רש״ש על משנה כלאים 9 פרקים

רש״ש על משנה כלאים ח׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

« רש״ש על משנה כלאים ז׳:ז׳ רש״ש על משנה כלאים ט׳:ג׳ »

1 ברטנורא פתח ↗

כִּלְאֵי בְהֵמָה אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. כְּגוֹן הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר עִם הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר שֶׁאֲבִיהֶן סוּס. וּמַתְנִיתִין אַתְיָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, דִּלְמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין כָּל מִינֵי פְּרָדוֹת אַחַת הֵן וּמֻתָּרִים זֶה בָזֶה. וּבַיְרוּשַׁלְמִי רָצוּ לְהוֹכִיחַ שֶׁאָסוּר לִרְכֹּב עַל פִּרְדָה מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה אִם בִּבְגָדִים שֶׁאַתָּה מֻתָּר לִלְבֹּשׁ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אַתָּה אָסוּר בְּתַעֲרֻבְתָּן, בְּהֵמָה שֶׁאַתָּה אָסוּר לְהַנְהִיג זוֹ עִם זוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה אָסוּר בְּתַעֲרֻבְתָּהּ, וּמַקְשִׁינַן וְהָכְתִיב שמואל ב יג וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ, אֵצֶל בְּנֵי דָוִד כְּשֶׁנֶּהֱרַג אַמְנוֹן, וּמְשַׁנִינַן אֵין לְמֵדִין מִן הַמַּלְכוּת. תּוּ מַקְשִׁינַן וְהָא כְּתִיב מלכים א א וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי, וּמְשַׁנִינַן הַהִיא בְּרִיָּה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הַוְיָא. וּמִיהוּ חָזֵינָא לְהוּ לְרַבָּנָן קְשִׁישֵׁי קַמָּאֵי דְקַמָּן שֶׁרוֹכְבִין לִפְנֵיהֶם עַל פְּרָדוֹת וְאֵין מוֹחֶה בַּדָּבָר, אֶלָּא שֶׁמַּזְהִירִים שֶׁלֹּא לְהַנְהִיג יַחַד שְׁתֵּי פְּרָדוֹת דְּשֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן נוֹלְדָה מֵחֲמוֹר וְאָבִיהָ סוּס, וְהָאַחֶרֶת מִסּוּס וְאָבִיהָ חֲמוֹר:

6 תוספות יום טוב פתח ↗

כלב מין חיה. כתב הר"ב נפקא מינה לכותב כל חיה כו'. בתוספתא פ' בתרא והביאה הר"ש איתא הכי אהך פלוגתא ואולי דהתוספתא שנאה כלב בראשונה ולמאי דמתניתין שנאה לעיל ואדני השדה חיה הוי ליה לפרש לעיל וכן כללם הרמב"ם במשנה זו וכתב והכלב ואדני השדה חיה וכו' לענין מקח וממכר כו'. *ועיין מ"ש לעיל בסוף דבור המתחיל מין בהמה כו'. גם עיין בפירוש הר"ב ריש פ"ב דפסחים דחתול מין חיה:

1 ברע"ב ד"ה כלאי בהמה כו' ובירושלמי רצו להוכיח שאסור לרכוב ע"ג פרדה מק"ו כו' כ"ה בר"ש. וע' ברא"ש הן לשיטת הרמב"ם דטמאה בטמאה אינו אסור אלא מדרבנן ולפי מאי דקי"ל כר"א בנדה ז' ב' דרבנן מדאורייתא ל"ע ק"ו וכן דרבנן מדרבנן בפ"ג דידים מ"ב אין כאן ק"ו. וגם נ"פ דהק"ו אינו רק אליבא למ"ד חוששין לזרע האב:

1 בתוי"ט ד"ה כלב. כתב הר"ב נ"מ שכותב כל חיה כו'. בתוספתא פ' בתרא והביאה הר"ש כו' ולמאי דמתניתין שנאה לעיל ואדני השדה חיה ה"ל לפרש לעיל כו'. ול"ד במחכ"ת דשם פשוט דאתי לאפוקי מדר"י שאחריו דאמר דמטמאות באהל כאדם:

« רש״ש על משנה כלאים ז׳:ז׳ רש״ש על משנה כלאים ט׳:ג׳ »