רש״ש על משנה נדרים ד׳:א׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

« רש״ש על משנה נדרים ג׳:י״א רש״ש על משנה נדרים ד׳:ב׳ »

1 אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ. מְקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אָסוּר:

פירוש רש״ש על משנה נדרים ד׳:א׳

1 במשנה אבל משאיל לו חלוק וטבעת כו'. לקמן בגמרא הגי' טלית קודם לטבעת וכ"ה בהר"ן כאן ובפסקי הרא"ש ובמשנה שבירושלמי והיא יותר נכונה:

2 שם במשנה אבל משאיל כו' וכל דבר שא"ע בו אוכל נפש. נ"ל דהוא סוף הדבור ופורט ואח"כ כולל אולם בגמ' דף לג באו הדברים וכל דבר כו' משום שמשכירין כו' בדבור אחד. אמר המעתיק עי' בתוס' ב"ק נ"א ע"ב בד"ה זה נכנס כו' והריטב"א שאצל הרי"ף מושך הדבור וכל דבר כו' אלעיל וגירסתו היתה במשנה ומקום שמשכירין ע"ש. וצ"ע שם בתוס':

3 שם מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. וכתב התוי"ט בשם רש"י ותוס' והראב"ד במגילה דהיינו בשוה פרוטה. ועמש"כ בסוכה כז ב. וע"ע לקמן מו ב אבל בבציר לא גי' המפרש ותוס' והרא"ש. ואולי צריך ג"כ שיוכל לקנות ממנה מאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית לחכמים דרפ"ג דשבועות ואי משום חצי שיעור עמל"מ רפ"ד מהלכות שבועות. ואפשר דמאכל מיקרי אפי' פחות מכזית:

« רש״ש על משנה נדרים ג׳:י״א רש״ש על משנה נדרים ד׳:ב׳ »