רש"י על שמות ט״ו:כ״ז

« רש"י על שמות ט״ו:כ״ו רש"י על שמות ט״ז:א׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

כנגד י"ב שבטים. דקשה לרש"י למה לי מניין:

1 רמב"ן על שמות פתח ↗

וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים אֵינֶנּוּ דָּבָר גָּדוֹל בְּהִמָּצֵא בְּמָקוֹם שִׁבְעִים תְּמָרִים, כִּי בִּשְׁפַל מְקוֹמוֹת יִמָּצְאוּ אֶלֶף תְּמָרִים וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וְעֵינוֹת מַיִם רַבִּים יוֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, וְלֹא יְסַפֵּר הַכָּתוּב זֶה. ור"א אָמַר אבן עזרא על שמות ט"ו:כ"ז כִּי יְסַפֵּר הַכָּתוּב שֶׁבָּאוּ בְּמָקוֹם טוֹב, הֵפֶךְ מָרָה, כִּי בְּאֵלִים עֲיָנוֹת רַבּוֹת וְהֵם מַיִם מְתוּקִים וְיָפִים, כִּי הַתְּמָרִים לֹא יַצְלִיחוּ בְּאֶרֶץ שֶׁמֵּימֶיהָ מָרִים, וְלָכֵן אָמַר וַיַּחֲנוּ שָׁם, כִּי נִתְעַכְּבוּ שָׁם בַּעֲבוּר זֶה יָמִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָבְרוּ בָּהֶן. אֲבָל בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי לֹא סִפֵּר דְּבַר מֵי מָרָה, וְאָמַר "וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם" במדבר לג ט, וְלֹא הֶאֱרִיךְ כֵּן בְּכָל מְקוֹמוֹת הַמַּסָּעִים:וְרַשִׁ"י כָּתַב רש"י על שמות ט"ו:כ"ז שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים נִזְדַּמְּנוּ לָהֶם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ הַזִּמּוּן הַזֶּה, אִם בְּמַעֲשֵׂה הַנִּסִּים נַעֲשׂוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֲבָל רָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא כאן, ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אָמַר, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת עוֹלָמוֹ בָּרָא שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַבּוּעִין כְּנֶגֶד י"ב שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְשִׁבְעִים דְּקָלִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים. וְסִפֵּר הַכָּתוּב זֶה כִּי חָנוּ עֲלֵיהֶם כָּל שֵׁבֶט עַל מַבּוּעוֹ, וְהַזְּקֵנִים יָשְׁבוּ בְּצִלָּם לְשַׁבֵּחַ הָאֵל עֲלֵיהֶם שֶׁהֵכִין לָהֶם כֵּן בְּאֶרֶץ צִיָּה. וְעוֹד לְרַבּוֹתֵינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה בַּכָּתוּב הַזֶּה פֵּרוּשׁ נִפְלָא בְּעֵינֵינוּ:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

27 כי מצד עיקרו - הרי העיקר מתגלה בהתחלה, וכידוע כפי המלוקט לעיל פ"ג הערות 47, 104. ומצד השלמתו - ג"כ יש עליו להיות בתחילה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכפי שיבאר בסמוך. וראה לעיל פ"ט הערה 95, פי"ט הערות 119, 117, ופכ"ג הערה 193. דוגמה לדבר: לגבי השבטים בני יעקב, השריש המהר"ל ש"הם עיקר צורת העולם" גו"א בראשית פל"ב אות ב, ושם הערה 49, ולכך נמצאו שתים עשרה עינות מים כנגד י"ב שבטים רש"י שמות טו, כז, וביאר שם הגו"א שם אות לו בשם המכילתא שמעיינות אלו היו שם מששת ימי בראשית. הרי שדבר שהוא שייך לצורת העולם, נרמז כבר בתחילת הבריאה.

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ושבעים תמרים, כנגד שבעים זקנים. ע"כ. וקשה, הניחא הדיבור הקודם - "שתים עשרה עינות מים, כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם", הרי זה פותר בעיה ארגונית, כיצד להשקות עם רב בלא תור אין סופי, אבל דיבור זה שמקורו במכילתא "ושבעים תמרים, כנגד שבעים זקנים", למה? והרי הזקנים פעלו כגוף אחד ולא שופטים בודדים איש תחת דקלו, כלומר כסנהדרין, ולמה אפוא פיזור זה? פ' בשלח תשמ"ז, תשנ"ב, תשנ"ד

1 שתים עשרה עינת מים. כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים נִזְדַּמְּנוּ לָהֶם:

2 ושבעים תמרים. כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים מכילתא:

1 מזרחי פתח ↗

שתים עשרה עינות מים כנגד י"ב שבטים כו'. במכילתא דאם לא כן מה לו למנותן ושם עינות מים ותמרי' מבעי ליה ופי' נזדמנו אינו רוצה לומר באותה שעה שהרי מיום שברא הקב"ה את עולמו בראם כדאיתא במכילתא אלא מפני שלא נבראו מתחלה אלא בעבורם קורא אותן נזדמנו כלומר שתחלת הזמנתם לא היתה אלא בעבירם:

1 משכיל לדוד פתח ↗

שתים עשרה וכו׳ כנגד וכו׳ דאל״כ מאי ק״מל קרא והטעם היה לרמוז להם שכל שבט יש לו מעין וצנור בפ״ע למעלה שמושך משם מים חיים והוא השפע וע׳ תמרים לרמוז על הצדיקים שנמשלו לתמר והם הסנהדרין ולרמוז להם שיש להם לדרוש את התורה בע׳ פנים. ועל מ״ש רש״י נזדמנו להם פי׳ בש״ח שהם מצאו אותן אבל לא נבראו עכשיו דהא כתיב אין כל חדש תחת השמש ע״כ והנה מ״ש שלא נבראו עתה כן הוא האמת דהכי איתמר במכילתא כיון שברא הקב״ה עולמו ברא י״ב מבועין וכו׳ אבל מה שהכריח מקרא דאין כל חדש אינו כלום דחדושים כאילו לעשות מעיינות חדשים ולנטוע אילנות חדשים מתחדשים בכל יום ואין זה ענין לאין כל חדש וזה פשוט:

« רש"י על שמות ט״ו:כ״ו רש"י על שמות ט״ז:א׳ »