רש"י על דברים י״ב:י״ג

« רש"י על דברים י״ב:י״א רש"י על דברים י״ב:י״ד »

13 שפתי חכמים פתח ↗

ליתן לא תעשה על הדבר. רצ"ל והרי לעיל פסוק יא כתיב שמה תביאו משמע דוקא שמה ולא במקום אחר, ולמה ל"ל עוד השמר לך. ומתרץ ליתן לא תעשה על הדבר:

13 מזרחי פתח ↗

השמר לך ליתן לא תעשה על הדבר. בספרי שכל השמר פן ואל לא תעשה הוא ופי' ליתן לא תעשה על הדבר אינו רוצה לומר שהוא לא תעשה דא"כ הוי ליה למימר השמר לך לא תעשה אלא הכי פירושא אף על אי שכבר צוה על זה במאמר שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולותיכם וזבחיכם וגו' הוצרך עוד לחזור ולומר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כדי ליתן לא תעשה על הדבר:

13 משכיל לדוד פתח ↗

בכל מקום וכו׳ כגון אליהו וכו׳. דייק לומר כגון אליהו להודיע שזהו דוקא לפי שעה ובשני תנאים א׳ שיהיה הנביא מוחזק כבר לנביא אמיתי ושלא יהיה בענין היתר שום לתא דע״ז וז״ש כגון אליהו בהר הכרמל אז דוקא שומעין לו הא לא״ה אלא שאינו מוחזק עדיין לנביא ואפילו מוחזק אם בא להתיר אביזרא דע״ז אפילו לפי שעה או שבא לעקור אפי׳ דקדוק קל לדורות ה״ז נביא השקר ממש ומיתתו בחנק שהרי אמרה תורה ולבנינו עד עולם וכמ״ש הרמב״ם בה׳ יסודי התורה:

14 שפתי חכמים פתח ↗

בחלקו של בנימין כו'. כתב הרא"ם, היינו למ"ד ירושלים נתחלקה לשבטים ונפלה בחלקו של בנימין, אבל למ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים צ"ל בא' שבטיך קאי על שילה, עכ"ל. ול"נ אפילו למ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים, מקום בית המקדש היה בחלקו של בנימין, אף שהעיר ירושלים לא נתחלקה, וכמו דכתיב להלן לג יב ובין כתפיו שכן:

14 מזרחי פתח ↗

באחד שבטיך בחלקו של בנימין. היינו אליבא דע"ד ירושלם נתחלקה לשבטים אבל למ"ד ירושלם לא נתחלקה לשבטים צריך לומר באחד שבטיך זו שילה בספרי:

14 דברי דוד פתח ↗

באחד שבטיך כו' בחלקו של בנימן. כתב הרא"ם היינן אליבא דמ"ד ירושלים נתחלקה, לשבטים אבל למ"ד לא נתחלקה צ"ל דאמר שבטיך היינו שילה. אישתמיטתיה דברי התוספות, בפרק מרובה בסופו, כתבו דלמ"ד לא נתחלקו פירושו שחלק בית המקדש נתחלק אלא שחזרו וקנו כל ישראל ממנו ונתנו לבנימן דושנה של יריחו בעדה כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית המקדש, אלא דקשה ל"ל לרש"י לומר כשקנה דוד כו' האבלאו הכי יש לומר דכ' שבטיך היינו שחזרו וקנו ממנו כמו שזכרנו:

13 השמר לך. לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר:

14 בכל מקום אשר תראה. אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ, אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב עַ"פִּ נָבִיא, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שם:

13 גור אריה פתח ↗

ליתן לא תעשה על הדבר. פירוש, אף על גב שכבר כתב פסוק יא "שמה תביאו וגו'", הוצרך לומר "השמר וגו'", ליתן לא תעשה על הדבר, ו"שמה תביאו" הוא עשה בלבד, והשתא הוא עשה ולא תעשה:

13 גור אריה על דברים פתח ↗

בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר כו'. פירוש, אף על גב שהמצוה כבר כתובה ר' פסוק יא "שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם ותרומת ידכם", מכל מקום כתב לך קרא יתירה "לא תוכל" ליתן לא תעשה על הדבר, כדי שיהיה עשה ולא תעשה. וכן כתב למעלה רש"י פסוק יג אצל "השמר לך פן תעלה עולותיך". אלא שבכתוב דלמעלה פסוק יג ליתן לא תעשה שלא יקרב חוץ למקדש, וכאן האזהרה שלא יאכל דברים המפורשים אחריו חוץ למקדש, ובא הכתוב ליתן לא תעשה:

13 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה בכל מקום אשר תראה, ...אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל. ע"כ. קצת קשה: א לכאורה מאליהו ניתן ללמוד שהנביא עצמו יכול להקריב, ולא שמותר להקריב על פיו? ב כיוון שלכאורה אין דוגמא אחרת, למה משתמש רש"י בלשון "כגון"? פ' ראה תשנ"ח הערת הרב איתן שנדורפי שי': אכן ישנן דוגמאות נוספות: גדעון העלה לעולה פר ששימש לעבודה זרה שופטים ו, כה-כז וראה תמורה כח ע"ב ומנוח העלה עולה על הצור לה' בשעת איסור במות שופטים יג, יט וראה זבחים קיט ע"ב. הערת הרב פינחס דנינו שי': לפי חז"ל ראש השנה כה ע"ב גדעון היה אחד משלושה קלי עולם, אבל האברבנאל בהקדמתו לספר שופטים ושם יא, כט כתב שהיה נביא.

14 גור אריה פתח ↗

ולמעלה אמר מכל שבטיכם. ואם תאמר, ודילמא קרא פסוק ה הכי קאמר, והיה המקום אשר יהיה נבחר מכל מקומות של כל השבטים, והשתא הוי כמו "באחד שבטיך". ויש לומר, דאם כן הוי למכתב 'והיה המקום אשר יבחר', למה הוצרך כלל למכתב "מכל שבטיכם", אלא למילף דזה המקום הובחר מכל השבטים, והיינו שהוא נלקח מכל השבטים. ואם תאמר, ומה מקשה 'ולמעלה כתיב מכל שבטיכם', הא המקרא דלעיל במשכן שילה קאמר רש"י פסוק ה. ואין זה קשיא, אם שילה – שאין קדושתו עולמית – אמרה תורה "מכל שבטיכם", ירושלים – שקדושתה עולמית – לא כל שכן שצריך "מכל שבטיכם":

14 משכיל לדוד פתח ↗

באחד שבטיך וכו׳ של בנימין וכו׳. היינו כמ״ד ירושלים נתחלקה לשבטים ולמ״ד לא נתחלקה כבר כתב הרא״ם ז״ל דצריך לפ׳ באחד שבטיך זו שילה ע״כ ובש״ח כתוב לאמור דנר׳ לו דאפי׳ למ״ד לא נתחלקה ירושלים מקום ב״ה היה בחלקו של בנימין כמו דכתיב ובין כתיפיו שכן עכ״ל וזה דבר שאינו עולה על הדעת כלל דמאחר שירושלים שהיא העיר שב״ה בנוי בתוכה לא נתחלקה כלל היאך יתכן להוציא מן הפה שב״ה יהיה בחלקו של שום שבט. ולא עוד אלא דאשתמיטתיה לבעל ש״ח דבש״ס פ״ק דיומא דף י״א איתא בהדיא דפלוגתא דתנאי הוא דהך תנא דסבר דב״ה בחלקו של בנימין ס״ל דירושלים נתחלקה לשבטים ותנא אחרינא סבר לא נתחלקה כלל וב״ה לאו בחלקו של בנימין היה ע״ש. ואין להק׳ מקרא דבין כתיפיו שכן דלאיזו דרשה אצטריך ומצאתי בזהר פ׳ בלק דדריש מהך קרא דבין כתיפיו שכן דשבטא דבנימין לא דחיל מעינא בישא ומפגעין בישין ע״ש. ותו אשתמיטתיה לבש״ח שדברי הרא״ם דמפרש דבאחד שבטיך מיירי בשילה הכי תניא להדיא בספרי דאיכא תנא דמפ׳ הכי וצ״ל דהנהו תנאי פליגי בפלוגתא דלעיל אי ירושלים נתחלקה וכדאיתא בגמ׳. ומ״ש רש״י הא כיצד וכו׳ גבה הזהב מכל השבטים וכו׳ אין להק׳ דאימא איפכא דלעולם המקום היה של כל השבטים בשוה שלא נתחלקה ירושלים. ומ״מ כשקנה הגורן גבה הכסף משבטו או מאיזה שבט אחר דא״א לומר כן כדמוכח לישנא דקרא דלעיל כתיב מכל שבטיכם במ״ם דמשמע לקח הכסף מכל השבטים והכא כתיב באחד שבטיך בבי״ת דמשמע שהמקום בחלקו של שבט א׳ ואם איתא הול״ל איפכא לעיל בכל שבטיכם והכא מאחד שבטיך:

14 גור אריה על דברים פתח ↗

לשכנו תדרשו זה משכן שילה כו'. פירוש, "לשכנו" ששם יהיה המשכן קבוע, ולא היה זה במדבר, וכן לא היה זה באותן י"ד שנים שכבשו ושחלקו, דלא היה משכן רק מטולטל, ולא היה לו מקום קבוע, ובשילה הקימו המשכן, ונקרא זה "לשכנו". והקשה הרא"ם, דמשמע הכא דאיירי קרא במשכן שילה, ואילו לקמן כתב רש"י פסוק יד "באחד שבטיך" 'ולמעלה כאן אמר מכל שבטיכם וכו", ואם כן משמע דבמקדש איירי קרא. ותירץ דהכי פירושו, "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך מכל שבטיך ולשכנו תדרשו", ולעולם בבית המקדש איירי רישא דקרא, ומכל מקום סוף המקרא "לשכנו תדרשו" איירי בשילה. וזה אינו, דאם כן "והבאתם שמה" פסוק ו קאי על שתיהן, בין על מקדש בין על משכן שילה, דאי לא קאי אלא על שילה בלבד – אם כן מה זה שכתב "כי אם אל המקום אשר יבחר וגו'", ולא בא הכתוב לפרש עליו מידי, אלא עליו קאי "והבאתם שמה", ולקמן רש"י פסוק יא מצריך קרא בפני עצמו שיביא לשם נדרים ונדבות לבית עולמים. ונראה לומר, דקרא איירי בוודאי דוקא בשילה, ומכל מקום ילפינן רש"י פסוק יד למקדש שיהיה מכל השבטים, דהא קדושת שילה לא היה חמור כל כך כמו קדושת מקדש, לפי שקדושת מקדש עולמית, ואין שילה עולמית, והוצרך הכתוב המקום להיות מכל השבטים:

« רש"י על דברים י״ב:י״א רש"י על דברים י״ב:י״ד »