ר"ש משאנץ על משנה כלים כ״ז:י״ב

מהדורה: תלמוד בבלי, וילנא, 1880

« ר"ש משאנץ על משנה כלים כ״ז:י״א ר"ש משאנץ על משנה כלים כ״ח:א׳ »

12 שבת פתח ↗

הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. קְשִׁירָה בַּמִּשְׁכָּן הֵיכָא הֲוַאי? אָמַר רָבָא: שֶׁכֵּן קוֹשְׁרִין בְּיִתְדוֹת אֹהָלִים. קוֹשְׁרִים?! הָהוּא קוֹשֵׁר עַל מְנָת לְהַתִּיר הוּא. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁכֵּן אוֹרְגֵי יְרִיעוֹת שֶׁנִּפְסְקָה לָהֶן נִימָא קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: תָּרֵצְתְּ קוֹשֵׁר, מַתִּיר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵּימָא: דְּאִי מִתְרְמֵי לֵיהּ תְּרֵי חוּטֵי קִיטְרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, שָׁרֵי חַד וְקָטַר חַד — הַשְׁתָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹשִׂין?! אֶלָּא אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי עִילַּאי, שֶׁכֵּן צָדֵי חִלָּזוֹן קוֹשְׁרִין וּמַתִּירִין.

12 ובשרו נוגע בכסא טהור. דבטל ליה מתורת בגד:

13 ואם לאו. שאין הקרע רחב כל כך שיגע בשרו בכסא לא בטל ליה מתורת בגד וטמא:

14 שנמהה. לשון מטלית המהוהה דבפ"ק דנדה דף ד. ומלשון מהוהה שטליה על הבריאה דלעיל פכ"ד מי"ז וכיון שנטלה חוט אחד ממנו כאילו נתמעט שיעורו וטהור כדתנא לעיל:

15 מתאימין. אקשר נמי קאי דאם שני קשרים זה אצל זה אין דרך להניחם כדאמרינן פרק כלל גדול שבת דף עד: דאי מיתרמי תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד ובשני חוטין מתאימין שדרך האריגה הערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטין נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא וכששניהם שוין נחשב חד כמאן דליתיה: תניא בתוספתא שם העור והשק והמפץ שנקרעו אם נותן לבית הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא. החזירה בבית טמאה לעולם כלומר כה"ג מיטמאה ומיטהרה אפילו עשר פעמים ביום. ארגמן וזהורית טובה חשיבי ולא מבטלה להו אשפה מתורת בגד:

16 כיוצא בהן. דארגמן וזהורית:

17 כולן טהורים. אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית ומטלית חדשה:

18 מפני השבת אבידה. דאם מצאן באשפה לא אמרינן מדעת השליכם ובעי הכרזה דלא מייאש:

« ר"ש משאנץ על משנה כלים כ״ז:י״א ר"ש משאנץ על משנה כלים כ״ח:א׳ »