רש"י על דברים ט״ו:י״א

« רש"י על דברים ט״ו:י׳ רש"י על דברים ט״ו:י״ב »

11 שפתי חכמים פתח ↗

מפני כן. פי' ולא לשון הואיל, כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני שם לח כו, כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה שם כ ו, כי שם מחובר עם מלת כי, וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא, כמו שכתב רש"י בפרשת וירא שם יח ה, אבל כאן שהוא בלתי מלת כי, פירושו ומפני כן:

11 מזרחי פתח ↗

על כן מפני כן. בספרי לא לשון הואיל כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה כי על כן באו בצל קורתי כי שם חובר עמם מלת כי וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא כמו שכתב רש"י בפרשת וירא אבל כאן שהוא בלתי מלת כי פירושו מפני כן:

12 שפתי חכמים פתח ↗

במכרוהו בית דין בגנבתו כו'. ואם תאמר מנא ליה, דלמא כי ימכר על ידי עצמו, דומיא דונמכר לך ויקרא כה לט דמיירי במוכר עצמו, דאין לומר מיתורא דקרא מפיק ליה דאי במוכר עצמו הרי כבר נאמר ונמכר לך, אם כן במכור על ידי אחרים נמי הרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי שמות כא ב, דמיירי במכרוהו בית דין. ותירץ הרא"ם, ושמה י"ל דסתם כי ימכר ע"י אחרים משמע, דסתם בנין נפעל על ידי אחרים משמע, לבד גבי ונמכר לך דכתיב ביה כי ימוך אחיך ופירש ואמר ונמכר לך, על כרחך צריך לומר שהוא ע"י עצמו. ונ"ל דילפינן עבד עברי מהדדי, כתיב הכא אחיך העברי וכתיב התם עבד עברי, מה התם שנמכר ע"י אחרים אף הכא נמי כשנמכר ע"י אחרים:

12 גור אריה פתח ↗

במכרוהו בית דין הכתוב מדבר. ופירש רש"י בקידושין יד ע"ב ד"כי ימכר לך" משמע על ידי אחר. והקשה הרא"ם, דהא "כי ימוך ונמכר לך" ר' ויקרא כה, לט, דהוא גם כן לשון נפעל כמו "ימכר", ואפילו הכי דרשינן קידושין יד ע"ב דהוא על ידי עצמו, ואם כן בזה נמי נאמר דהוא על ידי עצמו. ויראה דלא קשיא, דכיון דכתיב "כי ימוך אחיך ונמכר לך", שפירושו מצי למכתב לשון נפעל מפני שכתוב לפניו "כי ימוך", והנה הפועל והגורם המכירה הוא העניות, ושייך לשון "נמכר", אף על גב דהוא מכר עצמו, כיון דאינו עושה מדעתו, רק שהעניות הביאו לזה, שייך ביה שפיר "ימכר" לשון נפעל, כאילו על ידי אחרים נמכר. אבל כאן דלא כתיב "כי ימוך", רק "כי ימכר", איירי בודאי על ידי בית דין, דכן משמע "כי ימכר לך", על ידי אחרים:

12 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

452 לשונו בגו"א דברים פכ"ט אות ד: "כי כל נפעל מקבל מאחר הפעולה", ושם הערה 8. וכן נאמר דברים טו, יב "כי יִמָּכֵר לך אחיך העברי וגו'", ופירש רש"י שם "כי יִמָּכֵר - על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר". וכאן שנאמר "ותלקח אסתר", אין הכוונה לפי בעל המדרש שנלקחה בעל כרחה, אלא שאחרים רצו להצטרף להולכת אסתר למלך.

14 שפתי חכמים פתח ↗

לשון עדי בגובה כו'. ר"ל יקשט הרב את עבדו בגיאות בכמה מיני קישוטים, ויהיה ניכר לעבד שנתן לו רבו כל הטובות הללו:

14 משכיל לדוד פתח ↗

מצאנך וכו׳ יכול וכו׳. ההרגש הוא דאמאי כתיבי כלהו בכינוי צאנך וכו׳ ומשני שפיר דכל חד נדרש באפי נפשיה ולא דייני׳ בפרט וכלל דכלל הכל אלא כדמפרשי׳ בפ״ק דקדושין די״ו וצריכי דאי אתמר צאן ה״א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גרן ואי אתמר גורן ה״א איפכא כתב צאן ויקב ל״ל למעוטי פרדות ופירש״י דלא תימא אשר ברכך ריבויא הוא וריבה הכל אלא בעי׳ דומיא דיקב:

11 על כן. מִפְּנֵי כֵן:

12 לאמר. עֵצָה לְטוֹבָתְךָ אֲנִי מַשִּׂיאֲךָ:

13 לאחיך לעניך. לְאֵיזֶה אָח? לֶעָנִי:

14 לעניך. בְּיוֹ"ד אֶחָד — לְשׁוֹן עָנִי אֶחָד הוּא, אֲבָל עֲנִיֶּיךָ בִשְׁנֵי יוֹדִי"ן — שְׁנֵי עֲנִיִּים:

11 גור אריה פתח ↗

על כן מפני כן. לא כמו שאר "על כן" שבמקרא, שפירושו 'הואיל', כמו שכתב רש"י בפרשת "וירא אליו" בפסוק בראשית יט, ח "כי על כן באו בצל קורתי", דאיך יתכן לומר 'כי לא יחדל אביון הואיל ואני מצוך', ולפיכך פירש 'מפני כן':

11 דברי דוד פתח ↗

על כן מפני כן. צריך ביאור מה תיקן בזה דכל על כן שבמקרא פירושם מפני כן זולת במקומות מועטים שפירושו על אשר והיינו במקום שנאמר כי על כן דהיינו באברהם שנאמר כי על כן עברתם על עבדכם, וכי על כן לא נתתיה לשלה בני, וגבי חובב שאמר לו משה כי על כן ידעת חנותנו במדבר, שבאלו הוצרך רש"י לפרש על כן הוה כמו על אשר אבל כאן לא כתיב כי, רק על כן וזהו פשוטו דמי הוא שיעור עיניו ויטפש את לבבו לומר כאן שהוא כמו על אשר שיצטרך רש"י לבאר שאינו כמו על אשר ומה יעשה בכל על כן שבתורה. וי"ל שיש להקשות כאן מאי על כן דאמר כאן דכיון דלא יחדל אביון משום הכי אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח, והא כבר פירש"י דפסוק כי לא יחדל אביון היינו שאין עושין רצונו של מקום ואינם שומעים למצות השם ב"ה, מה תקנה יש בזה שיצוה אותם לקיים פתוח תפתח והם, לא שומעים כי אילו ישמעו למצותיו לא יהיה אביון כלל, וטפי היה לומר ע"כ אני מצוך לעשות רצונו של מקום, ע"כ פירש"י דהאי קרא אשראנכי מצוך לאמר הוא דרך עצה טובה כלומר כיון שלא יחדל אביון ממילא לא יהיו עוברי רצונו ואין מועיל לכם ציווי של מצות אלא דרך עצה טובה דאע"פ שאינך עושה רצונו בקיום התורה מ"מ אני נותן לך עצה שפתוח תפתח כו', ובזה נתבאר הדבור, ברש"י של לאמר מה שפירש"י אחר זה. והוא נכון מאד בס"ד:

12 רש"י על שמות פתח ↗

צלעתיו. כָּאן הוּא לְשׁוֹן זָוִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַל שְׁנֵי צִדָּיו – עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי צִדָּיו:

12 מזרחי פתח ↗

כי ימכר לך ע"י אחרים ובמכרוהו ב"ד בגנבתו הכתוב מדבר והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי ובמכרוהו ב"ד. בפ"ק דקדושין מוקי לי' להאי קרא במכרוהו ב"ד ופרש"י שם דכי ימכר ע"י אחרים משמע ותימה היכי משתמע מכי ימכר על ידי אחרים דילמא כי ימכר דומיא דונמכר לך שפירושו ע"י עצמו וליכא למימר מיתורא דקרא מפיק לה דעכ"ל דקרא דכי ימכר ע"י אחרים משמע שמכרוהו בית דין דאי במוכר עצמו הרי כבר אמור כי ימוך אחיך ונמכר לך דאימא אפכא כי ימכר על ידי עצמו משמע דאי במכרוהו בית דין הרי כבר אמור כי תקנה עבד הא אין הכתוב מדבר אלא במכר עצמו ושמא י"ל דסתם כי ימכר על ידי אחרים משמע כסתם בנין נפעל בכל מקום ע"י אחרים משמע מלבד מועטים כמו ועמשא לא נשמר שהוא ע"י עצמו שפירושו לא שמר עצמו מן החרב ולכן גבי ונמכר לך דכתיב ביה כי ימוך אחיך ופי' ואמר ונמכר לך עכ"ל שהוא ע"י עצמו כמו ועמשא לא נשמר וגבי כי ימכר לך אחיך שלא פירש כלום מתפרש כסתם כל בנין נפעל שהוא ע"י אחרים:

14 מזרחי פתח ↗

יכול אין לי אלא אלו בלבד ת"ל אשר ברכך מכל מה שברכך בוראך ולמה נאמרו אלו מה אלו מיוחדין שהן בכלל ברכה כו' יצאו פרדות. בפ"ק דקדושין ופרש"י מה אלו בכלל ברכה צאן פרה ורבה וכן גדולי קרקע וא"ת כלהו למה לי בחד מנייהו סגי כבר תרצו בגמרא דאי כתב רחמנא צאן ה"א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גורן ואי כתב רחמנא גורן ה"א גדולי קרקע אין בעלי חיים לא כתב רחמנא צאן יקב ל"ל למעוטי פרדות ופרש"י למעוטי פרדות דלא תימא אשר ברכך רבוייא הוא וריבה הכל והה"נ פרדות אף ענ פי שאינן בכלל פרים ורבים:

« רש"י על דברים ט״ו:י׳ רש"י על דברים ט״ו:י״ב »