1ויען איוב ויאמר:2עד אנה תוגיון נפשי, במענה הזה לא יחדש איוב דבר, רק יפליג על מכאוביו ועל הרעות הבאות עליו, ויאמר גם כן שהם חנם ובעוות משפט, ויתכוון בזה לסתור דברי האומר תחלה כי הוא מוסר, ולבכות ולקונן על נפשו, כי כן יעשו הכואבים, והפלגת חליו לו לראיה על דעתו בביטול השמירה, כאשר פירשתי. ועוד יאמר להביריו בסוף, כי יענשו עליו כשאינם בוכים עמו לקשה יומו, ואינם חרדים עליו לרעותיו הגדולות ומכותיו המשונות:3תוגיון, מן יגון:4זה עשר פעמים תכלימוני, כלומר הרבה פעמים, ובעבור היות סוף חשבון עשרה נהגו הכתובים לדבר בהן, ואפו עשר נשים, וכן יעשו בשבע, כי שבע יפול צדיק וקם, ובשבעה דרכים ינוסו, וכמו שפירש ובשבע לא יגע בך רע. לא כדברי המונים שאומרים כי עתה נמנו בכאן עשרה פעמים מעני איוב וחביריו:5לא תבשו תהכרו לי, כי תהיו כאילו אינכם מכירים אותי, מן ויתנכר אליהם, ואותותם לא תנכרו, אע"פ שהם שני שרשים:6ואף אמנם שגיתי, אם טעיתי, אתי תלין משוגתי, כי לא אחזור מדעתי בעבור דבריכם כי תשובתכם הבל, לא כאשר חשבתי בתחלה שאתם חכמים, ואמרתי הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי. ורש"י ז"ל פירש אם שגיתי וחטאתי אתי תלין משוגתי:7אם אמנם עלי תגדילו, לשונכם:8ותוכיחו עלי חרפתי, כי הרעה הבאה עלי תעשו אותה תוכחת וחרפה לאמר כי הרשעתי:9דעו אפו כי אלוה עותני, עוות משפטי ולא פשעי ולא חטאתי, כי אני צועק חמס ולא אענה מאתו:10ויחשבני לו כצריו, יראה כאילו אני חשוב כאחד מצריו, כי אריע לו כאשר יריע האדם לאויבו:11ויסולו עלי דרכם, כמו אלי, יאמר כי יבואו יחד גדודי חילו ויעשו מסילת דרכם אליו, ויחנו סביב לאהלי, כאשר יעשו עם המלחמה הבאים לצור על העיר, וכן החונים עליו מטה אשר, כלומר אליו בצדו, או יאמר כי יבואו גדודיו ויעשו דרך מסילה עליו לעסותו תחת כפות רגליהם וישכנו סביב לאהלו כדי שלא יוכל לברוח עד שובם לרמוס אותו:12ויסולו, לשון מסילה, וכן אמר התרגום: וכבשו עלי אורחיהון. והחכם ראב"ע פירש אותו מלשון סלון ממאיר. ואין טעם לו:13רוחי זרה לאשתי, מפני חליי נמאסתי לרואי עד שנעשית רוחי זרה אפילו לאשתי אם הייתי מתקרב אליה, ואני צריך להתחנן אפילו לבני, אם היו חיים, כי סר מוראי וכבודי מעל כל הבריות. ויתכן שהיו לו בני בנים והם גם כן פרי בטנו:14עוילים, נערים, כמו ישלחו כצאן עויליהם:15וזה אהבתי נהפכו בי, יאמר תעבוני כל מתי סודי, וזה שאהבתי עמהם וכולם נהפך לבם לשנוא אותי:16בעורי ובבשרי דבקה עצמי, מרוב כחש, ונמלט עצמי מן המות בעור שיני, כי אפילו שיניו לא היו נכסות רק יאכל מעט בעור אשר בשרשי השינים, ויהיו העצמות יבשות:17חנוני חנוני אתם רעי, אחרי שכל האחרים נהפכו בי, חמלו אתם עלי שהייתם רעי בדעת ובחכמה, כי יד האלוה נגעה בי:18למה תרדפוני אתם כמו אל, וכולכם על לא חמס בכפי:19ואני ידעתי גואלי חי, יאמר כי ירצה שיחמולו עליו חביריו ולא ירדפוהו, וירצה שיכתבון מליו, אולי יחמולו עליו אחרים השומעים טענותיו, אע"פ שהוא יודע שלא יגאל באלה, רק הגואל אשר יוכל לגאלו הוא חי מאז וישאר אחרון מכל הנבראים, ויתקיים לנצח, והוא האלהים ית'. והמפרשים אמרו כי יאמר ארצה שיכתבון מלי לפי שהגואל אותי מיד טענותיכם הוא חי עתה, או יוולד אחרי כן, כי אי אפשר שלא יהיה חכם מבין טענותי ודבריכם, ויהיה לי לעזר, והראשון נכון יותר:20ואחר עורי נקפו זאת, יאמר כי תחת עורו חתכו הבשר, מן כנוקף זית, ונקף סבכי יער, ונקפו המוקפים, והם מכאוביו. ובמלה זאת ירמוז אל העומדת תחת עורו חתיכת בשר, או עצם אשר יתפוש בידו ויראה להם. והענין לאמר שאין לו גואל זולתי האלוה והוא לבדו היודע מכותיו, כי אחרי עורי אשר אתם רואים בשחין רע נקפו מכאובי את הבשר ואת העצם ואין רואה מכם:21ומבשרי אחזה אלוה, כי בראותי בשרי כלה ואני חי אדע כח אלוה על בריותיו, כי ישיב אנוש עד דכא:22אשר אני אחזה לי, יחובר על מה שאמר כי אין אחד יודע מהם תוקף מכאובו, ויאמר אשר אני לבדי אראה לעצמי:23ועיני ראו ולא זר, מכולכם: כי כלו כליותי בחקי, מרוב הכאב, וירמוז על תוקף חליו כי לא ידענו זר במחשבה. ודעת רבותינו ז"ל כי איוב נשפכו כליותיו, אולי הוציאם בגללי צואתו וראה אותם, ומזה יחזה כי יד אלוה הוא כי מעשה נסים הוא, שלא יחיה האדם בכלות כליותיו. והתרגום אמר בו אחר עורי נקפו זאת, ומן בתר דאתפח משכי תהי דא, ומבשרי אחמה טוב אלהא, ירצה לפרש ואחר אשר בעורי נקפו המכאובים תהיה זאת הגאולה אם יגאלני צורי כי כבר ניקף עורי, ומבשרי אשר נשחת אחזה אלוה כי הוא יצילני:24כי תאמרו מה נרדף לו, היה לכם שתאמרו מה נרדף אותו על חנם:25ושורש דבר, ועיקר טענה ומבוא בדברים: על כן26גורו לכם מפני חרב, האלהים, כי החימה שאתם מרשיעים אותי עון גדול הוא, להביא עליכם חרב נוקמת:27למען תדעון, שיש דין ומשפט להכרית כל הנף. והתרגום אמר: דחולו רגיז לכון מן קדם חרבא ארום כדרגיז אלהא על סורחנותא מגרי דקטלין בחרבא מן בגלל דתנדעון דדיין דקשוט הוא מרי דינא. יפרש כי חמת האל עוונות חרב הוא:
