מקור איוב ט״ו:ל׳
1 לֹֽא־יָס֨וּר מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ יֹ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו׃
פירוש רמב"ן על איוב ט״ו:ל׳
1 לא יסור, שוב לעולם מן החשך אשר הוא בו, ואם יצמח בארצו יונק וסעיף תיבשהו שלהבת, וזה רמז למיתת הבנים אחריו:
2 ויסור ברוח פיו, היונק הזה ברוח פי הרשע, כי ממנו תצא רוח להשחית מעשיו כענין רוחכם אש תאכלכם. והתרגום אמר: ויעדי בזעפא דפומיה דאלהא, רוצה לומר יסור הרשע ויאבד בגזרת פיו של האל הנזכר למעלה בפסוק כי נטה אל אל ידו: