ר"ש משאנץ על משנה פאה ו׳:י״א

מהדורה: תלמוד בבלי, וילנא, 1880

« ר"ש משאנץ על משנה פאה ו׳:י׳ ר"ש משאנץ על משנה פאה ז׳:א׳ »

11 הַקּוֹצֵר בַּלַּיְלָה וְהַמְעַמֵּר וְהַסּוּמָא, יֵשׁ לָהֶם שִׁכְחָה. וְאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִטֹּל אֶת הַגַּס הַגַּס, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. אִם אָמַר, הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵר עַל מְנָת מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹכֵח אֲנִי אֶטֹּל, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה:

פירוש ר"ש משאנץ על משנה פאה ו׳:י״א

11 הקוצר בלילה:

12 והמעמר. בלילה:

13 והסומא. בין ביום ובין בלילה:

14 ואם היה מתכוין. ליטול הגס הגס. כיון דמתכוין ליטול הגסים אפילו דקין אין להן שכחה כדמפרש בירושלמי הל' ח:

15 על מנת מה שאני שוכח אני נוטל. דהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

« ר"ש משאנץ על משנה פאה ו׳:י׳ ר"ש משאנץ על משנה פאה ז׳:א׳ »