1 לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עליך עֲלָ֔ךְ וחטיך וַחֲטָאָךְ֙ בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥ה אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃
6 הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ. אוּלַי תְּהֵא שָׁהוּת לִשְׁלוֹמְךָ, שֶׁלֹּא תְּמַהֵר הָרָעָה לָבוֹא. וּמָה רָאָה דָנִיֵּאל לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר? רָאָה יִשְׂרָאֵל עֲנִיִּים שִׁפְלֵי גוֹלָה מַחֲזִירִין עַל הַפְּתָחִים, וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה לְחָנְנָם. אָמַר לוֹ: עֲנִיִּים אֵלּוּ שֶׁהִגְלֵיתָם רְעֵבִים הֵם, פַּרְנְסֵם! וְכֵן עָשָׂה, פָּתַח אוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מְפַרְנְסָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ: