1ודע ששם כלים נופל על שמנה מינים והם בגדים ושק וכלי חרס וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית וכלי מתכות וכלי עץ. אולם הקופות והדומה להן מהכלים הנעשים מנצרים והוצין וגמי וחריות דקלים וקנים וכיוצא בהן כולן בכלל כלי עץ כמו שיתבאר בזאת המסכתא פט"ו מ"ב. והתורה אמרה שאלו המינים כולם מקבלים טומאה חוץ מכלי זכוכית לבד שהן לא יטמאו אלא מדרבנן. ולשון הגמר שבת י"ד ע"ב יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על כלי זכוכית. ובתוספת כלים אמרו כלים. בבא בתרא פ"ז הל' ז' כלי זכוכית מדברי סופרים. אבל שאר הכלים יטמאו מדאוריתא אמר השם יתברך ויקרא י"א ל"ב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ושק הוא הנארג מן השער הדק והעב מאוד כמו מה שנעשה ממנו לשאת בו משא הכל יקרא שק. ובגד הנארג בזולת השער כמו הפשתן והצמר והמשי וצמר הגפן וזולתם. והלבדים נכנסים בכלל הבגדים. ולשון התוספתא כלים ב"ב פ"ה ה"ג העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא וזהו שיעור הבגד לטומאה לפי מה שיתבאר בשבעה ועשרים מ"א מזאת המסכתא. ובספרא שמיני פ"ז הל' ח' או בגד לרבות את הלבדים. ואמר בטומאת כלי חרס ויקרא י"א ל"ג וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו יטמא. ואמר בכלי מתכות במדבר ל"א כ"ב אך את הזהב ואת הכסף וגומר. אולם כלי עצם הם נכנסים תחת אמרו שם כ' וכל מעשה עזים כמו שנבאר בשני מ"א מזאת המסכתא. וכלי זכוכית נסמכין על כלי חרס כמו שיתבאר בשני שם מזאת המסכתא גם כן. ומיני אלו הכלים כולן חוץ מכלי חרס יש להן טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה כי אם בשברה ולא יטהר במקוה כלל והוא אמרו יתברך ויקרא י"א ל"ג ואותו תשברו. ואמר שם ט"ו י"ב וכל כלי עץ ישטף במים. וכמו זה יקראו גם כן כלי ההיתוך כלי מתכות ואין כלי זכוכית מכללם. ויקראו האריגות כולם כלים וכן הגהתי בערבי במקום בגדים ואפילו הנעשית מהשער וכלי חרס לא יכניסוהו בכלל הכלים על הרוב לפי שייחדו לו דינים פרטיים כמו שנזכור. ושאר הכלים והם כלי עץ וכלי עצם וכלי עור יקראו אותם כלי שטף לפי שיש להם טהרה במקוה. וכאשר תשמעם אומרים מטמא כלים או מטמא בגדים תדע שהוא מטמא אלו המינים כולן חוץ מכלי חרס שהוא לא יטמא כי אם באב הטומאה כמו שאבאר. ובטומאת מת בפרט אשר שמנו לכלים בה אלו הדינים הבדל. וזה שכלי חרס איך מה שיטמא במת יהיה ראשון לטומאה ולא יהיה אב ואפילו נגע במת עצמו או היה באהל המת. וכבר קדם לנו בזה לשון התוספתא אהלות ט"ו הל' י' אמר יתברך במדבר י"ט ט"ו וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא אמרו ירושלמי פסחים פ"א ה"ז, הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא. וכבר התבאר בספרי פיסקא קכ"ו שבכלי חרס הכתוב מדבר וזה יתבאר בעשירי מ"א מזאת המסכתא. אבל שאר כלים ובגדים כשנגעו באדם שנטמא במת יהיו אב הטומאה. ובין אם נגע דבר מהן במת ואחר כך נגע בו אדם ונגע כלי באדם שלשתן יהיו אבות כמו שזכרנו וכמו שבארו בספרי לפי מה שאפרש בראשון מ"ב מאהלות. ודע שהכלי חרס לבדו לא יהיה אב הטומאה לעולם לא בטומאת מת ולא בזולתה מהטומאות ויתבאר זה במקומות שונות מזה הסדר. ובכלי מתכות בפרט יש דין שאינו בשאר כלים. וזה שאם נטמאו באיזה מהטומאות שתהיה ואחר זה נשברו וכבר נטהרו בשבירתן אם התיכם וחזר ועשה מהם כלי שני ישובו לטומאתן הראשונה אשר היו בה וזה גם כן רק מדרבנן. ואני עתיד לבאר טעם זה באחד עשר מזאת המסכתא מ"א. אמרו שבת ט"ז ע"ב שמעון בן שטח גזר טומאה על כלי מתכות. רצונם לומר שגזר שישובו לטומאתן אחר שנטהרו בשבירתן עד שיטבלו במי מקוה. ולשון התלמוד שם ועיין כלים פי"א מ"א טומאה ישנה מדרבנן. ודע זה.
