רשב"ם על בראשית מ״ח

מהדורה: דעת

« רשב"ם על בראשית מ״ז:ל״א רשב"ם על בראשית מ״ט:א׳ »

6 בבא בתרא פתח ↗

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי ״לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ״? קַשְׁיָא. וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנוֹת צְלָפְחָד. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, אַמַּאי צָוְוחָן? הָא לֵיתֵיהּ דְּלִשְׁקוֹל! אֶלָּא לַחֲזָרָה, וְלִיטּוֹל בְּנִכְסֵי חֵפֶר. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנֵי יוֹסֵף – דִּכְתִיב: ״וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי קָא צָוְוחִי? כּוּלְּהוּ שְׁקוּל! מִשּׁוּם טְפָלִים דַּהֲווֹ נְפִישִׁי לְהוּ. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, לָא הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל; דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל, אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִצְוַוח! וְכִי תֵּימָא: דִּצְוַוח וְאַהֲנִי – כַּתְבֵיהּ קְרָא, דִּצְוַוח וְלָא אַהֲנִי – לָא כַּתְבֵיהּ קְרָא; הָא בְּנֵי יוֹסֵף – דְּצָוְוחִי וְלָא אַהֲנִי, וְכַתְבִינְהוּ קְרָא! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאִיזְדְּהוֹרֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם עַם רַב אַתָּה, עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה״. אֲמַר לְהוּ: לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בִּיעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן רַע. אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא – דִּכְתִיב: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״; מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם – מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף – אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר עוּלָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם״ – מַאי ״חָיוּ״? אִילֵּימָא חָיוּ מַמָּשׁ, וְהָא כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״! אֶלָּא מַאי ״חָיוּ״ – שֶׁחָיוּ בְּחֶלְקָם. מִתְלוֹנְנִין וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶן חֵלֶק בָּאָרֶץ. וְהָתַנְיָא: מְרַגְּלִים, מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם! לָא קַשְׁיָא; מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, מָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים. דְּתַנְיָא: ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״ – זֶה צְלָפְחָד. ״וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה״ – זֶה עֲדַת מְרַגְּלִים. ״הַנּוֹעָדִים עַל ה׳״ – אֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים. ״בַּעֲדַת קֹרַח״ – כְּמַשְׁמָעוֹ. מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, וּמָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים. וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וּלְמַאן דְּמַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, אִיכְּפוּל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וִירִתוּ לְכוּלַּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?! אֲמַר לֵיהּ: מִתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח קָאָמְרִינַן. וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה״ – שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת, וְאַרְבְּעָה דִּידְהוּ – הָא עֲשָׂרָה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, תְּמָנְיָא הוּא דַּהֲווֹ – שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת, וּתְרֵי דִּידְהוּ – הָא תְּמָנְיָא! וְלִיטַעְמָיךְ, וּלְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, תִּשְׁעָה הֲווֹ! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – חַד אַחָא דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ; הָכִי נָמֵי, תְּרֵי אַחֵי דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ – דְּתַנְיָא: ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ זוֹ נַחֲלַת אֲבִיהֶן. ״בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן״ – זוֹ נַחֲלַת אֲבִי אֲבִיהֶן. ״וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״ – זוֹ חֵלֶק בְּכוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם נָטְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָתֹן תִּתֵּן״. וּלְמַאן דְּאָמַר תְּרֵי אַחֵי דְּאַבָּא הֲוָה לְהוּ, הַהוּא מֵ״אֲחֻזַּת נַחֲלָה״ נָפְקָא. וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: קְרָא מַאי קָא חָשֵׁיב? אִי טְפָלִים קָא חָשֵׁיב, טוּבָא הֲווֹ! אִי בָּתֵּי אָבוֹת קָחָשֵׁיב, שִׁיתָּא הֲווֹ!

1 ויאמר ליוסף - אדם אחד אמר וכן ויגד המגיד ליעקב.

2 וישב על המטה - היו רגליו למטה לארץ ולכך כתוב לפנינו: ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וגם להגיד חוזקו של יעקב, שכל דברי צואתו עשה בישיבה ורגליו על הארץ עד שסיים כל דבריו ואח"כ ויאסוף רגליו אל המטה הכניסם אל המטה כמו: ואספתו אל תוך ביתך. ואין איש מאסף אותם הביתה.

3 נראה אלי בלוז - בשובי מפדן ארם. וכתיב: אני אל שדי פרה ורבה.

4 ועתה שני בניך וגו' - כלומר: מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען, הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים ולכך שני בניך יטלו כנגד ראובן ושמעון.

5 עד באי - לפני בואי. כדכתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כלומר: קודם שבאתי מצרימה.

6 ומולדתך - בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי באי באלו שבע עשרה שנה שהייתי כאן, על שם אחיהם יקראו ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות, כי כל שבעים נפש שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים בין בני בנים היו בתי אבות ולהם נתחלקה הארץ, כדאמרינן בבבא בתרא, וכדכתיב בפנחס: אפילו בבני פרץ. לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי. וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו'. וכתיב לבסוף: לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' לשמות מטות אבותם ינחלו. וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות, כדכתיב בפרשת פנחס.

7 ואני בבאי מפדן - באותו הדרך לאחר שברכני הקב"ה, מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב לכן קברתיה בדרך, כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן.

8 וירא ישראל - אף על פי שכתוב לפנינו ולא יוכל לראות. יש רואה דמות אדם ואין מכיר דמות פניו. וכן: לא יראני האדם. וכתיב: ראיתי את ה'.

9 בזה - במלכות הזאת.

10 ראה - כמו ראות וכן: עשה כיום הזה.

11 לא פללתי - לא דנתי בלבי. כל פילול לשון דין וכן: ויעמוד פנחס ויפלל עשה נקמה. כדכתיב: ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו' לשון נקמת דין.

12 את אפרים בימינו - להושיבו אצל שמאלו של ישראל.

13 שכל את ידיו - כמו שכל שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל.

14 כי מנשה הבכור - יודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם, שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור.

15 ויברך את יוסף - ברכת הבנים היא ברכת האב.

16 ויקרא בהם שמי - שיחיה זרעם וזרע זרעם.

17 וידגו - מגזרת חטופי למד פעל של ה"י כמו מן בכה ויבכו, מן שבה וישבו.

18 כי ישית - קודם שיברכם וראה יוסף ששיכל את ידיו, ויאמר יוסף לאביו לא כן אבי. אין לפרש ולומר לא יפה אתה עושה, הלא היה לו לשאול לאביו מדוע אתה עושה כן, אלא כך אמר יוסף ליעקב: לא כך סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם בסדר לפי ימינך ושמאלך לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך, אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי, לכך אתה מעקם ידיך להבאתי להסיר אותה מעל ראש אפרים כדי לשימה על ראש מנשה. וכן כל לשון הסרה כתובים בקוצר. סורה אלי אל תירא, סורה משם לפנות אלי. ויסורו אליו, סרו משם לבא אליו.

19 לא כן אבי - לא עשיתי כן אלא הבכור הבאתי לימינך והצעיר לשמאלך. אמר לו יעקב: ידעתי בני ידעתי כי חכם אתה והביאתם כסדר לפי ימיני ושמאלי, מפני שאתה סבור שאשים ימיני על הבכור, אבל אני מתכוין לתת ימיני על הצעיר שהוא לימינך.

20 ואולם - ואלא.

21 בך יברך ישראל - איש איש את בנו.

22 וישם את אפרים לפני מנשה - באומרו - ישימך אלהים כאפרים וכמנשה - וכן לשון שימה נופל בדברים. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וזאת התורה אשר שם משה. שימה בפיהם.

23 הנה אנכי מת - ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמר לאברהם.

24 ואני - באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ, אשר אני ובני עתידים לקחת.

25 מיד האמורי בחרבי ובקשתי - במלחמת יהושע. ואף על פי שכתוב ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים: צרעה לא עברה את הירדן. וכתיב ביהושע: ואשלח לפניכם את הצרעה. ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לא בחרבך ולא בקשתך זכותו של יעקב גרם להם.

« רשב"ם על בראשית מ״ז:ל״א רשב"ם על בראשית מ״ט:א׳ »