רש"י על שמות י״ב:ל׳

« רש"י על שמות י״ב:כ״ט רש"י על שמות י״ב:ל״א »

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויקם, ממטתו. ע"כ. סיפר לי ר' מנחם קצבורג שי' בשם הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א - אף כי כבר ט' פעמים התאמתו אזהרות משה ואף כי כבר נהרגו הבכורות המצריים במצרים, פרעה הלך לישון כרגיל, וכשקם, לא קם מתפילה אלא ממטתו! פ' בא תשנ"ד

2 מכילתא דרבי ישמעאל פתח ↗

שמות יב,ל "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא, וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת." "וַיָּקָם פַּרְעֹה", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר "לַיְלָה". אִי לַיְלָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי שָׁרִים וְשָׁרוֹת!*שָׁרִים וְשָׁרוֹת. כך הגירסה בגניזה אך בכ"י אוקספורד: שדים ושדות. תִּלְמֹד לוֹמַר "הוּא".

3 שפתי חכמים פתח ↗

מלמד שהיה כו'. והא דעבדיו לא היו מעמידין את פרעה אע"פ שבהם היתה עיקר המכה, דכתיב אין בית וגו'. י"ל לפי שהם אמרו כבר לעיל י, ז שלח את האנשים וגו' הטרם תדע וגו' ולא שמע אליהם, לכך הוצרך הוא להעמידם. נחלת יעקב:

4 שפתי חכמים פתח ↗

ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן כו'. וקשה והלא גם עתה יאמרו משה בדאי הוא, שהרי גם אחרים שאינן בכורים מתים. וי"ל שמשה יאמר להם שכולן בכורים היו, לפי שהיו נשותיהן מזנות וכו'. וכל זה כדי להראות שפלותם וטומאותם. מהרש"ל:

4 מזרחי פתח ↗

כל אחד בכור לאביו. במכילתא בפסוק אמרו כלנו מתים ואינו ר"ל שמכת בכורות לא היתה רק על בכורי האב ולא על בכורי פטר רחם דא"כ מאי קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא ופרש"י לי הוא לעצמי קניתים ע"י שהכתי בכורי מצרים והלא הבכורים המוכים לא היו בכורי פטר רחם דדוחק הוא לומר שמפני שאין בכור האב ניכר לכל צוה שיקדשו בכורי פטר רחם הניכרים לכל זכר למכת בכורי האב אף על פי שאינם ממין אחד אלא מפני שאי אפשר לפרש קרא דאין בית אשר אין שם מת אלא ע"י בכורי האב שאשה אחת שבבית יש לה כמה בכורים מן האבות ע"י הזנות ואלו מן האם לא יהיה יותר מבכור אחד בבית אחד לפיכך אמר כל א' בכור לאביו ולא שמעט הבכור לאמו שמאח' שסתם הכתוב ואמר ומת כל בכור כולל כל מיני הבכורים בין מן האב בין מן האם ומפני שאינם ניכרים רק הבכורים מן האם צוה שיקדשו בכורי פטר רחם ולא הבכורים מן האב:

4 רמב"ן על שמות פתח ↗

כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות י"ב:ל' הָיָה שָׁם בְּכוֹר, מֵת, אֵין שָׁם בְּכוֹר, גְּדוֹל הַבַּיִת מֵת, שֶׁקָּרוּי "בְּכוֹר", שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פט כז "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ". ד"א מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעְלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִם, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים הֵם חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, וְכָל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הַבְּכוֹרוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּמִצְרַיִם בְּכוֹרֵי פֶּטֶר רֶחֶם הָיוּ, וְעַל כֵּן קִדֵּשׁ תַּחְתֵּיהֶם כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה שמות י"ג:ב', וְהָיָה בְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ שמות י"ב:כ"ט פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמּוֹ, וְכֵן מִנְהַג הַמְּלָכִים לִהְיוֹת הַגְּבִירָה הַמּוֹלֶכֶת בְּתוּלָה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אסתר ב ג.אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ נְתָרֵץ שֶׁהִכָּה בְּמִצְרַיִם כָּל בְּכוֹרֵיהֶם, כְּלוֹמַר בְּכוֹר הָאָב רֵאשִׁית אוֹנוֹ, וּבְכוֹר הָאֵם פֶּטֶר רֶחֶם, וְגַם גְּדוֹל הַבַּיִת וְלֹא רָצָה לְקַדֵּשׁ תַּחְתֵּיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל רַק בְּכוֹר הָאֵם, שֶׁהוּא יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם יוֹתֵר, וּבַבְּהֵמָה לֹא יִוָּדַע כְּלָל רַק בְּכוֹר הָאֵם, וּבָחַר מִכֻּלָּם הַמִּין הַהוּא. וְכִדְמוּת רְאָיָה לָזֶה "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם" תהלים עח נא, כִּי עַל הַזָּכָר יֹאמַר כֵּן:

1 ויקם פרעה. מִמִּטָּתוֹ:

2 לילה. וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם שם:

3 הוא. תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עבדיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הוּא מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָן שם:

4 כי אין בית אשר אין שם מת. יֵשׁ שָׁם בְּכוֹר, מֵת, אֵין שָׁם בְּכוֹר, גָּדוֹל שֶׁבַּבַּיִת קָרוּי בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" תהילים פ"ט. דָּבָר אַחֵר, מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעְלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִים, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, כָּל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו:

2 ברכות פתח ↗

אוֹתוֹ צַדִּיק, ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ — קִייֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ — לֹא קִייֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְּעַצְמֵנוּ! מָשָׁל: לְאָדָם שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם: מוֹצִיאִין אוֹתְךָ לְמָחָר מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וְנוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, וְאוֹמֵר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי הַיּוֹם, וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ כְּלוּם. ״וַיַּשְׁאִלוּם״, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁאִילוּם בְּעַל כָּרְחָם. אִיכָּא דְאָמְרִי בְּעַל כָּרְחָם דְּמִצְרַיִם, וְאִיכָּא דְאָמְרִי בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל. מַאן דְּאָמַר בְּעַל כָּרְחָם דְּמִצְרַיִם — דִּכְתִיב: ״וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל״. מַאן דְּאָמַר בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל — מִשּׁוּם מַשּׂוֹי. ״וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם״. אָמַר רַבִּי אַמֵּי מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים. ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי הָיִיתִי עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיָּה לַצָּרָה בִּשְׁעָתָהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם ״אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״. ״עֲנֵנִי ה׳ עֲנֵנִי״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָה אָמַר אֵלִיָּהוּ עֲנֵנִי שְׁתֵּי פְּעָמִים? מְלַמֵּד שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״עֲנֵנִי״ — שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל כָּל אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַ״עֲנֵנִי״ — שֶׁתַּסִּיחַ דַּעְתָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית״: מַתְנִי׳ מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתֵי. וְגוֹמְרָהּ, עַד הָנֵץ הַחַמָּה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ — לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה. גְּמָ׳ מַאי בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן? אִילֵּימָא בֵּין גְּבָבָא דְעַמְרָא חִיוָּרָא לִגְבָבָא דְעַמְרָא דִתְכֵלְתָּא — הָא בְּלֵילְיָא נָמֵי מִידָּע יָדְעִי. אֶלָּא, בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. תַּנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בֵּין חֲמוֹר לְעָרוֹד. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ רָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְיַכִּירֶנּוּ. אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים. אָמַר אַבָּיֵי: לִתְפִילִּין כַּאֲחֵרִים. לִקְרִיאַת שְׁמַע כְּוָתִיקִין. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה, וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאָה — ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים״. הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן אֶלְיָקִים מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דְבִירוּשָׁלַיִם: כָּל הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה אֵינוֹ נִזּוֹק כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אִינִי?! וְהָא אֲנָא סְמַכִי וְאִיתְּזַקִי! אֲמַר לֵיהּ: בְּמַאי אִיתְּזַקְתְּ — דְּאַמְטֵיִית אָסָא לְבֵי מַלְכָּא. הָתָם נָמֵי מִבְּעֵי לָךְ לְמֵיהַב אַגְרָא לְמִחְזֵי אַפֵּי מַלְכָּא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָרוּץ לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ לִקְרַאת מַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאִם יִזְכֶּה — יַבְחִין בֵּין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אִלָּעָא לְעוּלָּא: כִּי עָיְילַתְּ לְהָתָם שְׁאֵיל בִּשְׁלָמָא דְּרַב בְּרוֹנָא אֲחִי בְּמַעֲמַד כָּל הַחֲבוּרָה, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא וְשָׂמֵחַ בְּמִצְוֹת. זִימְנָא חֲדָא סְמַךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה וְלָא פְּסֵיק חוּכָא מִפּוּמֵּיהּ כּוּלֵּיהּ יוֹמָא. הֵיכִי מָצֵי סָמֵיךְ? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה הוּא אוֹמֵר: ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר: ״יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְגוֹ׳״! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תְּהֵא בִּתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא — זֶהוּ הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה שֶׁל עַרְבִית לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תְּהֵא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא אַכּוּלְּהוּ, וְכֵיוָן דְּקַבְעוּהָ רַבָּנַן בִּתְפִלָּה — כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, עַרְבִית הֵיכִי מָצֵי סָמֵיךְ, וְהָא בָּעֵי לְמֵימַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״! אֶלָּא כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן הַשְׁכִּיבֵנוּ — כִּגְאוּלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּקַבְעוּהָ רַבָּנַן בִּתְפִלָּה — כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. מִכְּדֵי, הַאי ״יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי״ מַשְׁמַע לִבְסוֹף, וּמַשְׁמַע מֵעִיקָּרָא דְּבָעֵינָא לְמֵימַר. מַאי טַעְמָא תַּקְּנוּהוּ רַבָּנַן לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת? לֵימְרוּ מֵעִיקָּרָא! אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: הוֹאִיל וְלֹא אֲמָרוֹ דָּוִד אֶלָּא לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה פָּרָשִׁיּוֹת, לְפִיכָךְ תַּקִּינוּ רַבָּנַן לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. הָנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה?! תְּשַׁע עֶשְׂרֵה הָוְיָן! ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ״ וְ״לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם״ חֲדָא פָּרָשָׁה הִיא. דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מֵאָה וְשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אָמַר דָּוִד, וְלֹא אָמַר ״הַלְלוּיָהּ״ עַד שֶׁרָאָה בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ הַלְלוּיָהּ״. הָנֵי מֵאָה וְשָׁלֹשׁ? מֵאָה וְאַרְבַּע הָוְיָין! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ״ וְ״לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם״ חֲדָא פָּרָשָׁה הִיא. דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

3 משכיל לדוד פתח ↗

הוא תחלה וכו׳ דאל״כ הוא למה לי לא הול״ל אלא ויקם פרעה לילה וכל עבדיו וכו׳ א״נ עם כל עבדיו:

4 רש"י על שמות פתח ↗

בני בכרי. לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; כְּמוֹ: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" תהלים פ"ט, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּבָּ"ה עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו בראשית רבה ס"ג:

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

אין בית אשר אין שם מת יש שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית קרוי בכור ד"א מצריות מזנות וכו'. קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון אינו מתישב מה שכתוב כי אמרו כולנו מתים שנראה שהם אמרו כן אבל לא היה אמת ואם מת גדול הבית הנה אמת שכולן מתים כי לאחר שמת הגדול השני למטה ממנו נחשב גדול וימות גם הוא וכן כולם ואם כן אינו נופל לומר כי אמרו שהרי אמת הוא שכלם מתים לכך פי' ד"א מצריות מזנות וכו' שעכשיו נופל לומר כי אמרו כי הם היו חושבים שכולם מתים אבל לא היה אמת שלא מתו אלא הבכורים שכל אחד מהמתים היה בכור לאביו אבל הם לא היו יודעים שהם בכורים שהמצריות מזנות בלי ידיעת האנשים בסתר:

4 משכיל לדוד פתח ↗

כי אין בית וכו׳ אין שם בכור גדול וכו׳ ד״א וכו׳ לפי׳ ראשון יש קצת קושיא דא״כ הו״ל למשה לפ׳ בגזרתו דהשתא יכולים לומר משה בדאי הוא דמהיכא תיתי לפ׳ תיבה א׳ בשני עניינים שהוא לא אמר אלא ומת כל בכור וצריך לדחוק לפ׳ אם יש בכור מת בכור ואי ליכא בכור ימות הגדול שגם הוא קרוי לפעמים בכור ותו דאינהו לא ידעי להא מלתא דהגדול קרוי בכור וע״כפ יאמרו בדאי הוא. לכך מייתי פי׳ שני דלעולם בכורות ממש ותו לא אלא שהיו הרבה בכורות בבית א׳ והשתא ודאי לא מצו למימר בדאי דלב יודע מרת נפשו כ״ש דמכת מדינה היתה שכלן שטופות בזמה ומזנות עם אנשים רבים ואוושא מלתא אלא דלפי׳ זה עדיין אינו מתוקן הל׳ כי אין בית וכו׳ דבשלמא לפי׳ א׳ א״ש דא״א לבית בלא גדול הבית בין איש או אשה אבל לפי׳ זה מי לא משכחת לה בית שלא היו בה שום בכור כלל כגון שהאשה עקרה והאיש עקר לכך מייתי גם הא׳ וא״ת לפי׳ זה אמאי לא הקדיש המקום אלא פטר רחם דהיינו בכור מאם הלא גם על בכור מאב נגזרה הגזרה וגם הם ניצולו וי״ל שכיון השי״ת להודיע דבישראל לא היו בכורים מאב על הדרך שהיו במצרים שנשים צדקניות היו כמ״ש רז״ל ובש״ח לק׳ על פ׳ קדש לי כתב לפי שבכורי האם הכה הקב״ה ובכור האב הכה המשחית ע״ש ולא ידענא מנ״ל הא מלתא:

« רש"י על שמות י״ב:כ״ט רש"י על שמות י״ב:ל״א »