1ויאמר לאדם, הגיד לאדם שייראו מלפניו, והיא כל חכמתם:2וסור מרע, היא בינתם, כי זה כל האדם, ובזה יושעו, במופלא מהם אל ישאלו, ובמכוסה מהם אל יחקורו, כי אין להם עסק בנסתרות. והשלים ענייניו כדרך שהשלים שלמה המלך עליו השלום ספר קהלת, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. וזה יורה על דעתו וסברתו, כי הם טובים בידיעה ובהשגחה בנפש, רק בעולם הזה יראה דברים שלא כדין ויטעה בהם, או יסתפק ויתלונן עליהם, כאשר פירשתי במענה הלאל יסכן גבר.3והנה זה פירוש הפסוקים האלה כפי פשטם, והוא כדרך הספר הזה בתוכחותיו, רק בעלי הקבלה יפרשו ענין כי יש לכסף מוצא, כי ידבר במעשה מרכבה העליונה, ואומרים כי ארבעה מתכות הנזכרות בפסוק ירמזו למוצא יסודם שמכלל עשר ספירות, ואמר שיש להם מוצא:4וקץ שם לחשך, הנזכר במעשה בראשית, והוא חקר תכלית הכל עד בנין הנבנה מן האותיות, ויקראו נתיבות החכמה נחל, והוא העושה בהם פימה להיות נגר משם. והיו נשכחים מני רגל, משל לרוב עמק הענין:5וארץ ממנה יצא לחם, ירמוז לרצון שממנו מוצא החיים ומדת הדין. מקום ספיר אבניה, כ"ב אותיות. נתיב לא ידעו עיט, ל"ב נתיבות, שתחלתם מנתיב אחד אשר לא נודע למלאכי השרת ולא הביט עין או מראית. בחלמיש שלח ידו, המשיל החכמה לחלמיש צור על הנתיבות שהיו סתומים בה. הפך משרש הרים, וגלה הנסתר תחתם, ויקרא יאורים ההוויות הנכללות בשם מים במעשה בראשית, ואחר שיצאו היאורים, כל יקר ראתה עינו, הנהיה במעשה בראשית, והיה העולם מים במים, וחבש אותם והבדיל בין מים למים במאמר יהי רקיע. ותעלומה, ותעלום החכמה הוציא לאור. והחכמה מאין תמצא, מציאתה מאין. ולא ידע אנוש ערכה, סדרה. ולא תמצא בארץ החיים, המלאכים, במקום שהם רוצים לדעת אותה. תהום אמר לא בי היא, דרך מליצה יאמר, כי בורא החכמה מאין, ועוד שנעלמה מן המלאכים עד בואה, רק האלהים על ידי התבוננות האציל ממנה ארבע יסודות אשר יספר, והם קצות הארץ ותחת השמים, ששם האש והרוח והמים. אז ראה במחשבה הקודמת והוציא ממנה ספר וספר וספור, וחכמה ותבונה ודעת. ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, שהיא מדת טובו של הקב"ה. זהו דרכם בפסוקים הללו, והדברים בעצמם ישתבחו ויתהללו, אבל לא ידענו אם הענין סובל הפירוש הזה, ואם קבלה היא נקבל:
