רש"י על דברים י״ב:ג׳

רש"י על דברים י״ב:ב׳ » « רש"י על דברים י״ב:ד׳

2 עבודה זרה פתח ↗

מַתְנִי׳ שָׁלֹשׁ אֲבָנִים הֵן — אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לְבִימוֹס — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. סִיְּידָהּ וְכִיְּידָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה — נוֹטֵל מַה שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד, וּמוּתֶּרֶת. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִילְּקָהּ — הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת.

3 שפתי חכמים פתח ↗

אילן הנעבד. ואע"פ שהוא מחובר לקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי, שאני הכא דאית ביה תפיסת יד מתחלה כשנטע גרעין ע"ז שם . א"נ כאן שנטעו לשם ע"א, דאליבא דכ"ע כולו אסור שם מח., כיון דמתחלה נטעו לשם ע"א:

3 מזרחי פתח ↗

אשרה אילן הנעבד. ואף על גב דמחובר לקרקע כקרקע דמי ודרשינן בפר' כל הצלמים אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם שאני הכא דאית ביה תפיסת ידי אדם מתחלה שנטעו גרעון מתחלה כדתנן מפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסורה אף על גב דכשנטעו שלא לשם אשרה נטעו וכשעבדו כבר היא מחובר לקרקע אפילו הכי כיון שגדולו הוא דהיינו תוספתו אסור דלא דמי להר שההר אין בו תפיסת ידי אדם כלל וזהו אליבא דרבי יוסי הגלילי או כגון שנטעו אילן דלכ"ע תוספת אסורה כדנפקא לן מואשריהם תגדעון אי זהו עץ שגדועו אסור ועקרו מותר הוי אומר זה אילן שנטעו ולבסוף עבדו ופרש"י גדועו מה שהחליף אחר הנטיעה דמדקאמר תגדעון מכלל דעקרו מותר אבל כשנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים אליבא דכ"ע כלה אסורה כדכתיב תשרפון באש דמשמע כולה:

4 שפתי חכמים פתח ↗

בית גליא קורין לה בית כריא כו'. פירש רש"י בתמורה כח: בית גליא לשון גבוה, בית כליא לשון כליון. ל"א בית כריא בית הכסא, ל' כורה שוחה ירמיה יח כ. ועיין בערוך:

4 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

לשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פ"ז ה"א כתב: "מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר דברים יב, ב 'אבד תאבדון את כל המקומות'". ופירש רש"י שם "מכאן לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחריה". וכן נאמר שם פסוק ג "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", ופירש רש"י שם "לכנות להם שם לגנאי, בית גליא קורין לה בית כריא". ונאמר שמות כג, יג "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", ופירש רש"י שם "שלא יאמר לו 'שמור לי בצד ע"ז פלונית", וראה שם גו"א סוף אות י שכתב: "ואותן המטבעות הידועים הנקראים על שם ע"ז, אסור להזכירם, שהם נקראים על שם עבודה זרה". והרבה פסוקים נאמרו בתורה אודות אבוד ע"ז שמות לד, יג, במדבר לג, נב, דברים ז, ח, כה, ועוד. והסמ"ק מנאן לשבע מצות סימנים לז-מג. ובגמרא ברכות נז: יש תפילה לומר "כשם שנעקרה ממקום זה, כן תעקר מכל מקומות ישראל".

1 מזבח. שֶׁל אֲבָנִים הַרְבֵּה:

2 מצבה. שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא בִּימוֹס שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמִּשְׁנָה עבודה זרה מ"ז: אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס:

3 אשרה. אִילָן הַנֶּעֱבָד:

4 ואבדתם את שמם. לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי, בֵּית גַּלְיָא — קוֹרִין לָהּ בֵּית כַּרְיָא, עֵין כֹּל — עֵין קוֹץ שם ל"ו:

3 גור אריה פתח ↗

אילן הנעבד. אף על גב שמחובר לקרקע אינו נאסר, דכתיב "אלקיהם על ההרים", ולא ההרים אלקיהם ע"ז מה., קאמר במשנה שם 'מפני מה אשירה אסורה, מפני שיש בה תפיסת ידי אדם'. פירוש, אף על גב שהאשרה מחובר בארץ, יש לאדם תפיסה באשירה, שהיא בארץ, בצדדין שלה. ואפילו במקום השורש יש לאדם תפיסה בה, דהיינו שיכול לתפוס שרשו ועיקרו. אבל בהר אין לאדם תפיסה, והוא דבר אחד עם קרקע עולם. אבל רש"י פירש שם 'לפי שיש בה תפיסת ידי אדם' כשנטעו היה בו תפיסת ידי אדם:

4 גור אריה על דברים פתח ↗

להקטיר בכל מקום וכו'. דאין לפרש כמשמעו, דקאי על "ואבדתם את שמם" פסוק ג לכנות שם גנאי רש"י שם, דעל זה אמר "לא תעשו כן לה' אלקיכם", דחס ושלום שיהיו ישראל עושים כן לכנות שם גנאי, דבזה הכל מודים דאין לפרש כך הכתוב. והא דפירש הכתוב "לא תעשו כן לה' אלקיכם" שלא לנתוץ את מזבחו, לא דמי, דלפעמים אדם רוצה לנתוץ אבן בשביל שהוא צריך לנתיצת אבן, ולפיכך ליכא להקשות כל כך 'וכי תעלה על דעתך', דהא לא כיון לגנאי. אבל לכנות שם גנאי חס ושלום, לא סלקא דעתך. ורבי ישמעאל מקשה על זה גם כן חס ושלום שישראל יהיו נותצים מזבחו, אף על גב שלא יכוונו לגנאי, כיון שהוא מזבח שלו, חס ושלום שיעשו כך. אלא "לא תעשון כן לה' אלקיכם" דבק אל "אבד תאבדון את כל המקומות על ההרים הרמים" פסוק ב, שרוצה לומר שבכל מקום הקטירו הגוים, ואתם לא תעשון כן לה' אלקיכם להקטיר בכל מקום. ומפני שקשה דהוי למכתב קרא ד"לא תעשו" מיד אחר "אבד תאבדון", תירץ 'דבר אחר וכו". ולפי זה הפסוק דבוק אל פסוק "ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם" "לא תעשון כן לה' אלקיכם וגו'". ומה שכתוב אחריו פסוק ה "כי אם אל המקום אשר יבחר וגו'", דמה ענין זה לכאן. בשלמא לפירוש רש"י מתפרש שפיר, שרוצה לומר שלא תקטירו בכל מקום – כי אם במקום אשר יבחר. אבל לפירוש זה, צריך לפרש כמו שכתב הרמב"ן, "לא תעשון כן לה' אלקיכם" לנתוץ את מזבח שלו, רק יהיה מקדש ה' מכובד בעיניכם, ותכבדו אותו, "כי אם אל המקום שם תבא וגו'", כזה יהיה מקדש ה' מכובד:

רש"י על דברים י״ב:ב׳ » « רש"י על דברים י״ב:ד׳