רש"י על דברים י״ב:ט׳

« רש"י על דברים י״ב:ח׳ רש"י על דברים י״ב:י׳ »

9 שפתי חכמים פתח ↗

כל אותן י"ד שנה. רצ"ל וכי בשביל שהם לא באו עד עתה אל המנוחה לא יקריבו כל הקרבנות באותו זמן כשיבואו לעבור את הירדן. ומתרץ כי לא באתם, משמע כל אותן י"ד שנה של כיבוש וחילוק לא תוכלו להקריב כאן קרבנות חובה כמו שאתם עתידים להקריב:

9 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי לא באתם, כל אותן י"ד שנה. ע"כ. לגבי חשבון י"ד השנים, ראה מה שכתבתי למעלה ז, כב. פ' ראה תשס"א

9 גור אריה פתח ↗

עד עתה כמו עדיין. פירוש, אחר ש"לא תעשון" קאי על אותם י"ד שנה שבגלגל, צריך לפרש "עד עתה" כמו 'עדיין', שאם כמשמעו, יהיה פירושו "עד עתה" עד שעברו את הירדן, וזה אינו, שהרי עד שעברו את הירדן הותר להם אפילו חובות:

10 שפתי חכמים פתח ↗

כל אחד מכיר את חלקו כו'. שהוא אחר י"ד שנה שכבשו וחלקו, דקודם לכן לא מיקרי ישיבה, כיון שלא הכיר כל אחד מקום ישיבתו שישאר בה להשתקע. והכי אמרינן בפרשת כי תבא להלן כו א וירשתה וישבת בה, שלא נתחייבו בביכורים עד אחר שכבשוה וחלקוה. ועוד מדכתיב מנחיל אתכם, ולא כתיב נותן, ש"מ לאחר ירושה מיירי:

10 מזרחי פתח ↗

וישבתם בארץ שתחלקוה ויהיה כל א' מכיר את חלקו ואת שבטו. שזהו אחר הי"ד שנה של כבוש וחלוק לא בישיבת הז' שנים של חלוק שאחר שכבשו אותה היו יושבין בה שהרי באותן י"ד שנה של כבוש וחלוק קאי כדלעיל ועכ"ל דקרא דוישבתם בה דכתיב בתריה בישיבה שאחר הי"ד שנה הוא שאז כל אחד מכיר את חלקו וא"ת מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש הישיבה הזאת בישיבה שאחר חלוק וכבוש שכל אחד מכיר את חלקו ולא בישיבה שאחר הכבוש מיד אם מפני שכבר קדם הדבור בי"ד שנה של חלוק וכבוש ועכ"ל שזאת הישיבה היא אחר החלוק שכל אחד מכיר את חלקו הרי כבר הפסיק העניין של כבוש וחלוק והתחיל מזמן העברת הירדן והיה לו לפרש וישבתם בארץ בשבע שני' של חלוק שאחר הז' שנים של כבוש מיד י"ל דאע"ג דהפסיק העניין של כבוש וחלוק והתחיל מזמן ראשון מכל אויביכם מסביב לא מצי לפרושי ליה לקרא דועברתם את הירדן אלא בהעברת הירדן פי' אותו כמשמעו ומסיים והולך עד והניח לו שהו' בימי דוד אבל גבי וישבת' דמצי לפרושי נמי במכיר ישיבתו שהוא אחר כבוש וחלוק ניחא ליה טפי לפרושי הכי מלפרושי ליה בזמן החלוק ויצטרך לומר שחזר והתחיל הענין מזמן עברת הירדן:

11 שפתי חכמים פתח ↗

למעלה אמור לענין שילה כו'. רצונו לתרץ והרי כתיב לעיל פסוק ו והבאתם שמה וגו'. ומתרץ למעלה כו':

11 ברטנורא על התורה פתח ↗

שמה תביאו למעלה אמור לענין שילה וכאן אמור לענין ירושלם פי' מדכפל הכתו' וחזר לכתוב פעם שנית ש"מ שבשתים הכתו' מדבר וכאן כתב השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' שזו היא ירושלים שהיא קדושה שאין אחריה היתר במות. וקשה למאן דפי' לעיל לא תעשון כן להקטיר לשמים בכל מקום מה ידרוש במקרא זה דהשמר לך פן תעלה עולותיך וכו' וצ"ע:

11 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה שמה תביאו, ...משחרבה שילה ובאו להם לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון וכו'. היה מעניין לדעת, על פי מה נבחרו מקומות אלה לישיבת המשכן בהם. פ' ראה תשנ"ה הערת הרב איתן שנדורפי שי': לפי הרמב"ן להלן יז, טו כל מקום שבחרו ישראל לבנות בו בית לה', השרה ה' שכינתו עליו, וזו לשונו: "כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'". ניתן גם לומר שהבחירה בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון כן היתה על פי ה', ואף על פי שדבר זה לא נזכר בכתוב, אפשר שהסיבה היא בגלל שבחירתם לא היתה נצחית. נראה שכך סבר ה"חזון איש" קדשים קמא סימן מא סקי"ח, שכן כתב: "נראה שאחר מיתת עלי הועתק המשכן משילה על פי ה'". מסתבר שכשם שהעתקתו היתה על פי ה', כך קביעתו בנוב היתה על פי ה' וכן הקמתו קודם לכן בגלגל ולאחר מכן בגבעון. סיוע להבנה זו ניתן למצוא בילקוט שמעוני שמואל א' כח, רמז קלט, שם נאמר: "הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב... הביא שמואל את אהל מועד לגבעון". מתוך הדגשת המדרש שהנביא הוא שהביא את המשכן למקומו החדש, נראה שעשה זאת בדבר ה'. וראה מאמרי "המקום אשר יבחר ה'" "הדר העולם" עמ' 99.

9 כי לא באתם. כָּל אוֹתָן י"ד שָׁנָה:

10 עד עתה. כְּמוֹ עֲדַיִן:

11 אל המנוחה. זוֹ שִׁילֹה:

12 נחלה. זוֹ יְרוּשָׁלַיִם ספרי; זבחים קי"ט:

9 מזרחי פתח ↗

כי לא באתם כל אותן י"ד שנה אל המנוחה שהיא שילה ולא אל הנחלה שהיא ירושלם. כדתניא בספרי ומייתי לה בפ"ב דזבחים מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם עד שתוכלו להקריב כאן קרבנות חובה כמו שאתם עתידים להקריב שם:

9 גור אריה על דברים פתח ↗

כשתעברו את הירדן וכו'. פירוש, האי "לא תעשון" לא קאי אהא "ואכלתם שם לפני ה' אלקיכם – לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה", ויהיה לפי זה שאין להם לעשות במקדש כמו שהם עושים עתה במדבר, דזה אינו, שכל מה שהיו קריבים במקדש ובשילה – היה קרב במדבר, בין נדבה בין חובה זבחים קיב ע"ב, אלא קאי האי קרא על "ועברתם את הירדן" ר' לעיל יא, לא, כשתעברו את הירדן – לא תקריבו כמו שאתם מקריבים היום חטאות ואשמות, אלא יש לכם להקריב כשתעברו את הירדן "איש הישר בעיניו", דהיינו נדבה, ולא חובה:ובפרק אחרון דזבחים איתא התם זבחים קיז ע"ב "איש כל הישר בעיניו", אמר משה להם, כשתכנסו לארץ ישראל נדרים ונדבות תקריבו, חובה לא תקריבו. והוא אליבא דרבי מאיר ושאר תנאי דהתם, ולא אליבא דרבנן בתראי, דלרבנן בתראי אף במדבר לא הקריב היחיד רק שלמים, ולא קרבן חובה. וקשיא לי, דלמה נדחק רש"י לפרש אליבא דרבי מאיר, והוא רחוק מאד מפשוטו לפרש "לא תעשון כן" על העברת הירדן למעלה יא, לא. ויותר קשה מזה לפרש "איש כל הישר בעיניו תקריבו" חלוק מן "אשר אנחנו עושים פה". הרי לרבנן בתראי דהתם, דסבירא להו התם בסוף פרק בתרא דזבחים שם שאף באהל מועד שבמדבר לא הקריב יחיד רק נדרים ונדבות, וכל מה שהקריבו במדבר – הקריבו בגלגל, אתא קרא כפשטיה, לא תעשון בשילה ככל אשר אנחנו עושים איש כל הישר בעיניו להקריב שלמים, בשילה לא תעשון כן, אלא תקריבו חובה גם כן. ויראה, לישנא ד"לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה איש כל הישר בעיניו" הכתוב דחקו לרש"י בשביל זה לפרש כרבי מאיר, דלרבנן דבא לומר שיקריבו בשילה חובות – מה שלא הקריבו במדבר, היה המקרא חסר, דלא כתיב כלל שיקריבו חובות, והכתוב משמע שבא להזהיר מה שלא יעשו, לא שיזהיר מה שיעשו. כך הוא דעת רש"י:אבל לפי עניות דעתי, דבין אליבא דרבי מאיר ולשאר תנאי דהתם, ובין אליבא דרבנן דהתם, פשטיה דקרא כך; "לא תעשון" בשילה, דהוא נקרא מנוחה רש"י פסוק ט, כמו שאנחנו עושים פה, דהיינו כל זמן שלא באנו אל המנוחה לא היה לנו מקום לבוא שם בקביעות ממרחקים, וזה כאשר באו לארץ והותרו הבמות, וזה נקרא "איש הישר בעיניו יעשה". ואף על גב שכל זמן שהיו במדבר היה להם המשכן ולא הותרו הבמות, זהו מטעם אחר, שהיה המשכן קרוב לכל אחד ואחד, והיה נקרא המשכן במה שלו. אבל שיהיו באים אל המנוחה ממקום רחוק – זה לא היה. ולפיכך המשכן גם כן בכלל "איש כל הישר בעיניו", כיון שלא באו שם ממרחקים. לכך כלל הכתוב מה שהיו במדבר – וכאשר באו לארץ קודם שבאו לכלל מנוחה – בענין אחד, לומר לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה "איש כל הישר בעיניו", שאף במדבר לא היה להם מקום קבוע לבוא שם, כמו שהיה להם כאשר באו לשילה:ומכל מקום קשה, דסוף סוף מאי נפקא מיניה, דהא היו מקריבים במשכן במדבר כמו שהיו מקריבין במדבר בשילה. ולפיכך דרש רבי מאיר ושאר תנאי התם, דאהני לכל הפחות כשיבואו לארץ, ולא יהיה המשכן עמהם כאשר היה במדבר, דלא יקריבו אלא נדרים ונדבות, שהוא ישר בעיני אדם. ורבנן בתראי מפרשים הכתוב דאף במדבר – היחיד לא היה מקריב רק נדרים ונדבות, ולא חובה, כך נראה. והשתא פשטיה דקרא הוא נכון לכל אחד:

9 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

11 מה שכתב "מנוחה גמורה" ולא "מנוחה" סתם יוסבר על מה שנאמר דברים יב, ט "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נתן לך", ופירש רש"י שם "אל המנוחה - זו שילה. הנחלה - זו ירושלים". ובגו"א שם אות יב רז. כתב: "הנחלה זו ירושלים. נקראת ירושלים 'נחלה', לפי שהנחלה אין לה הפסק. ולאפוקי ה'מנוחה', יכול שתתבטל המנוחה" הובא למעלה פמ"ז הערה 556. נמצא שאף משכן שילה נקרא "מנוחה", אך אינה "מנוחה גמורה", כי סופו להתבטל.

10 גור אריה פתח ↗

ויהא כל אחד מכיר חלקו ושבתו. פירוש, האי "וישבתם" רוצה לומר אחר שכבשו וחלקו, שזה מיקרי 'ישיבה', לפי שהוא מכיר את הישיבה שלו. לאפוקי קודם שחלקו, לא מיקרי זה ישיבה, שלא ידעו למי הוא חלק זה, ולמי הוא חלק זה. כדכתיב בפרשת תבא להלן כו, א "וירשתה וישבת בה", והתם מוכח בהדיא דהאי ישיבה הוא אחר החלוק, דאי קודם החלוק – רק אחר הכבוש – זה כבר כתוב "וירשתה", ולא מקרי ירושה אלא אחר הכבוש, ואם כן "וישבת בה" הוא החלוק. והכי נמי "וישבתם בארץ" הוא אחר החילוק:

10 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, ...את חלקו ואת שבטו. ע"כ. הניחא את חלקו, שהרי זה חדש וצריך ללמוד להכירו, אך מה העניין להכיר את שבטו עתה? לכאורה צריך עיון. פ' ראה תשס"ו וראה "באר בשדה". לדבריו, הכוונה ללוויים שלא נטלו חלק בארץ וקיבלו ערי מגרש בנחלת ישראל, שאף הם צריכים להכיר ולידע מאיזה שבט הם מקבלים את עריהם.

11 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

12 כן נאמר בכמה מקומות. וכגון, בתורה נאמר דברים יב, י-יא "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו'", וכתב רש"י שם פסוק יא "והיה המקום וגו' - בנו לכם בית הבחירה בירושלים. וכן הוא אומר בדוד ש"ב ז, א-ב 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מכל אויביו מסביב, ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה'". וכאמור אצל דוד נאמר ש"ב ז, א "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וגו'", וכתב רש"י שם "אמר הרי נתקיים דברים יב, י 'והניח לכם מכל אויביכם וגו'', מה כתיב אחריו שם פסוק יא 'והיה המקום אשר יבחר וגו'', מעתה עלינו לבנות בית הבחירה". ואצל שלמה נאמר מ"א ה, טז-יט "וישלח שלמה אל חירם לאמר, אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלקיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת ה' אותם תחת כפות רגלי, ועתה הניח ה' אלקי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע, והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלקי כאשר דבר ה' אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי". והרד"ק שם פסוק יח כתב: "הניח ה' אלקי - כי אחר המנוחה היתה המצוה לבנות בית המקדש, כמו שכתוב 'והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו'". ואמרו חכמים סנהדרין כ: "תניא רבי יוסי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ; להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה... הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה... ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר 'והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו'' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר 'ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב', וכתיב 'ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו''".

11 משכיל לדוד פתח ↗

שמה תביאו וכו׳ ובאו לנוב וכו׳. ז״ל הש״ח דקודם שבאו לנוב היו הבמות מותרות ומשבאו לנוב חזרו לאיסורן לפי שהמשכן הוקם בנוב ע״כ וזה במ״מ טעות בדבר משנה דבהדיא תנינן באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות וכפשט דברי רש״י ז״ל:

11 גור אריה על דברים פתח ↗

לשכנו תדרשו זה משכן שילה כו'. פירוש, "לשכנו" ששם יהיה המשכן קבוע, ולא היה זה במדבר, וכן לא היה זה באותן י"ד שנים שכבשו ושחלקו, דלא היה משכן רק מטולטל, ולא היה לו מקום קבוע, ובשילה הקימו המשכן, ונקרא זה "לשכנו". והקשה הרא"ם, דמשמע הכא דאיירי קרא במשכן שילה, ואילו לקמן כתב רש"י פסוק יד "באחד שבטיך" 'ולמעלה כאן אמר מכל שבטיכם וכו", ואם כן משמע דבמקדש איירי קרא. ותירץ דהכי פירושו, "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך מכל שבטיך ולשכנו תדרשו", ולעולם בבית המקדש איירי רישא דקרא, ומכל מקום סוף המקרא "לשכנו תדרשו" איירי בשילה. וזה אינו, דאם כן "והבאתם שמה" פסוק ו קאי על שתיהן, בין על מקדש בין על משכן שילה, דאי לא קאי אלא על שילה בלבד – אם כן מה זה שכתב "כי אם אל המקום אשר יבחר וגו'", ולא בא הכתוב לפרש עליו מידי, אלא עליו קאי "והבאתם שמה", ולקמן רש"י פסוק יא מצריך קרא בפני עצמו שיביא לשם נדרים ונדבות לבית עולמים. ונראה לומר, דקרא איירי בוודאי דוקא בשילה, ומכל מקום ילפינן רש"י פסוק יד למקדש שיהיה מכל השבטים, דהא קדושת שילה לא היה חמור כל כך כמו קדושת מקדש, לפי שקדושת מקדש עולמית, ואין שילה עולמית, והוצרך הכתוב המקום להיות מכל השבטים:

« רש"י על דברים י״ב:ח׳ רש"י על דברים י״ב:י׳ »