רש"י על דברים ד׳:כ״ג

« רש"י על דברים ד׳:כ״ב רש"י על דברים ד׳:כ״ד »

23 שפתי חכמים פתח ↗

תמונת כל דבר. ר"ל כל היכא שכתיב מלת כל במקרא יש תיבה אחריו שדבוק לו, כגון בפרשה זו מצינו הרבה פעמים, כל הימים פסוק י, כל סמל פסוק טז. לכך מפרש דהוי כאילו כתיב כל דבר:

23 מזרחי פתח ↗

תמונת כל דבר. תוסיף מלת דבר אחר מלת כל כי מלת כל לעולם דבקה עם מלת אחרת אחריה והנה קודם זה כתוב תמונת כל סמל:

24 שפתי חכמים פתח ↗

מקנא לנקום כו'. רצונו לפרש, לא שנקרא קנא מפני שיש בו קנאה חס ושלום, שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא, מפני שהוא מתחרה וקוצף להתפרע בעובדי עבודת אלילים. וכיון שהנקמה אינה באה אלא מחמת הקנאה, משום הכי כתיב אל קנא במקום אל נוקם:

24 גור אריה פתח ↗

מתחרה לנקום. פירוש, הא דכתיב "אל קנא", לא שיהיה הוא יתברך בו קנאה, שאין בו קנאה, אלא שהוא מתחרה לפרוע מעוברי רצונו, נקרא זה 'קנאה':

24 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1002 כמו שנאמר יחזקאל א, יג "ומן האש יוצא ברק", וכתב המלבי"ם שם "ומן האש הזה יוצא ברק - לשרוף את המחריבים את עיר קדשו". והמלבי"ם שם הביא את דברי המדרש ילקו"ש ח"ב רמז תתקכה "פעמים שהוא עושה אותם מלאכים אש, שנאמר תהלים קד, ד 'משרתיו אש לוהט'. פעמים שהוא עושה אותם לפידים, שנאמר יחזקאל א, יג 'ומראיהם כמראה הלפידים'. פעמים שהוא עושה אותם ברקים, שנאמר איוב לח, לה 'התשלח ברקים וילכו'". וראה למעלה הערה 995, ולהלן הערה 1042. ובעוד שכאן מבאר שהתורה ניתנה באש כדי להורות על העונש שינתן לעוברים עליה ובסמוך יבאר כן גם לגבי מים ענן כבד, הרי למעלה לאחר ציון 421 הביא את המדרש במדב"ר א, ז שהתורה ניתנה בשלשה דברים; מדבר, אש, ומים. ושם לאחר ציון 434 כתב: "כי אלו השלשה הם נגד כל חלקי האומות הנמצאים בעולם, שבכללם נחלקים לג' חלקים; החלק הא', הוא ישראל. הב', הוא עשו אבי אדום... החלק השלישי, הוא כלל שאר האומות כלם... לפיכך נגלה בנתינת התורה באש, אשר בו נמשל אדום, כי האש הוא האדמימות, ונגלה הוא יתברך בבחינתם ומדתם, באולי ירצו הם לקבלה, יתננה להם גם הם. ושלא יאמרו כי איננה שייכה להם, ונמנע נתינתה אליהם. עוד נגלה במים, הוא מדת שאר האומות, שהם הפך ממדת אדום, כי נמשלים במים, כדכתיב ישעיה יז, יב 'הוי המון עמים רבים כהמות ימים וגו''... נגלה גם כן במדתם, להורות כי גם להם יתננה באם ירצו לקבלה, ולא יהיה להם התנצלות". ובתפארת ישראל פכ"ו שצג: כתב שהתורה ניתנה במים ובאש להורות על שכר ועונש, וכלשונו: "הבחינה האחת, השכר והטוב שיש בתורה... ולפיכך נתנה התורה במים, שהמים הם טוב בכל מקום, וכדכתיב דברים לב, ב 'יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי'. ואמרו ז"ל ספרי שם מה מטר חיים לעולם, אף התורה חיים לעולם... והפך זה גם כן, העונש על התורה אינו טבעי, רק עונש אלקי... ולכך נתנה התורה באש, כי הוא נאמר על העונש, דברים ד, כד 'כי ה' אלקיך אש אוכלה', כאשר בא להפרע מאויביו רש"י שם. הרי לך כי השכר שהוא בתורה אינו טבעי, והפך זה העונש שהוא בתורה אינו טבעי". ובהמשך שם שצז. כתב טעם נוסף לכך שהתורה ניתנה באש: "ניתנה באש, שכל דברי תורה הם מחויבים מוכרחים בחוזק ותוקף. לכך נמשך אחר זה האש שיש בו כח חזק, וכדכתיב ירמיה כג, כט 'הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע', מדמה התורה לאש לחוזק שיש בדברי תורה. והחוזק הזה, כי הדברים שבה מוכרחים". ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה ניצוצות וטעמים ראה למעלה הערה 446.

23 תמונת כל. תְּמוּנַת כָּל דָּבָר:

24 אשר צוך ה'. אֲשֶׁר צִוְּךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת:

23 גור אריה פתח ↗

תמונת כל דבר. הוסיף 'דבר', מפני שדרך הכתוב לפרש התמונה אשר עשה, כמו "תמונת כל סמל" פסוק טז, "תבנית כל דגה וכו'" פסוק יח, לפיכך הייתי מפרש "תמונת כל" שהוא עשה תמונה לכל צורת העולם, לפיכך הוסיף 'תמונת כל דבר':

23 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אשר צוך ה', אשר צוך שלא לעשות. ע"כ. כמובן! מה ראה רש"י לציין את הברור מאליו? היש מי שעלול היה לטעות בזה?! פ' ואתחנן תשנ"א - לביא וראה "ספר הזכרון". לדבריו, חידושו של רש"י כאן הוא שלשון ציווי יכולה לבא גם על השלילה, בדומה לברכת האירוסין "וצוונו על העריות" שציוה על האיסור.

24 רש"י על במדבר פתח ↗

בקנאו את קנאתי. בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי — בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה הוּא הַמִּתְחָרֶה לִנְקֹם נִקְמַת דָּבָר, אנפרט"מנט בְּלַעַ"ז:

24 מזרחי פתח ↗

אל קנא מקנא לנקום מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודת כוכבים. פי' לא נקרא קנא מפני שיש בו קנאה שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא מפני שהוא מתחרה וקוצף להפרע מעובדי עבודת כוכבים והנקמה אינה באה אלא מחמת קנאה כתב אל קנא במקום אל נוקם:

« רש"י על דברים ד׳:כ״ב רש"י על דברים ד׳:כ״ד »