רמב"ן על איוב ל״ח:י״ט

« רמב"ן על איוב ל״ח:י״ח רמב"ן על איוב ל״ח:כ׳ »

2 המידות לחקר ההלכה פתח ↗

ציור לדבר: דברי הרמב"ם הידועים ב"מורה נבוכים" על הכתוב "יוצר אור ובורא חשך", ששינוי הלשון מורה, כי האור דרוש לסבה חיובית והחשך - הוא רק העדר הסבה. ואי אפשר להגיד, ששניהם גם האור וגם החשך דרושים לסבות חיוביות בפעם אחת, שכמובן יש בזה סתירה הגיונית127יעויין להלן בהערות שהקדמונים נחלקו בענין זה. ואמנם הגרי"ז בהגדה מבית לוי ביאר שאדרבה, גם החושך וגם האור הם בריאה, ואם שניהם באים מסיבה, מוכרח אם כן שבהעדר שניהם ישנה מציאות שלישית. ובזה מבוארים דברי הפייטן קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, ועל ידי זה מוכרח שהיום והלילה הם בריאה מחודשת וזהו שממשיך הפייטן רם הודע כי לך היום ולך הלילה, ושניהם הינם בריאה., שהרי כשאתה אומר שהאור דרוש לסבה חיובית, הרי זאת אומרת, שבלי זה הוא ממילא חושך ועל כן נאמר באור "יוצר" שזהו מורה על סבה חיובית ועל חושך נאמר "בורא" שזהו העדר הסבה128זה לשון הזוהר מאי דכתיב יוצר אור ובורא חושך, אלא אור שיש בו ממש כתיב בו יצירה חושך שאין בו ממש כתיב בו בריאה. וראה ב"ח סימן ו שיישב בזה קושית הב"י דבברכת אשר יצר לא קאי 'וברא בו' א'חלולים חלולים' דבחלל שהוא העדר לא שייך בריאה, והב"ח כתב שכשם שהחושך הוא העדר ושייך בו לשון בריאה ככתוב, כך שייך בריאה על חלל. והנה בענין זה אם החושך הוא בריאה חיובית או שאינו אלא העדר, נחלקו בזה קדמוני העולם, יש שכתבו שהחושך הוא העדר האור, ראה: אמונות ודעות לרס"ג מאמר ראשון עיי"ש שביאר את לשון ובורא חושך, דהיינו האויר שהוא מקבל החושך רמב"ם במורה נבוכים פ"י, עיי"ש שביאר שבורא חושך הוא מבחינת הלשון העברית ששייך בה לשון בריאה גם על העדר, ויעויין דרשות הר"ן דרוש ג שהרחיב בדברי הרמב"ם, רמב"ן ריש בראשית שהביא את דברי הרמב"ם, אכן בפירושו לשמות ד, יא אחר שהביא את דברי הרמב"ם כתב שבמכת חושך אפשר שהיה החושך עב כמו בריאה בפני עצמה, וראה רמב"ן איוב לח, יט להדיא שהחושך הוא העדר. וכ"כ הרד"ק על הפסוק בישעיה שם. ובמגדל דוד לבעל ספר הבתים הק' על לשון הגמ' חגיגה יב, א שמנתה את החושך כאחד מי' דברים שנבראו ביום הראשון, עיי"ש מה שיישב. מאידך, הרבה כתבו שהחושך גם הוא בריאה, ראה ראב"ד בהקדמה לספר יצירה, פירוש הסידור לרוקח על 'ובורא חושך', בכור שור חזקוני וספורנו ריש בראשית, וראה רבינו יונה ברכות ה, ב מדפי הרי"ף. כך גם דעתם של גדולי האחרונים, והוסיפו הם שדעת המינים היא שהחושך הוא העדר האור, ראה: מהרש"א תמיד לב, א, אדרת אליהו ריש בראשית וליקוטים ע"ס יצירה, העמק דבר ריש בראשית. וע"ע קובץ שיעורים ריש פסחים. ועיין שו"ת צפנת פענח ווארשא סי' רט שהביא כן מהירושלמי ברכות פ"א ה"א ופ"ח ה"ט. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ג עמ' נה ששני הדרכים אמת. ויש מקום לומר שעצם המושג העדר הוא עצמו בריאה, וקודם בריאת העולם לא היה מקום לתפיסת 'העדר' כפי תפיסתנו אנו. ובזה יבוארו דברי הב"ח דלעיל. עוד יש להעיר שלולי בריאת המקום והזמן אין כלל תפיסה גם לא למושג חושך. יעויין גם יעב"ץ במטפחת סופרים מהד' ירושלים עמ' עב, וראה גם יעב"ץ חגיגה יב, א שיש ב' מיני חושך..

1 אי-זה הדרך ישכן אור, הגד אם ידעת באיזה הדרך ישכן על הארץ:

2 וחשך איזה מקומו, גם כן היא האפיסה, כי בדעתו כל דרכי האור וכמה ארכם וכמה רחבם ידע כי משם והלאה אין דבר. או חשך זה סוד האש, כענין החשך הנזכר במעשה בראשית:

« רמב"ן על איוב ל״ח:י״ח רמב"ן על איוב ל״ח:כ׳ »