רמב"ן על איוב י״ב

1 ויען איוב ויאמר, כבר פירשתי כי איוב ישוב על תלונתו ברשע וטוב לו, וישוב להצדיק עצמו בכל המענים האלה:

2 אמנם כי אתם עם, פירשו בו שהוא בוזה להם, אמנם כי אתם עם שעמכם תמות החכמה בעבור כסילותם, כענין נסרחה חכמתם. ואיננו נכון אצלי בעבור "גם לי לבב כמוכם", כי יהיה כסיל כמותם, רק פירושו אמנם כי אתם עם, כלומר מבחר האנשים הראויים להקרא עם הדור, כי שאר האנשים בהמה המה להם:

3 ועמכם, תמות החכמה במותכם:

4 גם לי לבב כמוכם לא נופל אנכי מכם, איני נופל ממעלת החכמה מכם, וכמוה ויפלו מאד בעיניהם:

5 ואת מי אין כמו אלה, לדעת כי האל נשגב ונעלה, ונעלם מדעת היצורים חקר מעשיו, וכן אמר התרגום: בקושטא ארום אתון חבריא:

6 שחוק לרעהו אהיה, שחוק איש לרעהו מכם אהיה עתה:

7 קורא לאלוה ויענהו, הוא השלם אשר באו כל משאלותיו, יאמר אני שחוק לכם. וקורא לאלוה ויענהו, וצדיק תמים, שחוק לכם, ר"ל שהם משחקים על מי שהיה שלם ואהוב לאלהיו, וגם הוא צדיק כי לא חטא, כן נראה לי. או יאמר שחוק לרעהו אהיה אני הקורא לאלוה ויענהו ושחוק צדיק תמים הוא השחוק הזה שתשחקו עלי. ויתכן לפרש כי אל"ף אהיה במקום יו"ד, וכן אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול, והפסוק נקשר עם השני הבא אחריו, יאמר שחוק לרעהו יהיה השלם והשקט אשר הוא קורא לאלוה, לשחוק הוא הצדיק התמים, כי

8 לפיד? בוז וגו', כי תבא עליו הרעה פתאום תחת טובתו ויבוזו לו:

9 לפיד בוז, הנכון בעיני שהוא מלשון הקולות ואת הלפידים, ופירושו כי בזיון בוער יבא פתאום למי שהיה לו עשתות שאנן, כלומר מחשבת השקט ובטחה, והוא נכון ומזומן שימעדו רגליו ויפול:

10 עשתות, מן אבדו עשתונותיו, אולי יתעשת האלהים לנו, וכן אמר התרגום: מחשבא:

11 ישליו אהלים לשודדים, אמר כאשר ראיתי הצדיק הקורא לאלהיו שחוק לרעהו ותבא עליו רעה פתאום בשלותו, כן ראיתי שישליו אהלים לשודדים ולגוזלים, ומשכנות מבטחים יש למרגיזי אל, לאשר הביא האלהים ואנה לידו השלוה והבטחה, ואמנם כי אפילו

12 בהמות, והעופות ועצי הארץ ודשאיה ודגי הים יספרו לך,

13 כי יד ה' עשתה זאת, והענין לאמר כי שמירת מיניהם תורה על ההשגחה בכלל, אע"פ שהמשפט מעוקל בפרטים, וידו העושה הכל, כי

14 בידו נפש כל חי, בעופות גם בדגים ורוח כל בני אדם, וכל זה מדעתו של איוב וממה שיאמין הוא בהשגחה כאשר פירשתי:

15 הלא אוזן מילין תבחן, להבדיל בין האמת והשקר:

16 וחך אוכל יטעם לו, לדעת בין מתוק ובין מר, ולמה לא תבדילו אתם בין דבר לדבר:

17 בישישים חכמה, פירשו כי אפילו הישישים יש להם חכמה בזקנתם ובאורך ימיהם תבונה, וכיון שכן ראוי שיהיה עמו תבונה שהוא קדמון הנצח. ואיננו נכון בטעם, אף כי הגבורה איננו מן המנין. והנראה בעיני כי יאמר כי בזקנתו יחכם, וברוב אורך ימיו יתבונן במקרים שראה, שהענין כאשר אמר ישליו אהלים לשודדים, על כן יענהו אליפז על זה גם שב גם ישיש בנו, שראו תולדות הזמנים כמוך:

18 עמו חכמה וגבורה, כי אין אדם יכול להנצל בחכמה ולא בכח:

19 לו עצה, להביא על האדם מקרהו פתאום מבלי שיתבונן לו: על כן

20 יהרוס ולא יבנה יסגור על איש ואין פותח מאסרו, וזה המשפט באישים וגם המינים ידון כרצונו: כי

21 יעצור במים וייבשו הזרעים, ולפעמים ישלחם בלא מדה ויחפרו כל הארץ:

22 עמו עוז ותושיה, כלומר הכח וכל היש בידו, ולו האדם השוגג והמשגה אחרים בדרך, כי בידו להטעות אדם שיטעה עצמו או שיטעוהו אחרים להוליכו בדרך לרע לו:

23 מוליך, החכמים יועצי המלכים שולל מדעת, והוא שם:

24 ושופטי הארץ יהולל, כי יעשו הוללות וסכלות כאשר יחשבו לעשות משפט, והנה הוא חכם מכל החכמים וגם הוא תקיף מכל בעלי היכולת:

25 מוסר מלכים פיתח, להסיר עולם מעל שכם אחרים כי יעביר ממשלתם, והוא נותן להם הממשלת ואוזר אזור במתניהם להיות להם תוקף ומלוכה, כענין מהעדא מלכין ומהקם מלכין. והתרגום אמר: שושילתא דמלכיא משרי ואסר קמור בחרציהון. והוא מלשון חכמינו ז"ל נהי דאהני לך קמרא דאבוך לשוויך אב בית דין. וכתב בעל הערוך ז"ל שהיא חגורה שחוגרין אותה כאבנט, אלא שהיא רחבה יותר וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותה. ואמר שהיה אביו של רבי נתן ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרין ולעמוד לפני המלכים הפרסיים עד סוף מלכות פרס, ועלה רבי נתן לארץ והיה אב בית דין, ואמר לו רבן גמליאל הלא די לך זה ובקשת לך להיות גם נשיא, זה פירש בשם רב שרירא גאון ז"ל. והנה לפי הענין פי' הפסוק שהאל מפתח מוסר המלכים ומסיר ממשלתם ואוזר להם אזור במתניהם שיהיו משמשי המלכים הקמים תחתם:

26 מוליך כהנים, הם הנכבדים בכל עם, כמו ובני דוד כהנים, הוא מוליך אותם שולל מעושר ונכסים וכבוד, ואיתנים יסלף, מדרכם:

27 מסיר שפה לנאמנים, כי החכמים אשר יאמין כל העם בדבריהם יסיר מהם הדבור ולא ידעו דבר נכוחה:

28 וטעם זקנים יקח, זקנים שהיו יודעים לתת טעם וראיה לדבריהם יקח מהם, כענין מטעם המלך וגדוליו, וכן טוב טעם ודעת למדני, והמפרשים אמרו כי נאמנים הם הדברנים, מגזרת וינאמו נאום:

29 ומזיח אפיקים רפה, פירש"י ז"ל חגורת החזקים מרפה ומפתח חגורותם כמו ולמזח תמיד יחגרה. אפיקים, כמו אפיקי מגינים. ואחרים פירשו, חוזק התקיפים מרפה ומחליש, מלשון אין מזח עוד. וכן אמר התרגום: ותקוף מלכיא מחליש:

30 משגיא לגוים, מרבה, ואחר כשירצה יאבדם ולא ינצלו בהיותם רבים ועצומים:

31 שוטח אותם על פני כל הארץ להרבות אותם:

32 וינחם, למקום אבדון, והוא כפול כדרך התוכחות, והתרגום אמר: משטח מצודתא לאומיא ודברינון, כלומר שוטח רשת לרגליהם וינחם ברגליהם להלכד ברשתם:

33 מסיר לב ראשי עם הארץ במלחמותם, כענין יאבד לב המלך ולב השרים:

34 ויתעם, מדרכם ללכת בתוהו אין שם דרך ללכת אל עיר: