רמב"ן על בראשית א׳

« רמב"ן על בראשית Foreword רמב"ן על בראשית ב׳:א׳ »

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית כ"ו:ה' "בְּקוֹלִי" כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ, "מִשְׁמַרְתִּי" גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת, שְׁבוּת לְשַׁבָּת, "מִצְוֹתַי", מִצְוֹת שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, כְּגוֹן גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, "חֻקּוֹתַי", דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרַע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר אֶלָּא הַמֶּלֶךְ גָּזַר חֻקּוֹ עַל עֲבָדָיו, "וְתוֹרֹתָי", לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאִם כֵּן יִהְיֶה כָּל זֶה בָּנוּי עַל דַּעַת שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְקַיֵּם וּמְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה. וְכָךְ אָמְרוּ ב"ר צד ג בַּפָּסוּק "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת" בראשית מ"ה:כ"א, שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתָיו, וְעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה, וַהֲרֵי כָּתוּב "וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי", וְשָׁם אָמְרוּ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה, וְהָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו וְכוּ'. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, אִם כֵּן אֵיךְ הֵקִים יַעֲקֹב מַצֵּבָה בראשית כ"ח:י"ח, וְנָשָׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּכְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ ב"ר עד יא אַרְבַּע, וְעַמְרָם נָשָׂא דּוֹדָתוֹ שמות ו כ, וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֵקִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה שם כד ד, וְהַאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִים הֶתֵּר בַּתּוֹרָה בְּמַה שֶׁאָסַר אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עַל עַצְמוֹ וְקָבַע לוֹ הַשֵּׁם שָׂכָר עַל הַדָּבָר, וְהוּא יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּבְיַעֲקֹב דָּרְשׁוּ ב"ר עט ו שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת וְקָבַע תְּחוּמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ ירושלמי ברכות פ"א ה"ה, שֶׁהִיא מְעִידָה עַל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאוּלַי נֹאמַר "מִשְׁמַרְתִּי", שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ, וּ"מִצְוֹתַי", גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, "חֻקּוֹתַי", אֵבֶר מִן הַחַי וְכִלְאַיִם שֶׁל הַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְהַרְכָּבַת אִילָן, "וְתוֹרֹתָי", דִּינִין וְאִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵלּוּ כֻּלָּן נִצְטַוּוּ בָּהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוּא הַשּׁוֹמֵר וְהָעֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּמְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקִין וְחֻמְרוֹת בַּמִּצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ, ע"ז שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּרְקֵי הֲוָת ע"ז יד, וְדָרְשׁוּ בְּ"מֵאָה שְׁעָרִים" שֶׁמְּדָדוּהָ לַמַּעַשְׂרוֹת ב"ר סד ו, כִּי הָיוּ הָאָבוֹת נְדִיבֵי עַמִּים לָתֵת מַעַשְׂרוֹת לָעֲנִיִּים אוֹ לְכֹהֲנֵי ה', כְּגוֹן שֵׁם וְעֵבֶר וְתַלְמִידֵיהֶם, כְּעִנְיָן "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" בראשית י"ד:י"ח. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי מִדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְעָסַק בָּהּ וּבְטַעֲמֵי מִצְווֹתֶיהָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְשָׁמַר אוֹתָהּ כֻּלָּהּ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעֹשֶׂה, וּשְׁמִירָתוֹ אוֹתָהּ הָיָה בָּאָרֶץ בִּלְבַד, וְיַעֲקֹב בְּחוּצָה לָאָרֶץ נָשָׂא הָאֲחָיוֹת, וְכֵן עַמְרָם, כִּי הַמִּצְוֹת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ הֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהֻזְהַרְנוּ בְּחוֹבַת הַגּוּף בְּכָל מָקוֹם קדושין לו. וּכְבָר רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ הַסּוֹד הַזֶּה בספרי דברים פסקא מג, וַאֲנִי אֲעִירְךָ בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם ויקרא יח כה דברים יא יח. וְהַמַּצֵּבָה מִצְוָה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בִּזְמַן יָדוּעַ הִיא, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בספרי בְּ"אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ" דברים טז כב, שֶׁשְּׂנֵאָהּ אַחַר הֱיוֹתָהּ אֲהוּבָה בִּימֵי הָאָבוֹת. וּבְיוֹסֵף דָּרְשׁוּ ב"ר צב ד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהִיא עֵדוּת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְהָיָה עוֹשֶׂה כֵן לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו אֱמוּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לְהוֹצִיא מִלִּבָּם כַּוָּנַת עֲבוֹדָה זָרָה וְדֵעוֹת הַמִּצְרִים, וְזֹאת כַּוָּנָתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נֹאמַר שֶׁיְּהֵא "מִשְׁמַרְתִּי" אֱמוּנַת הָאֱלֹהוּת, שֶׁהֶאֱמִין בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד וְשָׁמַר מִשְׁמֶרֶת זוֹ בְּלִבּוֹ, וְחָלַק בָּהּ עַל עוֹבְדֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְקָרָא בְּשֵׁם ה' לְהָשִׁיב רַבִּים לַעֲבוֹדָתוֹ. "מִצְוֹתַי", כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ בְּלֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וְעוֹלַת בְּנוֹ, וּגְרִישַׁת הָאָמָה וְאֶת בְּנָהּ. "חֻקּוֹתַי", לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, לִהְיוֹת חַנּוּן וְרַחוּם וְעֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וּלְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ בָּהֶם. "וְתוֹרֹתָי", הַמִּילָה בְּעַצְמוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו, וּמִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ כֻּלָּן שֶׁהֵן תּוֹרָה לָהֶם:

1 רש"י על בראשית פתח ↗

בראשית ברא אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ משלי ח', וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ ירמיה ב'; וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וְלֹא בָא הַמִּקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כָּךְ, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בָּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' שֶׁאֵין לְךָ רֵאשִׁית בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים שׁם כ"ז, רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בראשית י', רֵאשִׁית דְּגָנְךָ דברים י"ח, ד', – אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ', כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית בְּרֹא; וְדוֹמֶה לוֹ תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ הושע א', כְּלוֹמַר תְּחִלַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ וְגוֹ'. וְאִ"תֹּ לְהוֹרוֹת בָּא שֶׁאֵלּוּ תְּחִלָּה נִבְרְאוּ, וּפֵרוּשׁוֹ בְּרֵאשִׁית הַכֹּל בָּרָא אֵלוּ – וְֵישׁ לְךָ מִקְרָאוֹת שֶׁמְּקַצְּרִים לְשׁוֹנָם וּמְמַעֲטִים תֵּבָה אַחַת, כְּמוֹ כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי איוב ג', וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הַסּוֹגֵר וּכְמוֹ יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק ישעיהו ח', וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי יִשָּׂאֶנּוּ; וּכְמוֹ אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים עמוס ו', וְלֹא פֵּרֵשׁ אִם יַחֲרוֹשׁ אָדָם בַּבְּקָרִים, וּכְמוֹ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית ישעיהו מ"ו, וְלֹא פֵּרֵשׁ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר – אִ"כֵּ, תְּמַהּ עַל עַצְמְךָ, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם קָדְמוּ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְעַדַיִין לֹא גִלָּה הַמִּקְרָא, בְּרִיאַת הַמַּיִם מָתַי הָיְתָה, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁקָּדְמוּ הַמַּיִם לָאָרֶץ, וְעוֹד, שֶׁהַשָּׁמַיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם נִבְרְאוּ, עַל כָּרְחֲךָ לֹא לִמֵּד הַמִּקְרָא סֵדֶר הַמֻּקְדָמִים וְהַמְאֻחָרִים כְּלוּם:

1 רש"י על דברים פתח ↗

וירא ראשית לו. רָאָה לִטֹּל לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהִיא רֵאשִׁית כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ: כי שם חלקת. כִּי יָדַע אֲשֶׁר שָׁם בְּנַחֲלָתוֹ חלקת שְׂדֵה קְבוּרַת מחקק, וְהוּא מֹשֶׁה עי' ספרי; סוטה י"ג: ספון. אוֹתָהּ חֶלְקָה סְפוּנָה וּטְמוּנָה מִכָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ל"ד "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ": ויתא. גָּד: ראשי עם. הֵם הָיוּ הוֹלְכִין לִפְנֵי הֶחָלוּץ בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם וְגוֹ'" יהושע א': צדקת ה' עשה. שֶׁהֶאֱמִינוּ דִבְרֵיהֶם וְשָׁמְרוּ הַבְטָחָתָם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן עַד שֶׁכָּבְשׁוּ וְחָלְקוּ; דָּ"אַ — ויתא מֹשֶׁה ראשי עם, צדקת ה' עשה עַל מֹשֶׁה אָמוּר עי' ספרי:

3 רש"י על בראשית פתח ↗

יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ: יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת: להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה: והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ ירמיה י', בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת: ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה: ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם: ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים ס"א וּרְבִיעַ יוֹם, יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

98 לשונו בגו"א דברים פי"ט סוף אות יא: "אבל אם נגמר המעשה, שוב אין לומר כי אותו מעשה יתהפך עליו, שהרי אדרבה, נגמר המעשה, ואיך יתהפך עליו". ובמכתב אליהו, חלק א, עמוד 97, הביא את דברי המהר"ל הללו, וכתב: "לרצון האדם מסר הקב"ה כח פעולה חזק מאד, ולכן כשאין זממם של העדים יוצא לפועל כפי שכיוונו הם, מכיון שמוכרח הוא לפעול על כל פנים, נהפך הוא על ראשם של העדים עצמם, והם מקבלים את העונש שהיה ברצונם לגרום לנאשם. לא כן הדברים כשרצונם יצא לפועל, והגיע ל'כאשר עשה'. ומביא משל מכדור שזורקים בכח, כשפוגע בקיר שמעכב מהלכו, אז חוזר הוא אל הזורק. ביאור הדבר הוא; השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל ידוע שכל 'ויאמר' שבמעשה בראשית ביאורו שכך רצה וכן נתהווה כפי רצונו, עיין שם ברמב"ן בראשית א, ג, מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו". דוגמה לדבר; בסנהדרין קה. אמרו "חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני", ולמדו כן מבלעם הרשע. וכתב שם בח"א ג, רמה: בזה"ל: "פירוש, כי השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו. לכך כאשר מתחזק נגד השם יתברך, מניח לו לעשות כפי רצונו שהוא מחציף בו. וכמו כאשר אדם מתחזק בתפילה עושה השם יתברך רצון האדם, כך חוצפא, כל אשר מחציף הוא מעיז ומתחזק, לכך השם יתברך עושה רצונו". וכן כתב בנתיב הבושה ס"פ ב ב, רד:: "כי הוא יתברך שעושה רצון הנבראים, עושה רצונו מחמת חוזק ותוקף שלו, וזה מבואר".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

17 פירוש - יש אל השכל קיום כאשר אין לו התנגדות מהגוף. ובדר"ח פ"ה מי"ז תיג: כתב: "כי בטול הדבר מגיע מצד המתנגד, אשר מתנגד אל דבר. וכאשר... אין כאן מתנגד כלל, הוא קיום הדבר". ואמרו חכמים סנהדרין צב. "לעולם הוי קבל וקיים "הוי ענו ותחיה" רש"י שם". ובח"א שם ג, קפד: כתב: "הוי קבל וקיים. דבר זה בארנו בכמה מקומות ענין זה המעוט, שממעט עצמו גורם לו הקיום. והבאנו ראיה ברורה מן הארץ, שהיא יסוד הכל והפחות, ועל הארץ נאמר קהלת א, ד 'והארץ לעולם עומדת', מה שלא נאמר בכל היסודות. שתראה מזה כי הקטנות מביא הקיום והנצחיות. טעמו של דבר כי מי שהוא קטון אין מתנגד לו, כי ההתנגדות הוא מצד השווי ודומה לו במעלה, אבל כאשר הוא שפל אין מתנגד לו. ודבר זה הוא קיום של דבר, שכל אשר יש לו מתנגד לו, אין קיומו כל כך, בעבור המתנגד אשר יש לו, ומביא לו הפסד ואבוד". וכן הוא באור חדש קיא., וראה להלן פט"ו הערה 103. ובמכתב אליהו, חלק ג, עמוד 97, כתב: "השם יתברך ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל ובתוך סוגריים שם הוסיף: "ידוע שכל 'ויאמר' שבמעשה בראשית ביאורו שכך רצה וכן נתהווה כפי רצונו, עיין שם ברמב"ן בראשית א, ג", מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו".

4 רמב"ן על בראשית פתח ↗

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֵינֶנּוּ נִרְאֶה שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם לִהְיוֹת יָחִיד בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹלִיד, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר נִבְרְאוּ לְהָקִים זֶרַע, וְגַם הָעֵשֶׂב וְהָעֵץ זַרְעָם בָּהֶם. אֲבָל יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר ברכות סא דּוּ פַּרְצוּפִים נִבְרְאוּ, וְנַעֲשׂוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם טֶבַע מֵבִיא בְּאֵבְרֵי הַהוֹלָדָה מִן הַזָּכָר לַנְּקֵבָה כֹּחַ מוֹלִיד, אוֹ תֹּאמַר זֶרַע כְּפִי הַמַּחְלֹקֶת הַיָּדוּעַ בָּעִבּוּר, וְהָיָה הַפַּרְצוּף הַשֵּׁנִי עֵזֶר לָרִאשׁוֹן בְּתוֹלַדְתּוֹ, וְרָאָה הקב"ה כִּי טוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָעֵזֶר עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְהוּא יִרְאֶנּוּ וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְיִתְחַבֵּר אֵלָיו כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". וְטַעַם "לֹא טוֹב", שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בּוֹ כִּי טוֹב בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם כֵּן. בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הַ"טוֹב" הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּמַאֲמַר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" רמב"ן על בראשית א':ד':

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

331 לשון הרמב"ן בראשית א, ד: "וכאשר אמר בכל יום ויום 'וירא אלקים כי טוב', ובששי, כאשר נשלם הכל 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'".

4 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

ב"ק נד: "מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם 'טוב'... הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל". ושם בח"א ג, י. כתב: "כי מלת 'טוב' נאמר על נאמר על המציאות שהוא ראוי לעולם. ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום 'וירא כי טוב' בראשית א, ד, לומר כי המציאות הזה הוא ראוי וטוב... כי טוב לא בטל מהם... כי עולם הבא שנקרא 'טוב', שנאמר ר' דברים ד, טז 'למען ייטב לך ולמען יאריכון', ופירשו ליום שכולו טוב, כדאיתא בפרק שלוח הקן חולין קמב.". והרמב"ן כתב בראשית א, ד: "'כי טוב', שרצה בקיומו לעד".

5 מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור פתח ↗

בראשית בשביל ישראל: ראה ב"ר א, ד. ויק"ר לו, ד. רש"י ורמב"ן בראשית א, ה. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות כרך א ע' עט.

5 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

2200 פירוש - המחזור וההקף היומי של השמש והכוכבים הוא עשרים וארבע שעות, ועל כך אמרינן "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" תפילת שחרית. ורבינו בחיי במדבר כג, ד כתב: "כי מן הידוע שארבעה הקפים הם, הקף היום, והשבוע, והחודש, והשנה. הקף היום הוא שהשמש מקיף בגלגלו ביום אחד ממזרח למערב, וזהו הקף ראשון שהוא התנועה היומית, וכשנשלם היום חוזר חלילה, וכן בכל יום ויום", ומקורו הוא במו"נ ח"ג פמ"ג. וכן הרמב"ן בראשית א, ה כתב: "ויש מפרשים כי זה רמז לתנועת הגלגל על פני כל הארץ בעשרים וארבע שעות".

6 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי קְרָאָם בַּשֵּׁם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁ אוֹתָם צוּרַת רָקִיעַ, כִּי בָּרִאשׁוֹן הָיוּ שָׁמַיִם בַּבְּרִיאָה אֲבָל אֵין הַשֵּׁם נִתְפָּשׂ בָּהֶם עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַצּוּרָה הַזּוֹ. וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁם הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא נָקוּד בְּסֶגוֹל תַּחַת הַשִּׁי"ן. כְּמִלַּת שיר השירים א ז "שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה", כְּאִלּוּ אָמַר שָׁמַיִם הֵם שֶׁנִּרְקְעוּ וְנִמְתְּחוּ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, הוֹדִיעַ בַּשֵּׁם הַזֶּה סוֹד יְצִירָתָם. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה חגיגה י"ב אָמְרוּ, מַאי שָׁמַיִם שֵׁם מַיִם, וְאִם כֵּן הוּא יֶחְסַר מֵ"ם אֶחָד לְהִתְחַבְּרוּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁווֹת כְּמִלַּת "יְרֻבַּעַל" שופטים ו לב ועוד, וְיֹאמַר שֵׁם מַיִם, כְּלוֹמַר שֵׁם שֶׁקָּרָא לַמַּיִם בְּלָבְשָׁם צוּרָה אַחֶרֶת, וְזֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י, וְהוּא דַּעַת רָב שֶׁהִזְכַּרְנוּ רמב"ן על בראשית א':ו', וִיהִי שֵׁם "הַשָּׁמַיִם" וְ"הָאָרֶץ" בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הֶעָתִיד לִקְרֹא לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לְהוֹדִיעָם רַק בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן לְפִי פְּשַׁט הַכְּתוּבִים שֶׁנֹּאמַר כִּי הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הֵם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֵינָם מִכְּלַל הַגַּלְגַּלִּים אֲבָל הֵם לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּבָה, כְּעִנְיַן וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה יחזקאל א כב, וּמֵהֶם נִקְרָא הקב"ה "רוֹכֵב שָׁמַיִם" דברים לג כו, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב בִּבְרִיאָתָם דָּבָר כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר הַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה וְכָל דָּבָר נִפְרָד שֶׁאֵינוֹ בַּעַל גּוּף, רַק הִזְכִּיר בַּשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נִבְרָאִים, כְּלוֹמַר שֶׁקַּדְמוּתָם אֶפֶס, וְאָמַר בַּשֵּׁנִי שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְהַוֶּה מִן הַמַּיִם הַנִּזְכָּרִים שֶׁהִזְכִּיר בְּרִיאָתָם דָּבָר מְרֻקָּע מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וְקָרָא גַּם לְאֵלּוּ הַכַּדּוּרִים שָׁמַיִם כְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְלָכֵן יִקְרָאֵם בַּפָּרָשָׁה בראשית א':י"ז "רְקִיעַ שָׁמַיִם" "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", לְבָאֵר שֶׁאֵינָם הַנִּזְכָּרִים בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם רַק הָרְקִיעִים שֶׁקְּרָאָם שָׁמַיִם. וְגַם זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִזְכִּירוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ד':ב', אָמְרוּ, כָּל רַבָּנִין אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וּמַאֲמַר זֶה יִתְפַּשֵּׁט לְכַדּוּרֵי הַגַּלְגַּלִּים שֶׁבָּהֶם תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים נִקְרָאִים "שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם", כְּדִכְתִיב תהלים קמח ג-ד הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. אֲבָל הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בָּרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁם כִּסְאוֹ שֶׁל הקב"ה, דִּכְתִיב ישעיהו סו א הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, הֵם הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת זֶה הַמִּזְמוֹר תהלים קמח א-ב, הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו. וְזֶה הַלָּשׁוֹן נָכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הַכִּסֵּא סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, כִּי יֵשׁ שָׁמַיִם לַשָּׁמַיִם וְכִסֵּא לַכִּסֵּא, וּמִזֶּה אוֹמְרִים הַחֲכָמִים ברכות יג כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאָמְרוּ שם ז יִרְאַת שָׁמַיִם, וְהַכָּתוּב אָמַר דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא דניאל ד כג, וְיֵשׁ לָהֶם מִדְרָשׁ נִפְלָא ספר הבהיר אות ק בְּמָה שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מלכים א ח לב, וְכָל זֶה יִרְאֶנּוּ נִרְמָז בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הַזּוֹכֶה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּ הַכְּתוּבִים כִּי הַנִּבְרָאִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם מֵאַיִן, וְהַשְּׁאָר מוֹצָאָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן הַנִּבְרָא. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל פרקי דר"א ג שֶׁאָמַר, שָׁמַיִם מֵהֵיכָן נִבְרְאוּ, מֵאוֹר לְבוּשׁוֹ שֶׁל הקב"ה, וְכֵן הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה עוֹד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְצוּ הַחֲכָמִים עוֹד לְהַעֲלוֹת הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן עַד תַּכְלִית וְלַעֲשׂוֹתוֹ דַּק מִן הַדַּקִּים, לֹא יִרְאוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם גּוּף מִתְנוֹעֵעַ בַּעַל חֹמֶר וְצוּרָה הֵם הַנִּבְרָאִים מִן הָאַיִן, אֲבָל אוֹר הַלְּבוּשׁ הוּא הַנִּבְרָא הָרִאשׁוֹן וּמִמֶּנּוּ יָצָא חֹמֶר הַמַּמָּשׁ בַּשָּׁמַיִם, וְנָתַן לָאָרֶץ חֹמֶר אַחֵר וְאֵינֶנּוּ כְּדַקּוּת הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁלֶג שֶׁתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי כִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרָא וּמִמֶּנּוּ הָיָה הַשֶּׁלֶג שֶׁתַּחְתָּיו וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה חֹמֶר הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הוּא שְׁלִישִׁי בַּבְּרִיאָה:

7 ברכת אשר על התורה פתח ↗

"...ואת כל אשר יעשה להם ועבדו". מחלוקת כאן בין רש"י ורמב"ן. לפי רש"י מוסב הכינוי "להם" על בני גרשון, ועל כן הוא מפרש "יעשה" כאונקלוס - יתמסר, כלומר בני גרשון ישאו את כל מה שימסר להם, ואילו לפי רמב"ן שהעשיה האמורה כאן אין מובנה מסירה אלא השלמת הצורה הסופית של הדבר ראה רמב"ן לבראשית א, ז, "להם" מוסב על המשכן ועל המזבח, שהרי היו להם כלים רבים חוץ מכלי עבודתם וחוץ מכלי המזבח שנשאו בני קהת. לעניות דעתי יפה משניהם מבאר ר"ע ספורנו - משאם כולל גם את כלי העבודה הנחוצים להקמת המשכן או לפירוקו, ואשר בהם עבדו. פ' נשא תשנ"ה, תשנ"ו, תשנ"ח

7 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

10 כפי שכתב הרמב"ן בראשית א, ז, וז"ל: "ויהי כן - אחר אמירת 'יהי רקיע' שם פסוק ו כתוב 'ויעש אלקים את הרקיע ויבדל', ולמה הוסיף 'ויהי כן', אבל הוא לומר שהיה כן תמיד כל ימי עולם".

8 רמב"ן על שמות פתח ↗

וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ אֵין לְמִלָּה הַזֹּאת מִשְׁפָּחָה יְדוּעָה, אֲבָל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן יַחְשְׁבוּ לְיַחֵס אוֹתָהּ אֶל לְשׁוֹן "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" יחזקאל כא ב, "וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי" איוב כט כב, עִנְיָן מֻשְׁאָל מִן "וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס" עמוס ט יג, יֹאמַר שֶׁתַּעֲשֶׂה מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם עַל יָדְךָ אוֹת וּבֵין עֵינֶיךָ דִּבּוּר, יִזַּל כַּטַּל עַל שׁוֹמְעָיו. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ יִקְרְאוּ הַדָּבָר הַמֻּנָּח בָּרֹאשׁ "טוֹטָפוֹת" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שבת נז: לֹא בְּטוֹטֶפֶת וְלֹא בְּסַנְבּוּטִין, וְאָמַר רַבִּי אַבְהוּ שם אֵי זֶהוּ טוֹטֶפֶת הַמַּקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, וְהֵם בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ וּמֵהֶם רָאוּי לְקַבְּלוֹ. וְאָמַר טוֹטָפוֹת וְלֹא אָמַר "טוֹטֶפֶת" בַּעֲבוּר שֶׁהֵם בָּתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ צוּרָתָם מִן הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁרָאוּ הַנְּבִיאִים וְהַקַּדְמוֹנִים עוֹשִׂים כֵּן עַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ:וְהִנֵּה שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁנַּנִּיחַ כְּתָב יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְהַמֹּחַ שֶׁהֵם מִשְׁכְּנוֹת הַמַּחְשָׁבָה וְהִנֵּה נִכְתֹּב פָּרָשַׁת קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ בַּטּוֹטָפוֹת מִפְּנֵי הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בָּהֶם לַעֲשׂוֹת יְצִיאַת מִצְרַיִם טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵינוּ, וּבְפָרָשַׁת שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ נִצְטַוִּינוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת גַּם כֵּן טוֹטָפוֹת, דִּכְתִיב דברים ו ו "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", וּלְכָךְ אָנוּ כּוֹתְבִים גַּם שְׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת הָהֵן לְטוֹטָפוֹת שֶׁהֵם מִצְוַת הַיִּחוּד וְזִכְרוֹן כָּל הַמִּצְוֹת וְעָנְשָׁן וּשְׂכָרָן וְכָל הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֱמוּנָה. וְאָמַר בְּשֶׁל יָד וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְכָה, וְדָרְשׁוּ בּוֹ מנחות לו: שֶׁהוּא שְׂמֹאל שֶׁהַלֵּב נוֹטֶה לוֹ:וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי", כִּי כְּמוֹ "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" שמות ט"ו:ב', יֹאמַר כִּי בַּעֲבוּר שְׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ עָשָׂה עִמָּנוּ וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָיָה זֶה לְךָ לְאוֹת עַל זְרוֹעַ עֻזְּךָ, כְּטַעַם "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה" תהלים פט יח וְהִנֵּה הָאוֹת כְּאוֹת הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַכֹּל בִּכְלָל הוּא הָאוֹת עַל הַיָּד, הֶעְתִּיקוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמֹּשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה שֶׁיִּהְיֶה בַּיִת אֶחָד, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אֲחוֹתִי כַלָּה" שה"ש ה א, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא מִתְאַחֶדֶת וּכְלוּלָה מִל"ב נְתִיבוֹת, וּכְתִיב "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי" שם ב ו:וְאָמַר וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, שֶׁיֻּנְּחוּ בִּמְקוֹם הַזִּכָּרוֹן בֵּין הָעֵינַיִם שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַמּוֹחַ, וְהוּא תְּחִלַּת הַזִּכָּרוֹן וּמַעֲמַד הַצּוּרוֹת אַחֲרֵי הִפָּרְדָן מִלְּפָנָיו, וְהֵם מַקִּיפִים אֶת כָּל הָרֹאשׁ בִּרְצוּעוֹתֵיהֶם, וְהַקֶּשֶׁר שֶׁהוּא עַל אַחֲרִית הַמּוֹחַ הַמְּשַׁמֵּר הַזְּכִירָה, וּלְשׁוֹן "בֵּין עֵינֶיךָ", שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצָעוּת הָרֹאשׁ לֹא מִצַּד אֶחָד, אוֹ שֶׁשָּׁם שָׁרְשֵׁי הָעֵינַיִם וּמִשָּׁם יִהְיֶה הָרְאוּת. וְכֵן וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת, וּלְפָרֵשׁ זֶה חָזַר וְאָמַר וּלְטוֹטָפוֹת לְבָאֵר שֶׁאֵין הַמִּצְוָה בֵּין הָעֵינַיִם לְמַטָּה, אֲבָל בְּגֹבַהּ הָרֹאשׁ מֻנָּחִים שָׁם כְּטוֹטָפוֹת. וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁהֵם בָּתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ:וְעַתָּה אֹמַר לְךָ כְּלָל בְּטַעַם מִצְוֹת רַבּוֹת הִנֵּה מֵעֵת הֱיוֹת ע"ג בָּעוֹלָם מִימֵי אֱנוֹשׁ הֵחֵלּוּ הַדֵּעוֹת לְהִשְׁתַּבֵּשׁ בָּאֱמוּנָה, מֵהֶם כּוֹפְרִים בָּעִקָּר וְאוֹמְרִים כִּי הָעוֹלָם קַדְמוֹן, כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא ירמ' ה יב, וּמֵהֶם מַכְחִישִׁים בִּידִיעָתוֹ הַפְּרָטִית וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן תהלים עג יא, וּמֵהֶם שֶׁיּוֹדוּ בַּיְּדִיעָה וּמַכְחִישִׁים בַּהַשְׁגָּחָה וַיַּעֲשׂוּ אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ הָאֵל בָּהֶם וְאֵין עִמָּהֶם עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר, יֹאמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ. וְכַאֲשֶׁר יִרְצֶה הָאֱלֹהִים בְּעֵדָה אוֹ בְּיָחִיד וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם מוֹפֵת בְּשִׁנּוּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם וְטִבְעוֹ, יִתְבָּרֵר לַכֹּל בִּטּוּל הַדֵּעוֹת הָאֵלֶּה כֻּלָּם, כִּי הַמּוֹפֵת הַנִּפְלָא מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לְעוֹלָם אֱלוֹהַּ מְחַדְּשׁוֹ, וְיוֹדֵעַ וּמַשְׁגִּיחַ וְיָכוֹל. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַמּוֹפֵת הַהוּא נִגְזַר תְּחִלָּה מִפִּי נָבִיא יִתְבָּרֵר מִמֶּנּוּ עוֹד אֲמִתַּת הַנְּבוּאָה, כִּי יְדַבֵּר הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וִיגַלֶּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, וְתִתְקַיֵּם עִם זֶה הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ:וְלָכֵן יֹאמַר הַכָּתוּב בַּמּוֹפְתִים "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" שמות ח':י"ח, לְהוֹרוֹת עַל הַהַשְׁגָּחָה, כִּי לֹא עָזַב אוֹתָהּ לַמִּקְרִים כְּדַעְתָּם וְאָמַר שם ט כט "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ", לְהוֹרוֹת עַל הַחִדּוּשׁ, כִּי הֵם שֶׁלּוֹ שֶׁבְּרָאָם מֵאַיִן. וְאָמַר שם ט יד "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ", לְהוֹרוֹת עַל הַיְּכֹלֶת, שֶׁהוּא שַׁלִּיט בַּכֹּל, אֵין מְעַכֵּב בְּיָדוֹ, כִּי בְּכָל זֶה הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַכְחִישִׁים אוֹ מִסְתַּפְּקִים. אִם כֵּן הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הַגְּדוֹלִים עֵדִים נֶאֱמָנִים בֶּאֱמוּנַת הַבּוֹרֵא וּבַתּוֹרָה כֻּלָּהּ:וּבַעֲבוּר כִּי הקב"ה לֹא יַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת בְּכָל דּוֹר לְעֵינֵי כָּל רָשָׁע אוֹ כּוֹפֵר, יְצַוֶּה אוֹתָנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה תָּמִיד זִכְרוֹן וְאוֹת לַאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ, וְנַעְתִּיק הַדָּבָר אֶל בָּנֵינוּ, וּבְנֵיהֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן. וְהֶחְמִיר מְאֹד בָּעִנְיָן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁחִיֵּב כָּרֵת בַּאֲכִילַת חָמֵץ שמות י"ב:ט"ו וּבַעֲזִיבַת הַפֶּסַח במדבר ט יג, וְהִצְרִיךְ שֶׁנִּכְתֹּב כָּל מַה שֶׁנִּרְאָה אֵלֵינוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים עַל יָדֵינוּ וְעַל בֵּין עֵינֵינוּ, וְלִכְתֹּב אוֹתוֹ עוֹד עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בַּמְּזוּזוֹת, וְשֶׁנַּזְכִּיר זֶה בְּפִינוּ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ברכות כא. אֱמֶת וְיַצִּיב דְּאוֹרָיְתָא, מִמַּה שֶׁכָּתוּב דברים טז ג "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", וְשֶׁנַּעֲשֶׂה סֻכָּה בְּכָל שָׁנָה:וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְוֹת רַבּוֹת זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַכֹּל לִהְיוֹת לָנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת עֵדוּת בַּמּוֹפְתִים שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכְּחוּ, וְלֹא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לְכוֹפֵר לְהַכְחִישׁ אֱמוּנַת הָאֱלֹהִים. כִּי הַקּוֹנֶה מְזוּזָה בְּזוּז אֶחָד וּקְבָעָהּ בְּפִתְחוֹ וְנִתְכַּוֵּן בְּעִנְיָנָהּ כְּבָר הוֹדָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהַשְׁגָּחָתוֹ, וְגַם בַּנְּבוּאָה, וְהֶאֱמִין בְּכָל פִּנּוֹת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהוֹדָה שֶׁחֶסֶד הַבּוֹרֵא גָּדוֹל מְאֹד עַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, שֶׁהוֹצִיאָנוּ מֵאוֹתוֹ עַבְדוּת לְחֵרוּת וְכָבוֹד גָּדוֹל לִזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם הַחֲפֵצִים בְּיִרְאַת שְׁמוֹ:וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ אבות פ"ב מ"א הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה שֶׁכֻּלָּן חֲמוּדוֹת וַחֲבִיבוֹת מְאֹד, שֶׁבְּכָל שָׁעָה אָדָם מוֹדֶה בָּהֶן לֵאלֹהָיו, וְכַוָּנַת כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹהֵינוּ וְנוֹדֶה אֵלָיו שֶׁהוּא בְּרָאָנוּ, וְהִיא כַּוָּנַת הַיְּצִירָה, שֶׁאֵין לָנוּ טַעַם אַחֵר בַּיְּצִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵין אֵל עֶלְיוֹן חָפֵץ בַּתַּחְתּוֹנִים מִלְּבַד שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיוֹדֶה לֵאלֹהָיו שֶׁבְּרָאוֹ, וְכַוָּנַת רוֹמְמוּת הַקּוֹל בַּתְּפִלּוֹת וְכַוָּנַת בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּזְכוּת תְּפִלַּת הָרַבִּים, זֶהוּ שֶׁיִּהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מָקוֹם יִתְקַבְּצוּ וְיוֹדוּ לָאֵל שֶׁבְּרָאָם וְהִמְצִיאָם וִיפַרְסְמוּ זֶה וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְזוֹ כַּוָּנָתָם בְּמַה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל ירושלמי תענית פ"ב ה"א "וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה" יונה ג ח, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁתְּפִלָּה צְרִיכָה קוֹל, חַצִּיפָא נָצַח לְבִישָׁא עי' ערוך ערך חצף:וּמִן הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הַמְפֻרְסָמִים אָדָם מוֹדֶה בַּנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַד שֶׁנַּאֲמִין בְּכָל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵינוּ שֶׁכֻּלָּם נִסִּים אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בֵּין בְּרַבִּים בֵּין בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם יַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת יַצְלִיחֶנּוּ שְׂכָרוֹ, וְאִם יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם יַכְרִיתֶנּוּ עָנְשׁוֹ, הַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר בראשית יז א, ולעיל ו ב. וְיִתְפַּרְסְמוּ הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים בְּעִנְיָן הָרַבִּים כַּאֲשֶׁר יָבֹא בְּיִעוּדֵי הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב דברים כט כג-כד "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם", שֶׁיִּתְפַּרְסֵם הַדָּבָר לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מֵאֵת ה' בְּעָנְשָׁם. וְאָמַר בַּקִּיּוּם "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם ויקרא כו יא:

10 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה: אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגָּדָה: רָאָה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְּחוּמוֹ בַּיּוֹם וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על בראשית א':ד': וַיַּרְא – כְּמוֹ "וְרָאִיתִי אָנִי" קהלת ב יג, וְהִיא בְּמַחְשֶׁבֶת הַלֵּב. וְטַעַם וַיַּבְדֵּל – בִּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת. וְאֵין דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים: שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה כְּעִנְיַן הַמְלָכָה וְעֵצָה חֲדָשָׁה, שֶׁיֹּאמַר, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר", וְהָיָה אוֹר, רָאָה אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וְלָכֵן הִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּעִנְיָן בָּאָדָם שֶׁלֹּא יֵדַע טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר עַד הֱיוֹתוֹ. אֲבָל הַסֵּדֶר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כִּי הוֹצָאַת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל יִקָּרֵא "אֲמִירָה": "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" כאן; "וַיֹּאמֶר... יְהִי רָקִיעַ" בראשית א':ו'; "וַיֹּאמֶר... תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" בראשית א':י"א.. וְקִיּוּמָם יִקָּרֵא "רְאִיָּה", כְּעִנְיָן "וְרָאִיתִי אָנִי" דְּקֹהֶלֶת ב יג; וְכֵן "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" בראשית ג':ו'. וְהוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ כתובות קט א: "רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן", וְכָמוֹהוּ שמואל ב טו כז: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם". וְהָעִנְיָן, לְהוֹרוֹת כִּי עֲמִידָתָם בְּחֶפְצוֹ, וְאִם הַחֵפֶץ יִתְפָּרֵד רֶגַע מֵהֶם – יִהְיוּ לְאַיִן. וְכַאֲשֶׁר אָמַר בְּכָל מַעֲשֵׂה יוֹם וָיוֹם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", וּבַשִּׁשִּׁי כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם הַכֹּל: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" בראשית א':ל"א, כֵּן אָמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת הָאוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, שֶׁרָצָה בְּקִיּוּמוֹ לָעַד. וְהוֹסִיף בְּכָאן אֶת הָאוֹר. שֶׁאִלּוּ אָמַר סְתָם: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, הָיָה חוֹזֵר עַל בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; וְלֹא גָּזַר בָּהֶן עֲדַיִן הַקִּיּוּם, כִּי לֹא עָמְדוּ כָּכָה, אֲבָל מִן הַחֹמֶר הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן – נַעֲשָׂה בַּשֵּׁנִי רָקִיעַ, וּבַשְּׁלִישִׁי נִפְרְדוּ הַמַּיִם וְהֶעָפָר וְנַעֲשֵׂית הַיַּבָּשָׁה שֶׁקְּרָאָהּ "אֶרֶץ", וְאָז גָּזַר בָּהֶם הַקִּיּוּם וְאָמַר בָּהֶם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".

10 רמב"ן על דברים פתח ↗

אַפְאֵיהֶם, אָמְרוּ הַמְּדַקְדְּקִים, אֲפַזְּרֵם בְּכָל פֵּאָה. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם אָמַרְתִּי, שֶׁהָיָה הָרָצוֹן לְפָנָיו בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כָּכָה לְעוֹלָם מְפֻזָּרִים בְּכָל פֵּאָה, וְשֶׁיִּהְיֶה זִכְרָם מֵאֱנוֹשׁ נִשְׁבָּת לָעַד, לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר. וְעַל דַּעְתִּי הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ בְּסִפְרֵי האזינו כו, אַף אֵי הֵם, אֲבָל טַעְמָהּ שֶׁאֲשִׁיתֵם בִּמְקוֹם פֵּאָה וּבְעִנְיָן שֶׁיֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם גַּם אֵי הֵם, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם שֵׁם וּשְׁאָר בַּגּוֹיִם וְלֹא יִוָּדַע מְקוֹמָם אַיֵּה. וְהִנֵּה יִרְמֹז לְגָלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁגָּלוּ לִנְהַר גּוֹזָן מלכים ב יז ו, הוּא שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין סַמְבַּטְיוֹן, כִּי נִקְרָא גּוֹזָן מִלְּשׁוֹן וַיָּגָז שַׂלְוִים במדבר יא לא, אַתָּה גוֹזִי תהלים עא ו, כִּי הָעוֹמְדִים אַחֲרָיו מוּסָרִים מִבְּנֵי אָדָם. וְקוֹרִין אוֹתוֹ סַמְבַּטְיוֹן מִפְּנֵי שְׁבִיתָתוֹ בְּשַׁבָּת, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְשׁוֹן הַהוּא סַבְּט כַּאֲשֶׁר הוּא בְּעַרְבִי, וְנָהוּג בִּלְשׁוֹנָם לְהוֹסִיף בַּתְּאָרִים "יוֹן" אֵזוֹבְיוֹן חוֹרְיוֹן מוּלְיוֹן וְכֵן הַרְבֵּה:

11 חולין פתח ↗

בָּעֵי רָבִינָא: הִרְכִּיב שְׁנֵי דְּשָׁאִים זֶה עַל גַּב זֶה

11 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקָנוֹס פָּתַח תהילים קו, ב: ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״. וְכִי יֵשׁ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַלֵּל גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ? אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָן יְכוֹלִים לְסַפֵּר אֶלָּא מִקְצָת גְּבוּרוֹתָיו! וְיֵשׁ לָנוּ לִדְרֹשׁ בְּמַה שֶּׁעָשָׂה וּבְמַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן יִתְרוֹמֵם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּבְרִיּוֹתָיו שֶׁבָּרָא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהילים קמה, ד: ״דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ״. עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבַד, וְעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, וְהָיָה מַחֲרִיט אֶת הָעוֹלָם לְפָנָיו וְלֹא הָיָה עוֹמֵד. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְנוֹת פַּלְטֵרִים שֶׁלּוֹ, אִם אֵינוֹ מַחֲרִיט בָּאָרֶץ יְסוֹדוֹתָיו וּמוֹבָאָיו וּמוֹצָאָיו, אֵינוֹ מַתְחִיל לִבְנוֹת, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱרִיט לְפָנָיו אֶת הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה עוֹמֵד עַד שֶׁבָּרָא אֶת הַתְּשׁוּבָה. שִׁבְעָה דְבָרִים נִבְרְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְגֵיהִנֹּם, וְגַן עֵדֶן, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּתְשׁוּבָה, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב: ״ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז״. קֶדֶם, רוֹצֶה לוֹמַר קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. גֵּיהִנֹּם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו ל, לג: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה״. מֵאֶתְמוּל, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. גַּן עֵדֶן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ב, ח: ״וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם״. מִקֶּדֶם, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צג, ב: ״נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז״. מֵאָז, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו יז, יב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן״. מֵרִאשׁוֹן עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. תְּשׁוּבָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צ, ב: ״בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ״ וּכְתִיב תהלים צ, ג: ״תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא״. טֶרֶם עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עב, יז: ״לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ״. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר מיכה ה, א: ״וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה... וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם״. מִקֶּדֶם עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. מִיָּד נִתְיַעֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁמָהּ תּוּשִׁיָּה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם. הֵשִׁיבָה לוֹ וְאָמְרָה: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אִם אֵין צָבָא וְאִם אֵין מַחֲנֶה לַמֶּלֶךְ – עַל מָה הוּא מוֹלֵךְ? וְאִם אֵין עַם מְקַלְּסִין לַמֶּלֶךְ אֵי זֶה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ? שָׁמַע אֲדוֹן הָעוֹלָם וְעָרַב לוֹ. אָמְרָה תּוֹרָה: בִּי נִתְיַעֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, יד: ״לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה״ וְכוּ'. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַלְכוּת שֶׁאֵין לָהּ יוֹעֲצִים, אֵין מַלְכוּתָהּ מַלְכוּת. וּמִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִים? מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהָיוּ לָהּ יוֹעֲצִים, שֶׁנֶּאֱמַר דה״א כז, לב: ״וִיהוֹנָתָן דּוֹד דָּוִיד יוֹעֵץ אִישׁ מֵבִין וְסוֹפֵר הוּא״. וּלְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים, וּשְׁאָר כָּל אָדָם עַל כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהִיא טוֹבָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר משלי יב, טו: ״וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם״. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר משלי יא, יד: ״וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ״. שְׁמוֹנָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בַּיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאוֹר, וְחֹשֶׁךְ, וְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְרוּחַ וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף יוֹם וָלַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״. וּשְׁמוֹנָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן: הַבְּאֵר וְהַמָּן וְהַמַּטֶּה וְהַקֶּשֶׁת וְהַכְּתָב וְהַמִּכְתָּב וְהַכְּתֹנֶת וְהַמַּזִּיקִין. וַעֲשָׂרָה דְבָרִים עָלוּ בַמַּחֲשָׁבָה: יְרוּשָׁלַיִם וְרוּחוֹת אָבוֹת וְאָרְחוֹת הַצַּדִּיקִים וְגֵיהִנֹּם וּמֵי הַמַּבּוּל וְלוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים, וְהַשַּׁבָּת וְהַמִּקְדָּשׁ וְהָאָרוֹן וְאוֹר לָעוֹלָם הַבָּא. שָׁמַיִם מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִבְרְאוּ? מֵאוֹר לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא לָבוּשׁ. לָקַח מִמֶּנּוּ וּפָרַשׂ כַּשַּׂלְמָה וְהָיוּ מוֹתְחִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: דַּי, וְעַל כֵּן נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁדַּי, שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם דַּי וְעָמְדוּ. וּמִנַּיִן שֶׁמֵּאוֹר לְבוּשׁוֹ נִבְרָא? שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קד, ב: ״עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה״. הָאָרֶץ מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִבְרֵאת? מִשֶּׁלֶג שֶׁתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, לָקַח וְזָרַק עַל הַמַּיִם וְנִקְפְּאוּ הַמַּיִם וְנַעֲשָׂה עֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר איוב לז, ו: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ״. קוּרְקִיסֵי הַשָּׁמַיִם בְּמֵימֵי אוֹקְיָנוֹס הֵם אֲחוּזִים, שֶׁמֵּימֵי אוֹקְיָאנוֹס עוֹמְדִין בֵּין קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וּבֵין קְצוֹת הָאָרֶץ, וְקַצְווֹת הַשָּׁמַיִם עַל מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס הֵם אֲחוּזִים. שֶׁמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס בֵּין קְצוֹת אֶרֶץ לְבֵין קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְקַצְווֹת הַשָּׁמַיִם עַל מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס הֵם פְּרוּשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קד, ג: ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״. תֹּכֶן שֶׁל שָׁמַיִם עוֹלֶה לְמַעְלָה כְּדוּרָם. הוּא כְּאֹהֶל פְּרוּשָׂה, קְצוֹתֶיהָ לְמַטָּה וְתוֹכָהּ לְמַעְלָה, וְכָל בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים תַּחְתֶּיהָ. כָּךְ הֵן הַשָּׁמַיִם – קְצָתָם לְמַטָּה וְתוֹכָן לְמַעְלָה כְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו מ, כב: ״וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״. אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם: רוּחַ פִּנַּת הַמִּזְרָח, רוּחַ פִּנַּת הַמַּעֲרָב, רוּחַ פִּנַּת הַדָּרוֹם, רוּחַ פִּנַּת הַצָּפוֹן. רוּחַ פִּנַּת הַמִּזְרָח – מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם. רוּחַ פִּנַּת הַדָּרוֹם – מִשָּׁם טַלְלֵי בְרָכָה וְגִשְׁמֵי בְרָכָה יוֹצְאִין לָעוֹלָם. רוּחַ פִּנַּת הַמַּעֲרָב – מִשָּׁם חֹשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם. רוּחַ פִּנַּת הַצָּפוֹן – מִשָּׁם אוֹצְרוֹת הַשֶּׁלֶג וְאוֹצְרוֹת הַבָּרָד וְקֹר וָחֹם וּגְשָׁמִים יוֹצְאִים לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: רוּחַ פִּנַּת הַצָּפוֹן – בָּרָא וְלֹא גְמָרוֹ. אָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ יָבוֹא וְיִגְמֹר אֶת הַפִּנָּה הַזֹּאת שֶׁהִנַּחְתִּי וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ. וְשָׁם הוּא מָדוֹר לַמַּזִּיקִין וְלַזְּוָעוֹת, לָרוּחוֹת וְלַשֵּׁדִים וְלַבְּרָקִים וְלָרְעָמִים. וּמִשָּׁם רָעָה יוֹצֵאת לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה א, יד: ״מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה״. בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם משנה אבות, פרק ה, משנה א, וְאֵלּוּ הֵן: בראשית א, ג: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר״, בראשית א, ו: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ״, בראשית א, ט: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם״, בראשית א, יא: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ״, בראשית א, יד: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת״, בראשית א, כ: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם״, בראשית א, כד: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ״, בראשית א, כו: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם״, בראשית א, כט: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם״, בראשית ב, יח: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ״. וּבִשְׁלֹשָׁה כּוֹלְלוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: בְּחָכְמָה, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. וּבִשְׁלָשְׁתָּן נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לא, ג: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״. וּבִשְׁלָשְׁתָּן נַעֲשָׂה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר מ״א ז, יד: ״בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת״. וּבִשְׁלָשְׁתָּן עָתִיד לְהִבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר משלי כד, ג: ״בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ״. וּבִשְׁלָשְׁתָּן עָתִיד לִיתֵּן שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ב, ו: ״כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה״. וּשְׁלָשְׁתָּן כְּפוּלוֹת נִתְּנוּ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו יא, ב: ״וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה״ וְכוּ'.

12 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

339 שהרי על הכללים נאמר "וירא אלקים כי טוב". וכן כתב הרמב"ן בראשית א, יב על "כי טוב" שנאמר ביום שלישי על האילנות והדשאים: "וירא אלקים כי טוב - קיום המינין לעד".

14 רש"י על בראשית פתח ↗

להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:

15 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם אבן עזרא על בראשית א':י"ח כִּי בְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה יַבְדִּילוּ בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָ"אוֹר" הַנִּזְכָּר בְּכָאן הוּא הַיּוֹם, וְהַ"חֹשֶׁךְ" הוּא הַלַּיְלָה, כִּי כֵן שְׁמָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בראשית א':ה' וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וְהִנֵּה בְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַצַּוָּאָה וִיסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה, וּבְכָאן צִוָּה "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת" לעיל טו וְסִפֵּר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים" לעיל יז, וְאָמַר "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁל בַּיּוֹם וְזֶה מוֹשֵׁל בַּלַּיְלָה, וְהַמֶּמְשָׁלָה הוּא מָה שֶׁצִּוָּה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" לעיל יד, וְסִפֵּר שֶׁאֵין מֶמְשֶׁלֶת שְׁנֵיהֶם שָׁוָה, אֲבָל "לֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כִּי הַגָּדוֹל יִמְשֹׁל בַּיּוֹם וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אוֹר גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעַ, וְהַקָּטָן יִמְשֹׁל בַּלַּיְלָה וְיִהְיֶה חֹשֶׁךְ זוּלָתִי הַיָּרֵחַ שֶׁיַּגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ, וְהִיא הַצַּוָּאָה שֶׁאָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה" שם כְּמוֹ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" לעיל ד:

18 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

141 כמו שביאר הרמב"ן בראשית א, יח שממשלת השמש היא על החמים והיבשים, וממשלת הירח היא על הלחים והקרים הובא בהערה קודמת. ובנצח ישראל פי"ז שצא: כתב: "כי החמה כח האש, והלבנה ממשלתה על המים". ורבינו בחיי שמות ט, יד כתב: "כי גלגל הירח מניע יסוד המים, כשם שמניע גלגל חמה יסוד האש". ושם דברים לג, יד כתב: "ידוע כי השמש מניע יסוד האש, שכן אנו מרגישין חום גדול בהתקרבו אלינו, והקרירות בהתרחקו ממנו... והלבנה מניעה יסוד המים, שכן הימים והנחלים מתוספים בתוספת הלבנה, וכאשר תחסר, הן מתחסרים". והמו"נ ח"ב פ"י כתב: "כדור הירח מניע המים, וכדור השמש מניע האש". והנפש החיים שער א פ"א כתב: "נראה בחוש שהארץ מוציאה צמחים, מהם תולדות אש כענין דברים לג, יד 'ממגד תבואות שמש'. ומהם תולדות המים לחים וקרים, כענין שם 'וממגד גרש ירחים'". ואמרו חכמים סוכה כט. "ישראל מונין ללבנה, ועובדי כוכבים לחמה".

20 רש"י על בראשית פתח ↗

שרץ. כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ קָרוּי שֶׁרֶץ: בָּעוֹף, כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים, כְּגוֹן נְמָלִים וְחִפּוּשִׁים וְתוֹלָעִים, בַּבְּרִיּוֹת, כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְחֹמֶט וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, וְכָל הַדָּגִים:

21 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1803 צריך ביאור, כיצד משמעות תיבת "בריאה" מורה על ש"דבק בהם ענין האלקי". והרי "בריאה" מורה על הוצאת הדבר יש מאין מו"נ ח"ב פ"ל, רמב"ן בראשית א, א, וראה למעלה פ"א הערה 1638. וכן הרד"ק בספר השרשים, שורש ברא, כתב כן לגבי הפסוק שנדון כאן, וז"ל: "כל לשון בריאה הוא התחדש הדבר וצאתו מאין ליש. וכן אמר הפסוק 'בראתיו יצרתיו אף עשיתיו' ישעיה מג, ז. תחלה 'בראתיו', הוצאתי אותו מאין ליש, ואחר כך 'יצרתיו', שהעמדתיו על תכונת הצורה, ואחר כך 'עשיתיו', שפירוש תקנתיו". והרי הוצאת "יש מאין" שייכת לכל הנבראים, ומהיכי תיתי שתיבה זו תוגבל רק לאותם נבראים ש"דבק בהם ענין אלקי". ואולי יש לומר, כי הואיל ובריאת יש מאין תתכן רק על ידי ה', ולא ע"י שאר נבראים, ממילא מונח בלשון "בריאה" דביקות הענין האלקי בנברא. וכן כתב הרמב"ן בראשית א, כא, וז"ל: "'ויברא אלהים את התנינים הגדולים', בעבור גודל הנבראים האלה, שיש מהם אורכם פרסאות רבות, הגידו היונים בספריהם שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה... בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלהים, כי הוא שהמציאם מאין מבראשית". ומעין זה כתב הכתב והקבלה בראשית א, א, וז"ל: "מלת 'בריאה' הונחה להורות על חדוש העצם, אשר אין בכח הנבראים לחדשו". לכך התייחדה תיבת "בריאה" לאותם נבראים שבולטת בהם דביקותם בענין האלקי, כי אין הוצאת יש מאין אפשרית רק בלתי לה' לבדו.

22 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

229 אין כוונתו שהאדם נברא יחד עם הנקבה בגוף אחד לעומת שאר המינים, כי זה מזכיר במשפט הבא. גם אין לומר שכוונתו שבשאר המינים נבראו הרבה זוגות ביחד, ואילו האדם נברא זוג אחד בלבד, שהרי כתב הרמב"ן בראשית א, כב "שהנבראים בכל בעלי הנפש היו שנים בלבד, זכר ונקבה למיניהם, כענין באדם, והוצרכו לברכה שירבו מאד. אבל בצמחים צמחו על פני כל האדמה רבים מאד כאשר הם היום". אלא כוונתו שבכל הנבראים האחרים נאמר "למינהו" בראשית א, פסוקים יב, כא, כה, ולא נזכר כן אצל האדם, וזה מורה ששאר הנבראים נבראו הרבה מינים ביחד ומכל מין נברא זוג אחד, ואילו האדם נברא יחידי. ובגו"א בראשית פ"ב אות יט ד"ה וכדי כתב: "הבעל חי במה שהם ממינים רבים מחולקים, ואין אחד הכל. אבל האדם שהוא יחיד, שהרי לא תמצא שני מינים ממנו, אין לומר שהוא חלק, ולכך הוא הכל". ובספר העקרים, מאמר שלישי פרק ב, כתב: "ההבדל שיש בין יצירת האדם ליצירת הבעלי חיים... כי ביצירת הבעלי חיים הזכיר הכתוב 'למינה' בראשית א, כד, 'למינהו' שם פסוק כא, ואמר שם פסוק כה 'ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו'. להורות כי בבעלי חיים אין הבדל בין תכלית מין אחד לתכלית מין אחר, ובין יצירת הזכר ליצירת הנקבה, כי המכוון מכולם תכלית אחד בלבד כולל, והוא קיום המין, שזהו שלמות המציאות... אבל באדם שאין הכונה ביצירתו קיום המין בלבד, אבל קיום האיש, לא נאמר ביצירתו 'למינהו'". ובפחד יצחק, שבועות, מאמר טז, אות ח, כתב: "אמרו רבותינו הקדמונים, כי בעוד שקיום בעלי חיים הוא בסוג ובמין, ואשר על כן נאמר ביצרתם 'למינו', הנה קיומו של אדם הוא ביחידיות אישיותו... ויחידיות זו של אישיות אדם מפקיעתו מתורת סוג ומין, שלא נאמר ביצרת אדם 'למינו'". וכן חזר וכתב שם מאמר כא, אות ג.

24 רש"י על בראשית פתח ↗

ורמש. הֵם שְׁרָצִים, שֶׁהֵם נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ וְנִרְאִים כְּאִלּוּ נִגְרָרִים שֶׁאֵין הִלוּכָן נִכָּר. כָּל לְשׁוֹן רֶמֶשׂ וְשֶׁרֶץ בִּלְשׁוֹנֵנוּ קונמו"בריש בלע"ז:

26 תוספתא כפשוטה על גיטין פתח ↗

23-24. ר' שמעון או' אפי' כתב עמו שמו שביהודה בגליל ושמו שבגליל ביהודה, כשר. ובד: ר' שמעון אומר אפילו כתב עמו שמו ביהודה בגליל ושמו שביהודה, כשר. והנכון הוא בכי"ע: רבן שמעון בן המלה "בן" נשמטה אצל צוקרמ' בטה"ד גמל' אומ' אפילו כתב שם יהודה בגליל ושם גליל ביהודה, כשר. וכ"ה בליקוטין הנ"ל, ובתוספות ובהי' הרשב"א ל"ד ב'. ולפי פשוטו חולק רשב"ג על הת"ק וסובר שתקנת רבן גמליאל או רשב"ג הזקן היתה רק לעניין לכתחילה, אבל אם היו לו שני שמות, אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה וגרש באחד מהם, מגורשת בדיעבד.וכבר ראינו לעיל ששני התלמודים הסמיכו את הברייתות שלפנינו לתקנת רבן גמליאל הזקן או רבן שמעון בן גמליאל שבמשנתנו פ"ד מ"ב, וכן שנינו במשנתנו שם: בראשונה היה משנה שמו ושמו, שם עירו ושם עירה, התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם. והנה הלשון "היה משנה שמו ושמו" מוכיח שכן היה מצוי ולא שבמקרה שינה אדם את שמו. וכן אמרו בבבלי ל"ד ב': אמר רב יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן, שמו יוסף וקוראין לו יוחנן, יוחנן וקוראין לו יוסף, היאך מגרשין נשותיהן, עמד רבן גמליאל והתקין שיהו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה, מפני תיקון העולם. מסורת שמואל לא זו בלבד שהיא מקויימת ע"י לשון המשנה אלא היא גם מחוייבת המציאות.בזמן העתיק לא היו אנשים רגילים לנדוד ממקום למקום ולעקור את דירתם הקבועה, ועשו כן מחמת אונס ודוחק, כגון שברחו מן המלכות, או מבעלי חובות בעלי זרוע כמו שראו לנכון הרא"ש, המאירי ועוד. הגולים היו משנים את שמותיהם, את שמות נשותיהם ואת שם עירם, ומתוך פחד ואונס היו מוציאים להם במקום החדש שמות חדשים. פעמים היו נשותיהם חוזרות למקומות בית אביהן, ובעליהן היו שולחים להן גט. מתוך סיגנון השאלה לרבן גמליאל משמע שהמנהג לשנות את השם במדינת הים כבר נשתרש, ובגיטין, אם היה עם אשתו במקום החדש היו כותבים את השם החדש, ואין כאן תקלה, אבל כששלח את הגט בשמות החדשים לאשתו שחזרה, הרי יש לחשוש למכשול ולערעור הבעל, אעפ"י שמן הדין היה הגט כשר, ולפיכך תיקן ר"ג שיהו מוסיפים "וכל שום שיש לו", עיין בתוספות רי"ד במקומו. ונוסח התקנה סתום. רבינו תם עיין בתוספות ל"ד ב', ד"ה וכל, ועוד בכמה מן הראשונים פירש שהמלים "איש פלוני וכל שם שיש לו" אינן נוסח הגט עצמו, אלא הכוונה שיפרט בגט בפירוש גם את שאר כל השמות שיש לו.וכן הבין מתחילה אף המקשה בירושלמי פ"ד ה"ב, מ"ה ע"ג הנ"ל, שכן שנו שם: איש פלוני וכל שם שיש לו פיסקא מן המשנה. הגע עצמך דהוה שמיה ראובן ואפיק22בחי' הרמב"ן ובר"ן פעמיים: ואפיך, והנכון כלפנינו, וכ"ה בכמה מן הראשונים, ועיין מ"ש לעיל ח"ג שבת, עמ' 251, ובהערה 27 שם. ועיין רע"ב דמאי פ"ד מ"ג, ובחנם הגיהו בו בד"ה. ובעיטור מאמר ו', ד"ו י"ג ע"א, הוצ' רמא"י, כ"ד ע"ד: ואסיק שמיה, ועיין בבלי כאן י"א ב', יומא ל"ח ב', מו"ק כ"ה ב', נדרים כ"ד ב', כ"ה א', הוריות י"ג ב' ומ"ש לעיל ח"ג הנ"ל. שמיה שמעון? מתוך הסיגנון "הגע עצמך" ברור שיש לפנינו קושיא, ולא פירוש. והכוונה להקשות על תקנת ר"ג מה תועלת בתקנתו אם האיש יוסיף גם את השם שבמולדתו, והרי כשב"ד מכריחים אותו לגרש את אשתו ישקר, ואם היה שמו ראובן בעירו יאמר ששמו "שמעון". והירושלמי חולק כאן על הבבלי בהתפתחות התקנה, עיין מ"ש לעיל בשיטת הבבלי. ומתרץ הירושלמי: אלא אני פלוני וכל שם שיש לי. כלומר, נוסחא זו "אני... לי" היא נוסח הגט עצמו, דהיינו שאינו מפרש את שמו הישן, אלא מודיע במלים "וכל שם שיש לי" שיש לו עוד שם מחוץ לשמו שבגלות, וכנוסח בה"ג ועוד, עיין אוה"ג, עמ' 63, תוספות ל"ד ב', ד"ה וכל, ועוד. וכע"ז פירש את הירושלמי בחי' הרמב"ן. וממשיך הירושלמי: יותר מיכן אמרו היו לו שתי נשים וכו',23כלומר, הברייתא שלעיל, שורה 19–21, ד"ה יש לו, ועיין מה שכתבנו שם בפירוש הדיבור "יותר מיכן". והיינו שאפילו לא שינה את שמו האמיתי וכו', אינה מגורשת.ואמרו להלן בירושלמי שם: תמן תנינן ב"ב פ"י מ"ג כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו וכו', ובלבד שיהא מכירם וכו'. אמר רבי אבא צריך שיהא מכיר את שניהן. אמר ר' לא צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה. ר' אבון בר חייא בעי קומי ר' לא,24כמו שהבינו לנכון בשדה יהושע ובפ"מ. הגע עצמך שהביא אשה אחרת וגירש בה. אמר ליה לכשיבואו ויעידו העדים וכו'.25כלומר, אין הבעל חשוד לשנות את שם אשתו לשם אשה אחרת ולגרש אותה, ואם יבוא הבעל ויערער, יבואו עדי המסידה ויעידו. מתניתא פליגא על ר' אבא, בראשונה היה משנה שמו, ושמה, שם עירו, ושם עירה. אם במכירה בזה צריך26-יכול, עיין מ"ש לעיל פ"ד, הערה 18. לשנות את שמותם? ובעל כרחינו אנו אומרים שהקושיא היא על ר' אבא גרידא, וכמו שהוא מקשה "אם במכירה".27עיין בשי"ק, ד"ה מתני', ודבריו עונים אף על קושיא זו, ועיין בשדה יהושע. סיגנון זה אמנם נמצא בירושלמי, אבל כאן אין קושיא זו שייכת לר' אילא כלל, שהרי משנת ב"ב שונה במפורש "ובלבד שיהא מכירם", ולכל הפחות צריך שיכיר את הבעל, ונמצא שהמשניות סותרות זו את זו. ונראה בכוונת הקושיא, שהרי לר' אבא כותבין גט לבעל אעפ"י שאין אשתו עמו, וממילא ההכרה היא שמכיר את שמה, ולאו דווקא את פניה, וכיצד יכול היה לשנות את שמה לפני תקנת ר"ג הזקן? וממשיך הירושלמי: אמר ר' חייא בר אבא28כ"ה הגירסא בעיטור, מאמר ששי, ד"ו י"ג ע"ב, הוצ' רמא"י כ"ה ע"א. אית בר נש דחכמין29וכ"ה גם בעיטור הנ"ל. וצורה זו "בר נש דחכמין" כלומר, "בר נש" ביחיד ו"דחכמין" ברבים אינו שיבוש. וכן גם בירושלמי סוף פאה בכי"ר שלא עבר עליו קולמוס מגיהי ספרים: לא הוה אית בר נש דלעיין באורייתא. ועיין בראשית א', כ"ו, וברמב"ן שם. ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, י"ח ע"א: ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי. וכן שם פ"ג ה"ב: תרין בר נש כגי' עיטור כ"י, קל"א ע"ב, ותשב"ץ ח"ב סי' רע"ב הוה לון דין וכו'. ובדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 47: בשרוי ודין תרין בר נש חד שרי לעיל וכו'. ותיקנתי שם: בשר ודם תרין בר נש חד שרי וכו'. ועיין עכשיו בהוצ' שנייה שם, הערה ב'. אבל גם בילקוט ת"ת: תרין בר נש וכו'. ובספרו המשובח של ר"י ווארטסקי ז"ל, לשון המדרשים, עמ' 100, העתיק את דבריי, ונתן פסיק אחרי המלה "תרין", כלומר: תרין, בר נש חד שרי וכו', והעיר שנקהה את שינינו בסיגנון כזה. אבל בנוסח שבמדרש לא נתתי פסיק אחרי "תרין", והכוונה היא: תרין בר נש, חד שרי לרע, וחד שרי לעיל וכו'. לחבריהון באפין ולא ידעין שמהתהון. כלומר, ר' חייא בר אבא מתרץ את הסתירה בין שתי המשניות, וממילא אין קושיא על ר' אילא, משום שאין צורך להכיר את שם הבעל אלא את פניו, והרי אין כותבין אלא בפניו.ושוב אמרו בירושלמי שם: מתניתא פליגא על ר' אילי. התקין רבן שמעון בן גמליאל כגירסת הוצ' לו במשנתנו שיהו כותבין איש פלוני וכל שם שיש לה, אשה פלנית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם. וכאן הקושיא היא על ר' אילא גרידא, שהרי לדעתו אין האיש חשוד כלל לשנות את שם אשתו, ולמה תיקן לכתוב וכל שם שיש לה, והרי אף לפני התקנה לא ישקר, אלא יכתוב את שמה שבמקומה.30ומה שאמרו ברישא: "בראשונה היה משנה שמו ושמה" הכוונה שהיו משנים את שמותיהם כשיצאו שניהם לגלות, אבל בזמן שהיא נשארה במקומה, או שחזרה למקום מולדתה. למה חששו שישלח לה גט בשם אחר? ותירץ הירושלמי: מתניתא במגרש בעל כרחו, מה דאמ' ר' אילא במגרש ברצונו. ואית דבעי מימר במגרש במקומות אחרים, מה דאמר ר' אילי במגרש באותו מקום כלומר, שהיא מילתא דעבידא לגלויי מיד, ואינו חשוד לשקר.ובבבלי ב"ב קס"ז ב' שיטה אחרת בזה, ועיין בראשונים שם ובשו"ת הרי"ד סי' נ"ה. ובירושלמי שם פ"י ה"ד, י"ז ע"ג, הסוגיא מקוצרת, כדרך הירושלמי בנזיקין.

28 בראשית רבה פתח ↗

וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם בראשית א, כח, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אִם זָכָה רְדוּ, וְאִם לָאו יֵרְדוּ. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין, אֶת שֶׁהוּא בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וּרְדוּ. אֶת שֶׁאֵינוֹ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, יֵרְדוּ. רַבִּי יַעֲקֹב דְּמִן כְּפַר חָנָן אָמַר, יָבוֹא צַלְמֵנוּ וּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדֶּה לְשֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. בראשית א, כח: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, תַּמָּן תָּנֵינָא בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לְיוֹם רְבִיעִי וְאַלְמָנָה לְיוֹם חֲמִישִׁי, לָמָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּרָכָה. וַהֲלוֹא אֵין כְּתִיב בְּרָכָה אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁשִּׁי. בַּר קַפָּרָא אָמַר רְבִיעִי אוֹר לַחֲמִישִׁי וַחֲמִישִׁי אוֹר לַשִּׁשִּׁי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה, וְכִבְשֻׁהָ, וְכִבְשָׁהּ כְּתִיב, הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר וַיְּבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וגו'. וְכִבְשֻׁהָ, וְכִבְשָׁהּ כְּתִיב, הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק, שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁיּוֹצְאָה לַשּׁוּק סוֹפָהּ לְהִכָּשֵׁל. מְנָא לָן, מִן דִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לד, א: וַתֵּצֵא דִּינָה, וּלְבַסּוֹף נִכְשְׁלָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב בראשית א, ב: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם וגו'. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

29 רש"י על בראשית פתח ↗

לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ. הִשְׁוָה לָהֶם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת לְמַאֲכָל, וְלֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחַד כֻּלָם, וּכְשֶׁבָּאוּ בְנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶאֱמַר כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי וְגוֹ' כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:

29 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

400 מבואר בדבריו שיש צורך בהתגברות על מתנגד בעל שכל אדם ועל מתנגד טבעי ים, כי לא ראי זה כראי זה, ויש בזה מה שאין בזה, ולכך יש צורך בהתגברות כפולה. ויש להקשות, כי רש"י דברים יא, לא כתב "כי אתם עוברים את הירדן וגו' - נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ". וקשה, שכאן ביאר שיש בזה שתי מערכות שונות, מערכת התנגדות של הטבע, ומערכת התנגדות של אדם בעל שכל. וכיצד נסים של ירדן יהיו סימן לומר "שתבואו ותירשו את הארץ", הרי נסים של ירדן הם התגברות על המתנגד הטבעי בלבד, ומנין להקיש מכך שיתגברו גם על שבעה עממין הנמצאים בארץ ישראל, הרי אדם לחוד, והטבע לחוד, ומבחינה מסויימת אדם הוא מתנגד קשה יותר מן הדבר הטבעי. ומלבד זאת יש לבאר, מהו העומק בזה שיש התנגדות לישראל מצד האדם, ויש התנגדות לישראל מצד הטבע והקב"ה מצילנו משתיהן. ונראה שהכוונה בזה היא שישנן שתי מערכות שונות הפועלות כנגד ישראל; אומות העולם, ועולם הטבע. הבחינה של האומות היא כמו שאמרו חז"ל תנחומא תולדות, אות ה שישראל דומים לכבשה אחת העומדת בין שבעים זאבים, שכל קיומה הוא נס גלוי. וכן עולם הטבע מתנגד לקיומה של אומה אלקית נבדלת, וכמו שכתב בנצח ישראל פל"ד תרמט., וז"ל: "כי העולם הטבעי הוא מתנגד לדבר אלקי". נמצא שמטרת הנסים שנעשו לישראל במצרים ובים היתה להורות לישראל שאין להם שום קיום ואחיזה בעולם, כי תבל ויושבי בה מתנגדים להם, ובהכרח שכל קיומם הוא מה' יתברך. לכך ה' יתברך קנה את ישראל ע"י נסים אלו, כי נסים אלו מורים שקיומם בעבורו וכפי שהותר לנח לאכול בשר בהמה לאחר המבול, מחמת ש"נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו" לשון הרמב"ן בראשית א, כט. נמצא שהתנגדות עולם הטבע היא שאין לישראל מקום בעולם, כי המקום הוא המקיים את העומד בו כמבואר למעלה פ"ג הערה 616, ולהלן הערה 1057, ואין לישראל קיום בעולם הטבע, העוין אותו. לכך נעשה נס קרי"ס, כדי לתת לישראל מקום חדש, במקום שלא היה בו עד כה מקום שמעתי ממו"ר שליט"א. וכאן נמצא שנסים של ירדן הם סימן לרשת את גויי הארץ. כי שבעה עממין מונעים מישראל את מקומם ארץ ישראל, כי עצם המצאותם בארץ מפקיעה את ישראל מהארץ, וכמו שפירש רש"י במדבר לג, נג "והורשתם את הארץ - והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". לכך נסים של ירדן שייכים במהותם להורשת שבעה עממין אע"פ שאדם וטבע שייכים לשתי מערכות שונות, כי שניהם עוסקים במקומם של ישראל, ושפיר אמרינן "נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ". וכן מבואר להדיא בדברי רש"י במדבר לג, נא, שכתב: "כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו' - והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה; כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו. ואם לאו, מים באין ושוטפין אתכם. וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן יהושע ד, י". הרי דוקא "בעודם בירדן", וישראל "עוברים בירדן ביבשה" אז נאמר להם שבקיעת הירדן תלויה בהורשת הגוים. כי המקום שבתוך הירדן ישאר מקומם רק בתנאי שהמקום של ארץ ישראל ישאר מקומם. מה שאין כן ביציאת מצרים, הרי פרעה והמצריים אינם שייכים להתנגדות למקומם של ישראל, אלא להתנגדות הכללית של האומות כנגד ישראל, לכך שפיר אמרינן שהמתנגד הטבעי לחוד, והמתנגד הבלתי טבעי לחוד.

29 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

65 מעין מה שכתב לעיל פכ"ד ד"ה ואף כי, וז"ל: "כי מקומם של ישראל כל העולם... כי אם לא היו ישראל לא נברא העולם, לכך כל העולם הוא מקומם, וראוי להם", וראה שם הערה 39. וכשם שכל העולם לא נבדל מישראל, כך טובתם של האומות אינה נבדלת מישראל. וכן כתב הרמב"ן בראשית א, כט שלאחר המבול הותר לנח לשחוט ולאכול בהמות "בעבור שנח הציל מהם לקיום המין... כי קיומם בעבורו".

31 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

340 לשון הרמב"ן בראשית א, לא: "והנה טוב מאוד - והוסיף ביום זה לאמר כן, בעבור שידבר בכלל, וימצא רע בקצת".

31 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

5 כי במעשה בראשית נאמר "כי טוב" בראשית פרק א, וכתב הרמב"ן בראשית א, ד "כאשר אמר בכל מעשה יום ויום 'וירא אלקים כי טוב', ובששי כאשר נשלם הכל בראשית א, לא 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד', כן אמר ביום הראשון בהיות האור בראשית א, ד 'וירא אלקים כי טוב', שרצה בקיומו לעד". ושם פסוק לא כתב הרמב"ן "'והנה טוב מאד' הוא הקיום, כאשר פירשתי שם פסוקים ד, י, יב". וראה למעלה פט"ז הערה 87.

1 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" שמות יב ב, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל. וּמָה טַעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: "לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם לָכֶם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גּוֹיִם", הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: "כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו; וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ". וְזוֹ אַגָּדָה בַּלָּשׁוֹן שֶׁכְּתָבָהּ רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בְּפֵרוּשָׁיו. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל בָּהּ, כִּי צֹרֶךְ גָּדוֹל הוּא לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", כִּי הוּא שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה; וְשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּזֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן, הוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר וְאֵין לוֹ תּוֹרָה כְּלָל. וְהַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית – סוֹד עָמֹק, אֵינוֹ מוּבָן מִן הַמִּקְרָאוֹת, וְלֹא יִוָּדַע עַל בֻּרְיוֹ אֶלָּא מִפִּי הַקַּבָּלָה עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְיוֹדְעָיו חַיָּבִין לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ. לְכָךְ אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁאֵין לְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה צֹרֶךְ בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא", וְהַסִּפּוּר בְּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה נַעֲשָׂה בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁאָר הַיָּמִים, וְהָאֲרִיכוּת בִּיצִירַת אָדָם וְחַוָּה, וְחֶטְאָם וְעָנְשָׁם, וְסִפּוּר גַּן עֵדֶן וְגֵרוּשׁ אָדָם מִמֶּנּוּ, כִּי כָל זֶה לֹא יוּבַן בִּינָה שְׁלֵמָה מִן הַכְּתוּבִים. וְכָל שֶׁכֵּן סִפּוּר דּוֹר הַמַּבּוּל וְהַפַּלָּגָה, שֶׁאֵין הַצֹּרֶךְ בָּהֶם גָּדוֹל. וְיַסְפִּיק לְאַנְשֵׁי הַתּוֹרָה בִּלְעֲדֵי הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה, וְיַאֲמִינוּ בִּכְלָל בַּנִּזְכָּר לָהֶם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שמות כ י: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", וְתִשָּׁאֵר הַיְּדִיעָה לַיְּחִידִים שֶׁבָּהֶם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, עִם הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְנָתַן רַבִּי יִצְחָק טַעַם לָזֶה, כִּי הִתְחִילָה הַתּוֹרָה בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וְסִפּוּר כָּל עִנְיַן הַיְּצִירָה עַד בְּרִיאַת אָדָם, וְשֶׁהִמְשִׁילוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְכֹל שַׁתָּ תַחַת רַגְלָיו, וְגַן עֵדֶן – שֶׁהוּא מִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת הַנִּבְרָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – נַעֲשָׂה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתוֹ חֶטְאוֹ מִשָּׁם. וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, בְּחֶטְאָם גֹּרְשׁוּ מִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַצַּדִּיק בָּהֶם לְבַדּוֹ נִמְלָט, הוּא וּבָנָיו. וְזַרְעָם, חֶטְאָם גָּרַם לָהֶם לַהֲפִיצָם בִּמְקוֹמוֹת וּלְזָרוֹתָם בַּאֲרָצוֹת, וְתָפְשׂוּ לָהֶם הַמְּקוֹמוֹת לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּגוֹיֵיהֶם כְּפִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם. אִם כֵּן רָאוּי הוּא, כַּאֲשֶׁר יוֹסִיף הַגּוֹי לַחֲטוֹא, שֶׁיֹּאבַד מִמְּקוֹמוֹ וְיָבוֹא גּוֹי אַחֵר לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ, כִּי כֵן הוּא מִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים בָּאָרֶץ מֵעוֹלָם. וְכָל שֶׁכֵּן עִם הַמְסֻפָּר בַּכָּתוּב כִּי כְּנַעַן מְקֻלָּל וְנִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, וְאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּירַשׁ מִבְחַר מְקוֹמוֹת הַיִּשּׁוּב, אֲבָל יִירָשׁוּהָ עַבְדֵי ה' זֶרַע אוֹהֲבוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב תהלים קה מד: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כְּלוֹמַר, שֶׁגֵּרֵשׁ מִשָּׁם מוֹרְדָיו, וְהִשְׁכִּין בּוֹ עוֹבְדָיו, שֶׁיֵּדְעוּ כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ יִנְחָלוּהָ, וְאִם יֶחְטְאוּ לוֹ – תָּקִיא אוֹתָם הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יְבָאֵר הַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּתַבְתִּי, לְשׁוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה פרשה א שֶׁאֲמָרוּהָ שָׁם בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" תהלים קיא ו. מָה טַעַם גִּלָּה לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי? מִפְּנֵי ז' אֻמּוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם: הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בְּזִיזוֹת אַתֶּם. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין לָהֶם: וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" דברים ב כג. הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הקב"ה הוּא, כְּשֶׁרָצָה – נְתָנוֹ לָכֶם; כְּשֶׁרָצָה – נְטָלוֹ מִכֶּם וּנְתָנוֹ לָנוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים קיא ו, "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, הִגִּיד לָהֶם אֶת בְּרֵאשִׁית. וּכְבָר בָּא לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר עוֹד הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְתִּי. בְּתַעֲלוּמוֹת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", לְהַגִּיד כֹּחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לְבָשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר; לְפִיכָךְ סָתַם לְךָ הַכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. אִם כֵּן נִתְבָּאֵר מָה שֶׁאָמַרְנוּ בָּזֶה.

2 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':א': אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא "דָּרְשֵׁנִי", כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח כח "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו ב ג "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ". וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְרַבּוֹתֵינוּ סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי דְּבָרִים רַבִּים מָצְאוּ שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית, וּבְכֻלָּם לָהֶם מִדְרָשִׁים, וּקְטַנֵּי אֲמָנָה יְסַפְּרוּ לָהֶם לְרֻבָּם. אָמְרוּ בראשית רבה פרשה א: בִּזְכוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בִּזְכוּת חַלָּה, בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו כ: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח ד: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג יט: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". וְעוֹד אָמְרוּ שם: בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג כא: "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ". וְכַוָּנָתָם זוֹ, שֶׁמִּילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז כִּי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וְרָמַז לִסְפִירָה הַנִּקְרֵאת חָכְמָה שֶׁבָּהּ יְסוֹד כֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר משלי ג יט: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", הִיא הַתְּרוּמָה. וְהִיא קֹדֶשׁ, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּבְרָאִים בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר יִמְנֶה אָדָם עֶשֶׂר מִדּוֹת וְיַפְרִישׁ אַחַת מֵעֶשֶׂר, רֶמֶז לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, יִתְבּוֹנְנוּ הַחֲכָמִים בָּעֲשִׂירִית וִידַבְּרוּ בָּהּ. וְהַחַלָּה – מִצְוָה יְחִידָה בָּעִסָּה – תִּרְמֹז לָזֶה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "רֵאשִׁית", הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלָה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְכַלָּה, שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב "בַּת" וְ"אָחוֹת" וְ"אֵם", וּכְבָר בָּא לָהֶם זֶה בַּמִּדְרָשׁ שיר השירים רבה פרשה ג: "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" שיר השירים ג יא, וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דְּמֹשֶׁה, יִסְבְּרוּ כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, וְלָכֵן זָכָה לַתּוֹרָה. הַכֹּל כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן בְּמִכְתָּב, וְהָרֶמֶז רַב הַנֶּזֶק, כִּי יִסְבְּרוּ בּוֹ סְבָרוֹת אֵין בָּהֶם אֱמֶת. אֲבָל הִזְכַּרְתִּי זֶה לִבְלֹם פִּי קְטַנֵּי אֲמָנָה מְעוּטֵי חָכְמָה, הַמַּלְעִיגִים עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ.

3 בְּרֵאשִׁית כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':א': וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: בְּרֵאשִׁית בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר הקב"ה יְהִי אוֹר. אִם כֵּן, הַכֹּל נִמְשַׁךְ לִבְרִיאַת הָאוֹר. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כְּעִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל תִּקֵּן כִּי הַו"ו בְּמִילַת "וְהָאָרֶץ" אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת, וְרַבּוֹת כֵּן בַּמִּקְרָאוֹת. וְהַטַּעַם, כִּי בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת הָרָקִיעַ וְהַיַּבָּשָׁה לֹא הָיָה בָּאָרֶץ יִשּׁוּב, אֲבָל הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ מְכֻסָּה בְּמַיִם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וּלְפִי דַּעְתּוֹ, לֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן רַק הָאוֹר. וְהַקֻּשְׁיָא לְרַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה, כִּי אָמַר, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה בְּאֵלּוּ לוֹמַר שֶׁהֵם קָדְמוּ – הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "בָּרִאשׁוֹנָה", שֶׁאֵין "רֵאשִׁית" בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ. וְהִנֵּה "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" ישעיהו מו י. וְאִם יִסְמֹךְ אוֹתוֹ לְ"דָּבָר", גַּם זֶה תִּסְמֹךְ אוֹתוֹ. וְעוֹד, "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דברים לג כא. וְטָעַן בָּזֶה עוֹד טְעָנוֹת. וְעַתָּה שְׁמַע פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ נָכוֹן וּבָרוּר. הקב"ה בָּרָא כָּל הַנִּבְרָאִים מֵאֲפִיסָה מֻחְלֶטֶת. וְאֵין אֶצְלֵנוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּהוֹצָאַת הַיֵּשׁ מֵאַיִן אֶלָּא לְשׁוֹן "בָּרָא"; וְאֵין כָּל הַנַּעֲשֶׂה – תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לְמַעְלָה – הוֹוֶה מִן הָאַיִן הַתְחָלָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל הוֹצִיא מִן הָאֶפֶס הַגָּמוּר הַמֻּחְלָט יְסוֹד דַּק מְאֹד, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא כֹּחַ מַמְצִיא, מוּכָן לְקַבֵּל הַצּוּרָה וְלָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְהוּא הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא לַיְּוָנִים "הִיּוּלִי". וְאַחַר הַהִיּוּלִי לֹא בָּרָא דָּבָר, אֲבָל יָצַר וְעָשָׂה, כִּי מִמֶּנּוּ הִמְצִיא הַכֹּל וְהִלְבִּישׁ הַצּוּרוֹת וְתִקֵּן אוֹתָן. וְדַע, כִּי הַשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם – חֹמֶר אֶחָד, וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – חֹמֶר אֶחָד. והקב"ה בָּרָא אֵלּוּ שְׁנֵיהֶם מֵאַיִן, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם נִבְרָאִים, וְהַכֹּל נַעֲשִׂים מֵהֶם. וְהַחֹמֶר הַזֶּה, שֶׁקָּרְאוּ הִיּוּלִי, נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "תֹּהוּ", וְהַמִּלָּה נִגְזְרָה מִלְּשׁוֹנָם קידושין מ ב: "בְּתוֹהֶא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת". מִפְּנֵי שֶׁאִם בָּא אָדָם לִגְזֹר בּוֹ שֵׁם, תּוֹהֶא וְנִמְלָךְ לְקוֹרְאוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, כִּי לֹא לָבַשׁ צוּרָה שֶׁיִּתָּפֵשׂ בָּהּ הַשֵּׁם כְּלָל. וְהַצּוּרָה הַנִּלְבֶּשֶׁת לַחֹמֶר הַזֶּה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "בֹּהוּ", וְהַמִּלָּה מֻרְכֶּבֶת, כְּלוֹמַר "בּוֹ הוּא", כְּמִלַּת "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" שמות יח יח, שֶׁמְּחֻסַּר הַו"ו וְהָאָלֶ"ף, עֲשׂוֹ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ישעיהו לד יא: "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ", כִּי הוּא הַקַּו אֲשֶׁר בּוֹ יְתַחֵם הָאֻמָּן מַחְשֶׁבֶת בִּנְיָנוֹ וּמָה שֶׁיְּקַוֶּה לַעֲשׂוֹת, נִגְזַר מִן "קַוֵּה אֶל ה'" תהלים כז יד, וְהָאֲבָנִים הֵם צוּרוֹת בַּבִּנְיָן. וְכֵן כָּתוּב: "מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" ישעיהו מ יז, כִּי הַתֹּהוּ אַחַר הָאֶפֶס, וְאֵינֶנּוּ דָּבָר. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר יְצִירָה: "יָצַר מִתֹּהוּ מַמָּשׁ וְעָשָׂה אֵינוֹ יֶשְׁנוֹ". וְעוֹד אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה ספר הבהיר: אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מַאי דִכְתִיב: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"? מַאי מַשְׁמַע "הָיְתָה"? שֶׁכְּבָר הָיְתָה תֹּהוּ. וּמַאי "בֹּהוּ"? אֶלָּא תֹּהוּ הָיְתָה, וּמַאי "תֹּהוּ"? דָּבָר הַמַּתְהֶא בְּנֵי אָדָם, וְחָזְרָה לְבֹהוּ. וּמַאי "בֹּהוּ"? דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב "בּוֹ הוּא".

4 וְאָמַר אֱלֹהִים בַּעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, כִּי הַמִּלָּה עִקָּרָהּ "אֵל", שֶׁהוּא כֹּחַ, וְהִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת, "אֵל הֵם", כְּאִלּוּ "אֵל" סָמוּךְ, "וְהֵם" יִרְמֹז לְכָל שְׁאָר הַכּוֹחוֹת; כְּלוֹמַר, כֹּחַ הַכּוֹחוֹת כֻּלָּם. וְעוֹד יִתְבָּאֵר סוֹד בָּזֶה. אִם כֵּן יִהְיֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל נָכוֹן, מַשְׁמָעוּתוֹ, בַּתְּחִלָּה "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", כִּי הוֹצִיא חֹמֶר שֶׁלָּהֶם מֵאַיִן, "וְאֵת הָאָרֶץ", שֶׁהוֹצִיא הַחֹמֶר שֶׁלָּהּ מֵאַיִן. "וְהָאָרֶץ" תִּכְלֹל אַרְבַּע הַיְּסוֹדוֹת כֻּלָּם, כְּמוֹ "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" בראשית ב':א', שֶׁתִּכְלֹל כָּל הַכַּדּוּר הַתַּחְתּוֹן. וְכֵן "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" תהלים קמח ז, וְזוּלָתָם רַבִּים. וְהִנֵּה בַּבְּרִיאָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא כִּנְקֻדָּה קְטַנָּה דַּקָּה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, נִבְרְאוּ כָּל הַנִּבְרָאִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וּמִלַּת אֵת, כְּמוֹ עֶצֶם הַדָּבָר. וְדָרְשׁוּ בָּהּ שֶׁהִיא לְעוֹלָם לְרַבּוֹת, כִּי הִיא נִגְזְרָה מִן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" ישעיהו כא יב. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ברשית רבה פרשה א: "אֵת הַשָּׁמַיִם", לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; "וְאֵת הָאָרֶץ", לְרַבּוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְאֵלּוּ כְּלַל כָּל הַנִּבְרָאִים בַּעַל הַגּוּף. וְאַחַר שֶׁאָמַר כִּי בַּתְּחִלָּה – בְּמַאֲמָר אֶחָד בָּרָא אֱלֹהִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, חָזַר וּפֵרֵשׁ, כִּי הָאָרֶץ אַחַר הַבְּרִיאָה הַזּוֹ הָיְתָה "תֹּהוּ", כְּלוֹמַר, חֹמֶר אֵין בּוֹ מַמָּשׁ; וְהָיְתָה "בֹּהוּ", כִּי הִלְבִּישׁ אוֹתָהּ צוּרָה. וּפֵרֵשׁ שֶׁבְּצוּרָה הַזּוֹ צוּרַת ד' יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם הָאֵשׁ וְהַמַּיִם וְהֶעָפָר וְהָאֲוִיר, וּמִלַּת "הָאָרֶץ" תִּכְלֹל אַרְבַּעַת אֵלֶּה. וְהָאֵשׁ נִקְרֵאת "חֹשֶׁךְ", מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ הַיְּסוֹדִית חֲשׁוּכָה; וְאִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה, הָיְתָה מַאֲדִימָה לָנוּ הַלַּיְלָה. וְהַמַּיִם שֶׁנִּגְבַּל בָּהֶם הֶעָפָר יִקָּרֵא "תְּהוֹם", וְלָכֵן יִקָּרְאוּ מֵי הַיָּם "תְּהֹמוֹת", כְּדִכְתִיב שמות טו ה: "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְּהֹמֹת" שם ח; "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" יונה ב ו. וְיִקָּרֵא קַרְקַע הַיָּם "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" תהלים קו ט; "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" ישעיהו סג יג. וְהָאֲוִיר יִקָּרֵא "רוּחַ". וּכְבָר נוֹדַע כִּי הַיְּסוֹדוֹת הָאַרְבָּעָה – מִקְשָׁה אַחַת, וְהָעַמּוּד שֶׁלָּהּ הוּא עִגּוּל הָאָרֶץ. וְהַמַּיִם מַקִּיפִין עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוִיר מַקִּיף עַל הַמַּיִם, וְהָאֵשׁ מַקִּיף עַל הָאֲוִיר. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי הָאָרֶץ לָבְשָׁה צוּרָה, וְהָיָה הָאֵשׁ מַקִּיף לְמַעְלָה עַל הַמַּיִם וְהֶעָפָר הַמְעֹרָבִים, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת וְתִכָּנֵס בַּחֹשֶׁךְ וּתְרַחֵף עַל הַמַּיִם. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, בְּלָבְשָׁהּ הַצּוּרָה וְהָיְתָה בֹּהוּ, הִיא שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ "אֶבֶן שְׁתִיָּה" יומא נד ב שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְהִנֵּה שִׁעוּר הַכְּתוּבִים: בַּתְּחִלָּה בָּרָא אֱלֹהִים מֵאַיִן אֶת הַשָּׁמַיִם, וּבָרָא מֵאַיִן אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָהּ הָיְתָה תֹהוּ וְהָיְתָה בֹהוּ, וּבָהֶם חֹשֶׁךְ וּמַיִם וְעָפָר, וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּיִם. וְהִנֵּה הַכֹּל נִבְרָא וְנַעֲשָׂה. וְסָמַךְ "הָרוּחַ" לְ"אֱלֹהִים", בַּעֲבוּר שֶׁהִיא דַּקָּה מִכֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם, רַק שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל הקב"ה. וְאִם תְּבַקֵּשׁ בְּרִיאָה לַמַּלְאָכִים שֶׁאֵינָם גּוּף, לֹא נִתְפָּרֵשׁ זֶה בַּתּוֹרָה. וְדָרְשׁוּ בָּהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁסִּיְּעוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. אֲבָל אִם תִּזְכֶּה וְתָבִין סוֹד מִלַּת בְּרֵאשִׁית, וְלָמָּה לֹא הִקְדִּים לוֹמַר "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית", תֵּדַע כִּי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת – הַכָּתוּב יַגִּיד בַּתַּחְתּוֹנִים וְיִרְמֹז בָּעֶלְיוֹנִים. וּמִילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז בַּחָכְמָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הָרָאשִׁים, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי. וּלְכָךְ תִּרְגְּמוּ בְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי "בְּחָכְמְתָא", וְהַמִּילָה מֻכְתֶּרֶת בְּכֶתֶר בֵּי"ת.

5 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר מִילַת אֲמִירָה בְּכָאן לְהוֹרוֹת עַל הַחֵפֶץ, כְּדֶרֶךְ "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" שמואל א כ ד, מָה תִּרְצֶה וְתַחְפֹּץ, וְכֵן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" בראשית כ"ד:נ"א, כַּאֲשֶׁר רָצָה; כִּי כֵן הוּא הָרָצוֹן לְפָנָיו. אוֹ הוּא כְּגוֹן מַחְשָׁבָה, כְּמוֹ "הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ" ישעיהו מז ח; "וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם" זכריה יב ה. וְהָעִנְיָן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּעָמָל. וְכָךְ קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ לָזֶה "מַחְשָׁבָה"; אָמְרוּ: מַחְשָׁבָה – בַּיּוֹם; הַמַּעֲשֶׂה – עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. וְהוּא לְהוֹרוֹת עַל דָּבָר מְחֻשָּׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם, לֹא חֵפֶץ פָּשׁוּט בִּלְבַד. וּמִילַת הֲוָיָה – מוֹרֶה עַל מַעֲשֵׂה הַזְּמַן הָעוֹמֵד, כְּמוֹ "וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ" נחמיה ו ו. וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב, כִּי כְּשֶׁבָּרָא חֹמֶר הַשָּׁמַיִם – אָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִן הַחֹמֶר הַהוּא דָּבָר מַזְהִיר, קְרָאוֹ אוֹר.

6 וַיְהִי אוֹר לֹא אָמַר "וַיְהִי־‎כֵן", כָּאָמוּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, לְפִי שֶׁלֹּא עָמַד הָאוֹר בַּתְּכוּנָה הַזֹּאת כָּל הַיָּמִים כִּשְׁאָר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְיֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרָשׁ בְּסוֹד נֶעֱלָם. וְדַע, כִּי הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הָיוּ בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָמִים מַמָּשׁ, מְחֻבָּרִים מִשָּׁעוֹת וּרְגָעִים, וְהָיוּ שִׁשָּׁה כְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּבִפְנִימִיּוּת הָעִנְיָן יִקָּרְאוּ "יָמִים" הַסְּפִירוֹת הָאֲצוּלוֹת מֵעֶלְיוֹן, כִּי כָל מַאֲמָר פּוֹעֵל הֲוָיָה תִּקָּרֵא "יוֹם". וְהָיוּ שִׁשָּׁה, כִּי לַה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְהַמַּאֲמָרִים עֲשָׂרָה, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין שֵׁם "יוֹם" נִתְפָּס בָּהֶם. וְהַפֵּרוּשׁ בְּסִדּוּר הַכְּתוּבִים בָּזֶה נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, וְדַעְתֵּנוּ בּוֹ פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל.

7 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה: אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגָּדָה: רָאָה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְּחוּמוֹ בַּיּוֹם וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על בראשית א':ד': וַיַּרְא – כְּמוֹ "וְרָאִיתִי אָנִי" קהלת ב יג, וְהִיא בְּמַחְשֶׁבֶת הַלֵּב. וְטַעַם וַיַּבְדֵּל – בִּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת. וְאֵין דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים: שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה כְּעִנְיַן הַמְלָכָה וְעֵצָה חֲדָשָׁה, שֶׁיֹּאמַר, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר", וְהָיָה אוֹר, רָאָה אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וְלָכֵן הִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּעִנְיָן בָּאָדָם שֶׁלֹּא יֵדַע טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר עַד הֱיוֹתוֹ. אֲבָל הַסֵּדֶר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כִּי הוֹצָאַת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל יִקָּרֵא "אֲמִירָה": "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" כאן; "וַיֹּאמֶר... יְהִי רָקִיעַ" בראשית א':ו'; "וַיֹּאמֶר... תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" בראשית א':י"א.. וְקִיּוּמָם יִקָּרֵא "רְאִיָּה", כְּעִנְיָן "וְרָאִיתִי אָנִי" דְּקֹהֶלֶת ב יג; וְכֵן "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" בראשית ג':ו'. וְהוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ כתובות קט א: "רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן", וְכָמוֹהוּ שמואל ב טו כז: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם". וְהָעִנְיָן, לְהוֹרוֹת כִּי עֲמִידָתָם בְּחֶפְצוֹ, וְאִם הַחֵפֶץ יִתְפָּרֵד רֶגַע מֵהֶם – יִהְיוּ לְאַיִן. וְכַאֲשֶׁר אָמַר בְּכָל מַעֲשֵׂה יוֹם וָיוֹם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", וּבַשִּׁשִּׁי כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם הַכֹּל: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" בראשית א':ל"א, כֵּן אָמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת הָאוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, שֶׁרָצָה בְּקִיּוּמוֹ לָעַד. וְהוֹסִיף בְּכָאן אֶת הָאוֹר. שֶׁאִלּוּ אָמַר סְתָם: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, הָיָה חוֹזֵר עַל בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; וְלֹא גָּזַר בָּהֶן עֲדַיִן הַקִּיּוּם, כִּי לֹא עָמְדוּ כָּכָה, אֲבָל מִן הַחֹמֶר הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן – נַעֲשָׂה בַּשֵּׁנִי רָקִיעַ, וּבַשְּׁלִישִׁי נִפְרְדוּ הַמַּיִם וְהֶעָפָר וְנַעֲשֵׂית הַיַּבָּשָׁה שֶׁקְּרָאָהּ "אֶרֶץ", וְאָז גָּזַר בָּהֶם הַקִּיּוּם וְאָמַר בָּהֶם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".

8 וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ אֵינֶנּוּ הַחֹשֶׁךְ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָאֵשׁ, אֲבָל הוּא אֲפִיסַת הָאוֹר; כִּי נָתַן אֱלֹהִים מִדָּה לָאוֹר, וְשֶׁיִּהְיֶה נֶעְדָּר אַחַר כֵּן עַד שׁוּבוֹ. וְאָמְרוּ קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כִּי הָאוֹר הַזֶּה נִבְרָא לְפָנָיו שֶׁל הקב"ה, כְּלוֹמַר בַּמַּעֲרָב, וְשִׁקְּעוֹ מִיָּד כְּדֵי מִדַּת לַיְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן הֵאִיר כְּמִדַּת יוֹם. וְזֶה טַעַם "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" בראשית א':ה', שֶׁקֹּדֶם הָיָה לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹם, וּשְׁנֵיהֶם אַחֲרֵי הֲוָיַת הָאוֹר. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל, כִּי יוֹסִיפוּ עַל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית יוֹם קָצָר. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי הָאוֹר נִבְרָא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא נִתְפַּשֵּׁט בַּיְּסוֹדוֹת הַנִּזְכָּרִים. וְהִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנָּתַן לִשְׁנֵיהֶם מִדָּה. וְעָמַד לְפָנָיו כְּמִדַּת לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ הִזְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַיְּסוֹדוֹת. וְהִנֵּה קָדַם הָעֶרֶב לַבֹּקֶר. וְעוֹד יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי מִשֶּׁיָּצְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִן הָאֶפֶס אֶל הַיֵּשׁ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, נִהְיָה זְמַן. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנֵּינוּ בִּרְגָעִים וְשָׁעוֹת, שֶׁהֵם בָּאוֹר וּבַחֹשֶׁךְ, מִשֶּׁיִּהְיֶה יֵשׁ – יִתָּפֵשׂ בּוֹ זְמַן. וְאִם כֵּן, נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעָמְדוּ כֵן כְּמִדַּת לַיְלָה מִבְּלִי אוֹר, וְאָמַר "יְהִי אוֹר", וַיְהִי אוֹר, וְגָזַר עָלָיו שֶׁיַּעֲמֹד כְּמִדַּת הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ יֵעָדֵר מִן הַיְּסוֹדוֹת; "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר".

9 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם יֹאמַר כִּי נִבְרָא הַזְּמַן וְעָשָׂה מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. וְעִנְיַן "וַיִּקְרָא", מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם קָרָא הַשֵּׁמוֹת, אָמַר בְּאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ קֹדֶם הֱיוֹתוֹ כִּי הָאֱלֹהִים קָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, וְזֶה דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם. וְהַנָּכוֹן שֶׁעִנְיַן "קְרִיאָה" בְּאֵלּוּ בְּכָאן הִיא הַהַבְדָּלָה הַמֻּגְבֶּלֶת בָּהֶם כְּשֶׁלָּבְשׁוּ צוּרָתָם, וְכָךְ אָמְרוּ ב"ר ג ו יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ וְלַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ:

10 וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד הָיָה עֶרֶב וְהָיָה בֹּקֶר שֶׁל יוֹם אֶחָד. וְיִקָּרֵא תְּחִלַּת הַלַּיְלָה "עֶרֶב" בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְעָרְבוּ בּוֹ הַצּוּרוֹת, וּתְחִלַּת הַיּוֹם "בֹּקֶר" שֶׁיְּבַקֵּר אָדָם בֵּינוֹתָם, כָּךְ פֵּרֵשׂ רַבִּי אַבְרָהָם אבן עזרא על בראשית א':ה'. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "יוֹם רִאשׁוֹן" בַּעֲבוּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה הַשֵּׁנִי, כִּי הָרִאשׁוֹן קוֹדֵם לַשֵּׁנִי בְּמִנְיָן אוֹ בְּמַעֲלָה, אֲבָל שְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים, וְהָ"אֶחָד" לֹא יוֹרֶה עַל שֵׁנִי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים מורה נבוכים ב ל כִּי זֶה רֶמֶז לִתְנוּעַת הַגַּלְגַּל עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁכָּל רֶגַע מֵהֶם בֹּקֶר בִּמְקוֹמוֹת מִשְׁתַּנִּים וְעֶרֶב בִּמְקוֹמוֹת שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּרָקִיעַ אַחֲרֵי הִנָּתֵן הַמְּאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם:

11 יְהִי רָקִיעַ הַחֹמֶר הַהוֹוֶה בַּתְּחִלָּה שֶׁבְּרָאוֹ מֵאַיִן, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ מָתוּחַ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְיִהְיֶה מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְשֶׁמָּא לָזֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם ב"ר ד ב, רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ, רָב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית הָרָקִיעַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר שמות לט ג וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְגוֹ':

12 בְּתוֹךְ הַמָּיִם בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לָרָקִיעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵן תְּלוּיִים בְּמַאֲמַר, בְּרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ד':ג' וּכְתָבָהּ רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':ו'. וְזֶה מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הוּא, וְאַל תְּקַוֶּה מִמֶּנִּי שֶׁאֶכְתֹּב בּוֹ דָּבָר, שֶׁהָעִנְיָן הוּא מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה. וְאֵין הַפְּסוּקִים צְרִיכִים לַבֵּאוּר הַזֶּה כִּי לֹא יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בְּעִנְיָנוֹ, וְהַפֵּרוּשׁ אָסוּר לְיוֹדְעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אֵלֵינוּ:

13 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה בְּכָל מָקוֹם תִּקּוּן הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ:

14 וַיְהִי-כֵן הִכְתִּיב בָּרִאשׁוֹן "וַיְהִי אוֹר" אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", אַחַר הָאֲמִירָה פֵּרֵשׁ שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִגְזַר, אֲבָל בְּכָאן אַחַר אֲמִירַת "יְהִי רָקִיעַ" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל", וְלָמָּה הוֹסִיף "וַיְהִי-כֵן". אֲבָל הוּא לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן תָּמִיד כָּל יְמֵי עוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הוּא דָּבֵק עִם הַבָּא אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר הָיָה כֵּן קָרָא לָרָקִיעַ שָׁמַיִם, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ד':ו' אָמְרוּ, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, זוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וְכוּ', וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ תהלים לג ו. וְאֵין הַהַרְעָשָׁה הַזּוֹ מִלְּשׁוֹן "וַיַּעַשׂ" לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּרְבִיעִי וּבַשִּׁשִּׁי כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", אֲבָל הָיָה מִזֶּה שֶׁאָמַרְתִּי, בַּעֲבוּר כִּי בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב אַחַר הָאֲמִירָה "וַיְהִי-כֵן" לוֹמַר שֶׁנִּהְיָה כֵן מִיָּד תֵּכֶף אַחַר הָאֲמִירָה, אֲבָל כָּאן אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", זוֹ הִיא קֻשְׁיָתוֹ, וְאוּלַי הָיָה לוֹ פֵּרוּשׁ נִסְתָּר לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹ, וְזֶה עִנְיַן הָרַעַשׁ:

15 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי קְרָאָם בַּשֵּׁם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁ אוֹתָם צוּרַת רָקִיעַ, כִּי בָּרִאשׁוֹן הָיוּ שָׁמַיִם בַּבְּרִיאָה אֲבָל אֵין הַשֵּׁם נִתְפָּשׂ בָּהֶם עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַצּוּרָה הַזּוֹ. וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁם הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא נָקוּד בְּסֶגוֹל תַּחַת הַשִּׁי"ן. כְּמִלַּת שיר השירים א ז "שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה", כְּאִלּוּ אָמַר שָׁמַיִם הֵם שֶׁנִּרְקְעוּ וְנִמְתְּחוּ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, הוֹדִיעַ בַּשֵּׁם הַזֶּה סוֹד יְצִירָתָם. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה חגיגה י"ב אָמְרוּ, מַאי שָׁמַיִם שֵׁם מַיִם, וְאִם כֵּן הוּא יֶחְסַר מֵ"ם אֶחָד לְהִתְחַבְּרוּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁווֹת כְּמִלַּת "יְרֻבַּעַל" שופטים ו לב ועוד, וְיֹאמַר שֵׁם מַיִם, כְּלוֹמַר שֵׁם שֶׁקָּרָא לַמַּיִם בְּלָבְשָׁם צוּרָה אַחֶרֶת, וְזֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י, וְהוּא דַּעַת רָב שֶׁהִזְכַּרְנוּ רמב"ן על בראשית א':ו', וִיהִי שֵׁם "הַשָּׁמַיִם" וְ"הָאָרֶץ" בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הֶעָתִיד לִקְרֹא לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לְהוֹדִיעָם רַק בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן לְפִי פְּשַׁט הַכְּתוּבִים שֶׁנֹּאמַר כִּי הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הֵם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֵינָם מִכְּלַל הַגַּלְגַּלִּים אֲבָל הֵם לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּבָה, כְּעִנְיַן וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה יחזקאל א כב, וּמֵהֶם נִקְרָא הקב"ה "רוֹכֵב שָׁמַיִם" דברים לג כו, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב בִּבְרִיאָתָם דָּבָר כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר הַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה וְכָל דָּבָר נִפְרָד שֶׁאֵינוֹ בַּעַל גּוּף, רַק הִזְכִּיר בַּשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נִבְרָאִים, כְּלוֹמַר שֶׁקַּדְמוּתָם אֶפֶס, וְאָמַר בַּשֵּׁנִי שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְהַוֶּה מִן הַמַּיִם הַנִּזְכָּרִים שֶׁהִזְכִּיר בְּרִיאָתָם דָּבָר מְרֻקָּע מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וְקָרָא גַּם לְאֵלּוּ הַכַּדּוּרִים שָׁמַיִם כְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְלָכֵן יִקְרָאֵם בַּפָּרָשָׁה בראשית א':י"ז "רְקִיעַ שָׁמַיִם" "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", לְבָאֵר שֶׁאֵינָם הַנִּזְכָּרִים בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם רַק הָרְקִיעִים שֶׁקְּרָאָם שָׁמַיִם. וְגַם זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִזְכִּירוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ד':ב', אָמְרוּ, כָּל רַבָּנִין אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וּמַאֲמַר זֶה יִתְפַּשֵּׁט לְכַדּוּרֵי הַגַּלְגַּלִּים שֶׁבָּהֶם תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים נִקְרָאִים "שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם", כְּדִכְתִיב תהלים קמח ג-ד הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. אֲבָל הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בָּרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁם כִּסְאוֹ שֶׁל הקב"ה, דִּכְתִיב ישעיהו סו א הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, הֵם הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת זֶה הַמִּזְמוֹר תהלים קמח א-ב, הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו. וְזֶה הַלָּשׁוֹן נָכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הַכִּסֵּא סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, כִּי יֵשׁ שָׁמַיִם לַשָּׁמַיִם וְכִסֵּא לַכִּסֵּא, וּמִזֶּה אוֹמְרִים הַחֲכָמִים ברכות יג כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאָמְרוּ שם ז יִרְאַת שָׁמַיִם, וְהַכָּתוּב אָמַר דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא דניאל ד כג, וְיֵשׁ לָהֶם מִדְרָשׁ נִפְלָא ספר הבהיר אות ק בְּמָה שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מלכים א ח לב, וְכָל זֶה יִרְאֶנּוּ נִרְמָז בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הַזּוֹכֶה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּ הַכְּתוּבִים כִּי הַנִּבְרָאִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם מֵאַיִן, וְהַשְּׁאָר מוֹצָאָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן הַנִּבְרָא. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל פרקי דר"א ג שֶׁאָמַר, שָׁמַיִם מֵהֵיכָן נִבְרְאוּ, מֵאוֹר לְבוּשׁוֹ שֶׁל הקב"ה, וְכֵן הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה עוֹד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְצוּ הַחֲכָמִים עוֹד לְהַעֲלוֹת הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן עַד תַּכְלִית וְלַעֲשׂוֹתוֹ דַּק מִן הַדַּקִּים, לֹא יִרְאוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם גּוּף מִתְנוֹעֵעַ בַּעַל חֹמֶר וְצוּרָה הֵם הַנִּבְרָאִים מִן הָאַיִן, אֲבָל אוֹר הַלְּבוּשׁ הוּא הַנִּבְרָא הָרִאשׁוֹן וּמִמֶּנּוּ יָצָא חֹמֶר הַמַּמָּשׁ בַּשָּׁמַיִם, וְנָתַן לָאָרֶץ חֹמֶר אַחֵר וְאֵינֶנּוּ כְּדַקּוּת הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁלֶג שֶׁתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי כִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרָא וּמִמֶּנּוּ הָיָה הַשֶּׁלֶג שֶׁתַּחְתָּיו וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה חֹמֶר הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הוּא שְׁלִישִׁי בַּבְּרִיאָה:

16 יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הָיָה הַתְּהוֹם שֶׁהוּא מַיִם וְעָפָר כְּעֵין הַמַּיִם הָעֲכוּרִים, וְגָזַר עַל הַמַּיִם שֶׁיִּקָּווּ בְּמָקוֹם אֶחָד מְסֻבָּב כָּל הַפֵּאוֹת, וְגָזַר עַל הֶעָפָר שֶׁיַּעֲלֶה עַד שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם וְיִיבַשׁ, וְתִהְיֶה יַבָּשָׁה שְׁטוּחָה רְאוּיָה לְיִשּׁוּב. וְכֵן כָּתוּב לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם תהלים קלו ו. אוֹ שֶׁמָּא שֶׁתִּהְיֶה כַּדּוּרִית, מִקְצָתָהּ מְגֻלָּה וְרֻבָּהּ מְשֻׁקַּעַת, אֲשֶׁר יְדַמּוּ הַיְּוָנִים בְּמוֹפְתֵיהֶם הַנִּרְאִים אוֹ הַמְּפַתִּים. וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי גְּזֵרוֹת, כְּלוֹמַר שְׁנֵי עִנְיָנִים נַעֲשִׂים בְּחֵפֶץ אֱלֹהִים הֵפֶךְ מִן הַנָּאוֹת בְּטִבְעָם, כִּי הָרָאוּי לִכְבֵדוּת הֶעָפָר וּלְקַלּוּת הַמַּיִם כְּנֶגְדָּהּ, לִהְיוֹת עַמּוּד הָאָרֶץ אֶמְצָעִי וְהַמַּיִם מְכַסִּים עָלֶיהָ מַקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל צַד, וְעַל כֵּן אָמַר "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", כְּלוֹמַר אֶל מָקוֹם שִׁפְלוּת, וְאָמַר "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת בִּהְיוֹתָם לוֹבְשִׁים הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה שְׁמָם "תְּהוֹם":

17 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ יֹאמַר כִּי שְׁמָהּ הָרָאוּי לָהּ "יַבָּשָׁה", כִּי בְּהִפָּרֵד הַמַּיִם מִן הֶעָפָר הִיא יְבֵשָׁה, אֲבָל יִקְרָא אוֹתָהּ "אֶרֶץ" כְּשֵׁם כְּלַל הַיְּסוֹדוֹת הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן, וְהַטַּעַם כִּי בַּעֲבוּרָהּ נִבְרְאוּ, שֶׁתִּהְיֶה יִשּׁוּב לָאָדָם, שֶׁאֵין בַּתַּחְתּוֹנִים מַכִּיר בּוֹרְאוֹ זוּלָתוֹ. וְקָרָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם "יַמִּים", כְּאִלּוּ הוּא "יָם מַיִם", לְפִי שֶׁקַּרְקַע הַמִּקְוֶה נִקְרָא "יָם", כְּדִכְתִיב ישעיהו יא ט "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", וְכֵן "וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר" מלכים ב טז יז, כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִקְוֵה מַיִם גָּדוֹל יִקָּרֵא כֵּן:

18 וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב הוּא קִיּוּמָם בְּחֶפְצוֹ, וְהָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישָׁם הַצּוּרָה הַזּוֹ חָפַץ בָּהֶם וְהָיָה הַקִּיּוּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי רמב"ן על בראשית א':ד'. וְזֶה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ב"ר ד ו מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאֶחָד לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם:

19 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא גָּזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹלְדוֹת הָאָרֶץ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וּמוֹלִיד זֶרַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין קַיָּם לָעַד. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז בָּאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה כֹּחַ מַצְמִיחַ, וְהִנֵּה נֶאֶצְלוּ מִכֹּחָהּ הַיְּסוֹדוֹת לְמִינֵיהֶם, וּמֵהֶם צָמְחוּ בְּגַן עֵדֶן דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמֵהֶם בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ב"ר יא ט בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא שָׁלֹשׁ בְּרִיּוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְעוֹד אָמְרוּ שם י ו, אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב לח לג הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ, שׁוֹטֵר. וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּל זֶה לְמִינֵהוּ, וְהוּא אִסּוּר הַכִּלְאַיִם, כִּי הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם מַכְחִישׁ בְּכֹחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעוֹד אֲבָאֵר בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בויקרא יט יט. וְכָתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה, "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא לְבִישַׁת הָאָרֶץ בַּעֲשָׂבִים, וְאֵין לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב. וְאֵין דְּבָרוֹ זֶה נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן לְשׁוֹן "דֶּשֶׁא" לֹא יִתְרַבֶּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הִרְכִּיב שְׁנֵי מִינֵי דְּשָׁאִים מַהוּ חולין ס, וְהָרַב עַצְמוֹ מַזְכִּיר דְּשָׁאִים. אֲבָל דֶּשֶׁא הוּא הַקָּטָן הַצּוֹמֵחַ, וְעֵשֶׂב הוּא הַגָּדוֹל הַמַּזְרִיעַ, וְלָכֵן יֹאמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ", וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "תַּעֲשִׂיב". וְכָל קָטָן הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ יִקָּרֵא "דֶּשֶׁא" אַף בָּאִילָנוֹת, וְלָכֵן יִמָּשֵׁךְ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי, כִּי לֹא אָמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וְתוֹצִיא עֵץ פְּרִי", וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם צְמִיחָה, וְכֵן "כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ" יואל ב כב וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אִילָנֵי הַסְּרָק, וְאֵיךְ צִוָּה בְּעֵץ פְּרִי לְבַדּוֹ. וְאוּלַי בְּזֶה נִתְעוֹרְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ ב"ר ה ט, אַף אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְאִם כֵּן נֹאמַר כִּי מִקִּלְלַת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" בראשית ג':י"ז הָיוּ סְרָק. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ צֶמַח וְעֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְהִנֵּה בַּתְּחִלָּה גָּזַר בְּעִשְׂבֵי הַסְּרָק וּבְאִילָנֵי הַסְּרָק, וּמִמָּה שֶׁאָמַר "עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" בראשית א':י"ב נִלְמֹד כִּי כָּל הָאִילָנוֹת יִצְמְחוּ מִזַּרְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּנְהָג בְּמִקְצָתָם לִטַּע מֵהֶם הֶעָנָף:

20 וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב קִיּוּם הַמִּינִין לָעַד. וְהִנֵּה לֹא נִתְיַחֵד יוֹם לַמַּאֲמָר הַזֶּה לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֶׂה מְיֻחָד, כִּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תַּצְמִיחַ אוֹ שֶׁתִּהְיֶה אֶרֶץ מְלֵחָה אַחַת הִיא:

21 יְהִי מְאוֹרוֹת הִנֵּה הָאוֹר נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמֵאִיר בַּיְּסוֹדוֹת, וְכַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה הָרָקִיעַ בַּשֵּׁנִי הִפְסִיק בָּאוֹר וּמָנַע אוֹתוֹ מֵהָאִיר בַּיְּסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִבְרֵאת הָאָרֶץ בַּשְּׁלִישִׁי הָיָה בָּהּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, וְעַתָּה בָּרְבִיעִי רָצָה הקב"ה שֶׁיִּהְיוּ בָּרָקִיעַ מְאוֹרוֹת מַגִּיעִים אוֹר לָאָרֶץ. וְזֶה טַעַם "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", כִּי הָאוֹר הָיָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְלֹא הֵאִיר עַל הָאָרֶץ. וְעִנְיַן "יְהִי מְאוֹרוֹת", כִּי מֵחֹמֶר הַשָּׁמַיִם גָּזַר בָּרִאשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה אוֹר בְּמִדַּת הַיּוֹם, וְעַתָּה גָּזַר שֶׁיִּתְגַּשֵּׁם וְיִתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ גּוּף מֵאִיר בַּיּוֹם גְּדוֹל הָאוֹרָה, וְגוּף אַחֵר קְטַן הָאוֹרָה מֵאִיר בַּלַּיְלָה, וְיִתָּלוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁיָּאִירוּ גַּם לְמַטָּה. וְיִתָּכֵן כִּי כְּמוֹ שֶׁשָּׂם בָּאָרֶץ כֹּחַ הַצְּמִיחָה בִּמְקוֹמוֹת מִמֶּנָּה, כֵּן שָׂם בָּרָקִיעַ מְקוֹמוֹת מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַבֵּל הָאוֹרָה, וְהַגּוּפִים הָאֵלֶּה מְקַבְּלֵי אוֹר מַזְהִירִים כְּגוֹן הָאַסְפַּקְלַרְיָאוֹת וְאַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְלָכֵן יִקְרָאֵם מְאוֹרוֹת לֹא אוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁקְּרָאָם הַמִּזְמוֹר כֵּן תהלים קלו ז:

22 לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':י"ד מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ זֶה בַּיּוֹם וְזֶה בַּלַּיְלָה. וְאֵינִי רוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הַמַּזְכִּירִים "גְּנִיזָה" עַל הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל לְדַעְתָּם הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שִׁמֵּשׁ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבָרְבִיעִי נֶאֱצַל מִמֶּנּוּ וְנַעֲשׂוּ בּוֹ אָז מִמֶּנּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ב"ר יז ה נֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה גַּלְגַּל חַמָּה, כִּי לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹר הַהוּא בְּלִי אֶמְצָעוּת, גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְשִׁמְּשׁוּ בַּנֹּבֶלֶת הַזּוֹ מִיּוֹם רְבִיעִי וְאֵילָךְ. כָּךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ג':ו', תָּנֵי, אוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, לְהָאִיר בַּיּוֹם אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְהָה גַּלְגַּל חַמָּה, בַּלַּיְלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה שֶׁלֹּא נִבְרֵאת לְהָאִיר אֶלָּא בַּיּוֹם, וְהֵיכָן הִיא, נִגְנְזָה. וְהֵיכָן הִיא, מְתֻקֶּנֶת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו ל כו וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. שִׁבְעָה, אֶתְמְהָה! לֹא שְׁלֹשָׁה הֵן? כְּאִינָשׁ דְּאָמַר "כֵּן אֲנָא מַפְקִיד לְשִׁבְעָה יוֹמֵי דְּמִשְׁתּוֹתַי", כְּלוֹמַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא שֶׁיֹּאמַר "אֲנִי מַפְקִיד וְשׁוֹמֵר זֶה הַבָּשָׂר לְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלִּי", לֹא שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ לַשִּׁבְעָה כֻּלָּם אֶלָּא שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּתוֹכָם. וְכָךְ אָמְרוּ "שִׁבְעַת הַיָּמִים", כָּאוֹר שֶׁהָיָה בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִקְצָתָם. וְשָׁם אָמְרוּ עוֹד ב"ר ג ו וַיַּבְדֵּל, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרִין הִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאִם תּוּכַל לָדַעַת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן", תֵּדַע סוֹד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן וְהַגְּנִיזָה וְהַהַבְדָּלָה שֶׁאָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְסוֹד שְׁנֵי הַמְּלָכִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה אַחַר שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם:

23 וְהָיוּ לְאֹתוֹת הַשִּׁנּוּי שֶׁיּוֹלִידוּ וְיֵעָשׂוּ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן יואל ג ג, כִּלְשׁוֹן וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ ירמיהו י ב:

24 וּלְמוֹעֲדִים זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף בראשית ח':כ"ב:

25 וּלְיָמִים מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה:

26 וְשָׁנִים יַשְׁלִימוּ מַהֲלָכָם, וְיוֹסִיפוּ שֵׁנִית לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בָהּ. וּשְׁנַת הַחַמָּה בִּשְׁסָ"ה יוֹם, וּשְׁנַת הַלְּבָנָה בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם:

27 וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ הוֹסִיף שֶׁיִּהְיֶה אוֹרָם מַגִּיעַ לָאָרֶץ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם אוֹר בַּשָּׁמַיִם וְיַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַנִּזְכָּרִים מִבְּלִי שֶׁיָּאִירוּ בָּאָרֶץ. וּלְכָךְ אָמַר שֶׁיִּהְיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וּמַבִּיט בָּאָרֶץ וְיָאִירוּ עָלֶיהָ.

28 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִהְיוּ אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת מִגּוּף הָרָקִיעַ אֲבָל גּוּפִים נִטְבָּעִים בּוֹ:

29 וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִנְיַן הַמֶּמְשָׁלָה דָּבָר אַחֵר מִבְּלִי הָאוֹרָה שֶׁהִזְכִּיר, כִּי יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים", כִּי יֵשׁ לָהֶם מֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ בְּשִׁנּוּיֶיהָ אֲשֶׁר יוֹלִידוּ בָהּ, וּמֶמְשָׁלָה בַּהֲוָיָה וּבְהֶפְסֵד בְּכָל הַשְּׁפָלִים, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ בַּיּוֹם יַצְמִיחַ וְיוֹלִיד וִיגַדֵּל בְּכָל הַחַמִּים וְהַיְּבֵשִׁים, וְהַיָּרֵחַ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ יַפְרֶה בַּמַּעְיָנוֹת וּבַיַּמִּים וְכָל הַלַּחִים וְהַקָּרִים, וְעַל כֵּן אָמַר סְתָם "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" – כִּי מֶמְשֶׁלֶת הַשְּׁפָלִים לָהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה עוֹד כֹּחַ אֲצִילוּת, שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַתַּחְתּוֹנִים וּבְכֹחָם יִמְשֹׁל כָּל מוֹשֵׁל, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּיּוֹם יִמְשֹׁל בּוֹ, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּלַּיְלָה יִמְשֹׁל בָּהּ, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב דברים ד יט אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב תהלים קמז ד מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכֵן לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא ישעיהו מ כו, כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַהַבְדָּלָה בְּכֹחוֹתָם, לָזֶה כֹּחַ הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר וְלָזֶה כֹּחַ הַדָּם וְהַחֶרֶב, וְכֵן בְּכָל הַכֹּחוֹת כַּיָּדוּעַ בָּאִצְטַגְנִינוּת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ עֶלְיוֹן וְלִרְצוֹנוֹ, וּלְכָךְ אָמַר גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ תהלים קמז ה, כִּי הוּא גָּדוֹל עַל כֻּלָּם וְרַב כֹּחַ עֲלֵיהֶם, וְכֵן אָמַר מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ ישעיהו מ כו. וְעַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד שֶׁרָמַזְתִּי לְךָ תִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה גְּמוּרָה בֶּאֱמֶת:

30 וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם אבן עזרא על בראשית א':י"ח כִּי בְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה יַבְדִּילוּ בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָ"אוֹר" הַנִּזְכָּר בְּכָאן הוּא הַיּוֹם, וְהַ"חֹשֶׁךְ" הוּא הַלַּיְלָה, כִּי כֵן שְׁמָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בראשית א':ה' וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וְהִנֵּה בְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַצַּוָּאָה וִיסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה, וּבְכָאן צִוָּה "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת" לעיל טו וְסִפֵּר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים" לעיל יז, וְאָמַר "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁל בַּיּוֹם וְזֶה מוֹשֵׁל בַּלַּיְלָה, וְהַמֶּמְשָׁלָה הוּא מָה שֶׁצִּוָּה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" לעיל יד, וְסִפֵּר שֶׁאֵין מֶמְשֶׁלֶת שְׁנֵיהֶם שָׁוָה, אֲבָל "לֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כִּי הַגָּדוֹל יִמְשֹׁל בַּיּוֹם וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אוֹר גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעַ, וְהַקָּטָן יִמְשֹׁל בַּלַּיְלָה וְיִהְיֶה חֹשֶׁךְ זוּלָתִי הַיָּרֵחַ שֶׁיַּגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ, וְהִיא הַצַּוָּאָה שֶׁאָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה" שם כְּמוֹ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" לעיל ד:

31 יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':כ' כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ קָרוּי שֶׁרֶץ, בָּעוֹף כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים כְּגוֹן נְמָלִים וְתוֹלָעִים, בַּבְּרִיּוֹת כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם וְכָל הַדָּגִים. וּמָה יֹאמַר הָרַב בַּפָּסוּק וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֹחַ וּבָנָיו בראשית ט':ז', וְכֵן "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם" רָאוּי לְפִי הַדַּעַת הַזּוֹ שֶׁיֹּאמַר "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ בַמַּיִם", וְעוֹפוֹת רַבִּים שֶׁאֵינָם גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ כְּגֹבַהּ הַחֹלֶד הָעַכְבָּר וְהָעֲטַלֵּף קְטַן הָרַגְלַיִם מְאֹד, וְלָמָּה לֹא יִקָּרֵא "שֶׁרֶץ הָעוֹף". וְדַעַת אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית א':כ' שֶׁעִנְיַן שְׁרִיצָה כְּטַעַם תְּנוּעָה, אָמַר בַּשֶּׁרֶץ וּבָרֶמֶשׂ, רִיחְשָׁא דְּרָחֵשׁ. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, וְיִקָּרְאוּ הַשְּׁרָצִים כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתְּנוּעָתָם תְּמִידִית. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא לָשׁוֹן מֻרְכָּב, יִקָּרֵא שֶׁרֶץ "שֶׁהוּא רָץ", וְרֶמֶשׂ שֶׁהוּא רוֹמֵשׂ הָאָרֶץ, לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ. וְדַע כִּי כָל הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם יִקָּרֵא "שֶׁרֶץ הָעוֹף" ויקרא יא כ-כג, מִפְּנֵי שֶׁבְּרַגְלָיו יִסְמֹךְ וְיָנוּעַ כַּשְּׁרָצִים, וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ כֵן יִקָּרֵא "עוֹף כָּנָף", שֶׁעִקַּר תְּנוּעָתוֹ לְעוֹפֵף. וְיִהְיֶה טַעַם "וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ" בראשית ח':י"ז, שֶׁיִּהְיוּ מִתְהַלְּכִים בְּכֻלָּהּ וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, "שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" בראשית ט':ז', הִתְנוֹעֲעוּ בְּכֻלָּהּ וְתִרְבּוּ בָּהּ, וְהוּא טַעַם הַכֶּפֶל "וּרְבוּ" שְׁנֵי פְּעָמִים בַּפָּסוּק. וְאִם כֵּן נְפָרֵשׁ "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם" בראשית א':כ"א, אֲשֶׁר הֵנִיעוּ וְהוֹלִיכוֹ הַמַּיִם. וְכֵן "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים" שמות ז כח, וְכֵן "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ" שם א ז, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ וַיָּנֻעוּ לְרֻבָּם עַד שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ מֵהֶם. אֲבָל אוּנְקְלוֹס פָּתַר בְּ"שִׁרְצוּ בָאָרֶץ" בראשית ט':ז' עִנְיַן תּוֹלָדָה, "אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא", כִּי הוּא עָשָׂה הַלָּשׁוֹן מֻשְׁאָל מִן הַשְּׁרָצִים, וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ כַּשְּׁרָצִים בָּאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ, וְכֵן "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ" שמות א ז, שֶׁהָיוּ בְּתוֹלְדֹתָם כַּשְּׁרָצִים לָרֹב:

32 וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַזֶּה הָיָה מַאֲמַר הַבְּרִיאָה בַּמַּיִם, וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּאָרֶץ, אִם כֵּן פֵּרוּשׁ "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" נִמְשָׁךְ, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף שֶׁיְּעוֹפֵף. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" בראשית ב':י"ט כְּאִלּוּ אָמַר "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה מִן הָאֲדָמָה וַיִּצֶר אֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם", וְרַבִּים כָּמוֹהוּ. וְכֵן דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בִּפְרָקָיו ריש פרק ט, שֶׁאָמַר בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל עוֹף כָּנָף. אֲבָל בַּגְּמָרָא חולין כז נֶחְלְקוּ בּוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִין כֵּן שֶׁמִּן הַמַּיִם נִבְרְאוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִין שֶׁהָעוֹף מִשְּׁנֵיהֶם נִבְרָא, אָמְרוּ מֵהָרְקָק נִבְרְאוּ. וְאִם כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹלְדֹתָם הָיְתָה בַּמַּיִם וְהָרְקָק בְּקַרְקַע הַיָּם הוּא, מִפְּנֵי זֶה הָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. וְכֵן אָמַר "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה", כִּי הַדָּגִים גּוּפָם וְנַפְשָׁם מִן הַמַּיִם בִּדְבַר הָאֱלֹהִים שֶׁהֵבִיא לָהֶם רוּחַ מִן הַיְּסוֹדוֹת, לֹא כָּאָדָם שֶׁהִפְרִיד גּוּפוֹ מִנַּפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" בראשית ב':ז'. וְלֹא הִזְכִּיר בַּשְּׁלִישִׁי בַּצּוֹמֵחַ נֶפֶשׁ כְּלָל, כִּי אֵין כֹּחַ הַגִּדּוּל נֶפֶשׁ רַק בְּבַעֲלֵי הַתְּנוּעָה בִּלְבַד הִיא. וְעַל דַּעַת הַיְּוָנִים שֶׁאוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַגִּדּוּל בַּמִּתְנוֹעֵעַ רַק בַּנֶּפֶשׁ, כָּךְ בַּצּוֹמֵחַ בַּנֶּפֶשׁ יִגְדַּל, יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ, כִּי זֹאת נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּלוֹמַר נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַיּוּת, כִּי יֵשׁ נֶפֶשׁ אֵין בָּהּ חַיּוּת וְהִיא נֶפֶשׁ הַצּוֹמַחַת. וְהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ ב"ר מא א בְּאִילָנֵי הַתְּמָרִים תַּאֲוָה, וְאוּלַי הוּא כֹּחַ בַּצְּמִיחָה לֹא יִקָּרֵא נֶפֶשׁ:

33 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים בַּעֲבוּר גֹּדֶל הַנִּבְרָאִים הָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם אָרְכָּם פַּרְסָאוֹת רַבּוֹת, הִגִּידוּ הַיְּוָנִים בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁיָּדְעוּ מֵהֶם אֲרֻכִּים חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה, וְרַבּוֹתֵינוּ גַּם כֵּן הִפְלִיגוּ בָּהֶם עיין ב"ב עג, בַּעֲבוּר זֶה יִחֵס בָּהֶם הַבְּרִיאָה לֵאלֹהִים כִּי הוּא שֶׁהִמְצִיאָם מֵאַיִן מִבְּרֵאשִׁית, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְשׁוֹן בְּרִיאָה רמב"ן על בראשית א':א', וְכֵן יַעֲשֶׂה בָּאָדָם לְמַעֲלָתוֹ, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא מוּצָא מֵאַיִן עִם דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ לָמָּה לֹא אָמַר בַּיּוֹם הַזֶּה "וַיְהִי־‎כֵן". וְאוּלַי לֹא יִתָּכֵן לְהַזְכִּיר "וַיִּבְרָא" אַחֲרֵי "וַיְהִי־‎כֵן", כִּי מִבָּרִאשׁוֹנָה יְדַבֵּר. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בבא בתרא עד כִּי הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הוּא לִוְיָתָן וּבַת זוּגוֹ, שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאֶפְשָׁר כִּי מִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּהֶם "וַיְהִי־‎כֵן", כִּי לֹא עָמְדוּ עוֹד:

34 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר גָּזַר בָּהֶם הַבְּרָכָה וְאָמַר בָּהֶם שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ פֵּרוֹת רַבִּים שֶׁיּוֹצִיא הָאֶחָד רַבִּים כְּמוֹתוֹ. וְעִנְיַן הַבְּרָכָה בַּיְּלִידָה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם בראשית י"ז:ט"ז. וְגַם בַּצְּמָחִים תָּבֹא לְשׁוֹן בְּרָכָה ויקרא כה כא, וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר כֵּן בַּשְּׁלִישִׁי לְפִי שֶׁהַנִּבְרָאִים בְּכָל בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הָיוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד זָכָר וּנְקֵבָה לְמִינֵיהֶם, כָּעִנְיָן בָּאָדָם, וְהֻצְרְכוּ לִבְרָכָה שֶׁיִּרְבּוּ מְאֹד, אֲבָל בַּצְּמָחִים צָמְחוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה רַבִּים מְאֹד כַּאֲשֶׁר הֵם הַיּוֹם. וְלֹא אָמַר בַּבְּהֵמוֹת וּבַחַיּוֹת בְּרָכָה, שֶׁמִּזֹּאת הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר בְּבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבַּמַּיִם הָרִבּוּי נִתְרַבּוּ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבָּאֶרֶץ, כִּי בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת כֻּלָּם עִנְיָן אֶחָד בִּבְרִיאָתָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ב"ר יא ג כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת בְּנֵי אָדָם צָדִים מֵהֶם וְאוֹכְלִים, הֻצְרְכוּ לִבְרָכָה:

35 וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים בֵּרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ לְרֻבָּם הַיַּמִּים אַף הַנְּחָלִים וְהָאֲגַמִּים, אוֹ שֶׁמִּלּוּאָם בַּיַּמִּים הוּא כִּי בַּנְּחָלִים מְעַטִּים הֵם:

36 וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁבְּרִיאָתוֹ מִן הַמַּיִם בִּרְכָתוֹ תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, כִּי אֵין בָּעוֹף שֶׁיַּטִּיל בֵּיצָיו בַּמַּיִם וְיִגְדְּלוּ שָׁם רַק הַשּׁוֹכְנִים תָּמִיד בַּמַּיִם וְנִזּוֹנִים מֵהֶם עוֹשִׂין בֵּיצֵיהֶם בָּאָרֶץ וְנוֹלָדִים בָּהּ:

37 בְּהֵמָה הֵם הַמִּינִים הָאוֹכְלִים עֵשֶׂב, בֵּין יִשּׁוּבִי בֵּין מִדְבָּרִי:

38 וְחַיְתוֹ אֶרֶץ אוֹכְלֵי הַבָּשָׂר יִקְרָא חַיּוֹת, וְכֻלָּם יִטְרוֹפוּ:

39 וָרֶמֶשׂ כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית א':כ"ד הֵם שְׁרָצִים נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ נִרְאִין כְּאִלּוּ נִגְרָרִין. וְהִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת בראשית א':כ"ח "וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב בראשית ז':כ"א "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב תהלים קד כ "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר". אֲבָל פֵּרוּשׁ "רְמִישָׂה" כָּעִנְיָן בְּסָמֶ"ךְ, מִן "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל" ישעיהו כו ו וַחֲבֵרָיו, וְאָמַר בַּחַיָּה וּבַבְּהֵמָה "רֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" וּבַשְּׁרָצִים הַנִּגְרָרִים "רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" בראשית א':כ"ה בַּעֲבוּר שֶׁדְּרִיכָתָם בָּאֲדָמָה בְּכָל גּוּפָם:

40 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם נִתְיַחֵד בַּעֲשִׂיַּת הָאָדָם מַאֲמָר בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ, כִּי אֵין טִבְעוֹ כְּטֶבַע הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּרָא בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לוֹ. וְהַפְּשָׁט הַנָּכוֹן בְּמִלַּת "נַעֲשֶׂה" הוּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָרְאֵיתָ לָדַעַת רמב"ן על בראשית א':א' כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַיְּסוֹדוֹת הָהֵם הַנִּבְרָאִים יָצַר וְעָשָׂה, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בַּמַּיִם כֹּחַ הַשֵּׁרוּץ לִשְׁרֹץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" בראשית א':כ', וְהָיָה הַמַּאֲמָר בַּבְּהֵמָה "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" בראשית א':כ"ד, אָמַר בָּאָדָם "נַעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר אֲנִי וְהָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ הַגּוּף מִיְּסֹדֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, כְּדִכְתִיב בראשית ב':ז' "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", וְיִתֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ הָרוּחַ מִפִּי עֶלְיוֹן, כְּדִכְתִיב שם "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְאָמַר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", כִּי יִדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם, בְּמַתְכֹּנֶת גּוּפוֹ לָאָרֶץ אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָּה, וְיִדְמֶה בָּרוּחַ לָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵינָהּ גּוּף וְלֹא תָּמוּת. וְאָמַר בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ בראשית א':כ"ז, לְסַפֵּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִפְלָא בּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּבְרָאִים. וְזֶה פְּשַׁט הַמִּקְרָא הַזֶּה מְצָאתִיו לְרַבִּי יוֹסֵף הַקִּמְחִי, וְהוּא הַנִּרְאֶה מִכָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ בּוֹ. וּפֵרוּשׁ "צֶלֶם" כְּמוֹ תֹּאַר, "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" דניאל ג יט וְכֵן "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" תהלים לט ז "בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" שם עג כ תֹּאַר מַרְאִיתוֹ, וּ"דְמוּת" הוּא דִּמְיוֹן בַּצּוּרָה וּבַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַקְּרוֹבִים בָּעִנְיָן יִקָּרְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְהִנֵּה הָאָדָם דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים בְּתֹאַר וְהָדָר, כְּדִכְתִיב שם ח ו "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ", וְהוּא מְגַמַּת פָּנָיו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וּבִדְמוּת מַמָּשׁ, שֶׁיִּדְמֶה גּוּפוֹ לֶעָפָר וְנַפְשׁוֹ לָעֶלְיוֹנִים:

41 וְיִרְדּוּ בִּדְגַת הַיָּם בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה אָמַר "וְיִרְדּוּ" בִּדְגַת הַיָּם לְשׁוֹן רַבִּים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ז':ה' אָמְרוּ, "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר "נֶפֶשׁ חַיָּה" זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" יִתְפָּרֵשׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי, לוֹמַר כִּי יְצִירַת הָאָדָם בְּרוּחוֹ הוּא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בַּדָּם נַעֲשָׂה מִן הָאָרֶץ, כְּמַאֲמַר הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, כִּי כָל נַפְשׁוֹת הַתְּנוּעָה נַעֲשׂוּ יַחַד, וְאַחַר כֵּן בָּרָא לָהֶם גּוּפוֹת. עָשָׂה תְּחִלָּה גּוּפֵי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְאַחַר כָּךְ גּוּף הָאָדָם, וְנָתַן בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ וְאַחַר כֵּן נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנִית, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַנִּפְרֶדֶת אֲשֶׁר בּוֹ הִיא שֶׁנִּתְיַחֵד בָּהּ מַאֲמָר אַחֵר, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּדִכְתִיב בראשית ב':ז' "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת בַּפָּסוּק הַזֶּה יִוָּדַע לַמַּשְׂכִּיל בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ בְּ"תוֹצֵא הָאָרֶץ" אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁתּוֹצֵא נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" להלן א כז, להלן ה ב, כִּי הָיְתָה הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, וְנִשְׁמָתוֹ כְּלוּלָה בָּהֶם, אֲבָל הַיְּצִירָה הָיְתָה יְצִירָה לָאָדָם וּבִנְיַן צֵלָע לָאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסּוֹף. וְלָכֵן הִזְכִּיר כָּאן "בְּרִיאָה" וּבַפָּרָשָׁה שֶׁל מַטָּה הִזְכִּיר "יְצִירָה", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְטַעַם "וְיִרְדּוּ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בְּחָזְקָה בַּדָּגִים וּבָעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, וְהַ"בְּהֵמָה" תִּכְלֹל הַחַיָּה. וְאָמַר "וּבְכָל הָאָרֶץ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ, לַעֲקֹר וְלִנְתֹּץ וְלַחְפֹּר וְלַחְצֹב נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. וּלְשׁוֹן "רְדִיָּה", מֶמְשֶׁלֶת הָאָדוֹן בְּעַבְדּוֹ:

42 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים זוֹ בְּרָכָה מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ כָּתוּב בָּהּ "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים", אֲבָל לְמַעְלָה כב כָּתוּב "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר", יְפָרֵשׁ שֶׁהַבְּרָכָה הִיא הַמַּאֲמָר שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ הַתּוֹלָדָה, לֹא דִּבּוּר אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ מְבֹרָכִים.

43 וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ בְּרָכָה שֶׁיִּמָּלֵא הָעוֹלָם לְרֻבָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי יְבָרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ כָּל הָאָרֶץ וְיִפָּרְדוּ הַגּוֹיִם לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּקַצְוֵי תֵּבֵל לְרֻבָּם, וְלֹא יִהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּמַחְשֶׁבֶת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה:

44 וְכִבְשׁוּהָ נָתַן לָהֶם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם בַּבְּהֵמוֹת וּבַשְּׁרָצִים וְכָל זוֹחֲלֵי עָפָר, וְלִבְנוֹת וְלַעֲקֹר נָטוּעַ וּמֵהֲרָרֶיהָ לַחְצֹב נְחֹשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר "וּבְכָל הָאָרֶץ" בראשית א':כ"ו:

45 וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם אָמַר שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים גַּם בִּדְגֵי הַיָּם הַנִּכְסִים מֵהֶם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵינָם עִמָּהֶם בָּאֲדָמָה, גַּם בְּכָל חַיָּה רָעָה. וְסִדֵּר אוֹתָם כִּבְרִיאָתָם, הַדָּגִים וְהָעוֹף תְּחִלָּה וְהַחַיָּה אַחַר כֵּן. וְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תהלים ח ז-ט, "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם" וְגוֹ'. וְרַבּוֹתֵינוּ שָׂמוּ הֶפְרֵשׁ בֵּין כְּבִישָׁה וּרְדִיָּה:

46 הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע לֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחְדָּיו כֻּלָּם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ט':ג', "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" – כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן הִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. רש"י על בראשית א':כ"ט וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין נט ד"ה לא הותר, "וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ", לָכֶם וְלַחַיּוֹת נָתַתִּי הָעֲשָׂבִים וְאֶת הָאִילָנוֹת וְ"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה". וְאִם כָּךְ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" "וְאֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב". וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל נָתַן לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" וְכָל פְּרִי עֵץ, וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נָתַן "כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב", לֹא פְּרִי הָעֵץ וְלֹא הַזְּרָעִים, וְאֵין מַאֲכָלָם יַחַד כֻּלָּם בְּשָׁוֶה, אַךְ הַבָּשָׂר לֹא הֻרְשׁוּ בּוֹ עַד בְּנֵי נֹחַ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ, וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה יֵשׁ לָהֶם קְצָת מַעֲלָה בְּנַפְשָׁם, נִדְמוּ בָּהּ לְבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה בְּטוֹבָתָם וּמְזוֹנֵיהֶם וְיִבְרְחוּ מִן הַצַּעַר וְהַמִּיתָה, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" קהלת ג כא. וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ וְהִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְנִגְזַר שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּבּוּל וּבַעֲבוּר נֹחַ הִצִּיל מֵהֶם לְקִיּוּם הַמִּין נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל כִּי קִיּוּמָם בַּעֲבוּרוֹ. וְעִם כָּל זֶה לֹא נָתַן לָהֶם הָרְשׁוּת בַּנֶּפֶשׁ וְאָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי. וְהוֹסִיף לָנוּ בַּמִּצְוֹת לֶאֱסֹר כָּל דָּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲמָד לַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב ויקרא יז יד "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא", כִּי הִתִּיר הַגּוּף בְּחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אַחַר הַמִּיתָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ. וְזֶה טַעַם הַשְּׁחִיטָה, וּמָה שֶׁאָמְרוּ ב"מ לב "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא", וְזוֹ בִּרְכָתֵנוּ שֶׁמְּבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה". וְעוֹד אֲדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמִּצְוָה בַּדָּם בְּהַגִּיעִי שָׁם ויקרא יז יא-יד אִם גּוֹמֵר הַשֵּׁם עָלַי. וְטַעַם "אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", שֶׁיֹּאכְלוּ זֵרוּעֵי הָעֵשֶׂב, כְּגַרְגְּרֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה וְהַקִּטְנִיּוֹת וְזוּלָתָם, וְיֹאכְלוּ כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הָעֵץ עַצְמוֹ אֵינוֹ לָהֶם לְאָכְלָה, וְגַם לֹא הָעֵשֶׂב, עַד שֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם וְנֶאֱמַר לוֹ: "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" בראשית ג':י"ח.

47 וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לעיל פסוקים ד י יב. וְטַעַם "מְאֹד" כְּטַעַם רִבּוּי. וְהוֹסִיף בַּיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁיְּדַבֵּר בַּכְּלָל וְיִמָּצֵא רַע בִּקְצָתוֹ, וְאָמַר כִּי טוֹב מְאֹד, מְאֹדוֹ טוֹב. וְזֶהוּ מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ט':ה', וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וְהִנֵּה טוֹב זֶה מָוֶת, וְכֵן הִזְכִּירוּ שם יא זֶה יֵצֶר הָרַע, וְזוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת. וּלְזֶה גַּם נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית א':ל"א שֶׁאָמַר בְּכָאן "וְהָא תַּקֵּין לַחֲדָא", יֹאמַר שֶׁהוּא מְתֻקַּן הַסֵּדֶר מְאֹד, כִּי הָרָע צָרִיךְ בְּקִיּוּם הַטּוֹב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ג א "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי מִפְּנֵי מַעֲלַת הָאָדָם הוֹסִיף בְּשֶׁבַח הַיְּצִירָה בּוֹ כִּי הוּא טוֹב מְאֹד:

1 מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור פתח ↗

בראשית בשביל ישראל: ראה ב"ר א, ד. ויק"ר לו, ד. רש"י ורמב"ן בראשית א, א.

1 מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה פתח ↗

בראשית בשביל ישראל: מדרש הובא ברש"י ורמב"ן בראשית א, א. וראה ב"ר פ"א. ויק"ר פל"ו, ד.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

731 לשון הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה כתבי הרמב"ן, כרך א, עמוד קמו ד"ה ונתברר עוד: "נתברר עוד חדוש העולם על ידי משה בקריעת ים סוף והמן והבאר וענני הכבוד, וזולתם ביציאת מצרים, והנבואה במעמד הר סיני, שאלו הדברים מורים על החידוש. והיאך, כי לדברי המאמין בקדמות, אם ירצה האל לקצר כנף הזבוב, או להאריך רגל הנמלה, אינו יכול". והמורה נבוכים ב, כה כתב: "אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו... הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט... ודע עם הדעה בחידוש העולם יהיו כל הניסים אפשריים". והגו"א בראשית פ"א אות ב ד. כתב: "הקשה הרמב"ן בראשית א, א, דמאי קשה לרבי יצחק רש"י שם שלא היה לכתוב בתורה 'בראשית', שאם לא כתב זה בתורה היה עולה על הדעת שהעולם קדמון, ולא ברא הקב"ה כלל העולם יש מאין. ומי שיאמין שהעולם קדמון כמו שיאמין ארסטו, כל הניסים שהם בשינוי העולם שבאו בתורה הם נמנעים, ואין לו תורה כלל, ובחדוש העולם יש מאין כל הנסים הם אפשרים, שהרי גם הבריאה ברא הקב"ה הכל יש מאין, ולמה לא נאמין בחידוש ובריאות הניסים כלם". ובהתחלת הקדמה שניה לגבורות ה' ו כתב: "המתפלסף אשר יאמר שכל הדברים באו מאתו בסדר המושכל אצלו על צד החיוב הקדמון, אשר לא סר ולא יסור, והכל כמנהגו וסדרו נוהג. וכיון שבאו מאתו כל הדברים בסדר המושכל על צד החיוב הקדמון אשר לא סר ולא יסור, אם כן אין שנוי בעולם שהיה יוצא מסדר המושכל, ולא יאריך כנף הזבוב. שאחר שהעולם נוהג על פי טבעו ומנהגו על ידי החיוב מאתו, אם כן אם היה בא שנוי לעולם על ידי נפלאות היה זה שנוי הסדר, ואינו נוהג על טבעו. ולפי דעתו לא נמצא דבר בשנוי טבעו, כי אם הכל כמנהגו על צד החיוב. ואם כן לא היה האותות והמופתים שהם בשנוי טבע ומנהגו של עולם אפשר כלל, כי הכל צריך להיות נוהג על פי הסדר המחויב מאתו בלי תוספת ובלי מגרעת ובלי שנוי כלל... כי העולם הוא על צד החיוב, ומפני שהוא על צד החיוב אין לו התחלה, ולפיכך העולם הוא קדמון".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

414 מוסיף כאן שלא רק שיש כאן הנהגה של "מדה כנגד מדה" שהואיל והאדם עושה רצונו כרצון המקום, אף המקום יעשה רצון האדם כרצונו, אלא שיש כאן התאחדות גמורה בין רצון האדם לרצון המקום "עד שנחשב רצון אחד". לכך יש לרצון האדם את היכולת לעשות כל מה שיחפוץ, כי רצונו נדון כרצון המקום; מה ברצון המקום נעשה הכל, אף ברצון האדם יעשה הכל. ובמכתב אליהו, חלק ג, עמוד 97, כתב: "השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל ובתוך סוגריים שם הוסיף: "ידוע שכל 'ויאמר' שבמעשה בראשית ביאורו שכך רצה וכן נתהווה כפי רצונו, עיין שם ברמב"ן בראשית א, ג", מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו". והגר"א כתב על הרישא דמשנה כך: "הוא היה כו' עשה כו'. כמו שנאמר ש"ב כג, ג 'מושל באדם צדיק יראת אלקים', וכמו שאמרו בפ"ג דמו"ק טז: אמר אלקי ישראל מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזרה, והוא מבטלה". ובבאר הגולה באר הרביעי שסג: הביא מאמר זה, וכתב: "כי כאשר הצדיק על ידי בקשתו מבטל המדה, דבר שהוא מדת הנותן, ונעשה על דעת המקבל, כגון שגזר דבר, והצדיק הוא מבטל דבר שהוא מבית דינו, נקרא דבר זה 'נצוח'... שמעביר מדתו לעשות רצון המקבל, כי המקבל גם כן הוא שלו". ועל הסיפא דמשנה כתב הגר"א כך: "בטל כו'. כמו שאמרו בפ"א דגיטין ז. 'דום לה' והתחולל לו' תהלים לז, ז, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. השכם והערב עליהן לבית מדרש והן כלין מאיליהן". ובנתיב הבטחון פ"א ב, רלה. הביא מאמר זה, וכתב: "פירוש הכתוב, שאם יעשה לך הרשע רע, המתן לתשועת השם יתברך. ופירוש 'דום', כלומר שהוא ישתוק ולא יעשה דבר, והשם יתברך יעשה מלחמתו, כדכתיב שמות יד, יד 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון'. ועל כרחך פירושו בשביל שיהיה משכים ומעריב לבית המדרש, דאל"כ לא שייך לומר 'דום', כאילו אמר שהקב"ה ילחום מלחמתו, והוא ישתוק ואל יעשה שום דבר. ולמה הקב"ה ילחום מלחמתו, ואין זה רק בשביל שהוא מלחמת השם. ולמה הוא מלחמת השם, רק מפני שהוא משכים ומעריב לבית המדרש, והוא אל השם יתברך, לכך דבר זה בעצמו יהיה גורם שמפיל אותם חללים, כי דבר זה נקרא מלחמת ה' כאשר ירצה להרע אל מי שהוא אל השם יתברך לגמרי".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

843 צרף לכאן דברי המכתב מאליהו חלק ג, עמוד 97, שכתב: "השם יתברך ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל ובתוך סוגריים שם הוסיף: "ידוע שכל 'ויאמר' שבמעשה בראשית ביאורו שכך רצה וכן נתהווה כפי רצונו, עיין שם ברמב"ן בראשית א, ג", מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו". ובודאי הציור הראשון במדרש הנ"ל "בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, יכולה היא להנשא לשניהם, אלא או לזה או לזה" מורה באצבע על יסוד המכתב מאליהו.

4 אבן עזרא על בראשית פתח ↗

וירא כמו וראיתי אני קהלת ב יג, דניאל יו"ד ז והוא במחשבה,

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

733 כי רצון ה' הוא המקיים את הבריאה, ובהעדר רצון ה' תתבטל הבריאה, וכפי שהיה בדור המבול. וכן כתב הרמב"ן בראשית א, ד: "כי עמידתם בחפצו, ואם החפץ יתפרד רגע מהם, יהיו לאין". וראה להלן הערה 1014.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

42 לשון הרמב"ן בראשית א, ד: "וכאשר אמר בכל מעשה יום ויום 'וירא אלקים כי טוב' בראשית א, י ועוד. ובששי כאשר נשלם הכל 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד' בראשית א, לא... שרצה בקיומו לעד... ואז גזר בהם הקיום, ואמר בהם 'וירא אלקים כי טוב'". וכן כתב שם להלן בראשית ב, יח "במעשה בראשית הטוב הוא הקיום. ואמר בהם 'וירא אלקים כי טוב'". ומעשה בראשית הוא הוא סדר הבריאה. הרי שרק על הסדר נאמר "כי טוב" המורה על הקיום, אך דבר היוצא מהסדר אינו בגדר "כי טוב", ואינו מקוים לעד. וראה לעיל בהקדמה הערה 9, וכאן הערה 18, ולהלן פ"ז הערה 254. וכן להלן ר"פ כ"ד ביאר שכל יציאה מן הסדר היא איבוד והפסד.

5 אבן עזרא על בראשית פתח ↗

ערב קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות ובקר הפך ערב שיוכל אדם לבקר בינות הצורות

6 רש"י על בראשית פתח ↗

בתוך המים. בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, שֶׁיֵּש הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶליוֹנִים לָרָקִיעַ כְּמוֹ בֵין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהֵם תְּלוּיִים בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ:

7 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1650 פירוש - "ויהי" מורה על הויה מתמשכת, שכבר החלה אך טרם נסתיימה. ומעין זה כתב הרמב"ן בראשית א, ז, וז"ל: "ויהי כן - אחר אמירת 'יהי רקיע' שם פסוק ו כתוב 'ויעש אלקים את הרקיע ויבדל', ולמה הוסיף 'ויהי כן', אבל הוא לומר שהיה כן תמיד כל ימי עולם". אך לא היה מכנה את הרמב"ן בשם "המדקדקים". והרה"ג ר' דניאל גלוברמן שליט"א ביאר שכנראה כוונת המהר"ל היא לספר הבחור של רבי אליהו בחור, מאמר הראשון, עיקר הרביעי, אות יב, שכתב: "וכן הוי"ו המהפכת העתיד לעבר, היא מהפכתו לעבר בלתי נשלם על הרוב, 'ויאמר', 'וידבר', שהם מבוארים כמו 'היה אומר', 'היה מדבר'". וכן בגו"א שמות פי"ג אות יז הביא דברים בשם "רבי אליהו המדקדק". ולאחר חיי המהר"ל כתב כן ספר המסלול גיסו של הרעק"א במסילת הפועלים, נתיב יא, אות פב.

8 העמק דבר על בראשית פתח ↗

את השמים ואת הארץ. הפשט הברור הוא מש״כ הרמב״ן בפסוק ח׳ שאינו מדבר בזה המקרא ברקיע שנקראו ביום השני שמים. וביבשה שנקרא ביום השלישי ארץ מוכח מזה דרקיע אינו בעצם וביחוד שמים וכן היבשה אינו ביחוד ארץ אלא הקב״ה קרא לרקיע שמים וליבשה ארץ. משא״כ בזה הפסוק משמע דבעצם וראשונה מורה ענינם ששמם שמים וארץ בלא קריאת שם. כמו שם יבשה אינו בקריאת שם. אלא מובן מאליו דעפר ואדמה יבשה נקרא יבשה ע״ש תכונתם. וכן יבואר להלן בשם אדם. אלא נראה דשמים וארץ היינו בכלל משפיע ומקבל השפעה. והפי׳ בתחלת הבריאה עלה על רצונו ית׳ להיות הליכות העולם כולו משפיע ומושפע. דגם החמה וז׳ כוכבי לכת המשפיעים לנו. מ״מ המה מקבלים השפעה מגבוה עליהם. ועל הגבוה עליהם אנו אומרים בנוסח התפלה מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה. וידוע שאין הליכות חמה ולבנה בזה האופן. אלא הכוונה מניעי חמה ולבנה. ונקראים ע״ש פעולתם וכפי׳ הרמב״ם ז״ל במס׳ ע״ז. צורת חמה מזל חמה. והנה כל המשפיעים מכונים בשם שמים. משום אותיות שם ים. משמעות שם מונח בכח דבר ההשפעה. וים הוא מספר זוגי לרבים כמו ידים ורגלים. וארץ מורה על המושפע שהוא בטבע רץ לקבל ההשפעה ועי׳ מש״כ בס׳ דברים בפ׳ האזינו השמים. ובפ׳ ברכה בפסוק אף שמיו יערפו טל. ולא ביאר הכתוב מאומה במשפיעים העליונים באשר אינם מושגים כי אם לגדולי הדעת. ומי שדעתו יפה ימצא ברמז הכל כאשר לכל. והארץ מתחיל מן המים העליונים אשר אח״כ עשה אלהים רקיע בתוכם. ונשתנה כח המים שעל הרקיע וצורתם ממים התחתונים כאשר יבואר:

10 רמב"ן על שמות פתח ↗

11 בראשית רבה פתח ↗

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג, יז: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה, אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה, וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שמעון שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי שמעון שלום אָמַר, שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו', מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו' הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר אַף הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, סָמְכָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ. עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרַק עָשׂוּ פֵּרוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיחָא, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִתְקַלְּלָה, אֶלָּא כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר יְהוֹן לָיְיטִין בִּיזַיָּא דְּהָדֵין מֵנִיק.

15 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

140 כן כיון מדעתו הברכת אברהם הגש"פ, עמוד ריד, ומתוך חביבות דבריו נביאם בשלימותם: "צריך ביאור מה החזרה, הא כבר מוזכר 'אורים גדולים', ובעל כרחך קאי על שמש וירח, ומה מזכירם עוד הפעם בנפרד. ונראה עפ"י מה שכתב הרמב"ן בראשית א, יח על מה שכתוב שם פסוק טו 'והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו'', ואחר כך כתיב שם פסוק יח 'ולמשול ביום ובלילה', שזה ענין אחר; 'השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים', ועוד הוסיף שם בענין המזלות, עיי"ש. ולפי זה מבואר דקודם הזכיר 'אורים גדולים' מצד האור, ואחר כך מצד הממשלה וההשפעה, השמש לממשלת היום, והירח והכוכבים לממשלות הלילה, ומה שבממשלה פירט אותם, משום דבאור הכל אותו חסד, שיש אור במקום חושך, לכן כוללם אורים גדולים. אבל סוג הממשלות שונים זה מזה, כמבואר ברמב"ן". וכן כתב בבית יעקב הגש"פ, לרבי שמעון הלפרין, וז"ל: "את השמש, את הירח. הא דהזכיר אח"כ בפרט, אחרי שזכר תחלה בכלל 'לעושה אורים גדולים', נראה כי מלבד הטובה המגיע מהם, היינו האור, יש עוד ענינים פרטים המגיע עולם מהם; כי יש תבואה המתבשל ע"י השמש, ויש שמתבשל ע"י הלבנה, כמו שנאמר דברים לג, יד 'וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים'. וכן כתב בספר החינוך מצוה תג, לכן זכרם בפרט". ורש"י דברים לג, יד כתב: "וממגד תבואות שמש - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות. גרש ירחים - יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין". וראה הערה הבאה.

18 אבן עזרא על בראשית פתח ↗

ולמשול, יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים וצדקו האומרים עפ"י שלשה עדים, ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש, ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך:

26 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ פֵּרְשׁוּ הַכֶּפֶל לוֹמַר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם, שֶׁאֵין לָהֶם זֶרַע, וּמָה צֹרֶךְ לֵאמֹר כֵּן אַחַר שֶׁמֵּתוּ הַכֹּל. אוּלַי מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ, לֵאמֹר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם בֵּיצִים בְּכָל עֵץ אוֹ תַּחַת הָאָרֶץ כִּי הַכֹּל נִמּוֹחוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהֵא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם נִמּוֹחוּ מִן הָאָרֶץ, לֹא נִשְׁאַר רַק נֹחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ סנהדרין קח "וַיִּמַח" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" מִן הָעוֹלָם הַבָּא. עָשׂוּ הָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן אֶרֶץ הַחַיִּים, וּכְבָר רָמַזְתִּי סוֹדָהּ לעיל א כו ו יג:

29 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיַּעֲנוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה הִנֵּה חֲמוֹר וּשְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ דִּבְּרוּ, אֲבָל הַזָּקֵן לֹא עָנָה אוֹתָם דָּבָר, כִּי בָּנָיו יְדַבְּרוּ בִּמְקוֹמוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְבוֹדוֹ, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַדָּבָר לָהֶם לְקָלוֹן לֹא יִרְצוּ שֶׁיִּפְתַּח פִּיו לְדַבֵּר בּוֹ כְּלָל. וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה, שֶׁהַדָּבָר נִרְאֶה כִּי בִּרְצוֹן אָבִיהָ וּבַעֲצָתוֹ עָנוּ, כִּי לְפָנָיו הָיוּ, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ מַעֲנָם כִּי בְּמִרְמָה יְדַבְּרוּ, וְאִם כֵּן לָמָּה כָּעַס. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנוֹ לְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לִכְנַעֲנִי אֲשֶׁר טִמֵּא אוֹתָהּ, וְהִנֵּה כָּל הָאַחִים עָנוּ הַמַּעֲנֶה הַזֶּה בְּמִרְמָה, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְבַדָּם עָשׂוּ הַמַּעֲשֶׂה, וְהָאָב אֵרֵר אַפָּם לָהֶם לְבַדָּם. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַמִּרְמָה הָיְתָה בְּאָמְרָם לְהִמּוֹל לָהֶם כָּל זָכָר, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הָעִיר, וְאִם אוּלַי יִשְׁמְעוּ לִנְשִׂיאָם וְיִהְיוּ כֻּלָּם נִמּוֹלִים, יָבוֹאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים וְיִקְחוּ אֶת בִּתָּם מִבֵּית שְׁכֶם. וְזֹאת עֲצַת כָּל הָאַחִים, וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם, וְהָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַכַּעַס לְיַעֲקֹב שֶׁאֵרֵר אַפָּם עַל שֶׁהָרְגוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ לוֹ, וְהָרָאוּי לָהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ שְׁכֶם לְבַדּוֹ, וְזֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם", כִּי כֻלָּם הִסְכִּימוּ לְדַבֵּר לוֹ בְּמִרְמָה בַּעֲבוּר הַנְּבָלָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וְרַבִּים יִשְׁאֲלוּ, וְאֵיךְ עָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיקִים הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי. וְהָרַב הֵשִׁיב בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט וְאָמַר, שֶׁבְּנֵי נֹחַ מְצֻוִּים עַל הַדִּינִים, וְהוּא לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן נֶהֱרָג בְּסַיִף, רָאָה אֶחָד שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן וְלֹא דָּנוּהוּ לְהָרְגוֹ, הֲרֵי זֶה הָרוֹאֶה יֵהָרֵג בְּסַיִף, וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה, שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וְאֵין דְּבָרִים הַלָּלוּ נְכוֹנִים בְּעֵינַי, שֶׁאִם כֵּן הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ חַיָּב לִהְיוֹת קוֹדֵם וְזוֹכֶה בְּמִיתָתָם. וְאִם פָּחַד מֵהֶם, לָמָּה כָּעַס עַל בָּנָיו וְאֵרֵר אַפָּם אַחַר כַּמָּה זְמַנִּים, וְעָנַשׁ אוֹתָם וְחִלְּקָם וֶהֱפִיצָם, וַהֲלֹא הֵם זָכוּ וְעָשׂוּ מִצְוָה וּבָטְחוּ בֵּאלֹהִים וְהִצִּילָם. וְעַל דַּעְתִּי הַדִּינִין שֶׁמָּנוּ לִבְנֵי נֹחַ בְּשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ בִּלְבַד, אֲבָל צִוָּה אוֹתָם בְּדִינֵי גְּנֵבָה וְאוֹנָאָה וְעֹשֶׁק וּשְׂכַר שָׂכִיר וְדִינֵי הַשּׁוֹמְרִים וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וַאֲבוֹת נְזִיקִין וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְדִינֵי מַלְוֶה וְלֹוֶה וְדִינֵי מִקָּח וּמִמְכָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּעִנְיָן הַדִּינִין שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְנֶהֱרַג עֲלֵיהֶן אִם גָּנַב וְעָשַׁק אוֹ אָנַס וּפִתָּה בִּתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ וְחָבַל בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמִכְּלַל הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁיּוֹשִׁיבוּ דַּיָּנִין גַּם בְּכָל עִיר וָעִיר כְּיִשְׂרָאֵל, וְאִם לֹא עָשׂוּ כֵן אֵינָן נֶהֱרָגִין, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בָּהֶם, וְלֹא אָמְרוּ סנהדרין נז אֶלָּא אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן, וְלֹא תִּקָּרֵא אַזְהָרָה אֶלָּא הַמְּנִיעָה בְּלָאו. וְכֵן דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין נט וּבַיְּרוּשַׁלְמִי, אָמְרוּ בְּדִינִין שֶׁל נֹחַ, הִטָּה דִּינוֹ – נֶהֱרָג, לָקַח שֹׁחַד – נֶהֱרָג, בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל כָּל דִּין שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּדִינֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ. נִרְאֶה מִכָּאן שֶׁרַשַּׁאי הַגּוֹי לֵאמֹר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֵינִי נִזְקָק לָכֶם, כִּי תּוֹסֶפֶת הִיא בְּיִשְׂרָאֵל "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" דברים א יז, אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ סנהדרין ו. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג כְּשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל לִשְׁפֹּט אֶת אֲדוֹנָיו. וּמָה יְבַקֵּשׁ בָּהֶן הָרַב חִיּוּב, וְכִי אַנְשֵׁי שְׁכֶם וְכָל שִׁבְעָה עֲמָמִין לֹא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְעוֹשִׂים כָּל תּוֹעֲבוֹת הַשֵּׁם הָיוּ, וְהַכָּתוּב צוֹוֵחַ עֲלֵיהֶן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת דברים יב ב "עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" וְגוֹ', "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" וְכוּ' שם יח ט, וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ" וְכוּ' ויקרא יח כז, אֶלָּא שֶׁאֵין הַדָּבָר מָסוּר לְיַעֲקֹב וּבָנָיו לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הַדִּין. אֲבָל עִנְיַן שְׁכֶם, כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם רְשָׁעִים וְדָמָם חָשׁוּב לָהֶם כַּמַּיִם, רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת, וְהָרְגוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל אַנְשֵׁי עִירוֹ כִּי עֲבָדָיו הֵם וְסָרִים אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ. וְאֵין הַבְּרִית אֲשֶׁר נִמּוֹלוּ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם לִמְאוּמָה, כִּי הָיָה לְהַחֲנִיף לַאֲדוֹנֵיהֶם. וְיַעֲקֹב אָמַר לָהֶם בְּכָאן כִּי הֱבִיאוּהוּ בְּסַכָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי", וְשֵׁם אֵרֵר אַפָּם כִּי עָשׂוּ חָמָס לְאַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם בְּמַעֲמָדוֹ "וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד", וְהֵם הָיוּ בּוֹחֲרִים בָּהֶם וּבָעֲטוּ בְּדִבּוּרָם, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה', וְהָרְגוּ אוֹתָם חִנָּם, כִּי לֹא הֵרֵעוּ לָהֶם כְּלָל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" בראשית מ"ט:ה'. וְאִם נַאֲמִין בְּסֵפֶר "מִלְחֲמוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב" הוא ספר הישר, בָּא לָהֶם פַּחַד אֲבִיהֶם כִּי נֶאֶסְפוּ שְׁכֵנֵי שְׁכֶם וְעָשׂוּ עִמָּהֶם שָׁלֹשׁ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְלוּלֵי אֲבִיהֶם שֶׁחָגַר גַּם הוּא כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וְנִלְחַם בָּם הָיוּ בְּסַכָּנָה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסֵּפֶר הַהוּא. וְרַבּוֹתֵינוּ ב"ר פ י הִזְכִּירוּ מִזֶּה בַּפָּסוּק "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" בראשית מ"ח:כ"ב, אָמְרוּ, נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, חָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י שָׁם. אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר בָּזֶה, כִּי הָיָה נֵס נִסְתָּר, כִּי אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים הָיוּ וּכְאִלּוּ זְרֹעָם הוֹשִׁיעָה לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר קִצֵּר הַכָּתוּב בְּעִנְיַן אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְלֹא הִזְכִּיר מִלְחֶמֶת עֵשָׂו עִם הַחוֹרִי כְּלָל. אֲבָל הִזְכִּיר בְּכָאן כִּי הָיָה חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, וְלֹא נֶאֶסְפוּ כֻּלָּם לִרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, כִּי הָיוּ נוֹפְלִים עֲלֵיהֶם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב. וְזֶה טַעַם "חִתַּת אֱלֹהִים", כִּי נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד מִן הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר רָאוּ בַּמִּלְחָמָה. וּלְכָךְ אָמַר בראשית ל"ה:ו' "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם וְלֹא מֵעַבְדֵיהֶם אִישׁ בַּמִּלְחָמָה:

29 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

102 יסוד גדול יש כאן. והוא, שיחס המסובב לסבה הוא "תולדותיהן כיוצא בהן" ב"ק ב.. וכדי שיבוא לעולם מרדכי עם ההכנה לשלוט באויביו, יש צורך שהסבה לכך תהיה בדמות דוד שניחון בהכנה זו. לכך אין זה מספיק ששמעי בן גירא ינצל ממיתה על ידי כל אדם, אלא בעינן שינצל דוקא על ידי דוד, כי אז דוד יהיה סבת הצלתו, ומכך יסובב זרע בדמות דוד, השולט באויביו. והביאור לזה, כי לשמעי בן גרא עצמו אין את ההכנה הנדרשת להוליד זרע שישלוט באויביו, וכפי שכתב כאן לפני ציון 100 שדוד "נתן חיים אל שמעי בן גירא, אע"ג שלא היה ראוי מצד עצמו". לכך האופן היחידי שלזרעו של שמעי בן גירא תהיה ההכנה לשלוט באויביו הוא רק כאשר זרעו יתיחס לסבה בעלת הכנה זו, וזה יכול להעשות רק כאשר חיי שמעי בן גירא ינצלו על ידי דוד, ולדוד יש את ההכנה לשלוט באויביו. ואודות שהמציל בריה נעשה לסבת הבריה ומעתה בריה זו מסובבת מסבתה החדשה, כן ביאר הרמב"ן בראשית א, כט מדוע הותר לנח לאכול בשר בהמה, בעוד שלאדה"ר נאסר הדבר רש"י שם, וז"ל: "וכאשר חטאו, והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול, ובעבור נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו". הרי שהבהמות חבות את חייהן לנח, כי הוא סבת קיומן ראה להלן פ"ו הערה 156. וכן שמעי בן גירא חב את קיומו לדוד, ומעתה הוא נדון כמסובב מדוד, ויורש ממנו את מעלותיו וכחותיו, כפי שכל מסובב יורש את סבתו.

31 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

90 שהרי על הבריאה נאמר "כי טוב" בראשית א, ד, ועוד, שפירושו הוא רצון בקיום, וכמבואר ברמב"ן שם ד"ה וירא, וכן שם בפסוק לא. ואודות שהטבע מקיים - ראה לעיל פ"י הערה 127, שצויינו שם מקבילות נוספות. ועל שמים וארץ נאמר "שהן קיימים לעולם" רש"י דברים לב, א.

« רמב"ן על בראשית Foreword רמב"ן על בראשית ב׳:א׳ »