רש"י על דברים ט״ו:ו׳

« רש"י על דברים ט״ו:ה׳ רש"י על דברים ט״ו:ז׳ »

6 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה והעבטת. ד"ה והעבטת גוים. משום מה נוצר אצלי הרושם שרש"י נוהג לברר תחילה את משמע ההקשר כולו ורק אחר כך את משמעה של המילה הבודדת ראה למשל להלן כג, יד, ולא אחת תמהתי על דרך זו. והנה כאן הולך בדרך הפוכה, וכדאי לבדוק באורח שיטתי. פ' ראה תשמ"ח

7 שפתי חכמים פתח ↗

התאב תאב קודם. פי' היותר אביון מהם, כלומר שצריך לאותו דבר תן לו קודם, כיון שהוא תאב יותר:

7 גור אריה פתח ↗

התאב קודם. דאם לא כן, 'כי יהיה בך עני' מבעי ליה, אלא ללמוד שאם הוא תאב – קודם לשאינו תאב:

7 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי יהיה בך אביון, התאב תאב קודם. ד"ה מאחד אחיך, אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. ד"ה שעריך, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. ע"כ. כמובן ייתכן ששלוש קטגוריות העדיפות הללו יתקיימו בכמה אנשים, ואז צריך לומר, מן הסתם, שטובת ההנאה היא של הנותן, כלומר הוא מחליט למי לתת ולמי לא לתת. פ' ראה תשמ"ט

8 שפתי חכמים פתח ↗

זו אשה כו'. כלומר שאתה מחוייב להשיאו אשה:

8 גור אריה פתח ↗

לו אפילו אשה. שהאשה מיוחדת לו יותר מכל הקנינים, ולפיכך דרשו "לו" לרבות אשה:

9 שפתי חכמים פתח ↗

יכול מצוה ת"ל ולא יקרא. בפרשת כי תצא להלן כד טו כתיב האי קרא. ואע"פ שהמקרא ההוא בשכיר יום קמיירי והמקרא הזה בהלואת עני מיירי, מ"מ תרווייהו בעני קמיירי, כתיב הכא באחיך האביון וגו' וכתיב התם כי עני הוא וגו':

9 מזרחי פתח ↗

וקרא עליך יכול מצוה ת"ל ולא יקרא. בפרשת כי תצא ואע"פ שהמקרא ההוא בשכר יום והמקרא הזה בהלואת עני מ"מ תרוייהו בעני קמיירי כתיב הכא ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל יי' וכתיב התם כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל יי' וכן שנינו בספרי ורע עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך יכול מצוה שלא לקרא ת"ל וקרא עליך יכול מצוה לקרא ת"ל ולא יקרא עליך יכול אם קרא עליך יהא בך חטא ואם לאו לא יהא בך חטא ת"ל והיה בך חטא מ"מ א"כ למה נאמר וקרא עליך אל יי' ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר משאינו קורא:

9 דברי דוד פתח ↗

והיה בך חטא, מכל מקום אפילו אם לא יקרא, קשה מנלן זה דילמא קרא כדכתיב וקרא כו' אז דוקא והיה בך חטא, וכן בפרשת תצא דאמר ולא, יקרא עליך אל ה', פירושו השמר פן יקרא ואז והיה בך חטא, ונראה דיליף מכח שינוי לשון דכאן אמר אם יקרא ולקמן אמר ולא יקרא, והיה בך, חטא קאי על הדיוק דאם יקרא, מאי שנא התם שלא אמר בפירוש אם יקרא כמו כאן, אלא דקמ"ל שם דאפילו בלא קריאה ישא חטא ולא הוזכר קריאה אלא למהר הפורעניות, ה"נ בכאן:

6 כאשר דבר לך. וְהֵיכָן דִּבֵּר? דברים כ"ח בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר ספרי:

7 והעבטת. כָּל לְשׁוֹן הַלְוָאָה כְּשֶׁנּוֹפֵל עַל הַמַּלְוֶה נוֹפֵל בִּלְשׁוֹן מַפְעִיל, כְּגוֹן וְהִלְוִיתָ, וְהַעֲבַטְתָּ. וְאִם הָיָה אוֹמֵר וְעָבַטְתָּ הָיָה נוֹפֵל עַל הַלֹּוֶה, כְּמוֹ וְלָוִיתָ:

8 והעבטת גוים. יָכוֹל שֶׁתְּהֵא לֹוֶה מִזֶּה וּמַלְוֶה לָזֶה, תַּ"לֹ "וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט":

9 ומשלת בגוים רבים. יָכוֹל גוֹיִם אֲחֵרִים מוֹשְׁלִים עָלֶיךָ, תַּ"לֹ "וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ" שם:

6 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

884 רש"י בראשית מז, כב "הכהנים - כל לשון 'כהן' משרת לאלהות הוא". וכן כתב רש"י שמות כח, ג "לקדשו לכהנו לי - לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים שיהא כהן לי. ולשון כהונה שירות הוא". ושוב כתב רש"י שמות כט, ל "הכהן תחתיו מבניו - מכאן ראיה כל לשון 'כהן' לשון פועל, עובד ממש". והראב"ע בראשית מא, מה כתב: "כהן און - עובד השם או עובד עו"ג, כי אין 'כהן' בכל המקרא כי אם משרת". והרד"ק ספר השרשים שורש כהן כתב: "כל עובד יקרא 'כהן'... וכן תהלים קי, ד 'אתה כהן לעולם', כלומר עבד ה'". ולפי דברי המהר"ל הנאמר כאן הוא כמו מה שנאמר דברים טו, ו "ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו", ופירש רש"י שם "ומשלת בגוים רבים - יכול גוים אחרים מושלים עליך, תלמוד לומר 'ובך לא ימשולו'".

7 רש"י על שמות פתח ↗

אם כסף תלוה את עמי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן מכילתא: את עמי. עַמִּי וְגוֹי עַמִּי קוֹדֵם, עָנִי וְעָשִׁיר עָנִי קוֹדֵם, עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין, עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין; וְזֶה מַשְׁמָעוֹ: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה – אֶת עַמִּי תַּלְוֵהוּ וְלֹא לְגוֹי, וּלְאֵיזֶה מֵעַמִּי? אֶת הֶעָנִי, וּלְאֵיזֶה עָנִי? לְאוֹתוֹ שֶׁעִמָּךְ. דָּ"אַ, אֶת עַמִּי, שֶׁלֹּא תִנְהַג בּוֹ בִּזָּיוֹן בְּהַלְוָאָה שֶׁהוּא עַמִּי: את העני עמך. הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי: לא תהיה לו כנשה. לֹא תִתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה. אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ אֶלָּא כְאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר לֹא תַכְלִימֵהוּ: נשך. רִבִּית, שֶׁהוּא כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַטְבֵּט וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה תנחומא:

7 מזרחי פתח ↗

וכי יהיה בך אביון התאב תאב קודם. פי' היותר אביון מהם:

8 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה די מחסורו, ואי אתה מצווה להעשירו. ד"ה אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו וכו'. הדיבור הראשון מוסב על אביון ממש והשני - על עשיר שירד מנכסיו. פ' ראה תשס"ג, לוזַן, שווייץ

9 רש"י על דברים פתח ↗

והיה בך חטא. מִכָּל מָקוֹם, אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לִפָּרֵעַ עַל יְדֵי הַקּוֹרֵא ספרי:

9 גור אריה פתח ↗

תלמוד לומר ולא יקרא. פסוק זה בפרשת כי תצא להלן כד, טו הוא, אף על גב שהכתוב הוא בשכיר יום, אין חילוק ביניהם, שהרי התורה הזהירה על שניהם – לזה ליתן דרך צדקה פסוק ח, ולשכיר יום מפני שכירותו. ומכל שכן הוא, שהרי שם כתיב "כי עני הוא ואליו הוא נושא נפשו", ואפילו הכי אינו מצוה שיקרא אל ה'. ולא שיהיה פירושו שהכתוב שם מצוה לו שלא יקרא אל ה', דאם כן מאי כתיב בתריה שם "והיה בך חטא", אלא שכך פירושו, כי "ולא יקרא" משמע תמיה, וכי לא יקרא עליך אל ה', ואם היה מצוה לא שייך לומר דרך תמיה, ומזה משמע שאינו מצוה:

9 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1358 כמו שנאמר דברים טו, ט "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", ופירש רש"י שם "והיה בך חטא - מכל מקום אפילו לא יקרא, א"כ למה נאמר 'וקרא עליך', ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא". וראה הערה הקודמת שהובאו דברי הרמב"ן שמות כב, כב שכתב "כי יאמר אם ענה תענה אותו רק צעוק יצעק אלי בלבד, מיד אשמע צעקתו".

« רש"י על דברים ט״ו:ה׳ רש"י על דברים ט״ו:ז׳ »