רש"י על דברים א׳:כ״ד

« רש"י על דברים א׳:כ״ג רש"י על דברים א׳:כ״ה »

24 שפתי חכמים פתח ↗

מגיד שנקרא על שם סופו. שנשאו אשכול משם, כדכתיב במדבר יג כג ויכרתו וגו' על כן קרא למקום ההוא נחל אשכול, וזה היה בחזרתן:

24 גור אריה פתח ↗

מגיד שנקרא על שם סופו. שהרי עדיין לא נקרא "נחל אשכול" עד שכרתו משם האשכול:

24 משכיל לדוד פתח ↗

עד נחל אשכול מגיד וכו׳. אע״ג דה״נ כתי׳ בפ׳ שלח ויבאו עד נחל אשכול מההוא ליכא הוכחה דדילמא ה״ק קרא ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול וכו׳ כלומ׳ ומ״שה מההיא שעתא נקרא שמו אשכול אבל מקמי הכי לעולם לא הוה שמיה הכי אבל הכא דלא הזכיר בתר הכי האשכול ואפ״ה קאמר סתם ויבאו עד נחל אשכול ש״מ דכשבאו כבר היה שמו אשכול. ומוכרח לומר ע״ש העתיד:

25 שפתי חכמים פתח ↗

מי הם שאמרו טובתה כו'. אף על פי שגם שאר מרגלים אמרו טובתה, מכל מקום גם היו מוציאין דבה על הארץ, וכאן כתיב ויאמרו טובה הארץ, משמע שלא אמרו כלל ברעתה. רא"ם:

25 גור אריה פתח ↗

מלמד שארץ ישראל גבוהה וכו'. אבל מן "ויעלו" פסוק כד לא מפיק, שמא לישנא מעליא נקט – דהליכה בלשון עליה, שהוא לשון טוב ומעולה. אבל מן "ויורידו" איכא למידק, שאם לא היה ארץ ישראל גבוהה, לא כתב "ויורידו". ועוד, "ויעלו" לאו ראיה, דשמא המקום שהתחילו ללכת ולרגל הוא גבוה, ושפיר קאמר "ויעלו", אף על גב שעיקר ארץ ישראל אינו גבוה. אבל מדכתיב "ויורידו", הוי שפיר ראיה, דאם כל ארץ ישראל אינו גבוה מכל הארצות, לא הוי ליה לומר "ויורידו", דהא לא שייך לומר "ויורידו" רק על התחלת הירידה. ואם אדם בא ממקום ואינו יורד, ולבסוף יורד, לא יאמר בזה שירד. אבל עליה שפיר יאמר "ויעלו בנגב" במדבר יג, כב, אף על גב שאינו עולה רק בהתחלת עליתו הליכתו, ופשוט:

25 מזרחי פתח ↗

ויאמרו טובה הארץ מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב. ובספרי וכי לטובתה אמרו והלא לא באו אלא לרעתה מי אמרו טובתה יהושע וכלב אבל בפרשת שלח לך גבי באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא אמרו בדברים רבה כך דרכן של מספרי לשון הרע פותחין בטובה ומשלימים ברעה וכתב רש"י כל דבר שקר שאין אומרין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו ושמא יש לומר שאני התם שכתוב אחריו מיד אפס כי עז העם וגו' דמשמע שמה שפתחו בטובה לא פתתו בה אלא כדי לסיים ברעה אבל הכא דכתיב ויאמרו טובה הארץ ולא כתיב בתריה שום רעה הוצרכו לומר וכי לטובתה באו כו' אלא יהושע וכלב הם שאמרו זה:

24 עד נחל אשכל. מַגִּיד שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם סוֹפוֹ שם:

25 וירגלו אתה. מְלַמֵּד שֶׁהָלְכוּ בָהּ אַרְבָּעָה אֻמָּנִין שְׁתִי וָעֵרֶב שם:

24 רש"י על במדבר פתח ↗

ממדבר צן עד רחב לבא חמת. הָלְכוּ בִגְבוּלֶיהָ בְאֹרֶךְ וּבְרֹחַב כְּמִין גַּ"ם, הָלְכוּ רוּחַ גְּבוּל דְּרוֹמִית מִמִּקְצוֹעַ מִזְרָח עַד מִקְצוֹעַ מַעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב — דֶּרֶךְ גְּבוּל דְּרוֹמִית מִזְרָחִית עַד הַיָּם — שֶׁהַיָּם הוּא גְבוּל מַעֲרָבִי, וּמִשָּׁם חָזְרוּ וְהָלְכוּ כָּל גְּבוּל מַעֲרָבִי עַל שְׂפַת הַיָּם עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁהוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי:

24 מזרחי פתח ↗

נחל אשכול מגיד שנקרא על שם סופו. בספרי שהרי לא נקרא נחל אשכול אלא לאחר שכרתו משם האשכול כדכתיב ויכרתו משם כו' על כן קרא למקום ההוא נחל אשכול וזה המעשה לא היה אלא בחזרתן הכתוב הזה הוא בהליכתן:

24 ברטנורא על התורה פתח ↗

וירגלו אותה מלמד שהלכו ד' אומנין שתי וערב קשה שהרי למעלה בפרשת שלח לך כתב שהלכו בגבוליה בארך וברוחב כמין ג"ם צורת גימל יונית ותו לא והנה דבריו סותרין זה את זה וצ"ע:

25 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה ויאמרו כו' בסופו ובאמ' לדעתי שהרא"ם ז"ל לא דק שרש"י ז"ל כתב שמה שנאמר בפר' דברים ויאמרו טובה הארץ לא היתה הכוונה רק על יהושיע וכלב לפי שהמרגלי' האחרים מעולם לא אמרו על הארץ שהיא טובה אבל אמרו זבת חלב ודבש היא ולא אמרו טובה היא רק יהושיע וכלב שנאמר ויהושיע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים וגו' טובה הארץ מאד כי לא תקרא הארץ טובה בהיות ארץ זבת חלב ודבש אדרבה ארץ אוכלת יושביה ואין מקום לטענת הרא"ם על רש"י לשון ספר מעשה יי':

25 דברי דוד פתח ↗

ויורידו אליו, מגיד שא"י גבוהה מכל הארצות. קשה הא כבר ידענו זה ממאמר יוסף מהרו ועלו אל אבי כדפירש"י פרשת ויגש א"י גבוהה מכל הארצות, ותו מנלן מכל הארצות שמא דוקא מהמקום שהיו שם לחוד היא גבוהה, ותו דשמא לא כל א"י גבוהה שמא אותו המקום לחוד הוא גבוה ולא שאר א"י, ותו למה לא יליף כאן מן ויעלו, וע"ז י"ל דשמא בשביל ההר שהיה שם אמר כן אלא מדאמר אח"כ אל נחל אשכול ולשון נחל הוא עמק ואפ"ה אמר ויורידו ש"מ שא"י גבוהה כו', אבל נראה לתרץ הכל דיליף מדאמר ההרה ולא אמר איזה הר וכי הר אחד היה שם בשלמא בספר יהושע שאמרה רחב ההרה לכו, שם לק"מ דהיא הראתה להם ההר, או דלא היתה צריכה להראותו אלא שפשוט שילכו בדרך שבאו שם, משא"כ כאן, אלא ע"כ דכל א"י נקרא הר נגד שאר ארצות ע"כ אמר סתם ההרה דהיינו א"י כולו. וא"ל א"כ ל"ל דבר זה בפרשת ויגש, לק"מ דשם אין כאן יתור בפסוק אלא דרש"י מפרש שם לשון ועלו שהוא לשון עלייה מחמת שא"י גבוהה כו', ואי משם לחוד הו"א דוקא אותו המקום לחוד ע"כ קמ"ל יתור, וזה מכוון בלשון רש"י דלעיל לא זכר לשון מגיד כמו שזכר כאן, אלא ע"כ כדפרישית דכאן יש יתור מגיד דבר זה אבל לעיל אינו אלא פירוש הפסוק לחוד וא"ל א"כ לילף כאן מן ההרה דהו"א אה"נ דא"י כולה הוה הר אלא מנלן דבשאר ארצות לא היה ג"כ הר, ע"כ יליף מן ויורידו, דכל הולך מן ההר הוה ירידה, וא"ל דילמא לכאן לחוד דא"כ ההרה ל"ל:

25 רמב"ן על דברים פתח ↗

וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ, מִי הֵם שֶׁאָמְרוּ טוֹבָתָהּ, יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים א':כ"ה מִסִּפְרֵי דברים כה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן מָה הַטַּעֲנָה הַזֹּאת עֲלֵיהֶם, וְרָאוּי שֶׁיַּאֲמִינוּ לָעֲשָׂרָה יוֹתֵר מִן הַשְּׁנַיִם. אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כֵּיוָן שהקב"ה הוֹדִיעַ אֶתְכֶם שֶׁהִיא אֶרֶץ טוֹבָה וּגְדוֹלֵי הַשְּׁלוּחִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם אַף הֵם מְעִידִין כֵּן, הָיָה לָכֶם לְהַאֲמִין כִּי הָאֲחֵרִים מִפְּנֵי מֹרֶךְ לֵב אָמְרוּ מָה שֶׁאָמְרוּ. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם במדבר יג לב, שֶׁכֻּלָּם הוֹדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל הָעֵדָה וְאָמְרוּ שם יג כז בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ, וְהִנֵּה כֻּלָּם בְּהַסְכָּמָה אַחַת בְּטוֹבַת הָאָרֶץ, אֲבָל בְּחֹזֶק הָעַמִּים הָהֵם הֵמַסּוּ אֶת לְבָבָם, וְאַחֲרֵי כֵן בִּרְאוֹתָם כִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב יְחַזְּקוּ אֶת לִבָּם לַמִּלְחָמָה, בָּאוּ שְׁאָר הַמְרַגְּלִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, וְזֶהוּ וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם דברים א':כ"ז. וְגַם הָעָם לֹא יַזְכִּירוּ בִּפְנֵי מֹשֶׁה הַדִּבָּה הַזֹּאת כִּי יַכְחִישֵׁם שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵן בַּתְּחִלָּה וְהוֹדוּ שֶׁהִיא טוֹבָה וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אֲבָל אָמְרוּ לְמֹשֶׁה דברים א':כ"ח אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן יֹאמַר לָהֶם מֹשֶׁה עַתָּה אֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁהָעָם הַהוּא גָּדוֹל וָרָם, אֲבָל ה' יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וְזֶה טַעַם וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁאֵין הָעַכָּבָה אֶלָּא מִמִּעוּט אֲמָנָה. הִנֵּה כָּל הַפָּרָשָׁה כִּפְשׁוּטָהּ וּמַשְׁמָעָהּ:

« רש"י על דברים א׳:כ״ג רש"י על דברים א׳:כ״ה »