מקור איוב ל״ד:כ״ד
1 יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
פירוש רמב"ן על איוב ל״ד:כ״ד
1 ירוע כבירים לא חקר, יקשר עם הענין האמור למעלה שלא נשא פני שרים, אך ירוע כבירים וגדולים רבים אין מספר להם:
2 ויעמד אחרים תחתם, כי דור הולך ודור בא, כי יכיר מעשיהם הרעים אשר יעשו בסתר, והפך להם לילה ונשף חשקם וידכאו בו. זה על דרך המפרשים. והאמת שהוא שב להזכיר חכמתו, יאמר כי ישבר וירוצץ כבירים וטובים, ויעמד אחרים תחתם, במקומם כי יכיר מעבדיהם, והפכם כחומר חותם בלילה. וידכאו, מן תשב אנוש עד דכא, כי תחת רשעים שהפך ספקם לכבירים האלה, על כן ירוצץ אותם לעיני רואים, יראו ולא יבינו. ירוע, כמו תרועם בשבט ברזל, ענין שבירה וכתות:
3 ספקם, ענין ספוק ומלוי דרך, כמו אם ישפוק עפר שומרון, במלאת שפקו בשי"ן, וספק מואב בקיאו, בסמ"ך, כי יקיא לרע מלא ספקו. והמפרשים פירשו מלשון ויספוק את כפיו. יאמר כי הרשעים תכם לעיני כל רואם, כדי שיקחו הכל מוסר כי סרו הרשעים מאחריו ועל כן הפכם, ולהביא לפניו צעקת דלים ועניים שגזלו אותם הרשעים והרעו להם: