17 וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃
17 וָאֶתְּנָה עַכְשָׁיו אֶת־לִבִּי לָדַעַת אֶת־טִיב הַחָכְמָה מַה סּוֹפָהּ, וְאֶת־טִיב הַהוֹלֵלוֹת וְהַסִּכְלוּת:
20 יָדַעְתִּי עַתָּה, שֶׁגַּם הַחָכְמָה יֵשׁ בּוֹ שֶׁבֶר רוּחַ, כִּי בְּרֹב הַחָכְמָה, אָדָם סוֹמֵךְ עַל רֹב חָכְמָתוֹ, וְאֵינוֹ מִתְרַחֵק מִן הָאִסּוּר, וּבָא רָב־כָּעַס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲנִי אָמַרְתִּי: "אַרְבֶּה סוּסִים, וְלֹא אָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרָיְמָה", וּבַסּוֹף הֲשִׁיבוֹתִי. אֲנִי אָמַרְתִּי: "אַרְבֶּה נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבִי", וַהֲרֵי נִכְתַּב עָלַי "נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ". וְכֵן הוּא אוֹמֵר שֶׁעַל רֹב חָכְמָתוֹ הוּא סָמַךְ, וְעָשָׂה כַמָּה דְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל":
