רש"י על שמות י״ב:כ״ה

« רש"י על שמות י״ב:כ״ג רש"י על שמות י״ב:כ״ז »

1 רש"י על במדבר פתח ↗

בחדש הראשון. פָּרָשָׁה שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר לֹא נֶאֶמְרָה עַד אִיָּר, לָמַדְתָּ שֶׁאֵין סֵדֶר מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, וְלָמָּה לֹא פָתַח בְּזוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פֶּסַח זוֹ בִּלְבָד ספרי; תוספתא קידושין ל"ח:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

שם. ...מפני שהיא גנותן של ישראל ספרי וכו'. וקשה לי על זה, מה גנות יש כאן? והרי א במפורש נאמר שמות יב, כה "והיה כי תבֹאו" וגו'. כלומר מצוות הפסח נועדה מתחילה להתקיים דווקא בארץ ישראל ראה רש"י שם? ב מנין שאכן לא קיימו? ואם תאמר מפני שאין הכתוב מזכיר קיום פסח פעם נוספת, הרי גם קיום יתר המועדים אינו מוזכר, ואף אם סביר להניח שלא קיימו סוכות וגם לא ד' מינים - מפני שלא היו, הרי שבועות וראש השנה ויום הכפורים יכלו לקיים ומן הסתם קיימו? תשובה לשאלה א שמעתי מפי הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א, שהעמיד זה מול זה דברי רש"י ספרי שבכאן ודבריו ספרי להלן פסוק ז "...אלא שזכו אלו האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שתאמר על ידיהן פרשיית קרבן פסח שני, שמגלגלין זכות על־ידי זכאי", ושאל - מה גנות יש כאן ומה זכות יש שם? והשיב - כאן, כלל ישראל, היו צריכים לדרוש לעשות את הפסח, חרף תנאי המדבר, לאורך כל שנות המסעות, ומכיוון שלא דרשו, נחשב להם הדבר לגנות. בעוד שהטמאים, אף כי פטורים היו בדין, דרשו לקיים את הפסח, וזוהי זכותם־זכאותם. כלומר יש כאן משום קיטוב של אלה שלא הראו ענין בקיום המצוה מול אלה שביקשו לקיימה חרף היותם פטורים ממנה. פ' בהעלתך תשמ"ב, תשמ"ה, תשנ"ג, תשנ"ה, תשנ"ט על שאלה א ראה גם חזקוני שגנותם היתה שנשתהו מלהכנס לארץ עד ארבעים שנה מפני עוון המרגלים, לפיכך לא נצטוו וממילא לא יכלו לקיים. וראה עוד תוספות ד"ה הואיל קדושין לז ע"ב. ולפי "גור אריה", מאחר שכבר החלו בקיום מצוות הפסח בשנה השניה, ממילא יש גנאי באי קיומן גם אם לא היו חייבין בהן. וראה דברי הנצי"ב על אתר. על שאלה ב ראה רמב"ן על אתר. לדבריו, חז"ל דרשו שבכל שנות המדבר קיימו ישראל פסח אחד בלבד מאריכות הלשון שבפסוק ה "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני", שכן די היה לומר "ויעשו את הפסח ככל אשר צוה ה' את משה", ובא ציון התאריך והמקום לרמז שלא עשו את הפסח בשנות המדבר אלא רק ביום הזה. ובאשר לקיום המועדים בכלל בתקופת המדבר ראה מש"כ באריכות בספר שמות יב, כה.

2 משכיל לדוד פתח ↗

כאשר דבר והיכן דבר וכו׳ דע דבכל דפוסים אשר לפני חסר כאן דבור שלם של רש״י על תחלת הפ׳ והביאו הרא״ם ז״ל וזהו והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח א׳ שעשו בשנה השנית על פי הדיבור עכ״ל. והשתא מובן כוונת הדבור דלקמן דק״ל מה ת״ל כאשר דבר אטו עד האידנא לא היו ידעי שהק״בה דיבר לתת להם את הארץ אלא צ״ל דכוונת משה רבינו באמרו כאשר דבר שכך דיבר הקב״ה שאינם חייבים במצוה זו אלא בבואם לארץ. ומעתה ק״ל והיכן דיבר היכן מצינו שדיבר כן הקב״ה ומשני והבאתי אתכם וכו׳ כלו׳ דהתם כתיב כמה לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וסמוך ליה והבאתי ללמד דלא מקריי׳ גאולה שלימה אלא בביאתן לארץ ומעתה ממילא יש מקום ללמוד שלא יהיו חייבי׳ בעשיית הפסח זכר לנס הגאולה אלא כשהושלם הגאולה דהיינו בביאתן לארץ ואע״ג דפע׳ ראשונה עשו אותו במצרים שעדיין לא נגאלו ההוא הוראת שעה הוה ואין למדין ממנו:

1 והיה כי תבאו אל הארץ. תָּלָה הַכָּתוּב עֲבוֹדָה זוֹ בְּבִיאָתָם לָאָרֶץ, וְלֹא נִתְחַיְּבוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא פֶּסַח אֶחָד שֶׁעָשׂוּ בַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית עַל פִּי הַדִּבּוּר:

2 כאשר דבר. וְהֵיכָן דִּבֵּר? "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ'" שמות ו':

1 מזרחי פתח ↗

תלה הכ' עבודה זו בביאת' לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח א' שעשו בשנה השנית על פי הדיבור. במכילתא ומה שאמר בספרי ויעשו את הפסח בראשון בי"ד כו' בגנות ישראל הכ"מ שלא עשו אלא פסח זה בלבד ומייתי לה רש"י בפ' בהעלותך צ"ל שהברייתות הללו חלוקות בהכרח דאל"כ מה גנות הוא זו והלא לא נתחייב במצוה זו אלא מביאתן לארץ ואילך ופסח שעשו ישר' במדבר לא נעשה אלא ע"פ הדיבור אלא עכ"ל שהבריתא של ספרי סוברת שיתחייבו במצוה זו אפי' במדבר וקרא דוהיה כי תבאו אל הארץ מפרש לה אליבא דתנא דבי ר"י דאמר דכתב רחמנא גבי תפילין ל"ל לומר לך עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ה"נ עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ומה שלא עשו פסח במדבר אלא בשנה ב' בלבד אינו אלא לפי שהיו רובן ערלים מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כל מ' שנה שהיו במדבר לפי שהיו נזופים בעון המרגלים כדאיתא ביבמות ובחגיגה וכתיב כל ערל לא יאכל בו והיינו גנותן ומ"מ אינן חוטאין במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת הפסח והבריתא של מכילתא סוברת כאידך תנא דתני דבי ר"י הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכ' בא' מהם לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה ומה שהקריבו פסח במדבר בשנה השנית ופסח בגלגל בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארן לא עשו אלא ע"פ הדיבור ולפיכך הותר להם לאכול הפסח אע"פ שבניהם שנולדו להם משיצאו ממצרים ערלי' היו ומלת זכריו מעכבתו מלאכול הפסח כמו ששנינו במכילת' ומייתי לה ביבמות. א"נ י"ל שהבריתא של ספרי אינה חולקת עם הבריתא של מכילתא ששתיהם סבורות שלא נתחייבו במדבר אלא אותו פסח שנעשה בשנה השנית ואותו שנעשה בגלגל בימי יהושע בלבד על פי הדבור דס"ל כי האי תנא דאמר שכ"מ שנ' ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיב' ודקשיא לך א"כ כיון שמן הדין לא היה להם לעשותו מה גנות היה להם י"ל דהיינו גנותה שנשתהו ליכנס לארץ עד מ' שנה מפני עון המרגלים ולפיכך לא נצטוו ואם היה זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים מיד זהו שטת התוס' בפ"ק דקדושין:

« רש"י על שמות י״ב:כ״ג רש"י על שמות י״ב:כ״ז »