רש"י על דברים ז׳:ט׳

« רש"י על דברים ז׳:ח׳ רש"י על דברים ז׳:י׳ »

9 שפתי חכמים פתח ↗

ולהלן הוא אומר לאלפים כו'. כלומר העושין מיראה לאלף דור והעושים מאהבה אלפים דור. ואע"פ דהכא נמי כתיב לאוהביו לפני לשומרי מצותיו. י"ל דלאוהביו מוסב אדלעיל מיניה אשומר הברית והחסד, ולשומרי קאי אמה דכתיב אחריו. וכן לעיל נמי ה י דכתיב לאלפים וכתיב נמי לשומרי מצותיו, אף התם י"ל לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה, דהיינו מה שכתוב לפניו לאלפים, ולשומרי מצותיו קאי אמה שכתוב אחריו לאלף דור, כמו הכא:

9 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1071 רש"י דברים ז, ט: "לאלף דור - ולהלן הוא אומר 'לאלפים'. כאן שהוא סמוך אצל 'לשומרי מצותיו' הוא אומר 'לאלף'. ולהלן שהוא סמוך אצל 'לאוהביו' הוא אומר 'לאלפים'. 'לאוהביו' אלו העושין מאהבה. 'ולשומרי מצותיו' אלו העושין מיראה". ובנתיב אהבת השם פ"א ב, מד. כתב: "ואמר כי שכרו של בעל האהבה הוא כפול... כי אצל האהבה נאמר 'אלפים דור', ואילו אצל היראה נאמר 'לאלף דור'. וראוי שיהיה כפול שכרו של בעל האהבה, כי בתוך האהבה היא היראה... ואי אפשר בשום צד לומר שהוא אוהב השם יתברך ולא יהיה ירא מפניו, כי אם הוא נמשך אחר השם יתברך וחפץ הדבקות בו יתברך מכח האהבה, בודאי הוא ירא גם כן לעבור רצונו, שבזה מבטל הדבקות והאהבה. אבל אין בכלל היראה האהבה, שאם הוא ירא מפניו לעבור רצונו, בשביל כך אין כאן אהבה... ולפיכך מי שיש בו אהבה שכרו כפול ומכופל, לפי שבכלל האהבה העליונה הזאת יש היראה".

9 משכיל לדוד פתח ↗

שומרי מצותיו אלו העושין מיראה. דלשון שמירה שייך במצות ל״ת כמו שדרשו גבי שמירה דשבת הואיל ואיתנהו בשמירה איתניהו נמי בזכירה. וזה דבר ברור שהעושה מיראה הוא זהיר מלעבור על מל״ת מיראת העונש אבל אינו כ״כ זריז בקיום מ״ע הואיל וליכא עונש בהו רק בעידן רתחא:

10 שפתי חכמים פתח ↗

בחייו משלם לו גמולו הטוב כו'. דאל"כ קשיא רישא לסיפא, דברישא משמע דאף לשונאיו משלם גמולם הטוב וכתיב בסיפא להאבידו:

10 גור אריה פתח ↗

מחיים משלם לו וכו'. רצה לומר שאין פירושו שהוא משלם לזרעו להאביד, דיש הרבה רשעים מאריך להם הקב"ה ברשעתן יותר מן הצדיקים, שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה יבמות קכא ע"ב:

10 רש"י על דברים פתח ↗

ואין עול. אַף לָרְשָׁעִים מְשַׁלֵּם שְׂכַר צִדְקָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה עי' ספרי:

11 שפתי חכמים פתח ↗

ולמחר לעולם הבא כו'. פי' שמלת היום דבק עם לעשותם, לא עם מצוך דלעיל מיניה, כי לא היה הציווי היום:

11 מזרחי פתח ↗

היום לעשותם ומחר לעולם הבא ליטול שכרם. שמלת היום דבקה עם לעשות לא עם מצוך דלעיל מיני' כי לא היה הצווי היום:

11 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

223 אע"פ שאין העוה"ז ראוי למנוחה, אלא לעשיה, וכמו שאמרו עירובין כב. "היום לעשותם, למחר לקבל שכרם". ורש"י דברים ז, יא כתב: "היום לעשותם, ולמחר, לעולם הבא, ליטול שכרם". והמסלת ישרים פ"א כתב: "כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה, אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה, ואכילת המוכן כבר. והוא מה שאמרו להלן פ"ד מי"ז העולם הזה דומה לפרוזדור. כמו שאמרו ז"ל עירובין כב. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ע"ז ב: מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת... וכאלה רבים על זה הדרך". וראה למעלה הערה 207.

9 לאלף דור. וּלְהַלָּן דברים ה' הוּא אוֹמֵר "לַאֲלָפִים". כָּאן שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו, הוּא אוֹמֵר לאלף, וּלְהַלָּן שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְאֹהֲבַי, הוּא אוֹמֵר לַאֲלָפִים סוטה ל"א:

10 לאהביו. אֵלּוּ הָעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה:

11 ולשמרי מצותיו. אֵלּוּ הָעוֹשִׂין מִיִּרְאָה:

9 מזרחי פתח ↗

כאן שהוא סמוך. אצל לשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהבי העושין מאהבה ששכרן יותר גדול הוא אומר לאלפים. ויהיה לאוהב האמור פה דבק עם שומר הברית והחסד דלעיל מיניה ולשומרי מצותיו דבק עם לאלף דור שאחריו ולהלן יהיה לאוהבי דבק עם ולעושה חסד לאלפים ולשומרי מצותיו דבק עם ועושה חסד כאילו אמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ועושה חסד לשומרי מצותיו:

9 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה פתח ↗

419 ועל כך נאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" תהלים לא, כ. וכאן כוונתו לומר שהואיל ומצות דרבנן מורות על האהבה, הרי שהשכר על כך מכופל, וכמו שביאר רש"י דברים ז, ט על הפסוק שהשכר לעובד מאהבה הוא לאלפיים דור, והשכר לעובד מיראה הוא לאלף דור. והנה שם רש"י ביאר ש"לאוהביו" הם "אלו העושין מאהבה", ואחלו "ולשומרי מצותיו" הם "אלו העושין מיראה". והואיל וכאן איירי בעושים מאהבה, מדוע נקט המהר"ל גם ב"שומרי מצותיו", ולא רק ב"אוהביו". אלא זו ראיה למה שנתבאר למעלה הערה 416 שבקיום מצות דרבנן תרוייהו אית בהו; גם אהבה וגם יראה, ולכך נקט כאן בשניהם. ובנתיב אהבת השם פ"א ב, מד. כתב: "שכרו של בעל האהבה הוא כפול... וראוי שיהיה כפול שכרו של בעל האהבה, כי בתוך האהבה היא היראה... ואי אפשר בשום צד לומר שהוא אוהב השם יתברך ולא יהיה ירא מפניו. כי אם הוא נמשך אחר השם יתברך וחפץ הדבקות בו יתברך מכח האהבה, בודאי הוא ירא גם כן לעבור רצונו, שבזה מבטל הדבקות והאהבה. אבל אין בכלל היראה האהבה, שאם הוא ירא מפניו לעבור רצונו, בשביל כך אין כאן אהבה". והם הם הדברים שנתבארו בהערה 416. ובאבות פ"ה מכ"ב אמרו "לפום צערא אגרא". וכתב שם בדר"ח ערה:, וז"ל: "ויש לשאול מנין לתנא דבר זה שהשכר הוא לפי הצער... כי השכר מן הש"י לעובדי מצותיו ולעושי רצונו בשביל שהאדם מקרב עצמו אליו יתברך. כי בודאי העובד המלך, בודאי מתקרב אליו, וכאשר הוא מתקרב אליו ראוי שיבא טובו ומלכותו אל הקרובים אליו, והם עמו מתדבקים עמו, ולא אל הרחוקים... כי האדם כאשר מקיים רצון המקום בצער, הוא יותר קרוב אליו מאשר מקיים רצונו שלא בצער, יתבאר בזה כי השכר הוא לפי הצער. ודבר זה כי כאשר יש לאדם מונע להתקרב אל אחד, והוא בכחו ובגבורתו וביד חזקה שלו דוחה את המונע, ומתקרב, תראה בזה כמה כחו להתדבק שם, וכמה קרוב הוא אל אותו שמתקרב אליו, שהרי דוחה את המונע ומתקרב. וכך כאשר האדם מקיים את המצוה אף בצער, הוא מתקרב אל הש"י בכח ובגבורה שלו, אף כנגד המונע, ודבר זה יורה על הקירוב הגדול אשר יש לו אצל הש"י. וכאשר יש לו קירוב גדול אל הש"י, אין ספק כי השכר יותר גדול, כי אין השכר כי אם לפי הקירוב אשר יש לו אל הש"י, מקבל מאתו השכר. וזה שאמר כאן לפום צערא אגרא, לפי הצער הוא הקירוב אל הש"י, שכל עוד שמצטער במצוה, השכר יותר". והואיל ונתבאר שעל ידי קיום מצות דרבנן יש בכך התקרבות מיוחדת לה', לכך בקיומן יש שכר מיוחד.

10 רש"י על בראשית פתח ↗

על פני תרח אביו. בְּחַיֵי אָבִיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי אָבִיו מֵת; שֶׁקָּבַל תֶּרַח עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שֶׁכִּתֵּת אֶת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְהָרָן יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ; וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם, אָמְרוּ לוֹ לְהָרָן מִשֶּׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם הָרָן מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי, הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ אוּר כַּשְׂדִים ב"ר. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ אוּר – בִּקְעָה; וְכֵן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה' ישעיה כ"ד, וְכֵן מְאוּרַת צִפְעוֹנִי שם י"א כָּל חֹר וּבֶקַע עָמֹק קָרוּי אוּר:

10 מזרחי פתח ↗

ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העול' הבא. דאל"כ קשיא רישא אסיפא כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו דמשמע שאף לשונאיו משלם גמולם הטוב דהא במדותיו ית' הטובות קאי וכתיב להאבידו:

10 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

265 שהובא שם הפסוק דברים ז, י "והסיר ה' ממך כל חולי", שעל כך דרש רב "זו עין" "דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין, עין רעה" רש"י שם. ומוסיפה הגמרא שם "רב לטעמיה וכו'", ומביאה את המעשה הזה להראות שלשיטת רב רוב המתים נפטרו מחמת עין רעה.

11 גור אריה פתח ↗

היום לעשותם. ולא היום ליטול שכרם, ד"לעשותם" קאי א"היום" כ"ה ברא"ם:

11 משכיל לדוד פתח ↗

היום לעשותם ולמחר וכו׳. ליכא למימר דהכרחו משום דהטעם התביר שבא במלת מצוך מפסיק הענין שלא נדרוש שהוא דבוק עם אשר אנכי מצוך היום וע״כ צריך לפ׳ היום לעשותם ומאי קמ״ל פשיטא אלא ע״כ לדיוקא שהרי לעיל בפ׳ שמע נמי דכתיב אשר אנכי מצוך היום ואיכא נמי התם טעם תביר במלת מצוך ואפ״ה דרשי׳ בכל יום יהיו בעיניך וכו׳ כמ״ש רש״י שם וא״כ ה״נ הו״לל כן אלא נראה משום יתורא דלעשותם דהוה סגי למכתב אשר אנכי מצוך היום ופשיטא דהצווי הוא לעשותם א״ו לדרש׳ אתא היום לעשותן ולמחר ליטול שכרן:

11 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

1651 "היום לעשותם, למחר לקבל שכרם" המשך לשון הגמרא. וכן רש"י דברים ז, יא כתב "היום לעשותם - ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם".

« רש"י על דברים ז׳:ח׳ רש"י על דברים ז׳:י׳ »