רש"י על דברים י׳:י״ז

« רש"י על דברים י׳:ט״ז רש"י על דברים י׳:י״ח »

17 שפתי חכמים פתח ↗

לא יוכל שום אדון כו'. דאל"כ כי ה' הוא האלהים והאדון מבעי ליה. ועוד כיון שהוא האל על כל האלהים מכ"ש שהוא האדון על כל האדונים. אלא וכו':

17 מזרחי פתח ↗

ואדוני האדונים לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו. דאם לא כן כי יי' אלהיכם הוא האלהים והאדון מיבעי ליה:

17 גור אריה פתח ↗

אם תפרקו עולו. ולא כתב רש"י 'אם תחטאו', מפני דשייך זה גבי "ואדוני האדונים", כלומר אם תפרקו עולו לעבוד זולתו – הלא הוא אדון האדונים, ולא ישא פנים לפורק עולו:

18 שפתי חכמים פתח ↗

הרי גבורה כו'. כלומר, ממה שכתב בתחלה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' הרי גבורה, לכך סמך לו עושה משפט יתום ואלמנה וגו' להודיע ענותנותו, שעושה משפט אלו שהם תשושי כח ואין להם עוזרים:

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה עשה משפט יתום ואלמנה, הרי גבורה, ואצל גבורתו וכו'. "אצל גבורתו" הכוונה לאמור בפסוק הקודם "הגדֹל הגבֹּר והנורא", וכפי שהגמרא דורשת במסכת מגילה לא ע"א, ואילו פסוקנו הוא ביטוי לענוותנותו יתברך, ועל כן קצת תמוה שרש"י כותב "הרי גבורה" כאן ולא בפסוק ה. וכן גם בדפו"ר. פ' עקב תשנ"ג

18 מזרחי פתח ↗

ודבר חשוב הוא זה שכל עצמו של יעקב אבינו ע"ז נתפלל. פי' ולא תחשוב שדבר קטון הוא זה שמבטיח לתת לגר לחם ושמלה ונראה שאין לו גבורה ויכולת על יותר מזה שהרי לעיל מיני כתיב עושה משפט יתום ואלמנה הרי גבור:

19 שפתי חכמים פתח ↗

מום שבך אל תאמר לחברך. פי' כאלו אמר ואהבתם את הגר ולא תונהו בדברים, ולכן נאמר אחריו כי גרים הייתם, מום שבך וכו'. אבל באהבה סתם שפירושו להטיב לו, לא יפול עליו כי גרים הייתם, שבשביל שהיו גרים אינם מחוייבים להטיב לגר, כדפירש"י בפ' משפטים שמות כב כ. ועיין בב"מ בפרק הזהב נט::

19 גור אריה פתח ↗

מום שבך וגו'. כלומר, דהאי "כי גרים" אינו טעם אל "ואהבתם את הגר", דבשביל שהיו גרים בארץ מצרים אין טעם דבשביל זה יאהבו את הגרים כ"ה ברא"ם, אלא פירוש הכתוב "ואהבתם את הגר", ואל תבזהו מפני שהוא גר, כי 'מום שבך וכו":

19 רמב"ן על דברים פתח ↗

כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים י':י"ט. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים שמות כב כ:

17 ואדני האדנים. לֹא יוּכַל שׁוּם אָדוֹן לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ:

18 לא ישא פנים. אִם תִּפְרְקוּ עֻלּוֹ:

19 ולא יקח שחד. לְפַיְּסוֹ בְּמָמוֹן:

17 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה לא ישא פנים כו' לא ידעתי כו' וקושיא זו הקשה הרמב"ם בפי' למס' אבות פרק בן זומא ופירוש דפירש ולא יקח שוחד המצוה במקום העבירה כמו שפירש המחבר וכן פירש הרמב"ן ואפשר ליישב פירש"י דמצינו דממון נופל אצל השי"ת במס' ברכות פרק תפילת השחר גבי כשחלה ריב"ז כו' עד ואיני יכול לשחדו בממון ולא לפייסו בדברים כו' כנ"ל:

17 דברי דוד פתח ↗

ואדוני האדונים. לא יוכל שום אדון להציל אתכם. הא דלא פירש כן על אלהי אלהים נראה לתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ן שאלהי אלהים הם מלאכי מעלה ואדוני האדונים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים כו' עכ"ל, וע"כ אין מקום לטעות ולומר שיש אלהים שיצילם כי הם אין אלהים שלהם ומה יטעו אבל אדונים שלהם ממשלה בהם יש מקום לטעות ולומר שהם יצילום כיון שמשועבדים להם, לזה אמר כי הקב"ה אדון של אדונים שלהם ואין כח להם זולתו יתברך ואין להקשות כיון שיש הוכחה לזה מכח לשון אדוני האדונים היאך יתורץ לשון זה באלהי האלהים דהוכחה לזה מכח דלא איצטריך. לזה מכח אדוני האדונים דק"ו הוא מאלהי אלהים ולא דקמ"ל דאין להם הצלה מהם:

17 משכיל לדוד פתח ↗

לא ישא פנים אם וכו׳ היינו משום דק״ל מקרא שכתוב ישא ה׳ פניו אליך והיכי הכא כתיב לא ישא ומשני ע״פ פשוטו דהכא אם תפרקו עולו קאמר:

18 ברטנורא על התורה פתח ↗

עושה משפט גר יתום הרי גבורה ואצל גבורתו ענוותנותו. אמר בגמ' דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים בתורה הוא דאמרן בנביאים רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח בכתובים סולו לרוכב בערבות ביה שמו וסמיך ליה אבי יתומים ודיין אלמנות:

18 גור אריה פתח ↗

ודבר חשוב הוא זה. ואם תאמר, ולמה הוא חשוב דבר זה כשנותן לו בגד ללבוש, דהא כל אדם בעולם יש לו בגד ללבוש ולחם לאכול. ויש לומר, דהכי פירושו, כי לשאר בני אדם אין הקדוש ברוך הוא נותן לו רק העושר, וכיון שאינו מזמין לפניו לחם לאכול ובגד ללבוש, רק ממון, והוא עצמו עושה ממנו בגדים. סוף סוף, לא נתן לו דבר חשוב בשעה שנתן לו, רק שהוא עשה ממנו דבר חשוב. אבל הגר מזמין לפניו בגד ולחם, שהוא דבר חשוב בעצמו. ונראה כי חשוב הגר אצל השם יתברך, ולא יאמר שהגר הוא פחות ושפל אצל השם יתברך, כמו שהוא אצל האדם:

19 רש"י על שמות פתח ↗

כי גרים הייתם. אִם הוֹנִיתוֹ, אַף הוּא יָכוֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ, אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ, "מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ"; כָּל לְשׁוֹן גֵּר אָדָם שֶׁלֹּא נוֹלַד בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֶלָּא בָּא מִמְּדִינָה אַחֶרֶת לָגוּר שָׁם:

19 מזרחי פתח ↗

כי גרים הייתם מום שבך אל תאמר לחברך. פירוש כאילו אמר ואהבתם את הגר ולא תונוהו בדברים ולכן אחריו כגירים הייתם מום שבך אל תאמר לחברך אבל האהבה סתם שפירושו להטיב לו לא יפיל עליו כי גרים הייתם וכמוהו ואהבת לרעך כמוך אמרו עליו דמאי דאת סני לחברך לא תעביד שע"כ לפרשו ואהבת לריעך ולא תלחצנו ואז יפול עליו דמאי דאת סני לחברך לא תעביד ובפרשת משפט' כתיב בפי' וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם ופרש"י לא תונה אונאת דברים כי גרים הייתם אם הונתו אף הוא יכול להנתך ולומר אף אתה מגרים באת מום שבך אל תאמר לחברך:

19 משכיל לדוד פתח ↗

כי גרים וכו׳ מום שבך וכו׳. צריך להבין היאך נמשך זה עם האהבה. והגאון הרא״ם נדחק בזה ואמר שצריך להוסיף והוי כאילו כתיב ואהבתם את הגר ולא תונו אותו כי גרים וכו׳ עיין שם ולעד״נ דא״צ לזה דמצינו שפירש״י לעיל גבי ואהבת את ה׳ מה בין עובד מיראה לאהבה מיראה אם מטריח עליו הולך לו אבל מאהבה אפילו מטריח עליו הרבה סובל. וידוע שארז״ל בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר לפי שסורו רע ור״ל שהוא טרחן וסרבן הרבה והכא בא להזהיר ואהבתם את הגר ואעפ״י שהוא מטריח עליך הרבה צריך אתה לסבול ולעשות עמו מאהבה ולא תימא כמה סורו רע של זה שמטריחני טובא למה כי גרים הייתם מום שבך וכו׳ וגם אתם טרחנים וכנראה ממ״ש ז״ל על ויצום אל בני ישראל:

« רש"י על דברים י׳:ט״ז רש"י על דברים י׳:י״ח »