רש"י על דברים ל״ג:ט״ז

« רש"י על דברים ל״ג:ט״ו רש"י על דברים ל״ג:י״ז »

16 שפתי חכמים פתח ↗

ברכה זו לראש יוסף. רצ"ל במה שהוסיף מלת ברכה, דבלאו הכי לא היה נשמע מה תבא לראש יוסף. לכך הוסיף ברכה זו:

16 מזרחי פתח ↗

ורצון שוכני סנה ותהא ארצו מבורכת רצונו ונחת רוחו של הב"ה הנגלה אלי תחלה בסנה. אמר ותהא ארצו מבורכת שזהו המכוון מזה המאמ' ואח"כ פי' המלות ואמר רצונו ונחת רוחו של הקב"ה שפירושו שיהא בארצו רצונו ונחת רוחו של הב"ה שזו הי' ברכה גדולה והיינו שתהא מבורכת אח"כ נתן טעם על אמרו ורצון שוכני סנה במקום ורצון האל ואמר הנגלה אלי תחלה בסנה:

16 דברי דוד פתח ↗

ורצון שוכני סנה כו', הנגלה אלי בסנה. צריך טעם למה זכר דוקא כינוי זה כאן, ותו למה אמר שוכני דהיינו שוכן שלי ולא אמר שוכן סנה. ונראה משום דנתכוין למ"ש אח"כ שתבוא ברכה זו לראש יוסף והיינו משום דשייכא לו גבי משה כששרתה עליו הנבואה כתיב ויסתר פניו ואמרינן בברכות ז' בזכות ויסתר זכה משה כו' וגבי יוסף היה נמי כן זכות ע"י מניעת ראייה דלא רצה לראות על אשת פוטיפר וזכה ע"י כך לברכת עלי עין, וזה נכון:

17 שפתי חכמים פתח ↗

יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות כו'. ואם כן אף בכור דהכא הוא מלשון גדולה, ופי' מלך היוצא וכו':

17 משכיל לדוד פתח ↗

שורו שכחו קשה וכו׳. הא דהמשילו בכחו לשור ולא לבהמה או חיה אחרינא נראה משום דידוע שהשור כחו בקרניו וה״נ יהושע כחו היה ממה שנתן משה מהודו עליו דהיינו קירון פנים דמחמתו הו״ל קרני ההוד והיינו דסמיך ליה הדר לו ופירש״י מונתת מהודך עליו:

18 שפתי חכמים פתח ↗

אלו חמשה שבטים מברך באחרונה כו'. ר"ל טעם כפל שמו של זבולן, מה שלא עשה עד הנה לשום שבט:

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ולזבולן אמר, אלו חמשה שבטים שבירך באחרונה... לפי שהיו חלשים שבכל השבטים. הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" בראשית מז, ב וכו'. והנה שם מביא רש"י שני פירושים קוטביים לביטוי "ומקצה אחיו", האחד בשם המדרש, ולו אין כאן מקום, והאחר בשם הגמרא בבא קמא צב ע"א, והוא המובא כאן. וראה בגמרא שם שאינה אומרת אלא שלקח את כל אלה שהוכפלו שמותיהם, ואינה אומרת, מה משמעה של הכפלת שם זו. וראה שם תוספות ד"ה אלו הנכפלין בשמות שברור להם, שהגמרא מבינה היפוכו של המדרש, אך לא ידעתי, על סמך מה אומרים כן. וצריך עיון. פ' וזאת־הברכה תש"ן הערת ר' חזקי פוקס שי': הגמרא שם אומרת שחמשת האחים שלקח יוסף היו אלה שהוכפלו שמותם, ועל זה מקשה הגמרא, הלוא גם שמו של יהודה הוכפל, ומתרצת, ששמו הוכפל לצורך. ברור מהדברים שהנחת היסוד של הגמרא היתה, שלא יתכן שיהודה הוא אחד מהחמישה. ומדוע? בפשטות מפני שהיה חזק, ולכן דווקא הוא ניגש אל יוסף. לכן פירש רש"י שם ד"ה אותם שהוכפלו שהחמישה היו חלשים, ולכן כתבו התוספות שהמדרש האומר שאלה שהוכפלו היו חזקים, חלוק על הגמרא.

18 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

579 מעין מה שכתב הרא"ש בב"ב פ"א סוף סימן כו לגבי הגדרת "תורתו אומנותו", וז"ל: "ונראה שת"ח שיש לו אומנות, או קצת משא ומתן להתפרנס כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקו מחזר על דברי תורה, ולומד דברי תורה, הוא הנקרא 'תורתו אומנותו'" הובא למעלה פ"ב הערה 580, וראה להלן הערה 823. הרי ש"המלאכה שהיא צורך תורה" נחשבת לתורה. וכן מצינו ביחס של יששכר וזבולון, וכפי שכתב רש"י דברים לג, יח "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך - זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה". וכן כתב רש"י במקום אחר סוטה כא., וז"ל: "שמעון אחי עזריה - תנא הוא במשנה קמייתא דזבחים ב., ולמד תורה על ידי אחיו, שהיה עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות למודו של שמעון, לכך הוא נקרא על שם עזריה אחיו". ובפחד יצחק שבועות מאמר כב אות ה כתב: "השותפות של יששכר וזבולון מיוחד הוא אך ורק לתורה. אם אחד קונה תפילין לחבירו, בודאי שדבר גדול עשה, ושכר הרבה יטול, אבל לא ייאמר עליו שהוא נעשה שותף למצות תפילין של חבירו. אבל בתורה, זה יוצא לסחורתו, וזה יוצא לתורתו, ובעל הסחורה נעשה שותף לבעל התורה". ושם מבאר ענין זה.

19 שפתי חכמים פתח ↗

להר המוריה יאספו כו'. פירוש לרגל. ואם תאמר אם כן הוה לי' לומר לשון אסיפה, ומה יקראו. לכן פי' כל אסיפה כו'. ואם כן אף אסיפה דהכא, אף על פי שלא ע"י קריאה היא, אלא מעצמן הן נאספין, אפילו הכי כתב לשון קריאה. כתב הרא"ם ולבי מגמגם בזה, דהוה לי' לכתוב יקראו הקו"ף בקמ"ץ והרי"ש בציר"י מבנין נפעל וכו'. ולי נראה דאסיפה דהכא בלא קריאה היא כדפרישית, אלא הם מעצמם יתאספו במצות השם עליהם, שיעלו לרגל, ומפני דשאר אסיפות חוץ מזו הם ע"י קריאה, כתב הכא יקראו במקום יתאספו. ולעולם לאו נפעל הוא, לכן לא ננקד בניקוד הנפעל, ודו"ק. נ"ל: עוד כתב הרא"ם, אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המורי', בתוך ברכתן של יששכר וזבולון. ובאמת לא ידעתי למה אינו יודע, דהא רש"י בעצמו היה נזהר מקושיא זו, וכתב וע"פ קביעות עתיהם ועיבוריהם, עמים של ישראל הר יקראו להר המורי' וכו'. ואפשר דגירסא מוטעת היתה ביד הרב, משום הכי כתב מה שכתב וק"ל. נ"ל:

19 משכיל לדוד פתח ↗

עמים של שבטי וכו׳. דבור זה נמשך עם מה שאמר בדבור דלעיל דע״י קביעות עתותיהם ועבוריהם נמצא שהם קרואים כל השבטים שיאספו בהר המוריה למועד הרגלים שנקבעו עפ״י עבורם וקביעותם ולאו דוקא שהם קוראים אותם לבא אלא רוצה לומר שהם סיבה שיבאו ומשום דסתם כל מאסף אנשים ע״י קריאה מאסף כתב נמי הכא על יששכר יקראו כלומר יקהילו אותם ע״י מעשיהם והו״ל כאילו קוראים אותם ודוק שבזה מיושב כל מה שהרגיש הרא״ם ז״ל בזה ע״ע:

19 גור אריה פתח ↗

כל אסיפה על ידי קריאה היא. ופירוש "יקראו", היינו שהעמים – שהם השבטים – יקראו זה את זה "קומו ונעלה ציון" ירמיה לא, ה, שהאחד יקרא את האחר. והרא"ם הקשה, דהוי ליה למכתב "יקראו" הקו"ף בקמ"ץ, לשון נפעל, במקום יאספו, שהוא לשון נפעל. ואין זה קשיא, דאין הקריאה מאחר, רק שהם קוראין זה את זה לעלות ציון. ועוד הקשה הרא"ם, מה ענין השבטים אל הר המוריה – בתוך יששכר וזבולון. ולא דקדק, דעל ידי יששכר, הקובע עתים וקובע מועדים, על ידו יאספו לירושלים. ועל ידי זבולן היה גם כן, שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן ליששכר, והיה יכול לעסוק בתורה פסוק יח:

16 ורצון שכני סנה. כְּמוֹ שׁוֹכֵן סְנֶה; וּתְהֵא אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹנוֹ וְנַחַת רוּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הַנִּגְלֶה עָלַי תְּחִלָּה בַּסְּנֶה:

17 רצון. נַחַת רוּחַ וּפִיּוּס, וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא:

18 תבואתה. בְּרָכָה זוֹ לראש יוסף:

19 נזיר אחיו. שֶׁהֻפְרַשׁ מֵאֶחָיו בִּמְכִירָתוֹ עי' ספרי:

16 גור אריה פתח ↗

הנגלה אלי תחלה בסנה וכו'. ונראה שעל דעת רש"י זכר דבר זה שנגלה אליו בסנה, שמאחר שנגלה לו בסנה על שם "עמו אנכי בצרה" תהלים צא, טו, אין לך רצון יותר מזה. והיו"ד ב"שוכני" יתור, כאילו כתיב 'ורצון שוכן סנה':

16 משכיל לדוד פתח ↗

ורצון שוכני סנה וכו׳. הא דהוצרך להזכיר כאן שכני סנה עמ״ש בש״ח. ולעד״נ בההיא דאמרי׳ במסכת שבת הסנה הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי קב״ה שכינתיה עלך אלא משום דנמיכת מכל אילני וכו׳ וה״נ אמרו גבי יוסף הוא בצדקתו וענותנותו מתחלתו ועד סופו אפילו אחר שנעשה מלך במצרים לא גבה לבו לכך ראוי שתשרה עליו ברכה. וא״ש מאי דמסיים ולקדקד נזיר אחיו דאף על גב שנעשה נזיר אחיו והיה במצרים אפ״ה לא הניח צדקתו ועודנו מחזיק בתומתו:

17 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הדר לו, נתון לו, שנאמר "ונתתה מהודך עליו" במדבר כז, כ. ע"כ. לא שפירוש "הדר לו" הוא - נתון לו, אלא שההדר נתון לו, כפי שנאמר בבמדבר כז, כ. פ' וזאת הברכה, מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט

17 רמב"ן על דברים פתח ↗

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, יֵשׁ בְּכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ תהלים פט כח, וְכֵן בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל שמות ד כב, מֶלֶךְ הַיֹּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא יְהוֹשֻׁעַ, כֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שׁוֹר כֹּחוֹ קָשֶׁה וְאֵין קַרְנָיו נָאוֹת, רְאֵם קַרְנָיו נָאוֹת וְאֵין כֹּחוֹ קָשֶׁה, נָתַן לִיהוֹשֻׁעַ כֹּחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְיֹפִי קַרְנֵי רְאֵם. וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, אוֹתָם הַמְנֻגָּחִים הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהֲרָגָם יְהוֹשֻׁעַ הַבָּא מֵאֶפְרַיִם. וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג גִּדְעוֹן בְּמִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר שופטים ח י וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וְכַמָּה אֲלָפִים נִמְנוּ שָׁם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ל"ג:י"ז. וְהִנֵּה הַכָּתוּב מְבֻלְבָּל מְאֹד בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה, כִּי קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו כִּנּוּי לִבְכוֹר הַשּׁוֹר, שֶׁהוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְאִם כֵּן אֵיךְ יְנַגַּח בָּהֶם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, שֶׁהֵם הֲרוּגֵי גִּדְעוֹן. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי ברכה שנג, לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לָנוּ כַּמָּה הָרַג יְהוֹשֻׁעַ בַּכְּנַעֲנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, הַכֹּל קל"ה אֶלֶף, לְכָךְ נֶאֱמַר וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. וְכַוָּנָתָם בָּזֶה לִדְרֹשׁ כִּי גַּם בָּהֶם יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ רֶמֶז לִיהוֹשֻׁעַ, וְאָמַר שֶׁאַפְסֵי אָרֶץ אֵלֶּה שֶׁיְּנַגַּח הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהָרַג אֶפְרַיִם, הוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְהֵם הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג מְנַשֶּׁה אַחֲרֵי כֵן, שֶׁכֻּלָּם הֲרָגָם יְהוֹשֻׁעַ, וּבְנֵיהֶם הַקָּמִים אַחֲרֵיהֶם הָרַג מְנַשֶּׁה בִּקְצָתָם אֲלָפִים. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, וְכִי מָה כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲלֹא לֹא כָּבַשׁ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מֶלֶךְ, מְלַמֵּד שֶׁכָּבַשׁ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְכִי מָה אֲרָצוֹת כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲלֹא לֹא כָּבַשׁ אֶלָּא פַּרְטוּם חלק זֶה קָטָן, אֶלָּא כָּל מְלָכִים שֶׁשִּׁעְבֵּד הָיוּ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנוֹת. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כִּי בַּעֲבוּר שֶׁבֵּרַךְ יוֹסֵף בַּתְּבוּאוֹת דִּמָּה אוֹתוֹ לְשׁוֹר, כִּי וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר משלי יד ד, וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה לַבְּכוֹר אֲשֶׁר יוֹלִיד הֲדַר מַלְכוּת, יִרְמֹז לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְבֵית יוֹסֵף וְיִהְיֶה לוֹ גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו שֶׁל שׁוֹר הַנִּזְכָּר, וּבְקַרְנָיו יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְאָמַר כִּי קַרְנָיו שֶׁהֵם שְׁנַיִם הֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, הַקֶּרֶן הַיָּמִין לְאֶפְרַיִם וְהַשְּׂמֹאל לִמְנַשֶּׁה. וְהִנֵּה הִזְכִּיר בְּבִרְכָתוֹ שֶׁהָיוּ לִרְבָבוֹת וְלַאֲלָפִים, כְּטַעַם רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל במדבר י לו:

18 משכיל לדוד פתח ↗

ולזבולון וכו׳ כפל שמותיהם לחזקם וכו׳. זהו לשיטת הש״ס דידן אבל שיטת הירושלמי להיפך דאותם שכפל שמותם הם הגבורים כמו שאמר רש״י ז״ל בפרשת ויגש על פסוק ומקצה אחיו עיין שם. ואין להק׳ לשיטת גמ׳ דידן מדחזי׳ בגד דכתיב וטרף זרוע וכו׳ וכן חלוצים תעברו וכו׳ די״ל דמ״מ ראש השבט דהיינו גד עצמו מהחלשי׳ הוה ועי״ל דאה״נ דחלשים הוו ומברכתו של משה שכפל שמותם נתחזקו ונעשו גבורים טפי:

18 הערות ותיקונים על מדרש אגדה פתח ↗

מה ראה יעקב. שיטה חדשה וטעם אחר בב"ר פצ"ט אות ט', ויק"ר פכ"ה, תנחומא הנדפס מכבר אות י"א ולק"ט, ורש"י דברים ל"ג י"ח.

18 מעבור הארץ; יהושע פתח ↗

הבדל נוסף בין ההתנחלות בימי יהושע להתנחלות העתידית, הוא במיקומם של שבטי יששכר וזבולון. לכאורה, מקומו הטבעי של שבט יששכר הוא בדרומה של הארץ. חכמינו מלמדים שהרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, וסימנך: מנורה בדרום ושולחן בצפון15בבא בתרא כח:. המנורה מבטאת את חכמת התורה שבעל פה, והשלחן, שעליו מונח לחם הפנים, מבטא את השפע הכלכלי. הרוצה להחכים יצודד בתפילתו לכיוון דרום ביהמ"ק, והרוצה להעשיר יצודד לצפונו. יששכר היה התלמיד-חכם שבין השבטים, "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים"16דברי הימים א' יב לג., אנשיו היו יושבי לשכת הגזית, ומתאים היה לכאורה שנחלתם תיפול בדרום הארץ. אולם, בקשר הדוק קשורים שני האחים, יששכר וזבולון, והם חילקו ביניהם הדגשים בעבודת ה'. יששכר, התלמיד-חכם שבשבטים, הקדיש עצמו לתלמוד תורה ואילו זבולון קיבל על עצמו לתמוך בו תמיכה כלכלית. הכלכלה היתה מומחיותו של זבולון, ויעקב אביו ברכו בברכת "זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן"17בראשית מט יג.. משה, שכבר הבחין בשותפות שבין שני השבטים, ברכם יחד בפסוק אחד: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ"18דברים לג יח.. רש"י הבחין שמשה הקדים את זבולון הצעיר ליששכר הבוגר, כי "זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות, ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם בני יששכר יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה"19רש"י שם..

19 יריעות שלמה פתח ↗

מה שפירש"י זבולון ויששכר היה נותן להם ממון בשפע הגירסה הנכונה ברש"י הים נותן להם ממון בשפע כן מצאתי מוגה במקצת רש"י וכנ"ל:

19 לבוש האורה פתח ↗

רש"י עמים הר יקראו * מה שפירש המחבר ז"ל הפסוק עמים הר יקראו באחרונה עיין בהקדמה ושם יבואר. עמים של שבטי ישראל הר יקראו להר המוריה יאספו כל אסיפה ע"י קריאה היא ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק ע"כ כתב הרא"ם וז"ל אינו יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתו של יששכר וזבלון עכ"ל ואני אומר דלא דק דעניין רב יש להם זה עם זה ואדרבה עיקר אסיפת השבטים להר המוריה לזבוח זבחי צדק ברגלים היא באה על ידי שבטי יששכר וזבלון שע"י שהיה זבלון עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר הי' להם לבני יששכר פנאי לישב ולעסוק בתורה ונעשו חכמים גדולים עד שנאמר עליהם ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים ואמרו חכמי' ז"ל שהיו יודעים לעבר השנים ולקבוע מועדים וכבר ידעת שאין קובעין חדשים ואין מעברין השנים אלא סנהדרין שבירושלים ואותן סנהדרין היו רובן מבני יששכר כמו שכתב רש"י בפירש בסמוך ראשיהם מאתים ראשי סנהדרין שהיו מבני יששכר היו עוסקין בכך ועל פי עתיהם ועבוריהם עמים של שבטי ישראל הר יקראו להר המוריה יאספו כו' וא"כ ע"כ היו אותם יודעי הבינה צריכין להיות תמיד ואפי' לדור שם בירושלים לעבר השנים ולקבוע חדשים וגם כשיאספו שם השבטים במועדים היו שומעין התורה מפיהם וזובחין זבחי צדק על פי הוראתם וא"כ אין לך מקום בכל ברכת השבטים ששייך לברך ברכה זו של אסיפת השבטים לירושלים במועדות אלא בתוך ברכתו של יששכר וזבלון שהרי הם היו עיקר הסיבה של אסיפה זו נ"ל:

19 מזרחי פתח ↗

כל אסיפה ע"י קריאה היא. לפיכך כתוב יקראו במקום יאספו ולבי מגמגם בזה שא"כ היה לו לכתוב יקראו הקו"ף בקמ"ץ והרי"ש בצר"י מבנין נפעל שאז יהיה במקום יאספו הנופל בפירוש המקרא הזה מבנין נפעל כי פי' עמים הר יקראו השבטים אל הר המוריה יאספו מעצמה לא שזבולין ויששכר הם המאספים אותם והקוראים אותם אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתן של יששכר וזבולן:

« רש"י על דברים ל״ג:ט״ו רש"י על דברים ל״ג:י״ז »