רשב"ם על ויקרא ז׳

1 וחרבה - מנחת חוטא ומנחת סוטה.

1 אם על תודה - שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים. וסתם תודה מביא קרבן על שניצל מצרותיו, כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכין להודות. ורבותינו פירשו: כל החלות ארבעים הם ופירשו שמנן כמה, וכמה עשרונים

1 ואם נדר או נדבה - שאמר הרי עלי שלמים, שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה. כלומר, שאינו תודה אלא נדר.

2 ביום הקריבו - ביום שהקריב הוא כבר את זבחו, יאכל לאחר הקרבה.

1 ואם האכל יאכל - חכמים עקרוהו מפשוטו. ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחד מד' עבודות: שחישב בשחיטה, או בהולכת הדם, או בקבלה, או בזריקה.

1 כל טהור יאכל בשר - טהור.

1 מן הבהמה אשר יקריב - ממין אותה הבהמה אשה לה' - ואפילו חולין.

1 בכל מושבותיכם - אף על פי שודאי הן חולין בגבולין.

1 זאת משחת אהרן ומשחת בניו - שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן: עור העולה, בשר חטאת ואשם, לחמי תודה, וחזה ושוק של שלמים, והנותרת מן המנחה.