רש"י על דברים י״ב:ג׳

« רש"י על דברים י״ב:ב׳ רש"י על דברים י״ב:ד׳ »

3 שפתי חכמים פתח ↗

אילן הנעבד. ואע"פ שהוא מחובר לקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי, שאני הכא דאית ביה תפיסת יד מתחלה כשנטע גרעין ע"ז שם . א"נ כאן שנטעו לשם ע"א, דאליבא דכ"ע כולו אסור שם מח., כיון דמתחלה נטעו לשם ע"א:

3 מזרחי פתח ↗

אשרה אילן הנעבד. ואף על גב דמחובר לקרקע כקרקע דמי ודרשינן בפר' כל הצלמים אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם שאני הכא דאית ביה תפיסת ידי אדם מתחלה שנטעו גרעון מתחלה כדתנן מפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסורה אף על גב דכשנטעו שלא לשם אשרה נטעו וכשעבדו כבר היא מחובר לקרקע אפילו הכי כיון שגדולו הוא דהיינו תוספתו אסור דלא דמי להר שההר אין בו תפיסת ידי אדם כלל וזהו אליבא דרבי יוסי הגלילי או כגון שנטעו אילן דלכ"ע תוספת אסורה כדנפקא לן מואשריהם תגדעון אי זהו עץ שגדועו אסור ועקרו מותר הוי אומר זה אילן שנטעו ולבסוף עבדו ופרש"י גדועו מה שהחליף אחר הנטיעה דמדקאמר תגדעון מכלל דעקרו מותר אבל כשנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים אליבא דכ"ע כלה אסורה כדכתיב תשרפון באש דמשמע כולה:

3 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

לשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פ"ז ה"א כתב: "מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר דברים יב, ב 'אבד תאבדון את כל המקומות'". ופירש רש"י שם "מכאן לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחריה". וכן נאמר שם פסוק ג "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", ופירש רש"י שם "לכנות להם שם לגנאי, בית גליא קורין לה בית כריא". ונאמר שמות כג, יג "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", ופירש רש"י שם "שלא יאמר לו 'שמור לי בצד ע"ז פלונית", וראה שם גו"א סוף אות י שכתב: "ואותן המטבעות הידועים הנקראים על שם ע"ז, אסור להזכירם, שהם נקראים על שם עבודה זרה". והרבה פסוקים נאמרו בתורה אודות אבוד ע"ז שמות לד, יג, במדבר לג, נב, דברים ז, ח, כה, ועוד. והסמ"ק מנאן לשבע מצות סימנים לז-מג. ובגמרא ברכות נז: יש תפילה לומר "כשם שנעקרה ממקום זה, כן תעקר מכל מקומות ישראל".

4 שפתי חכמים פתח ↗

להקטיר לשמים בכל מקום כו'. פירוש שאזהרה הזאת היא דבקה עם אשר עבדו שם הגוים וגו', וכאילו אמר לא תעשון כן לה' אלהיכם להקטיר על ההרים הרמים וגו', כאשר עבדו שם הגוים וגו', כי אם אל המקום וגו':

4 מזרחי פתח ↗

לא תעשון כן להקטיר לשמים. בכל מקום שהאזהרה הזאת היא דבקה עם אשר עבדו שם הצוים את אלהיהם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן כאילו אמר לא תעשון כן ליי' אלהיכם להקריב על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן כאשר עבדו הגוים האלה את אלהיהם כי אם אל המקום אשר יבחר יי' שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם וגו':

4 רמב"ן על דברים פתח ↗

לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם, לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר. דָּבָר אַחֵר, וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם וּלְנוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין הַמִּזְבְּחוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם לֵחָרֵב, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים י"ב:ד'. וְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סְמָךְ שֶׁל אַגָּדָה הֵם, אֲבָל הַכָּתוּב כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם, וּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת מכות כ"ב, וְהָא אִיכָּא מוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם דְּלָקֵי, וְאַזְהָרְתֵּהּ מֵהָכָא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי ראה ז, מִנַּיִן לְנוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת וְכוּ', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִנַּיִן לְמוֹחֵק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי אוֹמֵר, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ וְכוּ'. וְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינָם בְּמַחְלֹקֶת, אֲבָל הֵם בֵּאוּר, כִּי מוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם כְּנוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ, וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְלֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם לִנְתֹּץ אֶת מִזְבְּחוֹ וּלְאַבֵּד אֶת שְׁמוֹ, אֲבָל תְּנוּ כָבוֹד לִשְׁמוֹ וּלְמִזְבְּחוֹ, וְאֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לָשׂוּם שָׁם מִזְבֵּחַ לִשְׁמוֹ תִּדְרְשׁוּ, וְתָבִיאוּ עוֹלוֹתֵיכֶם לְפָנָיו:

5 שפתי חכמים פתח ↗

זה משכן שילה. ר"ל ולא בכל מקום לפי שהבמות אסורות. ונראה דדייק דתיבה לשכנו מיותרת, דהא די באמרו כי אם אל המקום וגו'. אלא דמיירי בב' מקומות, בירושלים ובשילה. ודברי הרא"ם מגומגמים. נח"י:

5 מזרחי פתח ↗

לשכנו תדרשו זה משכן שילה. דכיון דאזהרת השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה היא אזהרה על הבמות כדאית' בפ' בתרא דזבחים וזו האזהרה אינה אלא בזמן שילה ובזמן בית העולמים לחודייהו שאז נאסרו הבמות ולא בזמן שהעמידו המשכן בגלגל דהיינו באותן י"ד שנה שכבשו וחלקו ולא בזמן שבנו מקדש בנוב אחר מות עלי הכהו ולא בזמן שבנו אותו בגבעון אחר מות שמואל שהם נ"ז שנים שבכל הזמנים הללו היו הבמות מותרות והיה כל אחד מקריב בכל מקום עכ"ל דפי' המקרא הזה הוא שאשר יבחר הוא בית העולמים ולשכנו הוא משכן שילה וחסר וי"ו ולא שיהיה לשכנו פי' אשר יבחר דאם כן מהו זה ששנו בספרי והביאו רש"י אחר זה גבי בא' שבטיך ולמעלה הוא אומר מכל שבטיכם הא כיצד כו' והלא למעלה שכתו' בו מכל שבטיכם במשכן שילה קמיירי ולמטה שכתו' בו באחד שבטיך בבית עולמים קמיירי אלא עכ"ל דקרא דכי אם אל המקום דכתיב ביה מכל שבטיכם וקרא דכי אם אל המקום דכתיב ביה באחד שבטיך תרוייהו בבית טולמים קמיירי ופי' לשכנו ולשכנו כדפרש"י וזה שכתב רש"י והוא שנוי בספרי גבי שמה תביאו למעלה אמור לעניין שילה וכאן אמור לעניין ירושלם ולכך חלקן הכתו' ליתן היתר בין זו לזו הכי פירושא דקרא דוהבאתם שמה עולותיכם למעט במות אלשכנו לחודיה קאי שהיא שילה וקרא' דשמה תביאו למעט במות מיירי בירושלם:

5 דברי דוד פתח ↗

לשכנו תדרשו זה משכן שילה. פירוש דהאי קרא גופיה על ירושלים כי שם בחר ה', אלא מיתור לשון של לשכנו מרבינן אפילו שילה, ובזה מתורץ מה שקשה דהא פירש"י לקמן על באחד שבטיך דהיינו בחלקו של בנימן ולמעלה הוא אומר מכל השבטים כו' דהא כאן מיירי בשילה אלא כמו שזכרתי דכאן מיירי בתרווייהו:

6 שפתי חכמים פתח ↗

שלמים של חובה. פי' אפילו של חובה וכ"ש שלמי רשות. לאפוקי בבמה אינו מקריב אלא דבר שנידר ונידב. והכי אמרינן במגילה ט: ובזבחים קיז.. נח"י:

6 משכיל לדוד פתח ↗

וזבחיכם שלמים של חובה. דאילו דנדבה כתיבי בתר הכי בסוף הפסוק ונדריכם ונדבותיכם ואה״נ דעולותיכם ג״כ אפשר דמיירי בעולות של חובה ואותן של נדר ונדבה כלולים בנדריכם ונדבותיכם דלקמן דהא תרוייהו עולות ושלמים באין בנדר ונדבה אלא מיהא משום שאין הכרח לפ׳ כן דדילמא עולותיכם כייל בין עולות דחובה ובין דנדבה ונדריכם ונדבותיכם לאו בעולות מיירי אלא בשלמים מש״ה לא ביאר רבינו כן גם בעולותיכם אבל בחד מנייהו פשיטא דמוכרח הוא לפרשו דאל״כ ונדריכם ונדבותיכם במאי מוקמינן ליה הא ליכא קרבן דנדר ונדבה אלא עולה ושלמים וכיון דמוכרח לפרשו בחד מנייהו פירשו בזבחיכם דעדיף טפי דהשתא נדריכם קאי אדסמיך ליה דהיינו בזבחים ועוד דנדרים ונדבות דשלמים שכיחי טפי מעולות משום דליכא בהו חסרון כיס. והגאון הרא״ם כתב דמפני שמקרא זה של והבאתם שמה למעוטי במות ואין מתמעטין אלא מקרבנות חובה אבל לא מהבאים בנדר ונדבה לפיכך פי׳ זבחיכם שלמים של חובה שאלה הם דמתמעטין בבמות ע״ש ותמהני טובא איך לא השגיח הרב בסיפיה דקרא דכתיב בהדיא ונדריכם ונדבותיכם ולעד״נ פשוט כדכתיבנא:

6 רמב"ן על דברים פתח ↗

מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַמְּחִצָּה. וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם דברים כ"ו:ד' וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים י"ב:ו' מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ספרי יב. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יַזְכִּיר הַכָּתוּב הָעוֹלוֹת וְהַזְּבָחִים שֶׁחַיָּב לְאָכְלָן שָׁם בַּמְּחִצָּה לִפְנֵי ה', וְהִזְכִּיר גַּם כֵּן שֶׁיָּבִיא שָׁם הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, שֶׁיִּתֵּן אוֹתָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂמְחוּ גַּם הֵם עִמָּכֶם וְעִם בָּתֵּיכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג י הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. וְכֵן יָסְדוּ בְּבַיִת שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה וּבִתְרוּמַת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁיְּבִיאוּם לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר נחמיה י לח וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וְנֶאֱמַר שם פסוק לט לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. וְטַעַם תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּרוּמָה לֹא נָתְנָה בָּהּ הַתּוֹרָה שִׁעוּר, אֲבָל הִיא כַּאֲשֶׁר תָּרִים יָדוֹ. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר דברים י"ב:י"ז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, יַזְהִיר עַל הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁלֹּא יֹאכַל בִּשְׁעָרָיו הַמַּעֲשֵׂר וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַנְּדָרִים וְהַתְּרוּמָה, וְחָזַר וְהִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם דברים י"ב:י"ח כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, הַנֶּאֱכָל לָכֶם, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ יֹאכַל שָׁם בִּשְׁעָרֶיךָ הָרָאוּי אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם במדבר יח לא וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וִיקַצֵּר הַכָּתוּב בַּדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר. וַאֲנִי סוֹבֵר בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה כִּי תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מָה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכַּסְפּוֹ וּמִזְּהָבוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ קָרְבַּן עוֹלָה אוֹ זֶבַח. וְהִזְכִּיר בַּקָּרְבָּן שְׁלֹשֶׁת מִינִין, הַנְּדָרִים, אֲשֶׁר הֵם הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, וְהַנְּדָבָה, אֲשֶׁר יֹאמַר בְּשׁוֹר וָשֶׂה הֲרֵי זֶה עוֹלָה וְאָבִיא אוֹתָהּ לַמִּקְדָּשׁ, וְהַתְּרוּמָה אֲשֶׁר יָרִים מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב, אוֹ שֶׁהֵבִיא בְּהֶמְתּוֹ חֻלִּין לָעֲזָרָה וְיֹאמַר לַכֹּהֲנִים הֲרֵי זוֹ מִיָּדִי לַשֵּׁם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' שמות לה כד, וְכֵן כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' במדבר יח יט, קָרְבָּנוֹת הֵם. וְכָךְ אָמַר בַּשְּׁקָלִים שמות ל יג, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' תְּרוּמָה לַה', וְהֵם לַקָּרְבָּנוֹת מגילה כט, כִּי כָל מַה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ בֵּין לְקָרְבָּנוֹת בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּעִנְיָן וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה שם כה ב, בֵּין לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', הַכֹּל יִקָּרֵא תְּרוּמָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בַּמֶּכֶס במדבר לא כט וְנָתַתָּ לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה', וְהָיוּ חֻלִּין גְּמוּרִין בְּיָדוֹ. וְכֵן וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו עזרא ח כה. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב תְּרוּמוֹתֵיכֶם, שֶׁלֹּא נִטְעֶה בִּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים, אֲבָל אָמַר תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מָה שֶׁתָּרִימוּ בִּרְצוֹנְכֶם מִן הַבָּא בְּיֶדְכֶם. וְהִנֵּה כָּל הַנִּזְכָּרִים בְּכָאן חַיָּבִים בִּמְחִצָּה, כִּי פֵּרוּשׁ מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַנֶּאֱכָלִים לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מַעֲשַׂר הַלְוִיִּם, וּמַעֲשֵׂר עָנִי לָהֶם הוּא:

3 מזבח. שֶׁל אֲבָנִים הַרְבֵּה:

4 מצבה. שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא בִּימוֹס שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמִּשְׁנָה עבודה זרה מ"ז: אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס:

5 אשרה. אִילָן הַנֶּעֱבָד:

6 ואבדתם את שמם. לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי, בֵּית גַּלְיָא — קוֹרִין לָהּ בֵּית כַּרְיָא, עֵין כֹּל — עֵין קוֹץ שם ל"ו:

3 גור אריה פתח ↗

אילן הנעבד. אף על גב שמחובר לקרקע אינו נאסר, דכתיב "אלקיהם על ההרים", ולא ההרים אלקיהם ע"ז מה., קאמר במשנה שם 'מפני מה אשירה אסורה, מפני שיש בה תפיסת ידי אדם'. פירוש, אף על גב שהאשרה מחובר בארץ, יש לאדם תפיסה באשירה, שהיא בארץ, בצדדין שלה. ואפילו במקום השורש יש לאדם תפיסה בה, דהיינו שיכול לתפוס שרשו ועיקרו. אבל בהר אין לאדם תפיסה, והוא דבר אחד עם קרקע עולם. אבל רש"י פירש שם 'לפי שיש בה תפיסת ידי אדם' כשנטעו היה בו תפיסת ידי אדם:

3 גור אריה על דברים פתח ↗

להקטיר בכל מקום וכו'. דאין לפרש כמשמעו, דקאי על "ואבדתם את שמם" פסוק ג לכנות שם גנאי רש"י שם, דעל זה אמר "לא תעשו כן לה' אלקיכם", דחס ושלום שיהיו ישראל עושים כן לכנות שם גנאי, דבזה הכל מודים דאין לפרש כך הכתוב. והא דפירש הכתוב "לא תעשו כן לה' אלקיכם" שלא לנתוץ את מזבחו, לא דמי, דלפעמים אדם רוצה לנתוץ אבן בשביל שהוא צריך לנתיצת אבן, ולפיכך ליכא להקשות כל כך 'וכי תעלה על דעתך', דהא לא כיון לגנאי. אבל לכנות שם גנאי חס ושלום, לא סלקא דעתך. ורבי ישמעאל מקשה על זה גם כן חס ושלום שישראל יהיו נותצים מזבחו, אף על גב שלא יכוונו לגנאי, כיון שהוא מזבח שלו, חס ושלום שיעשו כך. אלא "לא תעשון כן לה' אלקיכם" דבק אל "אבד תאבדון את כל המקומות על ההרים הרמים" פסוק ב, שרוצה לומר שבכל מקום הקטירו הגוים, ואתם לא תעשון כן לה' אלקיכם להקטיר בכל מקום. ומפני שקשה דהוי למכתב קרא ד"לא תעשו" מיד אחר "אבד תאבדון", תירץ 'דבר אחר וכו". ולפי זה הפסוק דבוק אל פסוק "ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם" "לא תעשון כן לה' אלקיכם וגו'". ומה שכתוב אחריו פסוק ה "כי אם אל המקום אשר יבחר וגו'", דמה ענין זה לכאן. בשלמא לפירוש רש"י מתפרש שפיר, שרוצה לומר שלא תקטירו בכל מקום – כי אם במקום אשר יבחר. אבל לפירוש זה, צריך לפרש כמו שכתב הרמב"ן, "לא תעשון כן לה' אלקיכם" לנתוץ את מזבח שלו, רק יהיה מקדש ה' מכובד בעיניכם, ותכבדו אותו, "כי אם אל המקום שם תבא וגו'", כזה יהיה מקדש ה' מכובד:

4 גור אריה פתח ↗

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

לא תעשון כן להקטיר לשמים בכל מקום וכו' ד"א אזהרה למוחק את ה' וכו'. קשה מאי ד"א וי"ל שלפי הפי' ראשון אינו נקשר עם מה שלפניו אלא עם מה שלפני פניו דהיינו את כל המקומות אשר עבדו שם ולכך פי' ד"א. אך הפי' הראשון דבק עם מה שכתו' אחריו כי אם אל המקום אשר יבחר. וקשה מאד לדברי הפי' ראשון ולדברי ר' ישמעאל מהיכן ילמדו אסור ואזהרה למוחק את ה'. וכן לדברי הפי' השני מהיכן ילמוד איסור ואזהרה למעלה ומקריב בחוץ. וי"ל דמאן דיליף מהכא אזהרה למוחק את ה' ילמוד אזהרה למקריב בחוץ מדכתי' אחר זה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו שיפרש המקרא ההוא בדרך זה לא תעשון כמו שאנחנו עושים פה היום שמקריבין איש בכל מקום שישר בעיניו ואז אתם לא תעשו כן להקריב לשמים בכל מקום אף מאן דיליף מהכא אזהרה למקטיר בחוץ לא ידעתי מהיכן ילמוד אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח. וצ"ע:

4 משכיל לדוד פתח ↗

לא תעשון וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא ק׳ דמה ענין זה למאי דסמיך ליה ואבדתם את שמם. א״נ משום דאזהרה זו הא כתיבא להדיא בתר הכי בסמוך השמר לך פן תעלה וכו׳ ולר״א ק׳ דהיכי נמשך מ״ש אח״כ כי אם אל המקום וכו׳. ומ״ש ר״י וכי תעלה על דעתך וכו׳ ק׳ דאטו ס״ד שישראל יעבדו ע״ז ואפ״ה אצטריך להזהירם על ע״ז בהדיא וכן בברכת השם משום דאין עונשים אא״כ מזהירין וה״נ נימא הכי. ונראה דהרגשו של ר״י דמדכתיב לה׳ אלהיכם משמע דר״ל דמיירי קרא בזמן שעובדים להשי״ת ותו מדכתיב בתר הכי כי אם אל המקום וכו׳ וא״כ ס״ד שישראל נותצין וכו׳ בשלמא מחיקת השם אפשר דעביד ליה ע״מ לתקן ואפ״ה חייב אבל במזבח שאינו חייב אלא דרך השחתה ס״ד וכו׳ כמ״ש הרא״ם. ומשני שפיר דה״ק לא תעשון וכו׳ אלא תעשו מעשים טובים שבזה יתקיים בה״מ ובאת שמה והבאתם שמה וכו׳ אבל לר״י נמי ק״ק לישנא דלא תעשון כן ולפירושו אינו כן ממש:

5 גור אריה פתח ↗

לשכנו תדרשו זה משכן שילה כו'. פירוש, "לשכנו" ששם יהיה המשכן קבוע, ולא היה זה במדבר, וכן לא היה זה באותן י"ד שנים שכבשו ושחלקו, דלא היה משכן רק מטולטל, ולא היה לו מקום קבוע, ובשילה הקימו המשכן, ונקרא זה "לשכנו". והקשה הרא"ם, דמשמע הכא דאיירי קרא במשכן שילה, ואילו לקמן כתב רש"י פסוק יד "באחד שבטיך" 'ולמעלה כאן אמר מכל שבטיכם וכו", ואם כן משמע דבמקדש איירי קרא. ותירץ דהכי פירושו, "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך מכל שבטיך ולשכנו תדרשו", ולעולם בבית המקדש איירי רישא דקרא, ומכל מקום סוף המקרא "לשכנו תדרשו" איירי בשילה. וזה אינו, דאם כן "והבאתם שמה" פסוק ו קאי על שתיהן, בין על מקדש בין על משכן שילה, דאי לא קאי אלא על שילה בלבד – אם כן מה זה שכתב "כי אם אל המקום אשר יבחר וגו'", ולא בא הכתוב לפרש עליו מידי, אלא עליו קאי "והבאתם שמה", ולקמן רש"י פסוק יא מצריך קרא בפני עצמו שיביא לשם נדרים ונדבות לבית עולמים. ונראה לומר, דקרא איירי בוודאי דוקא בשילה, ומכל מקום ילפינן רש"י פסוק יד למקדש שיהיה מכל השבטים, דהא קדושת שילה לא היה חמור כל כך כמו קדושת מקדש, לפי שקדושת מקדש עולמית, ואין שילה עולמית, והוצרך הכתוב המקום להיות מכל השבטים:

5 משכיל לדוד פתח ↗

לשכנו וכו׳ זה משכן שילה. כלומר ודאי עיקר קרא דכי אם אל המקום וכו׳ מיירי בבית עולמים כנראה ממ״ש רש״י לקמן על פ׳ באחד שבטיך ומיהו מריבויא דלשכנו תדרשו דרשי׳ נמי למשכן שילה:

5 גור אריה על דברים פתח ↗

ולמעלה אמר מכל שבטיכם. ואם תאמר, ודילמא קרא פסוק ה הכי קאמר, והיה המקום אשר יהיה נבחר מכל מקומות של כל השבטים, והשתא הוי כמו "באחד שבטיך". ויש לומר, דאם כן הוי למכתב 'והיה המקום אשר יבחר', למה הוצרך כלל למכתב "מכל שבטיכם", אלא למילף דזה המקום הובחר מכל השבטים, והיינו שהוא נלקח מכל השבטים. ואם תאמר, ומה מקשה 'ולמעלה כתיב מכל שבטיכם', הא המקרא דלעיל במשכן שילה קאמר רש"י פסוק ה. ואין זה קשיא, אם שילה – שאין קדושתו עולמית – אמרה תורה "מכל שבטיכם", ירושלים – שקדושתה עולמית – לא כל שכן שצריך "מכל שבטיכם":

6 מזרחי פתח ↗

זבחיכם שלמים של חובה. אבל בספרי שנו זבחיכם שלמי יחיד ושלמי צבור וכן גבי עולותיכם עולת יחיד ועולת צבור והרב לא הביא בפירושו רק גבי זבחיכם ולא ידעתי למה אבל מה שאמר זבחיכם שלמים של חובה ובספרי שנוי שלמי יחיד ושלמי צבור שכולל של חובה ושל נדבה הוא מפני שהמקרא הזה של והבאתם שמה למעוטי במות אינן מתמעטין אלא מקרבנות חובה אבל לא מהבאין בנדר ובנדבה כדלקמן ולפיכך פירוש וזבחיכם שלמים של חובה שאלה הם המתמעטים ולא בבמות אבל בספרי ששנו שלמי חובה ושלמי נדבה פירושו ששניהם יחד באים שמה ולא בבמות ופרש"י שהמתמעטים הם שלמים של חובה:

6 גור אריה פתח ↗

שלמי חובה. דאי בשלמי נדבה, הרי הם בכלל "נדריכם", אלא שלמים – בשלמי חובה איירי. והא דאמר בספרי שלמיכם "זבחיכם" 'בין שלמי יחיד בין שלמי ציבור', לא כמו שחשב הרא"ם 'שלמי יחיד' הם שלמי נדבה, דאין זה, אלא שלמי יחיד הם שלמי שמחה, והם חובה חגיגה ח., ו'שלמי ציבור' הם שלמי עצרת ויקרא כג, יט, וכולם בחובה איירי:

6 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה תרומת ידכם, אלו הבכורים וכו'. פירוט יפה של הראיה יש ב"תורה תמימה" אות כז, וכך כתב: כלל דרשה זו ביאר הרמב"ם ב"ספר המצוות" לא תעשה קמט משום דלא הניח בזה הפסוק דבר שאינו טעון הבאת מקום כלומר הבאה לאכול לירושלים. ואולם אחרי שהתרומה הוא דבר שאינו טעון הבאת מקום, אם כן איך יזהיר עליו לאכול אותה דוקא בירושלים, ולכן בהכרח צריך לומר דלא קאי אתרומה רק אבכורים שצריכה להאכל רק בירושלים וכו'. פ' ראה תשס"ב, מלון פלַס, וֶנגן, שווייץ

« רש"י על דברים י״ב:ב׳ רש"י על דברים י״ב:ד׳ »