רש"י על קהלת 12 פרקים

רש"י על קהלת ה׳:ט׳

« רש"י על קהלת ה׳:ח׳ רש"י על קהלת ה׳:י׳ »

1 שו"ת מהרש"ם חלק ג פתח ↗

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר העזבון מהמנוח הנכבד מ' זאב משנה ז"ל שהניח עזבון חמשה אלף ר"כ וחילק עזבונו ליורשין וחלק חמישית מסר ליד רו"מ לקרן קיימת עולמית ומהריוח ישכרו תמיד אנשים ללמוד משניות עבורו ועתה העני בנותיו ורוצים ליקח חצי מהקרן ובעליהם ילמדו משניות והאריך רו"מ אם מותר לשנות והביא מיו"ד סי' רנ"א ס"ה ופ"ה בשם פמ"א ח"א סי' ק"ג ובפרט בנ"ד שנמסר ליד גבאי והנה אף שאני הארכתי בתשובה להקל בכה"ג אבל היינו לשנות הריוח אבל לכלות מהקרן נראה דגם מהרי"ק שהבאתי שם מודה דאין רשות לגבאי לשנות וכבר כ' הפמ"א בתשו' שם דבכה"ג שהקדיש לקרן קיימת אומדן דעתו הי' שלא לכלות מהקרן בשום אופן וגם בנדלדלו קרובים אין ליתן להם וה"נ בנ"ד ובפרט שהבאתי שם בשם תשו' ד"ש סי' ס"ו דגם ומהרי"ח אין לשנות ומכ"ש בנ"ד ואף דבעליהם ישהעבדו ללמוד משניות מ"מ אין זה עולמות ובלשון ב"א הוי עולמות לעולם ממש כידוע ולכן לענ"ד חלילה מלשנות הצוואה וע' מד"ר קהלת ורש"י שם ה' פסוק ט' אוהב כסף וגו' לא תבואה ג"ז הבל דאם אין לו מצוה קיימת לדורות ג"ז הבל ע"ש ומזה ראי' לדברי הפמ"א הנ"ל ועמג"א סוס"י קנ"ד שהביא ממד"ר פ' אחרי כן.

3 מחצית השקל על אורח חיים פתח ↗

ברבה פ' אחרי אם אין לאדם כו' וכ"ה במדרש קהלת ע"פ ויתרון ארץ בכל כו' וכ"ה ברש"י שם וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצוה לא ישבע מהן ומי אוהב בהמון מצות רבות לו תבואה ואין באחת מהן מסויימת וניכרת כגון בנין בה"מ וביהכ"נ וס"ת נאה גם זה הבל עכ"ל. ביומא דף ע' כ"א מביא כו' לרבים ופירש"י וז"ל אחר שקרא כ"ג ביה"כ בס"ת בסדר היום וכדתנן התם היה מביא כ"א ס"ת כו' להראות נויו של ס"ת ותפארת בעלי' שטרח להתנאות במצוה כו' עכ"ל:

5 עץ יוסף על ויקרא רבה פתח ↗

אפילו הוא מלך כו'. לפ"ז כך פי' הכתוב ויתרון ארץ בכל הוא שכר עבודת אדמה חשוב הוא על הכל שאפילו מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב. וע' ברש"י על קהלת. ואע"ג שר' יהודה דרש אפילו דברים שאתה רואה אותם כו' אפשר דס"ל דקרא תרתי קאמר:

9 בנין יהושע על אבות דרבי נתן פתח ↗

שנאמר וכו׳. סיפיה דקרא כי אינך יודע וגו׳ חדא ועוד קאמר טוב דבר אחד בצער וכו׳ ועוד אינך יודע אי זה למוד יכשר ונחת רוח לפניו. וכמ״ש רש״י בקהלת ה׳ ויתרון ארץ בכל היא. שכרן של ישראל בכל ד״ת בין במקרא בין במשנה בין בגמרא ע״ש:

13 ויקרא רבה פתח ↗

רַבִּי מְנַשְׁיָה בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָצִינוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה וְאֵינוֹ זָן עֵינָיו מִמֶּנָּהּ זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מַאי טַעְמָא ישעיה לג, טו: וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ ישעיה לג, יז: מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים.

1 אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף. אוֹהֵב מִצְוֹת לֹא יִשְׂבַּע מֵהֶם:

2 וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן. מִצְוֹת רַבּוֹת:

3 לֹא תְבוּאָה. וְאֵין בְּאֶחָד מֵהֶם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת וְנִכֶּרֶת, כְּגוֹן בִּנְיָן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְסֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה:

4 גַּם־זֶה הָבֶל. כַּךְ נִדְרָשִׁים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ בַּמִּדְרָשׁ, וְעוֹד פָּנִים אֲחֵרִים הֲגוּנִים, אַךְ זֶה הִקְדַּמְתִּי לְפִי שֶׁהוּא מֵעִנְיַן "וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", שֶׁסְּמָכָן הַכָּתוּב יָחַד.

5 דָּבָר אַחֵר: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. שְׂכַר עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה חָשׁוּב הוּא עַל הַכֹּל, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא מֶלֶךְ, צָּרִיךְ הוּא לִהְיוֹת נֶעֱבַד לְשָׂדֶה; אִם עָשְׂתָה הָאָרֶץ פֵּרוֹת, יֵשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל, וְאִם לַאו, מֵת בְּרָעָב:

6 אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף. לֹא יֹאכַל כֶּסֶף:

7 וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן. בְּמָמוֹן:

8 לֹא תְבוּאָה. שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף לוֹ פֵרוֹת, גַּם־זֶה הָבֶל.

9 דָּבָר אַחֵר: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. שְׂכָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל־דִּבְרֵי תוֹרָה הוּא, בֵּין בְּמִקְרָא, בֵּין בְּמִשְׁנָה, בֵּין בִּגְמָרָא:

10 מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. מֶלֶךְ בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה עוֹדֶנּוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶעֱבָד לְבַעַל גְּמָרָא, שֶׁהוּא מְסַדֵּר לְפָנָיו הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, וְדִינִין:

11 אוֹהֵב כֶּסֶף. אוֹהֵב תּוֹרָה אֵינוֹ שָׂבֵעַ בָּהּ:

12 וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן. תּוֹרָה:

13 לֹא תְבוּאָה. שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְאֵין לוֹ גְמָרָא, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ? כָּל־אֵלּוּ בְּ"וַיִּקְרָא רַבָּה":

1 מכות פתח ↗

דִּכְתִיב: ״גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם״, מַאי ״עֲקוּבָּה מִדָּם״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ עוֹקְבִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת. וּמַאי שְׁנָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא דִּמְרַחֲקִי, וּמַאי שְׁנָא מְצִיעָאֵי דִּמְקָרְבִי? אָמַר אַבָּיֵי: בִּשְׁכֶם נָמֵי שְׁכִיחִי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: ״וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים, דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה וְגוֹ׳״, מַאי ״חֶבֶר כֹּהֲנִים״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת, כְּכֹהֲנִים הַלָּלוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִין לַחְלוֹק תְּרוּמוֹת בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְּתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״! אָמַר אַבָּיֵי: הַלָּלוּ, קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ – לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת. וְחֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״! אָמַר אַבָּיֵי: פַּרְווֹדֶהָא, דִּכְתִיב: ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה״. וְקֶדֶשׁ עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: ״וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת וְגוֹ׳ וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר״, וְתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְּרַכִּים גְּדוֹלִים אֶלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! אָמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי קֶדֶשׁ הֲוַאי. אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן סְלֵיקוּם וְאַקְרָא דִּסְלֵיקוּם. גּוּפָא: עָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְּרַכִּין גְּדוֹלִים, אֶלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֶלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, וְאִם אֵין שָׁם מַיִם – מְבִיאִין לָהֶם מַיִם. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֶלָּא בִּמְקוֹם שְׁווֹקִים, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֶלָּא בִּמְקוֹם אוּכְלוּסִין. נִתְמַעֲטוּ אוּכְלוּסֵיהֶן – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. נִתְמַעֲטוּ דִּיּוּרֵיהֶן – מְבִיאִין לָהֶם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאֵין מוֹכְרִין בָּהֶן לֹא כְּלֵי זַיִין, וְלֹא כְּלֵי מְצוּדָה, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְשָׁוִין שֶׁאֵין פּוֹרְסִין בְּתוֹכָן מְצוּדוֹת, וְאֵין מַפְשִׁילִין לְתוֹכָן חֲבָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא רֶגֶל גּוֹאֵל הַדָּם מְצוּיָה שָׁם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי קְרָא? ״וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי״ – עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְּתֶהְוֵי לֵיהּ חִיּוּתָא. תָּנָא: תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה – מַגְּלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָחַי״ – עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְּתֶהְוֵי לֵיהּ חִיּוּתָא. אָמַר רַבִּי זְעֵירָא: מִכָּאן שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרַב שֶׁגָּלָה – מַגְּלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה״. לָא קַשְׁיָא, הָא – בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בַּהּ, הָא – בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בַּהּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מַאי קוֹלְטִין – מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב, וְלָא הֲוָה קָא יָכֵיל שְׁלִיחָא דְּמַלְאֲכָא דְּמוֹתָא לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ, דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא, סְלֵיק וִיתֵיב אַאַרְזָא דְּבֵי רַב, פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתֵיק, וִיכֵיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: מִפְּנֵי מָה זָכָה רְאוּבֵן לִימָּנוֹת בְּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בְּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם״. דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ״? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרַח שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר לוֹ: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״? ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״ – זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּימֶנָּה. ״וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״ – לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד בְּהָמוֹן? מִי שֶׁכׇּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״מַאי דִּכְתִיב מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳ יַשְׁמִיעַ כׇּל תְּהִלָּתוֹ״? לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳ – מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כׇּל תְּהִלָּתוֹ. וְרַבָּנַן, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר מָרִי, אָמַר: ״מִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְּבוּאָה״ – כׇּל הָאוֹהֵב לִמְלַמֵּד בֶּהָמוֹן – לוֹ תְבוּאָה. יְהַבוּ בֵּיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה. סִימָן: אָשֵׁי לִלְמוֹד, רָבִינָא לְלַמֵּד. רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל הָאוֹהֵב לִלְמוֹד בֶּהָמוֹן – לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: ״חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ״? חֶרֶב עַל צַוְּארֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּד בְּבַד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין – כְּתִיב הָכָא: ״וְנֹאָלוּ״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן״. רָבִינָא אָמַר: כׇּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן – לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵהֶם, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם״? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה – שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַםִ, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה׳ נֵלֵךְ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: ״מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה, וְיָבֹא שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל?״, וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ – טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּמְכֻוּוֹנוֹת לָהֶם דְּרָכִים וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

« רש"י על קהלת ה׳:ח׳ רש"י על קהלת ה׳:י׳ »