ובזיון, שכל אדם, אפילו צדיק וחסיד, מקפיד על בזיונו, ומפני שדרך לכבד את האורח, ובפרט כאשר היה חותן משה, אם לא יצא לקראתו היה בזיון וגנאי ליתרו, ועשה זה להציל מן הגנאי והבזיון, ואין זה רדיפת כבוד כלל. ואחי מורנו הרב רבי חיים מורנקבורט נטריה רחמנא ופרקיה תירץ דהיו מלעיזים על משה 'בת יתרו מי התירה לך' סנהדרין סוף פב., ולפיכך שלח לו יתרו 'צא בגיני', שלא יאמרו שאתה מתבייש ממני שאני גוי, ואין אני ראוי להדבק בשכינה, ויהיה זה גנאי לי. ואם אין אתה מקפיד עלי – 'צא בגין אשתך', שלא יאמרו מי מתיר אותה לך, שהיא גויה. ואם אין אתה מקפיד עליה, שתוכל לגרשה, 'צא בגין שני בניה', שיאמרו ולד גויה חס ושלום כמוה קדושין סח ע"ב, לכך 'צא בגין שני בניה', והיינו דקאמר "בניה" ולא 'בניך':

2 משכיל לדוד פתח ↗

אני חותנך וכו׳ אם אין אתה יוצא וכולי ק׳ דבשלמא בדידיה מפרש קרא מדמפסיק בתיבת בא אליך ולא קאמר אני חותנך יתרו ואשתך וכולי באים אליך אלא ש״מ להפרידו בפ״ע אבל מאי דדריש אח״כ ואם לאו בגין אשתך צא בגין שני בניה הא מנ״ל הרי ליכא שום הפסק ואפ׳ דדרשי׳ הכי מדכתיב ושני בניה וק׳ דנר׳ לכאורה דהוה עדיף טפי לומר ושני בניך אלא ה״ק יתרו ואשתך כלומר צא בגין שהיא אשתך דידך והן אשה על בעלה ואם לאו צא בשביל שני בניה שהיא ילדה וגידלה אותם ואילו אין לך עליה אלא דבר זה די לצאת כנגדה וכההיא דאמרי׳ בגמ׳ די לנו שמגדלות בנינו:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1028 כי מה שהאדם עושה בשביל כבודו, שהוא להמנע מבזיון, אינו גנאי, והוא בבחינת "ההכרח לא יגונה" פנים מאירות ג, כב. דוגמה לדבר; נאמר שמות יח, ו "ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה", ופירש רש"י שם "אם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך". וכתב שם בגו"א אות טו בזה"ל: "מקשים בכאן, וכי יתרו שהיה גדול היה רודף אחרי כבוד, שישלח 'צא בגיני'. ואין זה קשיא, כי אין זה רדיפת הכבוד, רק הסרת גנאי ובזיון, שכל אדם, אפילו צדיק וחסיד, מקפיד על בזיונו. ומפני שדרך לכבד את האורח, ובפרט כאשר היה חותן משה, אם לא יצא לקראתו היה בזיון וגנאי ליתרו, ועשה זה להציל מן הגנאי והבזיון, ואין זה רדיפת כבוד כלל". וראה להלן הערה 1333.

« רש"י על שמות י״ח:ה׳ רש"י על שמות י״ח:ז׳ »