רש"י על שמות י״ג:י״ז

« רש"י על שמות י״ג:ט״ז רש"י על שמות י״ג:י״ח »

1 שפתי חכמים פתח ↗

נהגם כו'. ומ"ם נחם הוא כנוי, ולא למ"ד הפועל מענין הנהגה, ולא מלשון מנוח, ולא מענין נחמה:

1 מזרחי פתח ↗

ולא נחם נהגם. פירוש שמ"ם נחם הוא מ"ם הכנוי ולא למ"ד הפועל כמ"ם חל"ם ופי' המלה מעניין הנהגה ולא מעניין מנוחה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ונוח לשוב באותו הדרך למצרים כו'. דקשה לרש"י דכל כי שבמקרא נתינת טעם, והכא מאי טעם הוא אלמעלה, אדרבה, היה לו להנחותם בדרך קרוב. לכן פירש ונוח לשוב בו, כמו שמפרש נמי אחריו הפסוק כי אמר אלהים, כלומר ומה הוא הסיבה שישובו כי אמר אלהים וגו' בראותם מלחמה, והמלחמה היא הסיבה:

2 רמב"ן על שמות פתח ↗

כִּי קָרוֹב הוּא וְנֹחַ לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות י"ג:י"ז. וְגַם הוּא דַּעַת ר"א, כִּי טַעַם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּעֲבוּר כִּי קָרוֹב הוּא וְיִנָּחֲמוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל מִצְרַיִם מִיָּד. וְעַל דַּעְתִּי אִם הָיָה כְּדִבְרֵיהֶם, הָיָה כִּי אָמַר אֱלֹהִים מֻקְדָּם, וְיֹאמַר הַכָּתוּב וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי אָמַר אֱלֹהִים כִּי קָרוֹב הוּא פֶּן יִנָּחֵם הָעָם:אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר הוּא קָרוֹב וְטוֹב לַנְחֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַהוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וְטַעַם הַמִּלְחָמָה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וּפְלִשְׁתִּים לֹא יִתְּנוּם לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם וְיָשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם, אֲבָל בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר לֹא יִרְאוּ מִלְחָמָה עַד הֱיוֹתָם בְּאַרְצָם בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁהִיא נְתוּנָה לָהֶם וּרְחוֹקִים הֵם מִמִּצְרַיִם בָּעֵת הַהִיא. וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק בִּרְפִידִים לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לָשׁוּב בַּעֲבוּרָהּ, כִּי הֵם לֹא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם, וְהוּא שֶׁבָּא מֵאַרְצוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם לְשִׂנְאָתוֹ אוֹתָם, וְאִם יִתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לֹא יוֹעִיל כִּי יִלָּחֵם בָּהֶם בַּדֶּרֶךְ, וְגַם רְחוֹקִים הָיוּ מִמִּצְרַיִם בַּדֶּרֶךְ הֶעָקוּם אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהּ וְלֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת: וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה, כְּגוֹן מִלְחֶמֶת הַכְּנַעֲנִי וְהָעֲמָלֵקִי, אִם הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ יְשָׁרָה הָיוּ חוֹזְרִין, מָה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", אִם הוֹלִיכָן בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מְכִילְתָּא. וְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַר וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים, וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, כִּי בְּנָסְעָם מִסֻּכּוֹת הֵחֵל עַמּוּד הֶעָנָן לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם וְלֹא הָלַךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אֲבָל הָלַךְ דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֵיתָם וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ אַחֲרָיו, וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּאֵתָם וַיַּחֲנוּ שָׁם וְהוּא בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר:

2 לבוש האורה פתח ↗

רש"י כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו דרך: והכי יהי' פירושו דקרא ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ולמה לא נחם כי קרוב הוא ונוח לשוב כו' ואח"כ אמר והיאך יעלה על הדעת שהעם היוצא מעבודת פרך לנחול ארץ טובה ורחבה וגו' יחשבו מחשבה זו לשוב לעבודתם וכי שוטים היו ועל זה אמר כי אמר אלקים וגו' בראותם מלחמה וגו' כי העם הבלתי מלומדי מלחמה ודאי יבחרו לשוב לעבודתם משילכו למלחמה עם עם עצום ורב ומלומד מלחמה יותר מהם ולפי שאנו רואים שראו מלחמת עמלק ולא חזרו אעפ"י שהיו קרובים למצרים לכך פי' בראותם מלחמה כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני אמר כגון לפי דודאי אם היו הולכים דרך ארץ פלשתים לא היתה פוגעת בהם אותה המלחמה מאותם האומות שהם יושבים בנגב וגו' שארץ פלשתים הוא במערב א"י ואם היו הולכים שם היו באים לארץ דרך המערב והיו פוגעים באומות אחרות והיו צריכים לעשות עמהם מלחמה לכך אמר כגון כלומר כגון זו שנכוו בהן כבר ר"ל כגון עמלק שכבר נלחמו עמו ונחלשו מפניו ועכשיו שמעו שהיה מוכן לחזור ולבא עליהם למלחמה היו מתייראין מפניו יותר וזה היתה כוונת המרגלים ליראם בו כמו שפי' רש"י שם ומפני אותו הפחד והיראה אמרו מיד נתנו ראש ונשובה כגון אותה המלחמה אם היתה פוגעת בהם בדרך ארץ פלשתים מלחמה זו מאומה אחת שכבר היו נכווין בה היו חוזרין מק"ו כי ודאי כשפגעה בהם אומה אחת בפעם הראשין ללחום עמהם לא היו מתייראין הימנה כי ודאי ע"מ זה יצאו ממצרים ללחום כי זה פשיטא שידעו שיעמדו האומות יושבי הארץ כנגדם ללחום עמהם על ארצם ועמיהם ונשיהם וטפם ולא יתנו להם ארצם מדעת' ורצונם בלי שום מלחמה אבל בראותם מלחמה מאומה שכבר נכוו בה כזו היה החשש לו יתב' כביכול פן ינחם העם בראותם מלחמה כזו שכבר נכוו מאותה אומה ומעיד הכתוב היודע כל שודאי שבו מצרימה אם הולכים בפשוטה כך נ"ל פשט הכתוב לפ"ד רש"י ז"ל ויתורצו כל מה שדקדקו עליו ז"ל ונ"ל שדברים פשוטים הם וכתבתי כל זה בראותי מלחמת המפרשים דברי רש"י ז"ל השיגו זא"ז בין מצרים בדיקדוקים חלושים מאד כמדומה לי שהם שלא לצורך יעויין בדבריהם אשר לפי דברי אלה אין כאן קושיא והנלע"ד כתבתי:

3 שפתי חכמים פתח ↗

כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני גו'. ולא סתם מלחמה שהרי ראו מלחמת עמלק. ואף על פי שנצחוהו, היה להם לחזור בהיותם קרובים למצרים, מפחד שאר מלחמות. הרא"ם בשם מכילתא: ומהרש"ל פירש, והא דלא נקט ויבא עמלק דבסמוך להלן יז, ח, משום דבאותה מלחמה נצחו ישראל את עמלק, ולא הי' לחוש כל כך ליתן לב לשוב למצרים, אבל גבי וירד העמלקי כתיב ויכום ויכתום, הי' לחוש שיתנו לב לשוב:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

בראותם מלחמה כגון מלחמת וירד העמלקי וכו'. כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך למצרים קשה למה תפש רש"י מלחמה זו יותר משאר מלחמות. ועוד קשה למה סרס המקרא שפי' בראותם מלחמה קודם שיפרש כי קרוב הוא הקודם לו בפסוק. י"ל שתפש מלחמות העמלקי והכנעני מפני שבאותה מלחמה נפלו מישראל וננקשו ונשברו וזהו שאמ' מלחמת וירד העמלקי והכנעני כלומר המלחמה הכתובה באותו הפסוק שנא' בו ויכום ויכתום וכו' ומה שפירש המקרא סרוסין כדי לסמוך בראותם מלחמה למה שפי' לעיל כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך למצרים כלומ' לכך ירא שמא ישובו בראותם מלחמה כגון מלחמת העמלקי והכנעני שאם הלכו בדרך ישר היו חוזרין כדמפרש ואזיל. ומהר"ר כתב דסרס המקרא משום דפן ינחם קאי ישובו מצרימה כמו שפירש ינחם העם על שיצאו ויתנו לב לשוב:

3 גור אריה פתח ↗

כגון מלחמות עמלקי והכנעני. פירוש אין לפרש שבסתם מלחמה איירי, דהרי ראו מלחמות עמלק ועדיין היו סמוך למצרים ולא היו חוזרים לקמן יז, ח, אלא מלחמות עמלקי והכנעני במדבר יד, מב – במלחמות אלו איירי קרא כ"ה ברא"ם. ומה שפירש 'אם הוליכם כפשוטו היו חוזרים', שאין לומר שפירוש הכתוב "פן ינחם העם ושבו מצרימה" כלומר שמא ישובו מצרים, דודאי זה אינו, שאם פירושו שמא היו חוזרים, אם כן מה הועיל, הרי אף בעקימה היו אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה" במדבר יד, ד, אלא על כרחך שהיו חוזרים בודאי. והא דכתיב "פן ינחם העם וגו'" דמשמע ספיקא, הך ספיקא ושמא הוא על המחשבה, שיתחרטו על יציאתם שיצאו, ואם יחשבו מחשבה על שיצאו – אז בודאי יחזרו. והשתא הועיל שפיר, דהא עכשיו שהוליכם בעקומה היו אומרים "נתנה ראש ונשובה" והיו מתחרטים על יציאתן, ולא היו חוזרין. וכך פירוש הכתוב "פן ינחם העם" יחשבו מחשבה על שיצאו, ואז ודאי ישובו מצרים, אבל בדרך רחוקה – אף אם יתחרטו על שיצאו, לא יחזרו בודאי:ומה שפירש רש"י 'מה כשהוליכם דרך עקומה אמרו נתנה ראש אם הוליכם כפשוטו על אחת כמה וכמה', אף על גב דלא נוכל ללמוד שהיו חוזרים בודאי, דהרי כשהוליכם בעקומה לא היו חוזרים אלא אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה", ומנא לן שהיו חוזרים כשהוליכם בפשוטה, זה לא קשיא, שזה מגיד לך הכתוב שלכך לא הוליכם בפשוטה שהיו חוזרים. ומפני שהוקשה לו מנא ליה לפרש במלחמות עמלקי ולא במלחמה אחרת, ואמר שלכך אנו מפרשים במלחמה הזאת, שהרי תמצא במלחמה הזאת שאמרו "נתנה ראש ונשובה מצרים" במדבר יד, ד, כל שכן וכל שכן אם הולכים בפשוטה שהיו רוצים לחזור, ואמר לך הכתוב שהיו חוזרין, ואין הכתוב צריך ראיה לדבריו. אי נמי דילפינן קל וחומר דודאי היו חוזרין, דהרי כשהוליכם דרך עקומה רצו לחזור, אלא שהיה להם מונע דלא היה להם ראש, דאחר שהיה דרך רחוקה הוצרך למנהיג בדרך, ואם היה להם ראש היו חוזרים, כל שכן בדרך קרובה, ואין צריך להם לראש – אחר שקרוב הוא, בודאי חוזרים, דהא אין צריך להם לראש, וגם קרוב להם לחזור:

4 שפתי חכמים פתח ↗

יחשבו מחשבה. דמלת ינחם הפוך מחשבה הוא, והיינו לפי דבר אחר שפירש לעיל בפ' בראשית ו, ו, אבל לפי פירוש ראשון ינחם ל' נחמה הוא כמו שמפרש שם:

4 רש"י על בראשית פתח ↗

ויתעצב. הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁל מָקוֹם, עָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם לְהַעֲצִיבוֹ, זֶהוּ תַּרְגוּם אֻנְקְלוֹס. דָּבָר אַחֵר וַיִּנָּחֶם – נֶהְפְכָה מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם מִמִּדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, עָלָה בְמַחְשָׁבָה לְפָנָיו מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאָדָם שֶׁעָשָׂה בָּאָרֶץ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נִחוּם שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נִמְלָךְ מַה לַּעֲשׂוֹת, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם במדבר כ"ג וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם דברים ל"ב וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה שמות ל"ב נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי שמואל א' ט"ו כֻּלָּם לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת הֵם:

4 משכיל לדוד פתח ↗

פן ינחם יחשבו וכו׳ הטעם שהפך רש״י לפ׳ בראותם מלחמה קודם פן ינחם היינו שכיון בזה לתרץ קושיא עצומה בל׳ הכתוב דכתיב פן ינחם שהוא ל׳ מסופק וכדמתרגמינן דילמא וק׳ דאטו איכא ספיקא קמי שמיא והמפרשים נדחקו בזה אבל לפי מה שפיר״שי על בראותם מלחמה שהוא דוקא במלחמה הבאה מחמת חטאתם ובזה דוקא הוא דשייך הניחום ולכך אתי שפיר מאי דכתיב פן וכו׳ בלשון מסופק דידוע דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שהבחירה ביד האדם ועיין מ״ש המפ׳ על משנת הכל צפוי והרשות נתונה ובפרטות עיין בס׳ ע״מ במאמר חק״ד ובס׳ יושר לבב:

1 ויהי בשלח פרעה, ולא נחם. נְהָגָם, כְּמוֹ "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" שמות ל"ב, "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" משלי ו':

2 כי קרוב הוא. וְנֹחַ לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה:

3 בראתם מלחמה. כְּגוֹן מִלְחֶמֶת "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וְגוֹ'" במדבר י"ד, אִם הָלְכוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר הָיוּ חוֹזְרִים, וּמָה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" שם, אִם הוֹלִיכָם בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

4 פן ינחם. יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה עַל שֶׁיָּצְאוּ וְיִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב:

1 גור אריה פתח ↗

נחם נהגם. פירוש המ"ם כינוי ואינו שורש, שהרי שורש המלה 'נחה' כמו שהביא ראיה "לך נחה את העם כו'" להלן לב, לד, שאין שם מ"ם:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

בשלח ולא נחם נהגם כמו לך נחה את העם וכו' פי' לא בא רש"י בכאן לפרש פתרון המלה אלא לפרש דקדוקה ולהודיע שאין המ"ם מן היסוד אלא כנוי לרבים והרי הוא כמו נחה אותם ולכך הביא ראיה ממלת נחה את העם הזה וממלת תנחה אותם שאין בהם מ"ם כל עקר אלא הה"א בלבד:

2 מזרחי פתח ↗

כי קרוב הוא ונוח לשוב. פירוש מפני שקרוב הדרך בכל מקום היא סבה ללכת בה ולא סבת המניע' מללכת בה ופה הוא ההיפך עד שהוצרכו בעלי הדרש והמפרשים להוציא המאמר ממשמעו שהמפרשים אמרו כי קרוב הוא אף על פי שקרוב הוא ובעלי הדרש אמרו כי קרוב הוא הדבור של אם תשקור לי ולניני ולנכדי שהשביעו אבימלך לאברהם אבינו שעדיין נכדו קיים ומדרשות אחרות כאילו בא הרב לפרש שהוא כמשמעו כי קרוב הוא ונוח לשוב שאף על פי שהקרוב מועיל בענין ההליכה מזיק בעניין החזרה שבמעט חרטה ישובו ולכן לא נחם משם וכך שנו במכילתא ובמדרש ר' תנחומא כי קרוב הוא קרוב הדרך לחזור למצרים. ומה שטען הרמב"ן ז"ל שאם היה כדברי הרב היה כי אמר אלהים מוקדם ויאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם הנה טענתו היא על רז"ל עם שאינה טענה מפני שמאמר כי אמר אלהים כי קרוב הוא הוא מאמר בטל מפני שקרבת הדרך היא מהדברים הנמצאים חון לנפש ולא תפול עליו כי אמר אלהים ואם ישיב שמאמר כי אמר אלהים הוא דבק עם פן ינחם העם אם כן אין תועלת בהפוך ואם כיון על מלת כי פעמיים שלדברי הרב היה ראוי לומר כי קרוב הוא ואמר אלהים פן ינחם העם מאחר שכל זה הוא סבה אחת והוא סבת מניעת הליכתם משם מה שאין כן עם ההפוך שאז יפורש כי אמר אלהים שקרוב הוא ופן ינחם העם גם זו איננה טענה מפני שהכי הראשון שפירושו מפני שנוח לשוב למצרים היא סבת מניעת הליכתם משם והכי השני הוא סבא הסבה ולמה לא נחם אלהים מהדרך אשר הוא צוח לשוב למצרים כי אמר אלהים שמא יתחרטו בראותם מלחמה ושבו מצרימה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

בשלח פיר״שי ז״ל כי קרוב הוא ונוח וכו׳ ומדרשי אגדה וכו׳ ק׳ דאטו מראה מקום הוא לנו דאיכא מדרשי אגדה הרבה ובשלמא בשאר מקומות שמביא רש״י דברי המדרש הוא משום שנשאר לו איזו קושיא על דרך הפשט ומכוין לתרצה ע״פ דברי האגדה אבל הכא מאי קמ״ל. ונר׳ דהכא נמי נשאר לו לרבינו ז״ל קושי א׳ במה שפי׳ כפי הפשט כי קרוב הוא הדרך והיינו שאם קאי על הדרך הול״ל קרובה היא שהרי ברפ״ק דקדושין רמי׳ קראי אהדדי דחד קרא כתיב את הדרך אשר ילכו בה הרי שדרך לשון נקבה וכתוב א׳ אומר בדרך אחד יצאו אליך הרי שדרך ל׳ זכר ומשני הכא דבתורה קאי ותורה לשון נקבה כתב לה כדרך שבא בל׳ נקבה התם דבמלחמה קאי כלומר באנשי המלחמה שהם זכרים שאין דרכה של אשה לעשות מלחמה כתב בדרך א׳ יצאו בל׳ זכר ע״כ א״כ הכא דהך דרך קאי על ארץ כדכתיב דרך ארץ פלשתים וארץ ל׳ נקבה א״כ הול״ל קרובה היא בל׳ נקבה ומש״ה משני רש״י מ״מ אע״ג שיש זה הקושי כך צריך לפ׳ דמדרשי הגדה יש הרבה אבל אין מתיישבין על המשך הכתוב כי אמר אלהים פן ינחם וכו׳ לכך לא כתבן שאין דרכו להביא אלא האגדות שקרובות למשמעות המקרא ובזה ראה הרבה פירושים שיש במ׳ אבל אין שום א׳ קרוב מחבירו להתיישב על לשון המקרא שיהיה מקושר עם שארית הכתוב ולכך השמיטם:

2 גור אריה פתח ↗

כי קרוב הוא ונח לשוב וכו'. דאם לא כן אדרבא, מפני שהוא קרוב הוי ליה להוליכם דרך הקרוב. והקשה הרמב"ן על פירוש רש"י דהוי ליה להקדים ולומר 'כי אמר אלקים כי קרוב הוא', שהרי "כי קרוב" גם כן הוא ליתן טעם למה הוליכם דרך ארץ פלשתים, הוי ליה לומר 'כי אמר אלקים כי קרוב הוא', ונראה לי שכך פירושו "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" ואין להוליך אותם שם, ואמר מפני מה אין להוליך אותם שם – "כי אמר אלקים פן ינחם וכו'". ועל כרחך הוצרך לכתוב כך, שאם כתב 'ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים הקרוב כי אמר אלקים פן ינחם', היה משמע לא נחם אותם דרך הקרוב שהיה לו להוליך אותם, ועל זה יהא התשובה שמא בראותם מלחמה ישובו למצרים, ולא יהיה נזכר הטעם משום שהדרך הוא נוח לשוב מצרים, וזה אינו, שבשביל מלחמה לא ישובו, שהרי כבר ראו מלחמות הרבה ולא שבו מצרימה. אבל עיקר הטעם שהדרך קרוב ונוח לשוב מצרים. וגם לא כתב 'ולא נחם אותם דרך ארץ פלשתים כי אמר אלקים כי קרוב הוא ופן ינחם העם בראותם מלחמה', דזה אין שייך לומר, שהיה משמע שהשם יתברך נותן טעם לדבריו "כי קרוב הוא", ודבר זה הכל יודעים, ואין ליחס דבר זה אל השם יתברך שהוא יתן טעם זה. לכך מקדים "כי קרוב", ודברי השם יתברך באים על "פן ינחם העם וגומר" כ"ה ברא"ם. וגם לא כתב 'ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ואמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה', לפי שהיה משמע שני דברים; האחד "כי קרוב הוא" ונוח לשוב מצרים, ועוד "כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", ולפיכך "ויסב אלקים את העם דרך המדבר" פסוק יח, שאין הדרך קרוב וגם שם לא יראו מלחמה, וזה אינו, דהא בוודאי אף בדרך ההוא ראו מלחמה ולא היו חוזרים. והשתא דכתיב "כי קרוב הוא כי אמר אלקים" הכל הוא טעם אחד, שכאשר יראו מלחמה בדרך הקרוב אז ישובו מצרים, ובדרך הרחוק לא ישובו. וכך פירוש הכתוב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב", ואין להוליך אותם בשביל שהוא קרוב, ולמה, ומה בכך שהוא קרוב, "כי אמר אלקים וגומר". והרא"ם תירץ קושיא זאת דלכך לא כלל בדבור אחד לכתוב 'כי קרוב הוא ואמר אלקים פן ינחם' מפני כי "קרוב הוא" סבה ראשונה – לכך לא הוליכם כפשוטו שמא יחזרו למצרים, ואחר כך הוא נותן סבת הסבה למה יחזרו למצרים, ואמר הסבה לסבת "פן ינחם העם וגו'". אבל לא פירש לנו למה נתן הסיבה שאינה סבה עד שיאמר גם כן סבת הסבה, אין דרך הכתוב לעשות כך, אמנם פירוש הנזכר הוא נכון:אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דהוקשה לו גם כן קושיא זאת של הרמב"ן, דהוי ליה להקדים 'כי אמר אלקים כי קרוב הוא ופן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה', ולפיכך אמר 'ומדרש אגדה יש רבים', כלומר שבשביל הדרש שדרשו בו חכמים נכתב כך. כי למדרש רז"ל שדרשו במכילתא כאן הוי "כי קרוב" טעם בפני עצמו, שהרי דרשו "כי קרוב הוא" השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, ולכך לא הוליכם דרך ארץ פלשתים:

3 מזרחי פתח ↗

כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני אם הלכו דרך ישרה היו חוזרין ומה אם כשהקיפן דרך מעוקם כו'. פי' לאו בסתם מלחמה קמיירי שהרי ראו מלחמת עמלק ולא חזרו אף על פי שהיו קרובים למצרים ואין הבדל שם בין דרך ישרה לדרך עקומה ואין להשיב מפני שאין תועלת בחזרתם כי ילחם בחזרתם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל כי היו חוזרין אחר שנצחו המלחמה כמו שחזרו ח' מסעות אחר שנצחו מלחמת הכנעני מלך ערד מפחדם ממלחמות אחרות אלא עכ"ל דלאו בסתם מלחמה קמיירי אלא כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני שאם הלכו דרך ישרה ודאי היו חוזרין מק"ו ומה אם כשהקיפן דרך מעוקם אמרו נתנה ראש אפילו משמועתו של עמלק בלבד מפי המרגלים וכ"ש מהמלחמה עצמה אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה ואף על פי שבשמועתו של עמלק לא חזרו אלא אמרו ואין ללמוד מהק"ו הזה אלא שאם הוליכן בפשוטה עאכ"ו שהיו אומרין שלא היו חוזרין מכל מקום הסברא מוכחת שאילו הוליכן בפשוטה מאחר שאמרו נתנה ראש היו חוזרין ויש נוסחאות שכתוב בהן כגון מלחמת העמלקי והכנעני ומפרשין אותו על מלחמת הכנעני מלך ערד שלבושיה' כלבושי עמלקיים ולשונם כלשון כנען והיו מסופקים אם הם עמלקים או כנענים שחזרו לאחוריהם שמנה מסעות דמסתמא לא חזרו לאחוריהם אלא אחר שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ואינו נכון שאם כן למה לא עשו הק"ו מחזרתם עצמה לומר אם כשהקיפם דרך מעוקם חזרו לאחוריהם ח' מסעות אם הלכו דרך ישרה עאכ"ו. ועוד שבמכילתא כתוב בפי' זו מלחמת העמלקי והכנעני שנאמר וירד העמלקי והכנעני:

3 משכיל לדוד פתח ↗

בראותם מלחמה כגון וכו׳ כוונת הרב דקשיא ליה בגופיה דקרא דלכאורה אין זה טעם מספיק להסיבם מדרך הפשוטה שהרי בידו של הקדוש ברוך הוא היה להסב לב כל העמים שיפחדו מפניהם ולא יבאו להלחם עמהם ולא יצטרך בשביל זה להקיפם לדרך עקומה ולכך משני דקרא מיירי כגון וירד העמלקי שאותה מלחמה מוכח מקראי דהתם להדיא שהיתה מוכרחת מחמת סרבנות ישראל שרצו לילך לכבוש את ארצם בזמן שה׳ לא היה עמהם בשביל חטאם כדכתיב ויעפילו לעלות וכו׳ וכתיב וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההר ויכום וכו׳ וזה כבר היה גלוי וצפוי לפניו ית׳ שעתידין היו לחטוא בזה ולכך לא מייתי רש״י כגון מלחמת עמלק שבפ׳ זו או שאר מלחמות והק״ו דמייתי רש״י ה״פ ומה אם כשהקיפן בעקומה אמרו נתנה ראש וכו׳ דאע״ג דלא חזרו ה״ט לפי שלא יכלו למצוא הראש שיוכל להורותם הדרך לפי שהיה מעוקם אבל אם היו באים בפשוטה שלא היו צריכים ראש פשיטא שהיו חוזרין כך צריך לפ׳ כי היכי דלא תיקשי על הק״ו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם לא הוה אלא אמירה בעלמא ה״נ אף אם היו באים בפשוטה ליכא לאוכוחי אלא שתהיה שם אמירה בעלמא ולא חזרה בפועל:

4 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה יחשבו כו' שבמקרא לשון כו' נ"ב ולי נראה מדלא כתיב פן ישוב מה צ"ל פן ינחם אלא ש"מ דלא קפיד קרא אמה שישובו כי בודאי לא יצאו תצא מחשבתם לפועל כי לא יניחם יי' אלא שחש המקום על הירוס דעתם ומחשבו' שכל פעם יתנו לב להשיב ודוק מהרש"ל:

4 מזרחי פתח ↗

יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב. שכל לשון ניחום שבמקרא לשון מחשבה אחרת הוא שנהפך ממחשבתו הראשונה אל מחשבה אחרת כמו שפירשו בפסוק וינחם יי' כי עשה את האדם אף כאן יתהפכו ממחשבתן הראשונה שהיתה לצאת ממצרים ויתנו לב לשוב ואחר זה ושבו מצרימה ומה שלא פירש המלה הזאת קודם בראותם מלחמה כסדר הכתוב הוא מפני שפן ינחם העם דבק עם ושבו מצרימה כי אחר החרטה חזרה לא שיפסיק בין החרטה לחזרה מאמר בראותם מלחמה והנה גלה לנו הרב עם מה שפירש תחלה בראותם מלחמה ואחר כך פן ינחם העם שסדר הכתוב הוא זה:

4 גור אריה פתח ↗

יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב. הפך הפירוש שלא כסדר הכתוב, ותירץ הרא"ם כי לא יתנו לשוב רק אחר ראיית המלחמה, לא כמו מצב הפסוק. ואין זה נכון, דהא שפיר כתב "פן ינחם העם" כאשר יראו מלחמה. אבל הפך הפירוש כדי שיהיה דבוק "פן ינחם" אצל "ושבו מצרימה", כאילו כתוב 'בראותם מלחמה פן ינחם ושבו מצרימה', כי פירוש "ינחם" 'יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב ', וכאשר הוא דבוק אל "ושבו מצרימה" הוי שפיר "פן ינחם העם", וממילא נלמוד כי המחשבה – על שיצאו, שהרי הוא דבק אל "ושבו", אבל כאשר הוא מחובר אל "בראותם מלחמה" לא נוכל למילף כי 'המחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב', דהא לא כתיב רק "פן ינחם", ולא ידענו מה הוא הנחמה הזאת, והוא חסר בכתוב, ולכך אמר שהוא דבק אל "ושבו", ומזה ידעינן כי "פן ינחם" רוצה לומר 'יחשבו מחשבה על שיצאו', ולפיכך "ושבו מצרימה":ואם תאמר ומי איכא ספיקא קמיה שמיא ברכות ג ע"ב שאמר "פן ינחם העם", יש לומר דאף על גב דודאי הכל גלוי לפני הקב"ה, דבר זה – שהוא ההליכה בדרך פשוטה – אינו אלא ספק מצד עצמו, דהא אם ישראל צדיקים לא יתחרטו על יציאתם, ואף על גב דהקב"ה יודע קושי ערפם של ישראל להלן לב, ט וידע שיחזרו, מכל מקום מצד ההליכה דרך הפשוטה אינו רק ספק, ולפיכך קאמר "פן ינחם", אבל אם יתחרטו אז בודאי ישובו, שהרי הדרך קרוב הוא. וכן פירוש הכתוב – דבר זה להוליך אותם בפשוטה יכול להביא ישראל שיחזרו למצרים. ואין הכתוב מדבר היאך הוא גלוי לפניו, דודאי גלוי שודאי יתחרטו על שיצאו, אבל הכתוב מדבר כי דבר זה להוליך אותם בפשוטו אין זה רק אפשרות שיחזרו למצרים, ואין הכתוב מדבר בידיעתו, שודאי השם יתברך יודע מה שיעשו:

« רש"י על שמות י״ג:ט״ז רש"י על שמות י״ג:י״ח »