רש"י על דברים י״ב:י״ט

« רש"י על דברים י״ב:י״ח רש"י על דברים י״ב:כ׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

ליתן לא תעשה על הדבר. כמו שפירשתי למעלה פסוק יג. דכל מקום שנא' השמר וכו'. דקשה לרש"י למה לי השמר לך, והרי למעלה פסוק יב כתיב והלוי אשר בשעריך, ואם כן למה לו למיכתב בו שני פעמים. ומתרץ ליתן לא תעשה על הדבר, ר"ל על הדבר האמור לעיל והלוי אשר וגו', וזהו שנקט על הדבר:

1 מזרחי פתח ↗

השמר לך ליתן לא תעשה על הדבר. פי' אף על פי שכתוב למעלה והלוי אשר בשעריך שאתה מחוייב לתת לו מחלקו ואם אין לך חלקו שתתן לו ממעשר עני או להזמינו על שלמיך חזר ואמר עוד השמר לך פן תעזבנו כדי ליתן לא תעשה על הדבר:

2 שפתי חכמים פתח ↗

אבל בגולה אינך מוזהר עליו כו'. והטעם לפי שבא"י יש לישראל נחלות וללוי אין נחלות, ולכך צריכים שיתנו עיניהם עליו, אבל בגולה אין לישראל נחלה כמו שאין ללוי נחלה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה על אדמתך, אבל בגולה אינך מוזהר עליו על הלוי וכו'. והרי זו אפוא מן המצוות התלויות בארץ. אבל לא ראיתי שום קובץ הדן במצוות התלויות בארץ אשר יעסוק גם במצוה זו. פ' ראה תשל"ח

1 השמר לך. לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר ספרי:

2 על אדמתך. אֲבָל בַּגּוֹלָה אֵינְךָ מֻזְהָר עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל שם:

1 גור אריה פתח ↗

ליתן לא תעשה על הדבר. לפי שכבר כתב העשה "והלוי אשר בשעריך" פסוק יח, והוא עשה, אלא שבא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר כ"ה ברא"ם:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה השמר לך, ליתן לא תעשה על הדבר. ע"כ. ו"הדבר" הזה הוא מה שנאמר בפסוק הקודם "והלוי אשר בשעריך" - לשתף את הלוי באכילת מעשר עני אם אין בידו כעת לתת מעשר ראשון. כך משתמע מלשון רש"י וכך גם ב"שפתי חכמים" אות ז. אך אם כן הוא, הרי יש כאן משום צמצום רב ביותר של הלאו המקיף שבפסוקנו. פ' ראה תש"ן

2 משכיל לדוד פתח ↗

על אדמתך אבל בגולה וכו׳. הכי תניא בספרי ולכאורה משמע הטעם לפי שבא״י שאר ישראל יש להם נחלה בארץ משא״כ הלוים אבל בגולה כלם שוים וכן ראיתי בש״ח ולפי״ז בא״י מיהא אפי׳ שלא בזמן הבית מצוה להקדים הלוים לשאר עניי ישראל אבל כי דייקי׳ הך מלתא ליתא מתרי טעמי חדא דא״כ נמצא דכל מאי דקפיד קרא להקדים הלוי הוא לצד רוב עניותו דלית ליה מגרמיה כלום ואם כן תיקשי הא למה לי קרא תיפוק ליה מדכתיב בהך פרשתא גופה כי יהיה בך אביון וכו׳ ופרש״י התם התאב תאב קודם וממילא אתי דלוי דלית ליה מידי הוא התאב מכל ישראל ופשיטא שהוא קודם ועוד דהא ודאי דמי שיש לו נחלת שדה וכרם אינו בכלל עני ואם כן מאי נ״מ דישראל יש להם חלק בארץ מ״מ זה שהוא עני פשיטא שאין לו שדות שמכרם ואם כן הרי הוא גרוע מלוי דלוי ס״ס יש לו קצת נחלה בערי הלוים ויש׳ זה שהעני משכחת לה דגרע מניה שמכר הכל ונשאר ריקם. ומה גם שהלוי יש לו המעשר וזה העני שבישראל לית ליה ואמאי יקדים הלוי אלא צריך לומר דטעמא דקרא לפי שעובדי׳ במקדש בדוכן ובנעילת שערים ומצד חשיבותם ועבודתם לשמים אזהר קרא להקדימם לכל עניי ישראל והשתא דוקא בזמן הבית מיירי. ולפי דברי רש״י דהכא צריך לומר דהא דתנינן בשלהי הוריות לוי קודם לישראל מיירי נמי בארץ ובפני הבית וכן מפורש שם בירושלמי וז״ל לא הוא לוי לא הוא ישראל א״ר אבין בשעת הדוכן שנינו ע״כ ומדקאמר בשעת הדוכן מוכח בהדיא כדאמרן דבזמן הבית דוקא ומטעמא דאמרן. אמנם הרמב״ם ז״ל בהל׳ מתנות עניים פ׳ לההיא מתני׳ דהוריות ולא חילק שם כלום דמשמע דבין בארץ בין בח״ל בפני הבית ושלא בפני הבית הדין שוה להקדים הלוי וכ״פ מרן הרב״י בי״ד סי׳ רנ״א ובאמת שהדבר קשה לדחות ירושלמי מפורש וברייתא דספרי כל זמן שבגמרא דידן לא אשכחן איפכא וכבר הק׳ כן הרב מגן אברהם בא״ח סי׳ ר״א והניח בצ״ע. ואפשר לומר דטעם הפוס׳ ז״ל משום דבתלמודא דידן אמרי׳ כהן קודם ללוי שנאמר ויבדל אהרן וכו׳ לוי לישראל שנאמר בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי ומדלא מייתי הך קרא דהשמר וכו׳ וכמ״ש בספרי ש״מ דלא ס״ל כוותיה אלא לעולם קדימת לוי הוי כמו קדימה דכהן בכל שאר מילי נמי שנוהגים בו קדושה להקדימו לדורות עולם אפי׳ שלא בזמן עבודה וה״נ הלוי אף שלא בזמן דוכן. ועי״ל דמדלא מפ׳ בתלמודא דידן התם דבשעת הדוכן שנינו ש״מ דפליג ומתני׳ אפילו בזמן הזה ומ״מ לא פליג הש״ס דידן עם הברייתא דספרי דאה״נ שאף בזמן הזה. מצוה להקדים כהן ללוי ולוי לישראל אבל אם לא הקדים אין בו אזהרה אבל בזמן הבית היה שם אזהרה נוספת מהך קרא דהשמר וכו׳ דכל השמר הוא ל״ת. והשתא דאתאן להכי אפי׳ דברי רבינו דהכא שפיר מתפרשי הכי דהא לא קאמר אבל בגולה כלם שוין אלא אינך מוזהר וכו׳ אזהרה הוא דליכא אבל מצות קדימה ודאי איכא אפי׳ בגולה וכדאמרן:

« רש"י על דברים י״ב:י״ח רש"י על דברים י״ב:כ׳ »