רש"י על דברים י״ב:ב׳

רש"י על דברים י״א:ל״א » « רש"י על דברים י״ב:ג׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

אבד ואחר כך תאבדון כו'. ר"ל למה כתיב אבד תאבדון שהוא כפל לשון. ואע"ג דדיברה תורה כלשון בני אדם, הכי הוה ליה למימר אבד תאבדו וכתיב תאבדון אלא לדרשא. ודלא כפירוש הרא"ם:

1 מזרחי פתח ↗

אבד תאבדון אבד ואח"כ תאבדון מכאן לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה. בספרי דאל"כ תרי זימני אבד תאבדון למה לי ואע"ג דאיכא למימר דברה תורה כלשון בני אדם כדאמר ר' אלעזר גבי הענק תעניק לו ור"ש גבי העבט תעביטנו ה"מ היכא דמוכח קראי אבל היכי דלא מוכח קראי מדרש דרשינן כדאיתא במציעא ופירוש שצריך לשרש אחריה הוא כמו ששנו בספרי מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקוצצה ת"ל אבד ואח"כ תאבדון:

1 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

לשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פ"ז ה"א כתב: "מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר דברים יב, ב 'אבד תאבדון את כל המקומות'". ופירש רש"י שם "מכאן לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחריה". וכן נאמר שם פסוק ג "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", ופירש רש"י שם "לכנות להם שם לגנאי, בית גליא קורין לה בית כריא". ונאמר שמות כג, יג "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", ופירש רש"י שם "שלא יאמר לו 'שמור לי בצד ע"ז פלונית", וראה שם גו"א סוף אות י שכתב: "ואותן המטבעות הידועים הנקראים על שם ע"ז, אסור להזכירם, שהם נקראים על שם עבודה זרה". והרבה פסוקים נאמרו בתורה אודות אבוד ע"ז שמות לד, יג, במדבר לג, נב, דברים ז, ח, כה, ועוד. והסמ"ק מנאן לשבע מצות סימנים לז-מג. ובגמרא ברכות נז: יש תפילה לומר "כשם שנעקרה ממקום זה, כן תעקר מכל מקומות ישראל".

2 שפתי חכמים פתח ↗

ומה תאבדון מהם כו'. ר"ל למה כתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם, והרי אין מחובר נעשה עבודת אלילים ע"ז מה.לא ודאי את כל המקומות כמו מן המקומות, ומה תאבדון מהם את אלהיהם וכו'. פירוש את אלהיהם דבק עם אבד תאבדון, ולא עם אשר עבדו שם הסמוך, כאילו אמר אבד תאבדון את אלהיהם על ההרים אשר עבדו שם הגוים. וזהו שפי' ומה תאבדון וכו'. ובא נמי להוציא במקום שא"א לאבד, כמו העובד לצבא השמים:

2 מזרחי פתח ↗

את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' ומה תאבדו מהם את אלהיהם על ההרים. פי' את אלהיהם דבק עם אבד תאבדון ולא עם אשר עבדו שם הסמוך לו כאילו אמר אבד תאבדון את אלהיהם על ההרים אשר עבדו שם הגוים וגו' ופי' את כל המקומות מן כל המקומות כמו כצאתי את העיר וזהו שרמז רש"י בלשונו ומה תאבדו מהם שפירושו מן המקומות כמו ששנו בספרי מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה כו' ת"ל אבד ואחר כך תאבדון משמע דאבד תאבדון דבק עם את אלהיהם:

1 אבד תאבדון. אַבֵּד וְאַחַר כָּךְ תְּאַבְּדוּן, מִכָּאן לָעוֹקֵר עֲ"זָ שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ עבודה זרה מ"ה:

2 את כל המקמות אשר עבדו שם וגו'. וּמַה תְּאַבְּדוּן מֵהֶם? אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר עַל הֶהָרִים:

1 גור אריה פתח ↗

מכאן לעוקר עבודה זרה וכו'. דאם לא כן, כפל לשון למה לי. ואין לומר 'דברה תורה בלשון בני אדם' ב"מ לא ע"ב, דבפרק אלו מציאות שם מוכח דרבנן סבירא להו לא אמרינן 'דברה תורה בלשון בני אדם'. ולעיל פרשת עקב פי"א אות י נתבאר:

1 משכיל לדוד פתח ↗

אבד וכו׳ ואח״כ תאבדון מכאן וכו׳. נ״ל דהכי פירושו משום דאמרינן פ׳ כל הצלמים גרועי ע״ז קודמין לכיבוש א״י וכיבוש א״י קודם לביעור ע״ז. וז״ש רבינו אבד מיד דהיינו גדוע ואח״כ כלומר אחר הכבוש תאבדון כלומר השרישו ותבערו א״כ מכאן שצריך לשרש אחריה אלא שלא עשו מיד לפי שכבוש א״י קודם:

2 גור אריה פתח ↗

ומה תאבדון מהם. כלומר, האי "את כל המקומות" הוא כמו 'מן כל המקומות', דאי אפשר לאבד המקום. וצריך לומר כי הכתוב מפרש בעצמו מה יהיו מאבידין מן המקומות, דאם לא כן, הוי למכתב 'אבד תאבדון את כל המקומות אלקיהם', עכשיו דכתיב "את אלהיהם", צריך לומר כי פירוש ומה תאבדו מהם, ומפרש "את אלהיהם":

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה את כל המקֹמות אשר עבדו שם וגו'. ומה תאבדון מהם? "את אלהיהם" אשר "על ההרים". ע"כ. ברור שיש כאן מאמר מוסגר והוא לכאורה: אשר אתם יֹרשים אתם, כלומר שיעור הכתוב הוא: אבד תאבדון את כל המקֹמות אשר אתם יורשים אותם אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים וגו' ותחת כל עץ רענן. ולכאורה יש מקום לבדוק, מה בין מאמר מוסגר ולבין סרס המקרא ופרשהו. פ' ראה תש"ס הערת הרב איתן שנדורפי שי': המאמר המוסגר שבפסוק בא לידי ביטוי גם בטעמי המקרא. ה"טפחא" נחשבת מפסיק גדול יותר מן ה"תלשא" ומן ה"גרשיים". נמצא שעיקר ההפסקה היא במילה "אֹתָם" שבאה ב"טפחא", והמשמעות: אבד תאבדון את אלהיהם; ואם לא יפסיק במילה "אֹתָם", תהיה המשמעות, שאתם יורשים את אלהיהם ראה "אם למקרא השלם" של הרב ניסן שרוני פרק כג, ט.

רש"י על דברים י״א:ל״א » « רש"י על דברים י״ב:ג׳