רמב"ן על איוב מ׳:ב׳

2 הרוב עם שדי יסור, הלריב עם שדי הוא מוסר:

3 מוכיח אלוה, איוב שיוכיח האל יענה על זאת, כך פירש ראב"ע ז"ל, והנכון לי שיאמר האם המריב עם שדי ייסר אותו עתה על דבריו אליו, ויוכל לאמר שאינם הגונים, ואם המוכיח לאל יענה על זאת. והענין כי איוב שהוא רב את יוצרו ומוכיח אותו, למה ייסר אותו על דרכיו אלה, כי עתה ידע דרכיו ואורחותיו, וייסר אותם אם אינם ישרות, ויוכיחנו על התשובה הזאת. אז ענה איוב כי הוא קל ונבזה מלהשיב על דבריו, וישם ידו על פיו מענות אותו, כי פעם אחת דבר ולא יענה עוד, ושתים ולא יוסיף עליהם לעולם, והענין לזמן תלונתו שלא יוסיף להתלונן בעת אחרת, כי הבין שהאל יודע ומשגיח ועושה חסד משפט וצדקה בארץ. והנה ראינו כי הודה איוב בסוף, וקבל האל דבריו ונתרצה לו, ובאמת כי מן המענה הזה היתה הודאתו, כי לא יוסיף לו, ובמענה השני דבר בשאלת שלום הרשעים וייסורי הצדיקים, גם לא יחדש ענין, רק יאריך בדבר בהמות ולויתן, והנה הענין המישב דעתו של איוב, מן המענה הזה היה לו: