רש"י על דברים י״א:ל׳

« רש"י על דברים י״א:כ״ט רש"י על דברים י״א:ל״א »

30 שפתי חכמים פתח ↗

נתן בהם סימן. רל"ת דהא כל מקום שכתוב הלא, משמע שהוא סותר דבר, כמו שכתוב גבי אברהם ושרה בראשית כ ה הלא הוא אמר לי אחותי היא, אבל כאן אין לפרש שהוא סותר שום דבר, וגם אין פירושו כהלא הוא ברבת בני עמון לעיל ג יא שפירושו להחזיק ולאמת דבריו, שאין שייך כאן לאמת דבריו דהא קאי על נתינת הברכה והקללה. ומתרץ נתן להם סימן בהם, לכך כתיב הלא:

30 רש"י על יהושע פתח ↗

אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כַּדִּין הַמְפוֹרָשׁ לְּמַטָּה להלן פסוק כה: אוֹתוֹ וְהַבְּהֵמָה בִּסְקִילָה, וְהַזָּקֵף שֶׁהוּא עַל 'בָּאֵשׁ' מוֹכִיחַ שֶׁהוּא נִפְרָד 'מֵאוֹתוֹ', שֶׁכֵּן מָצִינוּ מִקְרָאוֹת שֶׁהַטַּעַם מְחַלְּקָן, כְּמוֹ דברים יא ל: אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁ'אַחֲרֵי' מוּפְלָג 'מִדֶּרֶךְ' עַל יְדֵי הַטַּעַם, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, הָרָאוּי לִישָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְּמַטָּה.

30 מזרחי פתח ↗

הלא המה נתן בהם סימן. כאילו אמר הנה המה ואיננו כמו הלא הוא אמר לי אחותי היא שפירושו לסתום או כמו הלא היא ברבת בני עמון שפירושו להחזיק דבריו אלא כמו הלא כל הארץ לפניך שפירושו הנה כל הארץ לפניך אף על פי שיש לפרש שהה"א בו הוא ה"א התימה כאילו אמר האין כל הארץ לפניך:

31 שפתי חכמים פתח ↗

נסים של ירדן כו'. דאם לא כן הל"ל כי אתם באים אל הארץ וגו' וירשתם אותה ושמרתם לעשות וגו'. ועוד, דהא כבר כתיב פסוק כט והיה כי יביאך וגו', וא"כ כי אתם עוברים למה לי, אלא נסים וכו':

31 מזרחי פתח ↗

כי אתם עוברים את הירדן וגו' נסים של ירדן יהיו סימן בידכ' שתבאו ותירשו. בספרי דאל"כ כי את' עוברי' את הירדן למה לי הל"ל כי אתם באים אל הארץ אשר יי' אלהיכם נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת' לעשות וגו':

31 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

400 מבואר בדבריו שיש צורך בהתגברות על מתנגד בעל שכל אדם ועל מתנגד טבעי ים, כי לא ראי זה כראי זה, ויש בזה מה שאין בזה, ולכך יש צורך בהתגברות כפולה. ויש להקשות, כי רש"י דברים יא, לא כתב "כי אתם עוברים את הירדן וגו' - נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ". וקשה, שכאן ביאר שיש בזה שתי מערכות שונות, מערכת התנגדות של הטבע, ומערכת התנגדות של אדם בעל שכל. וכיצד נסים של ירדן יהיו סימן לומר "שתבואו ותירשו את הארץ", הרי נסים של ירדן הם התגברות על המתנגד הטבעי בלבד, ומנין להקיש מכך שיתגברו גם על שבעה עממין הנמצאים בארץ ישראל, הרי אדם לחוד, והטבע לחוד, ומבחינה מסויימת אדם הוא מתנגד קשה יותר מן הדבר הטבעי. ומלבד זאת יש לבאר, מהו העומק בזה שיש התנגדות לישראל מצד האדם, ויש התנגדות לישראל מצד הטבע והקב"ה מצילנו משתיהן. ונראה שהכוונה בזה היא שישנן שתי מערכות שונות הפועלות כנגד ישראל; אומות העולם, ועולם הטבע. הבחינה של האומות היא כמו שאמרו חז"ל תנחומא תולדות, אות ה שישראל דומים לכבשה אחת העומדת בין שבעים זאבים, שכל קיומה הוא נס גלוי. וכן עולם הטבע מתנגד לקיומה של אומה אלקית נבדלת, וכמו שכתב בנצח ישראל פל"ד תרמט., וז"ל: "כי העולם הטבעי הוא מתנגד לדבר אלקי". נמצא שמטרת הנסים שנעשו לישראל במצרים ובים היתה להורות לישראל שאין להם שום קיום ואחיזה בעולם, כי תבל ויושבי בה מתנגדים להם, ובהכרח שכל קיומם הוא מה' יתברך. לכך ה' יתברך קנה את ישראל ע"י נסים אלו, כי נסים אלו מורים שקיומם בעבורו וכפי שהותר לנח לאכול בשר בהמה לאחר המבול, מחמת ש"נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו" לשון הרמב"ן בראשית א, כט. נמצא שהתנגדות עולם הטבע היא שאין לישראל מקום בעולם, כי המקום הוא המקיים את העומד בו כמבואר למעלה פ"ג הערה 616, ולהלן הערה 1057, ואין לישראל קיום בעולם הטבע, העוין אותו. לכך נעשה נס קרי"ס, כדי לתת לישראל מקום חדש, במקום שלא היה בו עד כה מקום שמעתי ממו"ר שליט"א. וכאן נמצא שנסים של ירדן הם סימן לרשת את גויי הארץ. כי שבעה עממין מונעים מישראל את מקומם ארץ ישראל, כי עצם המצאותם בארץ מפקיעה את ישראל מהארץ, וכמו שפירש רש"י במדבר לג, נג "והורשתם את הארץ - והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". לכך נסים של ירדן שייכים במהותם להורשת שבעה עממין אע"פ שאדם וטבע שייכים לשתי מערכות שונות, כי שניהם עוסקים במקומם של ישראל, ושפיר אמרינן "נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ". וכן מבואר להדיא בדברי רש"י במדבר לג, נא, שכתב: "כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו' - והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה; כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו. ואם לאו, מים באין ושוטפין אתכם. וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן יהושע ד, י". הרי דוקא "בעודם בירדן", וישראל "עוברים בירדן ביבשה" אז נאמר להם שבקיעת הירדן תלויה בהורשת הגוים. כי המקום שבתוך הירדן ישאר מקומם רק בתנאי שהמקום של ארץ ישראל ישאר מקומם. מה שאין כן ביציאת מצרים, הרי פרעה והמצריים אינם שייכים להתנגדות למקומם של ישראל, אלא להתנגדות הכללית של האומות כנגד ישראל, לכך שפיר אמרינן שהמתנגד הטבעי לחוד, והמתנגד הבלתי טבעי לחוד.

30 הלא המה. נָתַן בָּהֶם סִימָן:

31 אחרי. אַחַר הַעֲבָרַת הַיַּרְדֵּן הַרְבֵּה וָהָלְאָה לְמֵרָחוֹק; וְזֶהוּ לְשׁוֹן אַחֲרֵי, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי מֻפְלָג הוּא:

32 דרך מבוא השמש. לְהַלָּן מִן הַיַּרְדֵּן לְצַד מַעֲרָב, וְטַעַם הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁהֵם שְׁנֵי דְבָרִים, שֶׁנִּנְקְדוּ בִשְׁנֵי טְעָמִים, "אַחֲרֵי" נָקוּד בְּפַשְׁטָא, וְ"דֶרֶךְ" נָקוּד בְּמַשְׁפֵּל, וְהוּא דָּגֵשׁ, וְאִם הָיָה "אַחֲרֵי דֶרֶךְ" דִּבּוּר אֶחָד, הָיָה נָקוּד "אַחֲרֵי" בִּמְשָׁרֵת, בְּשׁוֹפָר הָפוּךְ, וְ"דֶרֶךְ" בְּפַשְׁטָא וְרָפֶה:

33 מול הגלגל. רָחוֹק מִן הַגִּלְגָּל:

34 אלוני מרה. שְׁכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית י"ב עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה ספרי:

30 רש"י על בראשית פתח ↗

אחר הדברים האלה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶאֱמַר אַחַר – סָמוּךְ, אַחֲרֵי – מֻפְלָג בראשית רבה. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס זֶה, שֶׁהָרַג אֶת הַמְּלָכִים וְהָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל כָּל צִדְקוֹתַי, לְכָךְ אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מִן הָעֹנֶשׁ, שֶׁלֹּא תֵּעָנֵשׁ עַל כָּל אוֹתָן נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַגְתָּ; וּמַה שֶּׁאַתָּה דוֹאֵג עַל קִבּוּל שְׂכָרְךָ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד בראשית רבה:

30 גור אריה פתח ↗

נתן בהם סימן. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר הלא הם נמצאים בעבר הירדן, כדי שלא תחשוב דאין הר גריזים והר עיבל נמצאים, כמו "הלא היא ברבת בני עמון" לעיל ג, יא, כי שם הכתוב מביא ראיה לדבריו הרי היא ברבת בני עמון, דכל "הלא הוא" לחזק הדבר ולאמתו. וכאן לא יתכן לומר כך, דמאי חדוש יש בהר גריזים ובהר עיבל שהכתוב צריך לאמתו ולחזקו. אלא פירושו שהכתוב נותן סימן באיזה מקום הם הר גריזים והר עיבל:

30 משכיל לדוד פתח ↗

הלא המה נתן וכו׳. לכאורה דיבור זה אין לו שחר שהרי עיננו הרואות שבא הפסוק ליתן בהן סימן ומה הוסיף רש״י. ונראה כוונתו לפי שמצינו בברייתא דספרי דפליגי תנאי ומייתי לה ש״ס דסוטה פ׳ אלו נאמרין דף ל״ג דר״י מפרש לקרא הכי שבא ליתן להם סימנין כדי שיכירו ההרים כשיכנסו לארץ ור״א פליג וסבר דא״א לומר כן דלפי הנראה מהסימנים האמורים במקרא אין אלו הר גריזים ועיבל ורוצה לפ׳ דלא בא הכתוב אלא להראות להן דרך אחר שיעברו את הירדן היאך ילכו לפי שהיה גלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק. דרך בדרך ילכו וכו׳ ע״ש ובא רש״י ז״ל להכריע בפירושו כר״י שבא הכתוב ליתן סימן בהרים שזהו הקרוב לפשוטו של מקרא דכתיב הלא המה כלומר ההרים הנזכ׳ לעיל:

31 גור אריה פתח ↗

ניסים שבירדן וכו'. דאם לא כן, לא הוי למכתב רק 'כי אתם תבואו לרשת הארץ', למה לי למכתב "כי אתם עוברים את הירדן", אלא דניסים שבירדן יהיו סימן בידכם שתירשו את הארץ:

31 משכיל לדוד פתח ↗

כי אתם וכו׳ נסים של ירדן וכו׳. דאל״כ הול״ל כי תעברו את הירדן לבוא א״נ מתיבת לרשת יתירה דריש דהא כתיב בתר הכי וירשתם אתה וא״כ לא הול״ל תחלה אלא לבא אל הארץ ומאי לרשת אלא ה״ק בזמן שאתם עוברים תדעו מיד שתבאו לרשת. וזה נראה טפי ממ״ש הרא״ם ז״ל דאל״כ לא הו״ל להזכיר העברת הירדן כלל שהרי מצינו בכמה מקומות כן דבהך פרשתא גופה ועברתם את הירדן וישבתם בארץ ולא פירש״י התם ולא מידי. וה״נ בפרשת מסעי דכתב כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען ופירש״י כשאתם עוברים ע״מ כן תעברו וכו׳ התם נמי טעמיה כדאמרן מדכתיב אתם עוברים ולא כתיב תעברו. א״נ מדכתיב כי אתם עוברים וכו׳ ארצה כנען ונראה חסרון בלשון הכתוב דהול״ל לבא ארצה ומכח זה דרשינן הכי:

« רש"י על דברים י״א:כ״ט רש"י על דברים י״א:ל״א »