רש"י על דברים י״ג:ח׳

« רש"י על דברים י״ג:ז׳ רש"י על דברים י״ג:ט׳ »

8 שפתי חכמים פתח ↗

זו חמה ולבנה וצבא השמים כו'. דאם לא כן לא היה לו לכתוב אלא הרחוקים ממך עד קצה הארץ:

8 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

179 כפי שכתב בתחילת הבאר שבבאר זה יעסוק בדרשות הרחוקות ביותר, וכלשונו: "ואנחנו נביא היותר נראה רחוק, ויותר קשה בדבריהם". וכן כתב להלן בתחילת הבאר הרביעי, וז"ל: "להביא ראיה ועדות נאמנה, ובחינת צדק ואמת, להשקיט התלונות בדברים ברורים, מן קצת דברים אשר הם יותר נראים זרים ורחוקים מן הדעת, והם יהיו הבחינה על שאר דברים, שכלם הם דברים יקרים. שאם הדברים אשר הם יותר רחוקים יהיו לדברי חמודות ויקרים, מכל שכן הדברים שאין כל כך להם לזרא, ובזה תושקט תלונות האנשים האלו", ושם הערה 22. ומהרחוקים אתה יודע בק"ו את טיבם של הקרובים; כשם שיש ממש ברחוקים, כך בק"ו יש ממש בקרובים ראה רש"י דברים יג, ח. וראה להלן בבאר הרביעי הערות 22, 102, ובבאר הששי הערה 788.

8 גור אריה פתח ↗

זו חמה ולבנה. פירוש, שאין לפרש הרחוקים ממך עד קצה הארץ, דאם כן לא הוי למכתב רק הרחוקים ממך עד קצה הארץ, אבל מדכתיב "מקצה הארץ ועד קצה הארץ", אלו חמה ולבנה שמהלכים מסוף העולם ועד סופו:

9 שפתי חכמים פתח ↗

לא תהא תאב לו כו'. דאי אפשר כמשמעו שלא תרצה לדבריו ושלא לקבל דברי המסית אותך, דאם כן מה לא תחוס עינך עליו וגו' כי הרוג תהרגנו וגו', הוא עומד להרוג וקא מזהיר שלא להתרצות לדבריו ולא לקבל דבריו לעבוד אלהים אחרים:

9 מזרחי פתח ↗

לא תאבה לו לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנא' ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב ולא תשמע אליו בהתחננו על נפשו למחול לו כו'. בספרי דאי אפש' לפרש לא תאבה לו כמשמעו כמו אם יפתוך חטאים אל תאבה ולא לפרש ולא תשמע אליו כמשמעו שלא תקבל דברי המסית אותך נלכה ונעבדה אלהי' אחרים דא"כ מאי ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו כי הרוג תהרגנו דקאמר הוא עומד להרגו וקא מזהר לה שלא להתרצות לדבריו ולא לקבל דבריו לעבוד אלהים אתרים. ומ"ש הרמב"ן ז"ל שזה של ספרי חולק על מה שאמרו בגמרא הוא אבה ושמע חייב ושגם המתרגם שתרגם ולא תשמע אליו לא תקבל מניה חולק עליו לא ידעתי מהיכן למד זה ולמה לא יתפרשה מאמר ולא תקבל מיניה על תחנוניו המתחנן על נפשו למחול לו ומה שהוצרך רש"י לתת טעם לאזהרת לא תאבה לו לפי שנא' ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב וכך שנו בספרי הוא מפני שלולא זה היה קשה למה הוצרך להזהירו וכי תעלה על דעתך שיהא אוהב למסית שהוא חייב מיתה אבל בספרי נתנו טעם נם לאזהרת ולא תשמע אליו ולאזהרת ולא תחוס עינך עליו ואמרו לפי שנאמר עזב תעזב עמו אמר ולא תשמע אליו ולפי שנא' לא תעמוד על דם רעך אמר ולא חחוס עינך עליו ורש"י ז"ל לא הביא רק הטעם שלא תאבה לו מפני שלא יעלה על לב שיאהב המסית שום אדם בעולם אבל יעלה על הלב שיחמול עליו בהתחננו על נפשו שלא יהרגנו ואין זה צריך טעם לפי הפשט:

9 משכיל לדוד פתח ↗

לא תאבה לו לא תהא תאב וכו׳. הוצרך רבינו לאפוקיה מפשטיה דאל״כ ליערבינהו קרא ולימא לא תאבה ולא תשמע אליו דהכי אורחיה דקרא בכל כה״ג א״ו כל חד נדרש באפי נפשיה והא דפירש מל׳ האב אף על גב דא״כ חסרה תי״ו של השרש שהרי תי״ו דתאבה היא דאית״ן י״ל דפירש מלשון תאוה שהתי״ו היא יסוד נופל שמצינו אוה למושב לו וכן רבים והוי״ו מתחלפת בבי״ת. א״נ אפשר שזה כמו שמצינו חסרי למ״ד ה״א שהיא תי״ו כמו כרתי ברית הצמתה כל זונה שנחסרה התי״ו מפני פגישת שני התוי״ן וה״נ אירע כן. ובעיקר הפירוש שכתב לפי שנאמר ואהבת וכו׳ איכא למידק דהא פשיטא דלא גריעי משאר רשעים דשרי לשנאותם ומצוה נמי איכא וכדפירש ז״ל על פ׳ כי תראה חמור שונאך ואמאי אצטריך לפרוטי במסית פשיטא אטו מגרע גרע וי״ל דאצטריך כלפי מ״ש ז״ל על חייבי מיתת בית דין ברור לו מיתה יפה ומייתי לה מהך קרא דואהבת לרעך כמוך גלי קרא במסית שאינו בכלל צווי זה:

8 הקרבים אליך או הרחקים. לָמָּה פֵּרֵט קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים? אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב: מִטִּיבָן שֶׁל קְרוֹבִים אַתָּה לָמֵד טִיבָן שֶׁל רְחוֹקִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּקְּרוֹבִים, כָּךְ אֵין מַמָּשׁ בָּרְחוֹקִים סנהדרין ס"א:

9 מקצה הארץ. זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה וּצְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵן מְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ ספרי:

8 משכיל לדוד פתח ↗

הקרובים וכו׳ למה פרט וכו׳. ההרגש שמבחוץ דברישא אמר אשר סביבותיכם והיכי קאמר בתר או הרחוקים וכו׳ אם הם רחוקים אינם סביבותיכם אלא לעולם לא מיירי אלא בסביבות וה״ק מאשר סביבותיכם דהיינו הקרובים אתה למד מה טיבן של רחוקים:

8 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

560 "שזה התחלה מה שהוא מולך על הקרובים, ומה שמולך על הרחוקים הוא שלימות מלכותו" לשונו למעלה לפני ציון 496. ואודות שהקרוב קודם לרחוק, הנה נאמר דברים יג, ח "מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך וגו'", ופירש רש"י שם "למה פרט קרובים ורחוקים, אלא כך אמר הכתוב; מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים, כך אין ממש ברחוקים".

8 מזרחי פתח ↗

מקצה הארץ זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו. בספרי דאי אפשר לומר ארחוקים קאי כאילו אמר הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ משום דמקצה ועד קצה על כמותם וגדלם קמיירי שפירושו מסוף העולם ועד סופו לא על המרחק שבינם לבינם דא"כ עד קצה הארץ מבעי ליה ולפיכך פירשוהו על תנועת חמה ולבנה כוכבים ומזלות שמורה על כמותה וגדלה שהיא נמשכת מקצה הארץ ועד קצה הארץ דהיינו מסוף העולם ועד סופו:

9 גור אריה פתח ↗

לא תהא תאב לו לא תאהבנו. שאין לפרש שהכתוב בא להגיד שלא יתרצה לעבוד עבודה זרה, דהא הכתוב אמר פסוק י "הרוג תהרגנו וגו'", ואיך סלקא דעתך שיתרצה לו. אלא פירוש הכתוב שלא יאהבנו לזה המסית. ומפני שקשה כי למה סלקא דעתך שיהיה אוהב לו – עד שהכתוב מזהיר לא יאהבנו, ולפיכך קאמר מפני שנאמר ויקרא יט, יח "ואהבת לרעך וגו'", והוה אמינא גם כן למסית יאהב. וכן "לא תשמע אליו" גם כן קשה, דאין לפרש כמשמעו שלא יתרצה לו, דאין סלקא דעתך דבר זה, וצריך לפרש שלא ישמע אליו בהתחנן לו למחול. ומפני שקשה מהיכי תיתי לומר דיהא מוחל לזה, ולפיכך קאמר 'לפי שהכתוב כו". אבל בגמרא בפרק ארבע מיתות סנהדרין סא ע"ב משמע דקרא "לא תאבה" אתיא להך מילתא – דאם אבה ושמע, אף על גב דלא עבד, אלא אבה ונתרצה לעבוד, חייב מיתה. ואם כן קרא הוא כמשמעו:

9 רמב"ן על דברים פתח ↗

לֹא תֹאבֶה לוֹ, לֹא תְהֵא תָאֵב לוֹ וְלֹא תֹּאהֲבֶנּוּ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יח וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֶת זֶה לֹא תֹּאהַב, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים י"ג:ט' מִסִּפְרֵי ראה סז. אֲבָל בַּגְּמָרָא סנהדרין סא אָמְרוּ, הָא אָבָה וְשָׁמַע חַיָּב. וְכֵן הַדָּבָר, כִּי אָבָה לְשׁוֹן רָצוֹן, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם דברים כ"ג:ו', לֹא רָצָה, לֹא אָבָה יַבְּמִי דברים כ"ה:ז', מִמָּה שֶׁאָמַר שם וְאִם לֹא יַחְפֹּץ. וְהִנֵּה לֹא תֹאבֶה לוֹ, בַּלֵּב, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, שֶׁתּוֹדֶה לוֹ לוֹמַר כֵּן אֶעֱשֶׂה, אֵלֵךְ וְאֶעֱבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָמַרְתָּ, וְהוּא חַיָּב מִיתָה בְּהוֹדָאָתוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על דברים י"ג:ט', לָא תְקַבֵּל מִנֵּהּ. וְאֵלּוּ הַלָּאוִין כְּמוֹ וְלֹא תִתְאַוֶּה וְלֹא תַחְמֹד דברים ה':י"ח, שֶׁאִם הִתְאַוָּה בַּלֵּב עוֹבֵר בַּלָּאו הָרִאשׁוֹן, וְאִם הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר חָשַׁב עוֹבֵר גַּם בַּלָּאו הַשֵּׁנִי:

« רש"י על דברים י״ג:ז׳ רש"י על דברים י״ג:ט׳ »