רש"י על בראשית רבה פ״ז:ז׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מקור בראשית רבה פ״ז:ז׳
7 וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא וגו' וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת בראשית לט, יא, אֶפְשָׁר בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מִשְׁתַּיֵּר בְּלֹא אִישׁ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יוֹם נִבּוּל שֶׁל נִילוּס הָיָה וְהָלְכוּ הַכֹּל לִרְאוֹת וְהוּא לֹא הָלַךְ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר יוֹם תֵּיאַטִּירוֹן הָיָה, וְהָלְכוּ הַכֹּל לִרְאוֹתוֹ, וְהוּא לֹא הָלַךְ, אֶלָּא וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל רַבּוֹ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וַדַּאי, אֶלָּא וְאֵין אִישׁ, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מָצָא עַצְמוֹ אִישׁ. דָּבָר אַחֵר, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָזְרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית מט, כד: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, קַשְׁיוּתוֹ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר נִתְפַּזֵּר זַרְעוֹ וְיָצָא דֶּרֶךְ צִפָּרְנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מט, כד: וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי מַתְנָא אָמַר אִיקוֹנִין שֶׁל אָבִיו רָאָה וְצָנַן דָּמוֹ, דִּכְתִיב בראשית מט, כד: מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, מִי עָשָׂה כֵן, בראשית מט, כה: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעַזְרֶךָּ וגו' בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ.
פירוש רש"י על בראשית רבה פ״ז:ז׳
7 יום זיבול לנילוס היה. יום זיבוח וקרי ליה בלשון גנאי זיבול לפי שהיו משתחוים לנהר כדכתיב לי יאורי וגו':
8 יום תייטרים היה. תייטור חצר בלשון יון ועושים שם שחוק:
9 לעשות מלאכתו ודאי. לעבירה נתכוון:
10 נמתחה הקשת. האבר ממקומה וחזרה:
11 איקונין של אביו ראה וצנן דמו. ונתמעט כחו שנאמר מידי אביר יעקב:
12 איקונין של אמו ראה וצנן את דמו שנאמר משם רועה אבן ישראל זו אמו:
13 מי עשה כן. שנצטנן:
14 מאל אביך ויעזרך. אבן לשון נקבה כמו ולאבן את ילידתני: