רמב"ן על ספר יצירה ב׳

1 לא הזכיר אבות עד פרק אחרון שהוא מזכיר שלשה אבות ותולדותיהן וז' כפולות בדבור ובתמורה וי"ב פשוטות שאין בהם כפל בתמורה. אמ"ש אוי"ר מי"ם א"ש. יסודן לפי שאין קודם אלא דבר נעלם לא הזכיר יסוד אלא לכח היוצא מהן שהן מיוסדות בו שהאדם מכיר בו שיש בהן כח ליסוד:

2 כף זכות כף חובה. זכות חסד חובה גבורה ולשון כף כמשמעו כדרז"ל אשרי מי שמכריע עצמו לכף זכות, כענין שכתוב הן על כפים חקותיך, על כפים כסה אור:

3 ולשון חק מכריע בינתים. בין כף זכות לכף חובה:

1 חקקן. כל אות ואות שבה חקק:

2 וחצבן. שהוא חוצב להפריד זו מזו:

3 שקלן. כדכתיב לעשות לרוח משקל שקל חלקי הרוח:

4 והמירן. זו בזו כמו שאמר זכר באמ"ש ונקבה באש"ם:

5 צרפן. זיווגם אות עם אות:

6 וצר בהן ציור נפש כל היצור. רוחות ונשמות שהן בעולם:

7 העתיד לצור. העתידות להצטייר ולהתחדש:

1 בקול. דקות הרוח האמצעי והאות חצב בו. והפה הוא הנקרא דבור והאותיות קבועות בו בחמשה בגרון ובשפה ובחך ובלשון ובשינים. והקול והרוח והדבור שהאותיות חקוקות וחצובות וקבועות בו נקרא רוח הקדש:

1 בגלגל. בנין האותיות שהוא מתגלגל קרוי גלגל:

2 ברל"א שערים. מספר האלפ"א בית"א תס"ב לפי שאין שער פחות מב' והם רל"א שערים כי בהצטרף אל"ף עם כל אחת ואחת הם כ"ג וכ"ג פעמים כ"ג יהיו שבע מאות וששים ובשוב הסוף לתחלתו הם ארבע מאות וששים ושנים פנים ואחור פנים זה רחמים אחור זה הדין. וסימן לדבר סימן זה לכל הנבראים מעילוי לגריעות ומגריעות לעילוי, כדי להשוות מדותיהן בדרך האחדות שהן עיקר השוואתן. ענג ונגע, הן הן האותיות, ואותיות אלו סימן לשאר האותיות שהן מתגלגלות ע"ד זה:

1 כיצד שקלן, זו כנגד זו, ראשונה עשרים ושתים אותיות, שניה אחד עשר וכן כולם, וכשהוא מדלג אות מצד ימין מדלג כנגדה משמאל. כיצד המירן אותיות שהן כסדרן לבנות שלא כסדרן לסתור:

2 כל היצור. כל מי שיש לו צורה אע"פ שאין לו דבור. וכל הדבור למי שיש לו דבור וכל מה שהאדם יכול להוציא בדבור נצטייר באותיות:

3 יוצא בשם אחד. הם רל"א שערים שהשם מתגלגל בהם והן בשם ונקראו שם אחד:

1 יצר מתהו. עומק התשובה צייר ממנו צורות של ממש: ועשה אינו ישנו. ואחר שצייר הביאם למעשה ניכר ונראה שמה שהיה אינו שלא היה בו ממש עשה ממנו ישנו:

2 וחצב עמודים. דברים עליונים שהכל עומד ונסמך בהם. וקראם עמודים גדולים שהם מכח הגדולה מאויר שהיא פנימיות קול ורוח ודבור:

3 שאינו נתפש. יש באדם אויר שאינו נתפש כמו חבית סתומה ואדם בתוכה שאינו יכול להכניס בו רוח ורוחו יוצא משם:

4 צופה. מראשית עד אחרית מי ראוי להיות ראש ומי ראוי להיות סוף:

5 וממיר. זה שהיה ראש להיות סוף וזה שהיה סוף להיות ראש כדי להשוות רם ושפל ובינוני:

6 עושה את כל היצור. ובדרך זה גומר המעשים הטבעיים והצוריים והמורגשים וכל הדברים השפלים:

7 שם אחד. שאין כח המוטבע אלא מן המורגש ואין כח המורגש אלא מן המושכל והכל עיקר אחד. שם אחד. בשם אחד אינו אומר אלא שם אחד. בעת שהזכיר התחלת ברייתן הזכיר שהיה בשם אחד, וכשמזכיר תמורתם הזכיר שם אחד, ופירוש שם כד"א הנה שם ה' בא ממרחק:

8 וסימן לדבר עשרים וכו'. סימן לדבר שהאחד יסוד רבים ואין הדברים חוץ מן האחד. עשרים ושתים. פירוש עשרים אצבעות ידים ורגלים והלשון והמעור המכריעים שהם גוף אחד. ואמר לשון חפצים כדי לכלול המוטבע והמורגש במלת חפץ שהוא שוה להם ולפיכך כשהאחד לוקה כולן לוקין: