מקור קהלת י״ב:ה׳
1 גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בַשּׁ֖וּק הַסּוֹפְדִֽים׃
פירוש רש"י על קהלת י״ב:ה׳
1 גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ. מְגַּבְשׁוּשִׁית וּתְלוּלִיּוֹת שֶׁבָּרְחוֹבוֹת, הוּא דוֹאֵג לָצֵאת לַשּׁוּק, פֶּן יִכָּשֵׁל בָּהֶם:
2 וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ. אֵימוֹת וְחִתּוֹת הַרְבֵּה בַדְּרָכִים יֵשׁ לוֹ.
3 חַתְחַתִּים. לָשׁוֹן כָּפוּל הוּא בַתֵּבָה, כְּמוֹ "גַּלְגַּלִּים", "קַּשְׂקַּשִּׂים", "זַלְזַלִּים":
4 וְיָנֵאץ. לְשׁוֹן "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים", שֶׁהֲרֵי הָא' לֹא נִקְרֵאת בָּהּ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זוּ קְלִבוֹסֶת, הנק"א בְּלַעַ"ז, שֶׁעֶצֶם הָיָּרֵךְ תָּקוּעַ בָּהּ, וּבְזִקְנוּתוֹ, בְּשָׂרוֹ כָחוּשׁ וְהָעֶצֶם בּוֹלֵט כְּמוֹ נֵץ הָאִילָן, שֶׁהוּא בוֹלֵט:
5 הַשָּׁקֵד. אִילָן שֶׁל שְׁקֵדִים, כְּלוֹמַר שֶׁתִּקְפּוֹץ הַזִּקְנָה עָלָיו כְּשָׁקֵד זֶה הַמְמַהֵר לְהָנִיץ לִפְנֵי כָל הָאִילָנוֹת:
6 וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב. אֵלּוּ הָעֲגָבוֹת, שֶׁתִּהְיוּ עַגְבוֹתָיו דּוֹמוֹת עָלָיו כְּסוֹבֵל מַשָּׂא כָבֵד.
7 וְיִסְתַּבֵּל. אישדריי"ד שורפיישי"ן בְּלַעַ"ז:
8 וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה. חֶמְדַּת תַּאֲוַת נָשִׁים, שֶׁאֵינוֹ נִזְקָק לְנָשִׁים לְתַשְׁמִישׁ. אֲבִיּוֹנָה תַּאֲוָה, כְּמוֹ "וְלֹא אֲבִיתֶם", "תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ":