מקור איוב ה׳:ב׳
1 כִּֽי־לֶ֭אֱוִיל יַהֲרׇג־כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃
פירוש רמב"ן על איוב ה׳:ב׳
1 כי לאויל יהרג כעש, בבוא עליו שלא ברצונו:
2 ופותה תמית קנאה, צער שהוא מצער עצמו כאשר לא יצליחו דרכיו בכל עת. קנאה וכעס אחד הם בכל מקום, כמו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם: