ר"ש משאנץ על משנה כלים ז׳:ד׳

מהדורה: תלמוד בבלי, וילנא, 1880

מקור משנה כלים ז׳:ד׳
4 הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, טְהוֹרָה. פִּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה, שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר. פָּחוֹת מִכָּאן, כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:
פירוש ר"ש משאנץ על משנה כלים ז׳:ד׳
4 מופרשת שלא בנאם האומן בחיבור אלא זו לעצמה וזו לעצמה:
5 חלקה. אם נפרשה חלקה בלא בית קיבול כלל אם כן הוי זו ואין צריך לומר זו דאפילו בפחות משלש אצבעות מטהרים כל שכן חלקה לגמרי ושמא חלקה בס"י חזיא הויא טפי מהיכא דכתליה פחותים משלש אצבעות ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה כלומר שנבנית בחיבור ואח"כ נחלקה לגמרי כדפירש בתוספתא:
6 של שלש. גובה הפטפוט של שלש אצבעות:
7 כל שכן. אם פחותים משלש אצבעות דנידונים ככירה ואפילו אם הפטפוטים הם ארבעה נידונים הם ככירה: