רמב"ם הקדמה לסדר קודשים ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

5 סנהדרין פתח ↗

מַתְנִי׳ כׇּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר״. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר ״כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: יָרׇבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ״. אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי. גְּמָ׳ וְכׇל כָּךְ לָמָּה? תָּנָא: הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳ וְגוֹ׳ כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן״. וּכְתִיב: ״וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה ה׳ עוֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל״.

5 בבא בתרא פתח ↗

שֶׁמְּגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּיב.

1 ומאהבת השם את ישראל מכל עובדי כוכבים ומשמרו את השבועה שנשבע לאבותינו הנחילנו התורה שבזכותה אנו נוחלים חיי העולם הבא ועולים אל המעלה הנזכרת כמ"ש חלק דף צ. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וזה היה חסד מאת הש"י שרצה לעשות עמנו להמציאנו לתועלתנו ולזכותנו כמו שנאמר דברים ו׳:כ״ד לטוב לנו כל הימים לחיותנו ואין חיים אלא חיי העולם הבא והואיל ואין אדם זוכה למעלת הטובה והגדולה הזאת אלא על ידי תורה הרי כל אדם חייב לשקוד כל ימיו על תלמוד תורה ולהמית עצמו עליה ולא יפסיק אלא לדברים הכרחיים שאי אפשר לקיום הגוף זולתם ולטהר ולקדש עצמו מתאוות העולם השפל ואפל הזה ולהעלות ממעמקים ומחשבים. זולת לעבוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו. והשם יברך בשלום את עמו. ולפי שידעו הטעם הזה חכמינו ז"ל שהם חכמים על האמת חסו על כבוד הרב יותר מכבוד האב ואמרו ב"מ דף לג. זה מביאו לחיי העולם הזה וזה מביאו לחיי העולם הבא ואינו זוכה לחיי העולם הבא אלא הזוכה לתלמוד תורה כמו שאמרו אבות פ"ב קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא ומפני שזו היתה הכוונה ביצירת האדם אמרו שם אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת להודיעך שזה הוא תכלית האדם וגדולה מעלת המלמד ממעלת הלומד כמו שאמרו ב"ב דף ט. גדול המעשה יותר מן העושה. ואין זוכה ללמד אלא זכאי כמו שאמרו שם דף קיט: מגלגלין זכות על ידי זכאי: